מה אפשר ללמוד מ"משחקי הכס" - המסרים של הסדרה בפרק האחרון (זהירות ספויילרים!)

 *** זהירות ספויילרים לפרק האחרון בסדרה "משחקי הכס" ***

הרבה ביקורת מושמעת בימים אלה על "משחקי הכס", וספציפית על הפרק האחרון.
מעריצים וצופים רבים מרגישים מאוכזבים, חלקם אפילו "מרומים".

 

הרשת גועשת בדיונים סוערים ופרשנויות לרמזים הנסתרים

 

אבל אני, אני רציתי לעצור רגע, ולדבר על המסרים.

אתם יודעים, מה שהסידרה ניסתה להגיד לנו, הצופים -
הרבה מעבר למישור הסיפורי.

בנקודה הזאת, הפרק האחרון בסידרה – היה זר יפהפה של אמירות,
שלדעתי, לא כדאי לדעתי לפספס.

 

 1.      כל מה שצריך זה סיפור טוב

טיריון באזיקים וידיים שחורות, ממליך את המלך הבא
(צילום מסך. זכויות: HBO)

בנאום ההגנה שלו מול המועצה הגדולה, טיריון מדבר על חשיבות הסיפור.

     הוא מזכיר שמה שהציבור צריך זה סיפור טוב להרגיש שהוא חלק ממנו. שייכות.
בנקודה זו, הוא מציע את סיפורו של בראן בתור קאנון שמצדיק את המלכתו.
שימו לב לאמירה בסצנה – כאשר טיריון, האסיר באזיקים, שידיו מלוכלכות ושחורות (רמז ל"עבודות שחורות" אולי?), הוא זה שמציע את ההמלכה וממנה בעצם את המלך.
כאן הסידרה מנסה לרמוז לנו שדווקא אלה שנמצאים בחסדי השליטים, הם אלה שממנים אותם באמת. כי הם מספרים את הסיפור שממצב אותם כמלוכה. הם אלה שצריכים להאמין בסיפור. "האנשים הקטנים".

2.      הגיע הזמן ללמוד מההיסטוריה

     אז ישבנו באיצטדיון הגלדיאטורים הזה שנקרא "משחקי הכס", וצפינו:
בכל הקרבות, הנצחות, ההפסדים, הלידות והמוות – הכאב והשמחה של כל הגיבורים שלנו – והרענו. היינו מהופנטים מול הדם והאכזריות והכוחניות הזאת – אבל מה למדנו ממנה?
בראן, כמו שטיריון מזכיר לנו בנאום ההמלכה, הוא "אוסף הסיפורים של כולנו". (העורב בעל שלוש העיניים).
טיריון מצדיק בכך את הבחירה בבראן על מנת "לשבור את הגלגל" – כלומר, בראן הוא אוסף הסיפורים של כולם. הוא התיעוד. ההיסטוריה והעתיד (החלומות והתקווה).
אם בראן ישב על כס המלוכה ביודעו את כל הסיפורים של כולם – הוא יוכל לפעול באופן הכי הוגן לקידום האינטרסים של כולם ביחד. תיאורתית. זה עדיין יהיה בראן שמחליט מה יקרה ולמי, אבל הוא הדבר הכי דומה ל"דמוקרטיה", כי למרות שהוא שליט יחיד – הוא יכול באמת לייצג את הקולות והאינטרסים של כולם.
השבירה של הגלגל, היא היכולת של האנושות ללמוד מההיסטוריה של עצמה. מה שלצערנו, לא באמת קורה בימנו... כי האנושות מוכיחה פעם אחר פעם שיש לזה זיכרון מאוד קצר, וגם כשהיא זוכרת – היא לא באמת לומדת, וממשיכה בדיוק באותם דפוסים. זה הגלגל.
טיריון הוא אחד הכלים המושחזים של הסידרה להעביר אמירות שחוצות את הנארטיב מהמסך ישירות אלינו. הוא היועץ, שסומך אך ורק על השכל שלו על מנת לשרוד. הוא זה שאנשים לא יעריכו נכון, עד שיהיה מאוחר מידי.

סיר בריאן מכניסה את סיום סיפורו של ג'יימי לניסטר ל"שיר של קרח ואש"
(צילום מסך. זכויות: HBO)

3.      ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים

     הסצנה בה אנחנו רואים את סיר בריאן יושבת ומעדכנת את ספר דברי הימים של ווסטרוס, וספציפית את העמוד   של ג'יימי לניסטר, היא סצנה מרהיבה.
בריאן, שהיא אחת משתי הדמויות שהן "המצפון" של הסדרה,
האישה שכולנו הערצנו על הנאמנות והאידיאולוגיה שלה – היא זאת שכותבת עכשיו את דברי הימים.
בעמוד של ג'יימי, היא מוסיפה את המשך וסוף סיפורו, בזמן שהמצלמה רצתה שנתמקד בעיקר במשפט הסופי שלה: "מת בהגנה על מלכתו".
הניסוח הזה, מעבר להיותו חומל, מהווה סגירת מעגל לדמות של ג'יימי, שמתה בפרק הקודם במוות שלא איפשר לנו באמת להתאבל עליה.
בריאן לא מציינת איזו מלכה. אנחנו, מבינים שמדובר בסרסי. אבל איך תפרש את המשפט הזה ההיסטוריה...? (כי טכנית מרגע שערק מסרסי, נשבע אמונים לדניאנריס).
כך מוסרת לנו הסדרה שני מסרים:
א. יש משמעות למי נותנים לכתוב את ההיסטוריה.
ב. אם כבר נותנים למישהו, כדאי שזה יהיה מישהו עם מצפון וחמלה ואידיאולוגיה של נאמנות לשירות מטרות נעלות.

אגב,
זוכרים את הסצנה הקומית בה מציגים לטיריון את ספר דברי הימים, המכונה "שיר של קרח ואש", ומספרים לו שהוא לא מופיע בו?
ובכן, גם כאן יש אמירה רצינית מאוד – שנחבאת אל ה"דחקה".
טיריון הוא אחת מהדמויות הכי משמעותיות בקידום העלילה, אבל כל חיו הוא היה רק "יועץ". דמויות שההיסטוריה מתייחסת אליהן כשוליות ו"מעלימה" את קיומן בזמן שהיא מאירה את הזרקור על המלוכה והאצולה.
כצופים, כולנו מבינים ומעריכים את חשיבות הדמות של טיריון.
האם אנחנו יכולים לדמיין בכלל את הסיפור של משחקי הכס בלעדיו?
איך היה נראה הספר שלנו או הסידרה שלנו בלעדיו...?
קשה לדמיין. אבל ככה אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלנו.
אנחנו לא מכירים את רוב הטיירונים שלה.
זה מה שהסידרה אומרת לנו.

דרוגון ממיס את כס החרבות
(צילום מסך. זכויות: HBO)

4.      There is no spoon

      כן... הכיסא. כיסא החרבות המפורסם שעליו ובדרך אליו נרצחו, נהרגו ומתו כל-כך הרבה דמויות. כל הסבל והכאב בדרך לכיסא הנחשק הזה – לא מנעו ממעריצי הסידרה למחות על כך שהסידרה בחרה להשמיד את הכיסא בפרק האחרון.
בואו נדבר רגע על הבחירה הזאת.
מה שבעיניי הסידרה מנסה להגיד לנו, הוא ש"אין כיסא".
כלומר, הכיסא הפיסי, הוא חסר משמעות.
אנשים תמיד ילחמו על כוח. אנשים תמיד יעשו דברים איומים כדי לזכות בעוד כוח.
הגיע הזמן לשנות את זה.
שימו לב איך הסידרה בחרה להשמיד את הכיסא.
הדרקון האחרון, דרוגון, הוא זה שממיס אותו בנשיפת האש שלו.
דרוגון הוא השריד האחרון לכוח הפנטסטי שהשחית את המלכה שלו.
הטבח הנורא בקינקס-לנדינג התאפשר בזכותו.
יתכן שהוא עצמו מרגיש אשם על כך, ואולי גם הוא מאלה שהבינו שדיאנריס "כבר לא איתנו".
בגלל זה הוא ממיס את הכיסא ולא תוקף את ג'ון.
הוא מבין.
הוא לוקח איתו את גופתה של מלכת הדרקונים ונעלם מחיינו, מפני שאנחנו לא מוכנים וכנראה אף פעם לא נהיה מוכנים, לכוח מהסוג הזה ברשותנו. כוח כזה, מביא רק להרס מוחלט. אי אפשר לרסן אותו, וכשמנסים, זה תמיד מאוחר מידי.

חאלסי - אם הדרקונים
(צילום מסך. זכויות: HBO)

***

כן, אני יכול למצוא המון חורים בעלילה, בעיות ברצף, סתירות פנימיות, פערים לא מוסברים, אבל עכשיו, כשהסדרה "משחקי הכס" נשלמה, אני גם יכול סוף סוף להתייחס אליה כיצירה מתחילתה ועד סופה.

מדובר בתקדים שלא היה כדוגמתו מעולם.
סידרת טלוויזיה, שמבוססת על סידרת ספרי פנטסיה – ריתקה במשך כמעט 10 שנים כמעט את כל העולם.
בשלב מסוים, נגמרו הספרים והסידרה המשיכה – פה התקדים.
היצירה מאוד מאוד הושפעה מהעדר הספרים ברקע שלה. אין ספק.
אבל דבר אחד בטוח:
האנשים שלא ראו את משחקי הכס, הם המיעוט.
העולם כולו היה מהופנט מהסיפור האפי הגדול מהחיים הזה.
עכשיו נשאר רק לגלות, אם גם המסרים עברו, או שנשארנו רק עם הדם על השפתיים.

אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם:
שמתם לב למסר שלא ציינתי?
מסכימים את הפרשנות שלי או שיש לכם אחת משלכם?
תמיד מענין אותי.
אפשר גם בפייסבוק