ספטמבר 12, 2009

שיגעון ה-Glee


קבלו את Glee, פצצת הרייטינג החדשה של פוקס:

Glee היא עוד תולדה של טרנד הסדרות המזמרות לבני נוער, הישר מבית היוצר של "גם אנחנו רוצים להיות ערוץ דיסני".

אבל Glee קצת שונה בקונספט שלה. קודם כל, היא רוצה שיהיה בה הכל מהכל, לכן Glee היא הכלאה קצת מטורפת (ומודבקת) של "מעודדות צמודות", "הייסקול מיוזיקל" וסדרה ישנה שאולי מוכרת לכם מהחופש הגדול בשנות ה-80: "Rages to Riches".
כמובן שניכרת בסדרה גם השפעתן של סדרות נוער אחרות כמו "אחת שיודעת" ו"90210".

בניגוד ל"הייסקול מיוזיקל", הדמויות ב-Glee לא פורצות בשירה ספונטאנית באמצע סצנה מהחיים, אלה באות לידי ביטוי מוסיקאלי בביצוע גרסאות כיסוי לשירים מוכרים (חלקם חדשים ביותר, וחלקם ללהיטי מחזות זמר פופולאריים) על הבמה של "מועדון Glee".

בגדול הסיפור הוא זה: מורה צעיר ונאה, מתוסכל מאי הצלחתו להחזיר את חוג אומנויות הבמה בתיכון שלו לימי תהילת העבר שלו. המועדון אסף אליו את הפריקים, השונים והדחויים והפך בבית הספר לסמל של "לוזרים". המורה שם לעצמו למטרה למשוך אל המועדון גם את התלמידים הפופלארים ולהשקיע במקביל גם בכישרונות הקיימים – הכל כדי להשיג בסופו של דבר את המטרה המקודשת של זכייה באליפות להקות התיכונים במדינה. (שאהההה).

ל-Glee יש את כל מה שצריך כדי להצליח: פרצופים יפים עם מבחר העונה לטעם של כולם, קצב טוב המתאים לדור המבזקים, מוסיקה מיינסטרימית מוכרת שאפשר לשיר אותה עם הטלוויזיה בלי צורך בהכנה מוקדמת, הומור עצמי כבר מהפרק הראשון ו-אבא גדול כמו פוקס מאחוריה.

מערך השיווק של Glee עבדה יפה והפיילוט של הסדרה שודר לראשונה בארצות הברית אחרי "אמריקן איידול" וגרף רייטינג של 10 מליון צופים. הפרק הראשון "שוחרר" גם בעריכה מיוחדת של "גרסת הבימאי".

לקראת ההשקה המחודשת שהתקיימה לאחרונה, קודמה הסדרה באגרסיביות ביוטיוב ובאתרים נוספים.

גילוי נאות יהיה להגיד בשלב זה, שלי באופן אישי אין שום בעיה עם סוכריות טראש דביקות ותעשייתיות – כל עוד הן מחזיקות רמה מסוימת של הפקה – ואת זה Glee עושה ובגדול.

אחרי צפייה בפרק הראשון והבומבסטי של Glee, אני יכול רק לקוות שהסדרה תמשיך לשמור על הרמה הנוכחית ועוד תפתיע. האם זה יקרה? ימים יגידו. לפעמים משקיעים בפיילוט אקסטרה עבודה (כמו עריכה מוקפדת יותר, מעברים מוזיקאליים מושקעים וכו'...), ובפרקים האחרים קצת פחות.

לאן יתפתח הסיפור זאת גם שאלה טובה, שכן כפי שמודים יוצרי הסדרה, הם בכלל כיוונו לסרט.
וזה אכן מה שהפרק הראשון של
Glee עושה: נותן לנו ב-43 דקות סרט ממתקי בסגנון "הייסקול מיוזיקל" – רק תפור ומהודק, בלי מריחות המסטיק והקשקושים מסביב.

אני מאמין, שאם מכונת יחסי הציבור תמשיך לעבוד ולהביא רייטינג כמו בשני הפרקים הראשונים ששודרו עד כה, אין ליוצרים מה לדאוג ובקרוב, כמו לדיסני, גם להם תהיה ביד אווזת פלטינה שמטילה מופעים, סרטים באורך מלא, תוכניות ספין-אוף וריאליטי סלולארי.

מתי הסדרה תגיע לישראל עוד מוקדם להגיד, וגם איך יקראו לה כאן... אבל אם אתם בעניין של לקבל טעימות ראשונות, תוכלו לצפות אונליין בפרק הראשון (בלי צורך להוריד) כאן >>


ספטמבר 08, 2009

המדריך הרחב לבלוגר המתחיל




בעקבות שאלות של אנשים הסובבים אותי, מתוך הצורך העולה של הבלוגוספירה הישראלית ההולכת וטופחת עלינו לטובה, החלטתי להקדיש קצת מהניסיון ומהידע המקצועי שלי, לכל מי שחושב לפתוח בלוג.


הפוסט הזה יעסוק בבלוגים פרטיים בלבד, ולא בבלוגים מסחריים או מקצועיים, שהתנהלותם ברשת שונה והם עונים לסט דרישות שונה. (יעוץ בתשלום למעוניינים).


אז מה זה בעצם בלוג?

ההגדרה המיושנת של בלוג היא "יומן רשת", אולם הגדרה זו כבר רחוקה מלתאר את יכולותיה ושימושיה של הפלטפורמה המכונה בפי כולם "בלוג".


הבלוגים אכן התחילו כיומני רשת מכווננים של אנשים פרטיים אשר רצו לחלוק ולספר על חייהם האישיים.

בינתיים, התפתחה הפלטפורמה והיום היא מאפשרת לחלוק תוכן רחב יותר כמו תמונות, סרטוני וידאו ומוסיקה.


בלוג הוא למעשה מרחב פרטי לביטוי אישי של בעליו,
בו הוא יכול לשתף ולחלוק תוכן עם אחרים.


כל "רשומה" בבלוג נקראת פוסט, ועל כל פוסט אפשר להגיב ולקיים דיון.


בשונה מעט מ"אתר" המאפשר חופש איפיון ותכנות בשליטה מלאה, בלוג מאופיין תמיד סביב העיקרון שהאייטם המרכזי בדף הבית שלו, יהיה פריט התוכן האחרון שיצר הגולש. (כלומר, הפוסט האחרון).


לאחרונה, עם ריבוי האפליקציות הקלות לשימוש, הולך ומטשטש המרחק ההגדרתי בין "בלוג" ל"אתר".
ישנם אתרים, אשר בתהליך ההרשמה שלהם מבקשים כתובת של "אתר" אישי, והכוונה שלהם הרבה פעמים היא לבלוג האישי שלך (אם יש לך אחד).


למי כדאי לפתוח בלוג?


האם יש לכם מה להגיד? מה להראות? לשתף? אם כן, יש סיכוי טוב שתוכלו לעשות את זה בבלוג.
אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לבמה פרטית, בה אף אחד לא יצנזר אתכם (רק שימו לב לחוקים), בלוג הוא הדבר בשבילכם.


על מנת להפיק את המירב מהבלוג, חייב בעליו לתחזק ולתפעל אותו תדיר. להעלות תוכן חדש ומגוון. להשתתף בדיונים המתקיימים בתגובות. להוסיף פיצ'רים ואפליקציות. להחליף קישורים עם בלוגים חברים ועוד. בעל בלוג נדרש להתלהבות, התמדה ואהבה לייצר תוכן ולקבל עליו תגובות. ללא אלה, אין טעם להתחיל.


ה"אין כללים" לתפעול שותף של בלוג אידאלי


  • הסתייגות - כל האמור מטה הינו בגדר המלצה על פי נתוני ממוצאים। כמו בכל תחום, גם כאן יתכנו יוצאים מן הכלל.
  • מסגרת – הגדירו לעצמכם במה יעסוק הבלוג שלכם। נכון, הוא שלכם ואף אחד לא יגיד לכם מה לשים ומה לא, אבל אחידות נושאית היא מעמודי השדרה של כל בלוג איכותי, יציב ופופלארי. השתדלו לא להתפזר עם הנושאים ולהימנע מלחבר בין נושאים או תחומים שלא קשורים אחד לשני – פשוט מפני שהבלוג שלכם יפול בין הכיסאות.
  • כתבו בקיצור – רוב הגולשים אינם נהנים לקרוא טקסטים ארוכים על מסך המחשב. כאשר העין שלנו מצלמת "גוש" טקסט גדול וארוך, היא מתעייפת ומתייאשת עוד לפני שהתחילה לקרוא.
    השתדלו לכתוב פוסטים קצרים. לא יותר משני עמודי וורד. גם זה הרבה.
    קחו בחשבון שהיחס בין האנשים שיגיעו לסיום הפוסט שלכם יורד ביחס ישר לאורך שלו।
  • הדגישו תכני מפתח – הפוסט שלכם בכל זאת טקסטואלי וארוך? חלקו אותו לפסקאות ותנו לכל פסקה כותרת ברורה ומדויקת המתמצתת אותה। כך כאשר אנשים מרפרפים עם העיניים, הם קוראים את הכותרות ומחליטים על מה לעצור.
  • העשירו את התוכן – גם אם הפוסט שלכם טקסטואלי מטבעו, רצוי להעשיר אותו במדיה נוספת। שתלו קישורים, סרטונים, תמונות ומוסיקה בתוך פסקאות הטקסט כדי להחיות אותן. רצוי כמובן שתעשו זאת עם תכנים רלוונטיים לפוסט שלכם.
  • תנו הקדמה - ספרו לאנשים על מה אתם הולכים לדבר בפסקה הראשונה। סקרנו אותם. גרמו להם להבין ברגע אם מעניין אותם לצלול או שלא...
  • השורה התחתונה – אם הפוסט שלכם טקסטואלי, ודאו כי אתם סוגרים אותו באמירה חד משמעית או בשאלה מסכמת। אל תשאירו את הגולשים "במתח" או בלי קטרזיס. הזכירו לגולשים את השאלות שעומדות לדיון ואת הנושאים שתשמחו לקבל עליהן תגובות בפוסט.
  • גיוון - שם המשחק – תוכן חד-גוני וצפוי אינו מייצר ציפייה לעוד. השתדלו לגוון באופי התכנים שאתם מעלים, גם אם הבלוג שלכם עוסק בתחום צר יחסית,
    השתדלו לגוון ולתת הרגשה שבכל פעם שנכנסים לקרוא פוסט שלכם, הולך להיות משהו חדש ומרגש। השתדלו ליצור ציפייה לפוסט הבא.
  • אורחים ומארחים – אחד הדברים המרעננים שיכולים בעלי בלוגים לעשות, הוא לארח יוצרי תכנים אחרים। הזמינו מכרים, חברים וחברים למקצוע לבטא את עצמם בבלוג שלכם. תנו להם במה וכך תרחיבו את תפוצת הבלוג שלכם למעגל נוסף של אנשים. אתם יכולים להציע גם פוסט אורח משלכם לבעלי בלוגים אחרים, ואולי לייצר "חילופי פוסטים" או "פוסטים מתכתבים" כדי לייצר קהילה גדולה יותר של קוראים לשני הבלוגים.
  • תנו קישור – במקום להכביר מילים, לחזור על עצמכם ועל דברי אחרים, תנו קישור לתוכן הרלוונטי ישירות מתוך הטקסט בפוסט שלכם. הזכירו כך לגולשים מה כתבתם בפוסטים קודמים, פרגנו לכותבים אחרים, ועזרו במידע משלים למי שרק עכשיו נכנס לסיפור.
    שימו לב, לא כדאי גם להגזים בכמות הקישורים בפוסט אחד। אחרי הכל, אנחנו רוצים שאנשים ישארו לקרוא אותנו עד הסוף ולא יתחילו לטייל לנו לאתרים אחרים...
  • עיצוב פרקטי ונעים לעין – לא צריך להיות מעצב מקצועי או מתכנת בשביל להקים בלוג. למעשה, רוב פלטפורמות הבלוגים מגיעות עם מגוון עיצובים והצעות איפיון לבלוג שלכם.
    בחרו את האיפיון הבלוג המתאים ביותר לתכנים שאתם מתכוונים להעלות. (האם הבלוג שלכם צריך עמודה מרכזית אחת? שתי עמודות? יותר? האם הבלוג שלכם אמור להציג הרבה גלריות של תמונות, או שרובו טקסטואלי...? חשבו על כך כאשר אתם בוחרים.
    מבחינת העיצוב, השתדלו לא להתבלבל ולהתבלגן עם חופש הבחירה। בחרו עיצוב נעים לעין, ונוח לקריאה. עיצוב שייתן לתוכן שלכם את הבמה האופטימאלית. היזהרו לא להתקשקש עם יותר מידי צבעים, פונטים וקישוטים מיותרים. מה שמכביד על העין ומעייף אותה, גורם לגולשים לשהות בבלוג שלכם פחות זמן, ומונע מהם להסתקרן ולחקור יותר.


איך לקדם ולחשוף את הבלוג שלכם לכמה שיותר אנשים


בעיקרון יש הרבה דרכים להפיץ את הבלוג שלכם. אלה הן הבסיסיות ביותר:


  • הפצה במייל - שלחו קישור לפוסט החדש לכמה שיותר מכותבים מרשימת במייל האישית שלכם.
    שימו לב: כדאי להקדים ולכתוב פסקה קצרה ומסקרנת שתמשוך אנשים להקליק על הקישור לקריאת הפוסט. עודדו את החברים שלכם לשלוח ולהפיץ את הפוסט שלכם הלאה.
    (אל תתביישו לשלוח גם לאנשים שאתם לא מתכתבים איתם באופן רגיל)

  • המייל כמדיה תומכת ומזהה - שימו קישור קבוע לבלוג שלכם בחתימה האלקטרונית באי-מייל שלכם। ליד הקישור הניעו להיכנס ולבדוק את הבלוג שלכם.
  • סטאטוסמניה - פרסמו קישור לפוסט חדש בסטאטוס שלכם בפייסבוק / טוויטר / מסנג'ר.
    כתבו שם שזה קישור לפוסט חדש। (אל תשימו סתם קישור בלי הסבר)

  • מינגלינג דיגיטאלי – היכנסו והפכו למעורבים בבלוגים ופורומים של אנשים שמדברים על אותם תחומים המאפיינים את הבלוג שלכם। השתתפו בדיונים, השאירו תגובות, הזמינו בהן להיכנס ולהגיב אצלכם. ודאו שבכל תגובה שלכם, בסוף בחתימה האלקטרונית הקבועה יש הפניה לבלוג.
  • המפתח של גוגל - כחצי מתנועת הגולשים שתגיע לבלוג שלכם, תגיע מחיפושים של גולשים בגוגל. גוגל סורק את דפי האינטרנט ומציף אותם לחיפושי הגולש, על פי רלוונטיות למילות החיפוש.
    אם תקפידו להשתמש במילים נפוצות לתחום שלכם, ותכתבו משפטים פשוטים וברורים, כאשר יחשפו תוכן מתאים בגוגל, יש לכם יותר סיכוי להופיע בין התוצאות הרלוונטיות।
  • פרגנו עם קישורים - תנו קישורים מהבלוג שלכם לבלוגים אחרים, ועודדו חברים ומכרים לשתול את הקישור לבלוג שלכם אצלם באתר.
    קישורים לבלוגים רלוונטיים יהפכו את הבלוג שלכם לחלק מקהילה גדולה ורחבה יותר ויאפשר לכם יותר חשיפות.
  • תרבות הדיון - עודדו תגובות ודיונים על הפוסטים שלכם, והשתתפו בהם. השתדלו להשאיר שאלה לדיון בסוף הפוסט כדי להשאיר לגולשים על מה לדבר.
    אל תמחקו תגובות. (אלא אם כן הן פוגעניות בכוונה). הניסיון מוכיח כי מי שמוחק תגובות נתפש כ"מצנזר", מה שנוגד את רוח הרשת ומביא לנטישה של גולשים המרגישים כי חסמו להם את חופש הביטוי.
  • ספרו לאנשים שאתם כותבים בלוג.- אולי זה נשמע דבילי, אבל אם לא תספרו, יש כאלה שלא ידעו. לא כולם גרים ברשת. הכניסו קישור לבלוג שלכם על כרטיס הביקור שלכם (אם הבלוג רלוונטי למקצוע).


זה על קצת המזלג... כמובן שאפשר לצלול לעומק יותר, אבל זהו לבינתיים। אם יש לכם שאלות ספציפיות, הערות, הארות או תובנות נוספות, אתם מוזמנים לשרשר בתגובות.


בהצלחה לכל הבלוגרים החדשים.

ספטמבר 03, 2009

מדונה - אישיות המותג

clip_image001

זה לא פשוט לכתוב פוסט על מדונה. בטח לא קרוב כל-כך לסיום סבב ההופעות העולמי האחרון שלה כאן בישראל. לא הלכתי להופעות. לא רציתי להידחק וגם... יכול לחשוב על דברים יותר טובים לעשות עם הכסף.

גילו נאות יהיה להגיד שהעיסוק האינטנסיבי במדונה, בתקשורת ובסביבתי הקרובה, יצר אצלי מיד אנטי לתופעה. כאנרכיסט, אליטיסטי ואגו מניאק מן השורה, המנגנון הזה פועל אצלי אוטומטית על הבסיס המוצק שכשמשהו הופך להיות נחלת הכלל ופונה למחנה המשותף הרחב, הוא לא באמת ראוי לקבל הערכה, וזאת כמובן מהערכה נמוכה מאוד לדברים שמרגשים את אותו מחנה משותף רחב.

כדי לוודא שבעקבות יחסי הנ"ל אני לא מבקיע גול עצמי, אני מעמיד את העניין בבדיקה מחודשת ובודק עכשיו: האם מדונה ראויה להערצה שלנו? ואם כן, על מה?

כמו בתולה, באוזן.

אני לא מתכוון לעשות לכם עכשיו שיעור בהיסטוריה ולהציג לכם סדרה של תאריכים משמעותיים בחיה מדונה והקריירה שלה. בשביל זה יש לכם את ויקי.

מה שכן, אני בוחן את המידע ה"בלתי נעזר" שיש לי על מדונה כדי להבין איזה רושם היא יוצרת עלי היום.

אני מאמין שצריך היה לגדול עם מדונה בשביל להבין לעומק את סוד ההצלחה שלה. ילדות שהן בנות 16 היום, לא באמת יכולות להעריך קריירה של כמעט 3 עשורים. גם הן תקשבנה לכל האלבומים מהתחלה ועד הסוף, הן לא תצלחנה להפנים את גודל האמירה ואת ההעזה במה שהיום יכול בקלות לעבור כפופ אייטיזי דביק.

אין ספק שמדונה עשתה הרבה רעש וקיבלה הרבה תשומת לב לאורך דרכה.

הנקי פנקי עם התקשורת

רבים מן המעריצים השרופים והוותיקים רוצים לייחס למדונה אידיאלים ועקרונות, אשר לדבריהם משתקפים מן השירים שלה. נושאים שאיש לא העז לדבר עליהם, הובאו לראשונה לראש המצעדים בעטיפה סינטיסייזרית מתקתקה. השירים דיברו על גישור בין נערות שנכנסו להריון והוריהן, הצגת דמותו של ישו על ידי שחקן שחור, הביקורת על העולם החומרני שאנו חיים בו... כל אלה אולי באמת רעיונות יפים ונכונים, אבל במבט מפוקח ועקבי על האישיות הציבורית של מדונה, אפשר בקלות לייחס אותם לדבר אחד: הצורך התמידי שלה לייצר פרובוקציות כדי להישאר בראש התודעה הציבורית.

מדונה היא בחורה מאוד מוכשרת. לא בשירה. לא בריקוד.(בשביל זה היא עובדת מאוד קשה) היא מוכשרת בלהיות מפורסמת. היא מוכשרת בלסחוף אחריה אנשים ולגרום להם לעשות כל מה שהיא אומרת, ללבוש את מה שהיא לובשת, לרקוד את מה שהיא רוקדת, להאמין במה שהיא אומרת להם להאמין.

מדונה היא ללא ספק ישות אנטיליגנטית, כריזמטית ותקשורתית. יש לה גם את הכישרון להקיף את עצמה באנשים הנכונים, להכיר את הדברים החדשים בזמן הנכון – והכי חשוב: לדעת מתי צריך שינוי כיוון, כלומר מתי להמציא את עצמה מחדש.

מדונה היא מותג שאסטרטגיה השיווקית שלו, כפי שאני רואה אותה היא: כל עוד הם ממשיכים לדבר עליך, זה טוב. במיוחד - כשאת אומרת להם מה להגיד.

נערה חומרנית שדופקת וזורקת

קשה לי לקנות אידיאליים ורוחניות מבחורה שלאורך כל דרכה לא לקחה שום דבר ברצינות אלא פעלה תמיד בגישת ה"דפוק וזרוק". אם תסתכלו אחורנית, תראו ששום דבר לא נשאר לאורך זמן.

למדונה זה לא משנה אם זה נושא פוליטי, חברתי, תרבותי או אופנתי – הכישרון הגדול והאמיתי שלה הוא לרכב עליו כשהיא בשיא הגל, ולעזוב אותו רגע לפני שהוא נשכח אל תוך האוקיינוס של הזיכרון הציבורי.

החיפוש של מדונה אחר הרוחניות, הצהרותיה על אורח חיים בריא ורוחני – כל אלה אינם יורדים לי טוב בגרון עם כל מה שאני רואה ממדונה לאורך השנים.

אם נחזור לרגע למציאות ונשכח לרגע את מה שכל הישראלים חושבים (שישראל היא מרכז העולם וכולם בטח יודעים עלינו הכל וחושבים ומתעסקים איתנו כל הזמן), נראה את התמונה מלמעלה:

מדונה מצאה לעצמה איזו כת אזוטרית קיצונית ומסתורית. כת שבזכותה היא יכולה לייצר מסרים חיוביים וקריפטיים לתקשורת ולקבל על זה הרבה תשומת לב. הקבלה והיוגה לא מתנגשים אצלה עם קפיטליזם וניתוחים פלסטיים.

כפי שהצהירה על עצמה בסרטה שלה (במיטה עם מדונה), מדונה חיה בשביל המצלמה. בשביל התקשורת. בשביל אהבת הקהל. היא עובדת קשה וטוב עבור תשומת הלב שהיא מקבלת, אבל למען האמת אני מותש ממנה כבר.

אני יכול ליהנות מן המוסיקה שלה, בעיקר זאת שיצאה עד לפני 5 שנים, אבל מכאן ועד לייחס לה דוברת צדק וחסד ופתח אליה סגידה אישיותית המרחק גדול.

ממתק קשה לפיצוח

מדונה היא מפעל גדול וראוי להערכה, אבל זה כל מה שהיא. היא אשת תקשורת ועסקים ממולחת, שיודעת היטב את העבודה. למעשה מדונה מבחינתי היא לא "מלכת הפופ", אלא "מלכת תקשורת ההמונים".

רבים מחברי שהלכו להופעות האחרונות בארץ, אמרו שני דברים עיקריים: הראשון, שמדונה היתה מדהימה. השני, שהם לא הכירו חצי מהשירים בהופעה.

למה? מפני שהם מעריצים מדונה שנתקעה להם בזמן במקום שבו היא עדיין היתה מעניינת עבורם, אבל הם לא טרחו כמו הזמרת להשתנות כדי לשמור על עניינו של הזרם המרכזי. וזה בסדר, מותר לנו להתייחס רק לתקופות שמדברות אלינו אצל כל אמן.

להגיד שמדונה היא "על זמנית" תהיה הגדרה לא נכונה. מדונה היא "רב זמנית". היא מרגישה בזמן את הדגדוג הזה שאומר: "מותק את משעממת כבר" ויודעת שלדור המבזקים צריך לספק בשר טרי.

והיא מספקת אותו. ללא ספק מדונה שילמה את ליטרת הבשר שלה לעולם כדי שיסגוד לה.

וידויים על רחבת הריקודים

אני מעריך את מדונה על ההתמדה, על היכולת להשתנות בזמן, על הכריזמה, על האמביציה – אבל אני לא מייחס לה עומק. לא באמת. מבחינתי (ואני לא אומר את זה כמשהו רע – אלא רק כמה שזה בעיניי) מדונה היא עוד פרזיט מתוחכם שניזון מתשומת הלב של ההמון.

בתופשי אותה ככזאת, קשה לי לקנות ממנה כנות גם כשהיא מאמצת ילדים ממדינות נכשלות או יוצאת להציל את העולם השלישי עם ארמדה של סטייליסטים, מאפרים, מלבישים ויועצי תקשורת.

אתם מבינים, זה לא עובד ביחד: להגיד שיש אנשים שאין להם גג לישון מתחתיו, שאין להם אמצעי רפואה ואפילו מזון... ומצד שני להניח רשימת דרישות מהגיהינום למלונות ולהפקה המארחת אותך, שכדי למלא אותן צריך תקציב שיכול להציל חצי ממדינות אפריקה.

זה לא עולה בקנה אחד להוציא ספר סקס, קליפים פרובוקטיביים ולמכור את עצמך כסקסית, עד שאת מגיעה יום אחד לגיל שסקסי זה פתטי ואז פתאום את הופכת להיות רוחנית ואימהית.

זה לא עולה בקנה אחד להגיד לנערות צעירות להיות חופשיות ומשוחררות ואמיתיות, ומצד שני לאזוק את עצמך לבוטוקס, ניתוחים קוסמטיים ומשטר דיאטה מטורף.

זה לא עולה בקנה אחד לכתוב ספרי ילדים ולהיות אימא מהשורה, ושנה מאוחר יותר לצאת אם בחור שיכול להיות אחד מהילדים שלך.

כאיש פרסום ותקשורת, אני אומר לכם את דעתי: המוסיקה של מדונה היא לחלוטין תוצר הלוואי בכל הסיפור הזה, וחוץ מכיף שהיא מעניקה לי מדי פעם, אני מסרב ליחס לה יותר מזה. המוסיקה משרתת את מדונה בדרך למטרה שלה כמו שמשרתים אותה כל האמצעים האחרים.

את הטוב שמדונה עשתה ונעשה בהשראת, אין לי כל כוונה לקחת ממנה, אבל אני לא מוכן לרגע אחד לקנות אלטרואיזם מהאישה שכל הקריירה שלה הוקדשה רק להישרדות בראש התודעה הציבורית, וזאת תוך דבקות בעיקרון אחד: עשי כל מה שצריך לעשות כדי להשיג זאת.

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית