דצמבר 30, 2018

נטפליקס – מראה שחורה – מה יהיה הסוף?



נטפליקס מעלה הילוך ומוכיחה בעזרת הפרק החדש של "מראה שחורה" ש"סטוריטלינג" בטלוויזיה יכול לעלות מדרגה.
איך זה ישפיע על עתיד התוכן הטלוויזיוני שנראה,
ומה יכולות להיות המשמעויות?

 


הקדמה חשובה - בלי ספויילרים
נתחיל בזה שיהיה קשה לעשות ספויילרים בכלל. למה? כי הפרק החדש של "מראה שחורה" הוא בעצם סיפור אינטראקטיבי, בו הצופים בוחרים בכל פעם, אחת מתוך שתי אופציות המוצגות על המסך, ועל פי הבחירה שלהם, הפרק מתקדם בעלילה – אל בחירות אינטראקטיביות נוספות ואל הסוף הספציפי שהן מובילות אליו.
דוגמא לבחירה המוצגת לצופים בפרק של מראה שחורה

ההשפעה הישירה של כך היא שאין "סוף אחד" לפרק הזה, למעשה יש לו כמה סופים אפשריים, אליהם מובילות הבחירות של הצופה. אז משפטים כמו "הוא מת בסוף" לא באמת יכולים לקלקל לכם. כי השאלה היא "באיזה סוף"?

מסגרת הסיפור:

סטפאן, מתכנת משחקי מחשב, שואף להפוך את אחד הספרים האהובים עליו "בנדרסנאץ'", למשחק מחשב. הספר עצמו, הוא ספר אינטראקטיבי, כלומר בעצם - "משחק הרפתקאה", בו הקורא מתקדם בעלילה על פי בחירותיו מבין ההצעות שהספר נותן בנקודות ספציפיות, וסטאפן שואף לייצר משחק מחשב דומה בהשראתו.

כמו בספר, גם במשחק המחשב כל בחירה של השחקן/קורא/צופה, יכולה להוביל לסוף שונה.

אנחנו כצופים, מלווים את סטפאן לאורך פיתוח והשקת המשחק, כשהדגש העלילתי הוא על חיו הפרטיים, בהם הוא מרגיש ש"כוח בלתי מוסבר" מבצע את הבחירות בחיו עבורו. כן... הכוח הזה הוא אנחנו. הצופים.

מצפיה פאסבית לצפיה אינטראקטיבית
אם יש משהו שאפשר להגיד על נטפליקס, הוא שהאצבע שלה על הדופק והאוזן שלה קרויה לכל מה שעושה קהילת הצופים שלה.
למשל, הם הבינו שתתוך אתר הפורומים הפופלארי
REDDIT, הקהילה מנתחת, מעבירה ביקורת ומנסה לפצח רמזים, לפעמים באובססיות, כשמדובר בסדרות מסויימות.
בדיוק את הקהילה הזאת, הם בחרו להאכיל במשהו שהוא לא "ביס וחצי", כשיצרו את הפרק החדש של "מראה שחורה".

ספר ההנחיות לכתיבת סיפור אינטראקטיבי
- מתוך הפרק של "מראה שחורה" -
מעבר להיותו פרק אינטראקטיבי, שמחייב את הצופה להיות קשוב, אטנטיבי ושותף לעלילה, הם העמיסו בתוך התוכן עצמו רמזים, "איסטר אגז" ורפרנסים לפרקים אחרים בסדרה.
תוכן, שמשחק ישירות לידיהם של מנתחי הרמזים ב"רדאיט", יוטיוב וזירות נוספות.
אך הפעם, לאלה הצטרפו גם אלגוריתמיים סיפוריים, בהם צופים מספרים לצופים אחרים אילו בחירות יובילו אותם לאיזה סיום.

הדיון הוא לא על מסר אחד, וחוויית הצפיה המלאה, המחייבת לפחות 5 שעות, שהן בעצם משחק עלילתי – משנה את אופי הדיון על כך ברשת לחלוטין.

לצפיה האינטראקטיבית יש גם יתרונות בכך שאי אפשר לקבל את מלא החוויה של הפרק מחוץ לנטפליקס, שיודעת שהתכנים שלה מופצים ברשת באופן לא חוקי, ומחפשת דרכים למנוע זאת.
אז אמנם כאן הם לא הצליחו למנוע את ההפצה עצמה, אבל צפיה לא אינטראקטיבית בפרק בהחלט פוגעת אנושות בחוויות הצופה, והם יודעים זאת.

כן, יצאה לרשת גירסה ליניארית של הפרק, אבל תאמינו לי, זה לא זה.
לא המציאו את הגלגל
האלגוריתם שיצרו הצופים
על מנת להסביר איך להגיע
לכל הבחירות והסופם השונים
מאז סיפרי בחירה מרובה מודפסים, הרעיון של עלילה אינטראקטיבית ונארטיב מכוון בחירות קורא/צופה לא נח על שמריו.
הוא חצה את דרכו אל המחשב ואפילו למדיה החברתית, שם מצא את עצמו מתורגם לזירות רבות, אחת מהבולטות בהן היא יוטיוב, בה כבר לפני כעשור הועלו סירטונים עם בחירה מרובה המובילים לסירטוני המשך מתאימים, ומשחקים כמו "מי רוצה להיות יוטיוב ביליונר" היו פולריים מאוד.

הטלוויזיה, שנראה כי תמיד פחדה שהמחשב יחליף אותה, חיפשה לאורך השנים נואשות לתת מענה לצפיה אינטראקטיבית, אולם עד כה, מיגבלותיה הטכניות היו לה לרועץ בתחרות מול המדיה הדיגיטלית המבוססת על קשר ישיר עם האיטרנט.

נטפליקס לא המציאה משהו חדש בצפיה האינטאקטיבית, אלה בעיקר הוכיחה שהפלטפורמה שלה יכולה לאכלס גם "משחקי מחשב" ולא רק תוכן פאסיבי סטנדרטי כמו ששאר הערוצים הרגילים מציעים. 

הבעיה עם תוכן מהסוג הזה, היתה ותישאר – ההשקעה האדירה שהוא דורש. הן מבחינת זמן, והן מבחינת משאבים וכוח אדם. תחשבו שלהפיק פרק כזה, דורש מה שנדרש כדי להפיק עונה שלמה של סידרה. לפרק אחד.
כל פרט צריך להיות מוקפד, הבחירות צריכות להיות מעניינות ולהוביל בכל פעם מחדש לתוכן מעניין, ומעל הכל, צריך לעודד את הצופה לחזור ולשחק עם העלילה שוב ושוב ושוב, עד שירגיש שמיצה את כל אפשרויות הבחירה. 

רק תציצו באלגוריתם שיצרו הצופים לצורך צפיה בכל הסופים והבחירות שמאפשר התסריט, כדי להבין כמה זה מורכב ותובעני.

מהסיבה הזאת, קשה לצפות שפרוייקטים מהסוג הזה יהיה משהו נפוץ שאנחנו עומדים לראות בקרוב יותר ממנו. 

אני די משוכנע שגם נטפליקס עצמה מבינה שלהתייחס לזה כטרנד, זה עדיין מוקדם.

איפה החדשות באמת
בזמן שיצירת תוכן מורכב ומרובה בחירות עדיין דורש השקעה רבה אם מדובר באופי כל היצירה כולה, בחירות ביניים יכולות להשתקף באופן הרבה יותר פשוט ותדיר בתכנים העתידיים.

פרסומת כפולה, שמובילה על לידי בחירה
לפרסומת ספציפית בתוך הפרק של "מראה שחורה"
למשל – נניח שנראה פרק עלילתי שלם, ובסוף תוצג לנו האפשרות רק לבחור את הסוף.
או – אפילו ברמה השיווקית, במקום להכריח אותנו לראות פרסומת ספציפית, תינתן לנו הבחירה, כמו בסדרה לבחור מתוך שתי פרסומות באיזו לצפות. 

שתילת אלמנטים אינראקטיביים פשוטים, ומעטים, יכולה לשנות לחלוטין את חוויית הצפיה, ולהפוך אותה מפאסיבית לאינטרקאטיבית.

אבל החדשות המהותיות באמת, כמו תמיד, מגיעות מכיוון הנתונים.

תארו לעצמכם אילו נתוני עומק יכולה נטפליקס לאסוף על הקהל שלה מתוך הבחירות שלו תוך כדי התקדמות בעלילה.
איזו תמונה היא יכולה לקבל על המצפן המוסרי שלו,
על האמונות והאידיאולוגיות שלו,
על הרגשות שהוא בוחר לפעול עלפיהם ועוד ועוד.

עכשיו תחשבו על תוכן כזה, שמראש נכתב על מנת לספק את הנתונים האלה... פחד אלוהים.

המותג המבוקש ביותר ב-2018
המאבק ההישרדותי של הטלוויזיה הפאסיבית מול המדיה האינטראקטיבית, מייצר אינסוף בני כלאיים מרתקים. החל מתוכניות טלוויזיה המאפשרות צ'ט חי או שיח בטוויטר בזמן התוכנית ועד "פרק משחק אינטאקטיבי" בנטפליקס.

למי שלא יודע, נטפליקס הוא אחד המותגים שזכו להכי הרבה חיפושים בגוגל בשנת 2018, מה שמציב אותו בפרונט של השיח, הרבה מעבר לאלה שכבר מנויים וצופים בתכניו.
כמה מנויים על תכניו אתם שואלים...? קרוב ל-140 מיליון צופים. חלקם הגדול רק הצטרף בהמלך 2018 ומגמת העליה ברורה ויציבה.
קטע מהפרק, בו מופיעים בגיזרי העיתון רפרנסים ברורים
ומכוונים לפרקים נוספים בסדרה "מראה שחורה".

למה ואיך זה קורה?

נטפליקס מציעה לצרכנים תוכן בינלאומי, בלי הבלאגן של כבלים או לוויין, על בסיס חיבור לאינטרנט בלבד, ובזול. מעבר לזה, נטפליקס הבינה שהצפיה האקטואלית שונה בתכלית מהצפיה של העידן הקודם. הצופים בוחרים *מתי* לראות ו*מה* לראות. הם גם בוחרים *כמה* לראות  - ומכאן הגיע הניכוס של המושג "בינג'".

אז נטפליקס הוא מוצר שמותאם לאורך החיים המודרני הבינלאומי, שרגיל לקבל את התכנים שלו על פי דרישה, בלחיצת כפתור, ללא פירסומות וללא הפרעות נוספות מיותרות כמו פרומואים ושות'...
בדיוק מה שהצופים מחפשים, בזמן שהטלוויזיה עדיין מנסה לחייב אותם ללוח זמנים משלה... בהצלחה עם זה. 

אבל הוכחה שהגאונות של נפליקס לא קופאת על שמריה ונחה על זרי הדפנה, היא בדיוק פרק כזה של "מראה שחורה". פרק שנוצר מתוך ההבנה, שסידרה כמו "מראה שחורה", אי אפשר או לא כדאי לראות בבינג'.
שפרק של "מראה שחורה" הוא משהו שצריך זמן לחשוב עליו, לעכל ולנתח.
אז הם לקחו את זה צעד קדימה, בדיוק עם הסדרה הנכונה ועם הקהל הנכון.
הם ייצרו לנו בינג' אינטראקטיבי של פרק אחד.

מעבר לכך, הם נתנו לנו סיבה לדבר עליהם הרבה מעבר לתוכן עצמו, מטשטשים את ההפרדה בין השיחה על נטפליקס, לשיח על הסדרה עצמה.
שאפו.

***
צפיתם?
אשמח למחשבות שלכם, בלי ספויילרים בשביל אחרים בבקשה.
וכמובן, אשמח למחשבות שלכם לגבי השפעת הטכנולוגיה על התפתחויות באופי התכנים שאנחנו צורכים כחברה.
אפשר גם בפייסבוק

דצמבר 10, 2018

סיכום 2018 בפרופיל האישי שלי בפייסבוק -ניתוח תוכן

הנה סיכום 2018, שאני מניח שלא תראו בשום מקום אחר:
לפניכם סיכום הנתונים השנתיים מהפוסטים בפרופיל האישי שלי,
הכולל ניתוח אפקטיביות תוכן חברתי, לצד נתונים נוספים שסקרן אותי לבחון את השפעתם.

לא, פייסבוק עדיין לא מספקת את הנתונים האלה באופן מסודר בפרופילים אישיים,
הייתי צריך לאסוף אותם ידנית, פוסט-פוסט,
ובגלל העבודה הסזיפית, והזמן שהדברים לוקחים,
נאלצתי לוותר על הרבה נתונים שמעניינים אותי ונמצאים במרחק נגיעה,
אם רק נלך לחפש אותם בעצמנו.

חשוב לי לציין, שהפרופיל שלי לא  מספיק באמת בשביל להשליך את הנתונים ממנו על כל הפלטפורמה באופן מדויק וגורף, אבל אולי הם יכולים לתת לפחות מושג לייצרני תוכן מהסוג והתחום שלי, או לספק השראה ומחשבה, לכאלה שמתכננים להצטרף.

את הנתונים אתם יכולים לראות בגראפים המצורפים, לא כולל דצמבר, כי הוא עדיין בתחילתו.
ואם מעניין אתכם, מוזמנים לקרוא את המסקנות האישיות שלי,
שכאמור, נכונות בעיקר לי, ומי שיוסיף עליהן נתונים, יעזור בהרחבת הפרספקטיבה
לגבי הפרשנות שלהם גם עבור אחרים.


שימו לב שהשנה מתחילה משמאל

ניתוח תקופתי

1.      אז מה היה לנו בחודש יולי?

בסדר, בואו נתחיל באקשן שמעניין את כולם וישר קופץ לעין:
החודש הטוב של השנה הוא ללא ספק יולי, ומשם העניינים מתחילים להתדרדר במהירות.
אבל יולי לא מתאפיין רק באינטראקציה הגבוהה ביותר שקיבלתי על הפוסטים, אלא גם בכמות הפוסטים הגדולה ביותר שפרסמתי במשך השנה.
38 פוסטים, זה קצת יותר מפוסט אחד ביום.

בחודש זה פירסמתי 11 פוסטים מקצועיים, ו-27 פוסטים אישיים,
עליהם קיבלתי 2641 לייקים ו-643 תגובות.
יש שתי סיבות מרכזיות לשיא בכמות הזאת:
1. סרטון שצולמתי אליו בנושא "חוק הפונדקאות", שעלה במאקו גאווה.
2. היה לי יום הולדת.

עוד דבר שקרה בחודש יולי, היא ההשפעה הניכרת בפועל בשינוי אלגוריתם הניוז-פיד של פייסבוק. לקח לו קצת זמן להתיישב, אבל ברגע שהופעל, ההתדרדרות בנתונים ברורה מאוד.
אין לי ספק, שהירידה בחשיפה והתגובתיות, הן שהניעו אותי, בין השאר, לפרסם פחות פוסטים מבחודשים הקודמים. עד סוף השנה, כמות הפוסטים שפרסמתי בחודש, ירדה לכמעט חצי מהכמות בשיא.

מעניין, שאחרי זיגזוגים מדאיגים מתחילת השנה, גם מניית פייסבוק החלה לצנוח בעיקביות משמעותית החל מיולי ועד היום.
אחרי שנחשפה במרץ פרשת "קמבריג' אנליטיקה", ולאחר עדותו הלא מעודדת בעליל של מארק צוקרברג עצמו מול הקונגרס האמריקאי באפריל, נראה שפייסבוק אינה מצליחה להתאושש עדיין ממשבר האמון הכללי שגרם משתמשים רבים ובהם הרבה מובילי דעה, לנטוש את הפלטפורמה או לזנוח את השימוש בה לטובת פלטפורמות אחרות.

חודש יולי, בדיוק במרכז השנה הקלדרית, מראה נתונית גם בפרופיל האישי שלי את השיא והצניחה.

2.      תרדמת חורף

קצת קשה לי להסביר למה דווקא בחודשים הקרים והגשומים של השנה, פברואר עד מרץ, התגובתיות בפרופיל שלי נמצאת בשפל הניכר ביותר שלה.
אולי האצבעות שלנו קופאות...

אולי לא קרה שום אירוע חברתי משמעותי שבחרתי להתייחס אליו בפרופיל שלי.
כן, במרץ עצמו פרצה כל פרשת "קמבריג' אנליטיקה" אך למרבה האירוניה,
דווקא בנקודה זו מסתמנת עליה בחשיפה ובתגובתיות. 

יתכן מאוד שכמו תמיד, דווקא החשש מהנורא מכל, משך אנשים אל הפלטפורמה,
לבחון בעצמם על מה כל המהומה... ואולי לא...

מה שברור במובהק הוא שבחודש פברואר, נרשמה כמות התגובות הקטנה ביותר שקיבלתי במשך השנה.
האמת, אני סקרן לגלות עם מדובר מקריות או מחזוריות. נצטרך לחכות לשנה הבאה כדי לדעת.

3.      משחקי אביב

ממש כמו בטבע, מאמצע מרץ מתחילה התעוררות גם באינטראקציה וגם בחשיפה.
הזכיה של נטע באירוויזיון וכל האירועים סביבה, היווה סיבות טובות להתרגשות חברתית.
אני אישית, כחובב אירווזיון מושבע, מצאתי את עצמי באופן טבעי מעלה תכנים אישיים בנושא, והאהבה לנטע עשתה את רוב השאר.

בחודש אפריל העליתי 18 פוסטים אישיים,
ו-6 פוסטים מקצועיים שנהנו מתגובתיות טובה בהרבה מבחודשים הקודמים.

4.      חכם בשמש – ראש גדול

השמש הקופחת ולחות של אוגוסט, כנראה מספקות לנו שעות נוספות להשלמת מידע במזגן. אחרת קשה לי להסביר, למה דווקא בתקופת שיא החופש הגדול של הילדים, בה כמעט ולא מתקיימים קורסים, הרצאות או סדנאות – כי כולם אמורים להיות בחו"ל,
דווקא אז – ולמרות התחלת הפעולה של האלגוריתם החדש, התוכן בפרופיל שלי נפגע באופן די מינמאלי.
בחודש אוגוסט השנה כתבתי 15 פוסטים אישיים, ו-שימו לב – 20 פוסטים מקצועיים, שזכו לתגובתיות מרשימה ביחס לכל מה שפעל נגדה.

מאוד הגיוני, שבנתונים אלו קשורה גם פינת תוכן מקצועית שיזמתי בעמוד שלי, #כלי_כתיבה, שכללה 5 פוסטים בסידרה, שכרגע מלראות את הנתונים היחסיים שלה, ממש מתחשק לי להמשיך.

5.      איפה באמת הראש שלנו?

בספטמבר מתחילה השנה העברית. שלא כמו אחותה החורגת השנה הלועזית, השנה העברית פוצחת בשורה של חופשים, בהם הזמן הפנוי של כולנו, ובמיוחד של הורים לילדים צעירים מוקדש לבילוי עם המשפחה ועם חברים.

7 ימי עבודה בדיוק, היו בספטמבר הנוכחי, מה שאיפשר לישראלים רבים לקחת חופשה ארוכה, לטוס לחו"ל ובכלל, להיות פחות מול המחשב והנייד ברמת המדיה החברתית בפייסבוק.

עם זאת, למרות שכתבתי 15 פוסטים פחות מבחודש הקודם,  ולצד המשך הירידה התלולה בחשיפה שסיפק האלגוריתם החדש, עדיין ראיתי תגובתיות "הגיונית", ביחס לנסיבות שהערכתי כבר אז שמשפיעות מבחוץ.
בספטמבר כתבתי 11 פוסטים מקצועיים, ורק 9 אישיים.

הפוסט המוגב ביותר בחודש הזה, הוא פוסט חווית שירות מפוספסת, שהוא משהו בין האישי למקצועי, קשה לי למקם במדויק.

דבר אחד בטוח, גם בחודש הזה היתה היענות טובה לפוסטים המקצועיים, באופן יחסי לשאר הפוסטים.

6.      אחרי החגים יתחדש הכל

אוקטובר מסמן נשימת הקלה בצניחה החופשית של החשיפה והתגובתיות, ומתייצב באופטימיות זהירה. בנובמבר קצת ירידה בלייקים, מתקזזת עם קצת עליה בתגובות, 

וסה"כ נראה שקל לצפות איך יראו הנתונים בדצמבר, ביחס להתחברותם עם הנתונים של ינואר 2018.
אוקטובר הוא חודש החזרה ללימודים, אך ברמה האישית, זה היה חודש הטיול השנתי הגדול שלנו לחו"ל, מה שאולי הקטין את כמות הפוסטים, אך שמר על תגובתיות סבירה באופן יחסי.

בנוסף, בסוף אוקטובר, גם נערכו הבחירות לרשויות המקומיות, נושא שהפיד שלי עסק בו באובססיביות לאורך המועד המתקרב.

בנובמבר איבדנו בן בית, את החתול שלנו אלישע, ופייסבוק הועיל לחשוף את הפוסטים בנושא מעבר לממוצעים הרגילים, כך שהורעפה עלי בפוסטים האלה אהבה רבה בתגובות ובלייקים – מוקיר עליה מכל ליבי.


מסקנות כלליות:

א. תמהיל אישי/מקצועי
למרות שאני בהרגשה שרוב חברי בפייסבוק הם קולגות מקצועיות, סטודנטים שלמדתי ובוגרים, אין ספק שהתוכן הכי מוגב שאני מעלה, הוא תוכן אישי – ולא סתם, אלה פוסטים שנרתמו לשרת אג'נדות חברתיות והתנהגותיות באופן מובהק.

אני לא מדבר על תמונות אישיות שפשוט לעשות להן לייק ולהמשיך, אני מדבר על פוסטים עם דיון עומק מורכב, תגובות רבות בין המגיבים לעצמם, וכמובן עם מעורבות גבוהה מאוד שלי בשיח.
מכאן אני נוטה להסיק את מה שכבר הרגשתי אינטואיטיבית בעבר לגבי מותגים, וניכר ברוב מקרי המבחן שנכחתי בהם לאורך השנה האחרונה: אנחנו נמשכים לפני הכל לרגש, ומעורבות חברתית, המראה יישום בפועל של ערכים אישיותיים – ממגנטת אותנו במדיה החברתית ומניעה אותנו להגיב.

אנחנו מרגישים טוב שכאנחנו מזדהים אידיאולוגית עם כותב פוסט, וגם כשאנחנו נלחמים להגן על אידיאולוגיה סותרת – בכל מקרה, קשה לנו להישאר אדישים.

המגמה הברורה של יותר ויותר מותגים ואושיות לחבר את עצמם תדמיתית לנושאים חברתיים, מוכיחה את עצמה מענק עד זעיר. מקונגלומרנט מטורף ועד איש מקצוע בודד, שפשוט משתף אחרים באיך שהוא רואה את העולם.

גילוי נאות: אני קורא "פוסטים מקצועיים", לתכנים שעוסקים בנושאים המקצועיים שאני מתפרנס מהם. לא מדובר בפוסטים מכירתיים מכל סוג שהוא, איסוף לידים או כל דבר דומה. המטרה של הפוסטים האלה היא דיון מקצועי, או קריצה מקצועית במקרה הקליל יותר. לא מעבר לכך.
תמהיל פוסטים מקצועיים/אישיים בהתאמה לצבעים בכותרת


ב. האמת על השינוי באלגוריתם
חשבתי שאולי לא באמת, אבל כן, אין ספק שהשינוי באלגוריתם ואסטרטגיית התוכן המעודכנת של פייסבוק, פגעה קשות בחשיפה של פוסטים וכתוצאה מכך בתגובתיות.

אי אפשר להתעלם מכך, וכדאי לזכור שצוקרברג עצמו התריע שלהערכתו יתכן והשינויים יגרמו למשתמשים רבים לפקוד את הפלטפורה בתדירות נמוכה יותר מבעבר.

ובכן, אם זאת הדרך שלו להגיד "פשוט לא יראו אתכם", התוצאות מדברות בעד עצמן.

ג. מי שמשקיע, מגיע

למרות שלא ספרתי אותן פרטנית, אני מודע ומעריך את העובדה, שאחוז ניכר מהמגיבים לפוסטים שלי, משקיעים בתגובות שלהם הרבה זמן ומחשבה. אלה באים לביטוי בתגובות ארוכות, קריאה והתייחסות לתגובות של אחרים בדיון, והמשך דיונים בהודעות פרטיות, וכד'.

לא אחת, אנשים שאני נפגש איתם פנים אל פנים, מגיבים לי בזמן אמת בע"פ לפוסט ספציפי שראו בפרופיל, גם אם לא הגיבו לו שם. זה מחזק ומעודד לא פחות, למרות שהתגובות האלה לא באמת עוזרות לחשיפה מדידה. מה שהם כן מעידות זה על עניין. פרמטר לא פחות חשוב, שפייסבוק לוקחת בחשבון בתיעדוף פוסטים בפיד (התעקבות על פוסט), ולא מציגה כנתון למשתמשים הפרטיים.

אני מעריך ומוקיר תודה מיוחדת למגיבים משקיעים, ומשתדל מאוד להשקיע בהם חזרה.

ד
. אמור לי מי חברך
נטוורקינג הוא עדיין שם המשחק. לא יעזור כלום, ברשת החברתית, זה לא רק "כמה" מגיבים לך, זה גם ה"מי". מובילי דיעה חברתיים בפייסבוק, יגרום לפוסטים שלכם להיחשף יותר, אך אולי כדאי לעדכן את אותם מובילי דיעה באגרסיביות של האלגוריתם, על מנת לעורר חלק מהם שנרדמו על זרי הדפנה, והפסיקו להגיב לאחרים, בטוחים ש"מקומם שמור". ובכן, תחזרו לעבוד חברים, או שתגלו מהר יותר ממה שאתם רוצים כמה הוא לא.

ה. זיהוי דפוסים מול הדינאמיות של הפלטפורמה, והיחס לחשיפה
למרות שהיינו רוצים להאמין במקום מסויים שהאלגוריתם של פייסבוק יקפא על שמריו, כך שנוכל לפצח ולרתום אותו באפקטיביות למטרותינו, זה לא המצב באמת.

האלגוריתם של פייסבוק, והאיפיון הטכני של הפלטפורמה משתנים כל הזמן.
חשוב לזכור שפרופילים שונים מקבלים אחוזי חשיפה אחרים מסיבות שונות,
וכמוזכר כאן קודם לכן, 
כל הנתונים והמסקנות שהופקו מהן בפוסט הזה מתייחסים אך ורק לפרופיל האישי שלי בלבד.
המון משתנים משפיעים על החשיפה והתגובתיות, חלקם תלויים בפייסבוק, וחלקם תמיד יהיה תלוי במשתמש עצמו.

דברים כמו יצירה של תוכן שבאמת מעניין ומעורר דיון ו/או מעודד הפצה,
מידת התאמת התוכן לקהל העוקבים שלנו,
זמני פרסום נכונים,
הבנה ביצירת ועידוד תגובתיות במודע, ותוך שימוש בטכניקות כתיבה מפעילות,
אלה ורבים אחרים, תמיד יהיה קודם כל באחריותו של יוצר התוכן.

נתון מעניין, שנשאר קבוע למעט שתי החרגות בשיאים (השלילי והחיובי),
הוא היחס הכמעט קבוע בין כמות הלייקים לכמות התגובות.
במומצע, היחס הזה עומד אצלי על 4.36 לייקים, על כל תגובה, ללא קשר לכמות הפוסטים, או לשינוי באחוזי התמהיל בין האישי למקצועי.

יחס לייקים תגובות מול כמות פוסטים בחודש


הנתון הזה מאיר זרקור על הגורם האנושי בתוך הפלטפורמה, ומראה שההתנהגות האנושית נשארת פחות או יותר קבועה, כשמדובר באנשים שמרגישים נוח להביע את דעתם ולהראות את עצמם באופן ציבורי ברשת החברתית.

אם לוקחים בחשבון את ההערכה הגסה שרק כ-20% מהחברים בפייסבוק משתייכים באופן כלשהו לקטגוריית יוצרי התוכן, (בה נכללים גם מגיבים), אפשר לחשב הערכה גסה ולא ודאית לכמות החשיפה של כל פוסט מקבל – כך:
סה"כ תגובתיות (תגובות+לייקים+שיתופים) = 20%
כמה זה ה-100%?

חשוב לציין שהנתונים מאירים את המצב ברטרוספקטיבה, ואין כל התחייבות שפייסבוק לא תשנה את הפרמטרים של החשיפה בניוז-פיד, ללא התראה וללא הודעה רשמית בעתיד.

ו. "אני לא משוגע", טען המשוגע.
בכלל, אם אתם מכירים אותי, אתם יודעים שאני לא חסיד גדול של נתונים מספריים.
אני אחד שיותר פועל מהבטן, מהאינטואציה ולא מאמין לפלטפורמות שמספקות תמיד בעיקר דטה   שמשרת את האינטרס שלהן.

המספרים, כמו תמיד, ללא יוצא דופן במקרה הזה שלי, עוזרים להצדיק או להפריך אמונות שאנחנו כבר מחזיקים בהן.
אז גם כאן, גשו בזהירות רבה. הטילו ספק בהכל. בידקו בעצמכם – אל תתעצלו.

האמת היא, שבשביל הנתונים המעניינים באמת, תמיד צריך לעבוד קשה, סזיפי ובחוסר זוהר מוחלט.
לא רק שלרוב הם לא יוצגו לנו, הרבה פעמים הם יוסתרו מאיתנו בכוונה מסיבות שונות.
עלינו לחפש אותם, למצוא אותם, ואז לנתח אותם כמיטב יכולתנו – והכל נגד הסיכויים במערכת שמתעדכנת כל הזמן וממשיכה לבלבל אותנו.

כאיש תוכן, אני נוהג לשים את המספרים בצד, אבל האסטרטג שבי עוד נאחז בהם מדי פעם, כי צריך עוגן מסויים להאחז בו. אי אפשר לא להאמין לכלום כל הזמן.
את הניתוח הזה עשיתי בעיקר בשבילי. כדי להכיר טוב יותר את פרופיל הפייסבוק שלי,
את היכולות שלי בפלטפורמה, ואת היחס שלה אלי.

אני משתף אתכם עם הרבה תקווה לעורר בכם השראה לעשות כמוני
–במיוחד אם אתם כבר יצרני תוכן מקצועיים ברמה כלשהי, ותמיד שואפים ליותר.

***

שתיהה לנו 2019 מוצלחת, חברתית ומלאה בסיפורים טובים ומעוררי השראה.
אם הפוסט הזה הועיל לכם, אשמח אם תספרו לי איך.
כמו תמיד, אשמח למחשבות שלכם בתגובות
וכמובן מוזמנים לשתף עם מי שמרגיש לכם רלווטי לגביו.
אפשר גם בפייסבוק:





חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית