‏הצגת רשומות עם תוויות ניתור. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ניתור. הצג את כל הרשומות

דצמבר 10, 2018

סיכום 2018 בפרופיל האישי שלי בפייסבוק -ניתוח תוכן

הנה סיכום 2018, שאני מניח שלא תראו בשום מקום אחר:
לפניכם סיכום הנתונים השנתיים מהפוסטים בפרופיל האישי שלי,
הכולל ניתוח אפקטיביות תוכן חברתי, לצד נתונים נוספים שסקרן אותי לבחון את השפעתם.

לא, פייסבוק עדיין לא מספקת את הנתונים האלה באופן מסודר בפרופילים אישיים,
הייתי צריך לאסוף אותם ידנית, פוסט-פוסט,
ובגלל העבודה הסזיפית, והזמן שהדברים לוקחים,
נאלצתי לוותר על הרבה נתונים שמעניינים אותי ונמצאים במרחק נגיעה,
אם רק נלך לחפש אותם בעצמנו.

חשוב לי לציין, שהפרופיל שלי לא  מספיק באמת בשביל להשליך את הנתונים ממנו על כל הפלטפורמה באופן מדויק וגורף, אבל אולי הם יכולים לתת לפחות מושג לייצרני תוכן מהסוג והתחום שלי, או לספק השראה ומחשבה, לכאלה שמתכננים להצטרף.

את הנתונים אתם יכולים לראות בגראפים המצורפים, לא כולל דצמבר, כי הוא עדיין בתחילתו.
ואם מעניין אתכם, מוזמנים לקרוא את המסקנות האישיות שלי,
שכאמור, נכונות בעיקר לי, ומי שיוסיף עליהן נתונים, יעזור בהרחבת הפרספקטיבה
לגבי הפרשנות שלהם גם עבור אחרים.


שימו לב שהשנה מתחילה משמאל

ניתוח תקופתי

1.      אז מה היה לנו בחודש יולי?

בסדר, בואו נתחיל באקשן שמעניין את כולם וישר קופץ לעין:
החודש הטוב של השנה הוא ללא ספק יולי, ומשם העניינים מתחילים להתדרדר במהירות.
אבל יולי לא מתאפיין רק באינטראקציה הגבוהה ביותר שקיבלתי על הפוסטים, אלא גם בכמות הפוסטים הגדולה ביותר שפרסמתי במשך השנה.
38 פוסטים, זה קצת יותר מפוסט אחד ביום.

בחודש זה פירסמתי 11 פוסטים מקצועיים, ו-27 פוסטים אישיים,
עליהם קיבלתי 2641 לייקים ו-643 תגובות.
יש שתי סיבות מרכזיות לשיא בכמות הזאת:
1. סרטון שצולמתי אליו בנושא "חוק הפונדקאות", שעלה במאקו גאווה.
2. היה לי יום הולדת.

עוד דבר שקרה בחודש יולי, היא ההשפעה הניכרת בפועל בשינוי אלגוריתם הניוז-פיד של פייסבוק. לקח לו קצת זמן להתיישב, אבל ברגע שהופעל, ההתדרדרות בנתונים ברורה מאוד.
אין לי ספק, שהירידה בחשיפה והתגובתיות, הן שהניעו אותי, בין השאר, לפרסם פחות פוסטים מבחודשים הקודמים. עד סוף השנה, כמות הפוסטים שפרסמתי בחודש, ירדה לכמעט חצי מהכמות בשיא.

מעניין, שאחרי זיגזוגים מדאיגים מתחילת השנה, גם מניית פייסבוק החלה לצנוח בעיקביות משמעותית החל מיולי ועד היום.
אחרי שנחשפה במרץ פרשת "קמבריג' אנליטיקה", ולאחר עדותו הלא מעודדת בעליל של מארק צוקרברג עצמו מול הקונגרס האמריקאי באפריל, נראה שפייסבוק אינה מצליחה להתאושש עדיין ממשבר האמון הכללי שגרם משתמשים רבים ובהם הרבה מובילי דעה, לנטוש את הפלטפורמה או לזנוח את השימוש בה לטובת פלטפורמות אחרות.

חודש יולי, בדיוק במרכז השנה הקלדרית, מראה נתונית גם בפרופיל האישי שלי את השיא והצניחה.

2.      תרדמת חורף

קצת קשה לי להסביר למה דווקא בחודשים הקרים והגשומים של השנה, פברואר עד מרץ, התגובתיות בפרופיל שלי נמצאת בשפל הניכר ביותר שלה.
אולי האצבעות שלנו קופאות...

אולי לא קרה שום אירוע חברתי משמעותי שבחרתי להתייחס אליו בפרופיל שלי.
כן, במרץ עצמו פרצה כל פרשת "קמבריג' אנליטיקה" אך למרבה האירוניה,
דווקא בנקודה זו מסתמנת עליה בחשיפה ובתגובתיות. 

יתכן מאוד שכמו תמיד, דווקא החשש מהנורא מכל, משך אנשים אל הפלטפורמה,
לבחון בעצמם על מה כל המהומה... ואולי לא...

מה שברור במובהק הוא שבחודש פברואר, נרשמה כמות התגובות הקטנה ביותר שקיבלתי במשך השנה.
האמת, אני סקרן לגלות עם מדובר מקריות או מחזוריות. נצטרך לחכות לשנה הבאה כדי לדעת.

3.      משחקי אביב

ממש כמו בטבע, מאמצע מרץ מתחילה התעוררות גם באינטראקציה וגם בחשיפה.
הזכיה של נטע באירוויזיון וכל האירועים סביבה, היווה סיבות טובות להתרגשות חברתית.
אני אישית, כחובב אירווזיון מושבע, מצאתי את עצמי באופן טבעי מעלה תכנים אישיים בנושא, והאהבה לנטע עשתה את רוב השאר.

בחודש אפריל העליתי 18 פוסטים אישיים,
ו-6 פוסטים מקצועיים שנהנו מתגובתיות טובה בהרבה מבחודשים הקודמים.

4.      חכם בשמש – ראש גדול

השמש הקופחת ולחות של אוגוסט, כנראה מספקות לנו שעות נוספות להשלמת מידע במזגן. אחרת קשה לי להסביר, למה דווקא בתקופת שיא החופש הגדול של הילדים, בה כמעט ולא מתקיימים קורסים, הרצאות או סדנאות – כי כולם אמורים להיות בחו"ל,
דווקא אז – ולמרות התחלת הפעולה של האלגוריתם החדש, התוכן בפרופיל שלי נפגע באופן די מינמאלי.
בחודש אוגוסט השנה כתבתי 15 פוסטים אישיים, ו-שימו לב – 20 פוסטים מקצועיים, שזכו לתגובתיות מרשימה ביחס לכל מה שפעל נגדה.

מאוד הגיוני, שבנתונים אלו קשורה גם פינת תוכן מקצועית שיזמתי בעמוד שלי, #כלי_כתיבה, שכללה 5 פוסטים בסידרה, שכרגע מלראות את הנתונים היחסיים שלה, ממש מתחשק לי להמשיך.

5.      איפה באמת הראש שלנו?

בספטמבר מתחילה השנה העברית. שלא כמו אחותה החורגת השנה הלועזית, השנה העברית פוצחת בשורה של חופשים, בהם הזמן הפנוי של כולנו, ובמיוחד של הורים לילדים צעירים מוקדש לבילוי עם המשפחה ועם חברים.

7 ימי עבודה בדיוק, היו בספטמבר הנוכחי, מה שאיפשר לישראלים רבים לקחת חופשה ארוכה, לטוס לחו"ל ובכלל, להיות פחות מול המחשב והנייד ברמת המדיה החברתית בפייסבוק.

עם זאת, למרות שכתבתי 15 פוסטים פחות מבחודש הקודם,  ולצד המשך הירידה התלולה בחשיפה שסיפק האלגוריתם החדש, עדיין ראיתי תגובתיות "הגיונית", ביחס לנסיבות שהערכתי כבר אז שמשפיעות מבחוץ.
בספטמבר כתבתי 11 פוסטים מקצועיים, ורק 9 אישיים.

הפוסט המוגב ביותר בחודש הזה, הוא פוסט חווית שירות מפוספסת, שהוא משהו בין האישי למקצועי, קשה לי למקם במדויק.

דבר אחד בטוח, גם בחודש הזה היתה היענות טובה לפוסטים המקצועיים, באופן יחסי לשאר הפוסטים.

6.      אחרי החגים יתחדש הכל

אוקטובר מסמן נשימת הקלה בצניחה החופשית של החשיפה והתגובתיות, ומתייצב באופטימיות זהירה. בנובמבר קצת ירידה בלייקים, מתקזזת עם קצת עליה בתגובות, 

וסה"כ נראה שקל לצפות איך יראו הנתונים בדצמבר, ביחס להתחברותם עם הנתונים של ינואר 2018.
אוקטובר הוא חודש החזרה ללימודים, אך ברמה האישית, זה היה חודש הטיול השנתי הגדול שלנו לחו"ל, מה שאולי הקטין את כמות הפוסטים, אך שמר על תגובתיות סבירה באופן יחסי.

בנוסף, בסוף אוקטובר, גם נערכו הבחירות לרשויות המקומיות, נושא שהפיד שלי עסק בו באובססיביות לאורך המועד המתקרב.

בנובמבר איבדנו בן בית, את החתול שלנו אלישע, ופייסבוק הועיל לחשוף את הפוסטים בנושא מעבר לממוצעים הרגילים, כך שהורעפה עלי בפוסטים האלה אהבה רבה בתגובות ובלייקים – מוקיר עליה מכל ליבי.


מסקנות כלליות:

א. תמהיל אישי/מקצועי
למרות שאני בהרגשה שרוב חברי בפייסבוק הם קולגות מקצועיות, סטודנטים שלמדתי ובוגרים, אין ספק שהתוכן הכי מוגב שאני מעלה, הוא תוכן אישי – ולא סתם, אלה פוסטים שנרתמו לשרת אג'נדות חברתיות והתנהגותיות באופן מובהק.

אני לא מדבר על תמונות אישיות שפשוט לעשות להן לייק ולהמשיך, אני מדבר על פוסטים עם דיון עומק מורכב, תגובות רבות בין המגיבים לעצמם, וכמובן עם מעורבות גבוהה מאוד שלי בשיח.
מכאן אני נוטה להסיק את מה שכבר הרגשתי אינטואיטיבית בעבר לגבי מותגים, וניכר ברוב מקרי המבחן שנכחתי בהם לאורך השנה האחרונה: אנחנו נמשכים לפני הכל לרגש, ומעורבות חברתית, המראה יישום בפועל של ערכים אישיותיים – ממגנטת אותנו במדיה החברתית ומניעה אותנו להגיב.

אנחנו מרגישים טוב שכאנחנו מזדהים אידיאולוגית עם כותב פוסט, וגם כשאנחנו נלחמים להגן על אידיאולוגיה סותרת – בכל מקרה, קשה לנו להישאר אדישים.

המגמה הברורה של יותר ויותר מותגים ואושיות לחבר את עצמם תדמיתית לנושאים חברתיים, מוכיחה את עצמה מענק עד זעיר. מקונגלומרנט מטורף ועד איש מקצוע בודד, שפשוט משתף אחרים באיך שהוא רואה את העולם.

גילוי נאות: אני קורא "פוסטים מקצועיים", לתכנים שעוסקים בנושאים המקצועיים שאני מתפרנס מהם. לא מדובר בפוסטים מכירתיים מכל סוג שהוא, איסוף לידים או כל דבר דומה. המטרה של הפוסטים האלה היא דיון מקצועי, או קריצה מקצועית במקרה הקליל יותר. לא מעבר לכך.
תמהיל פוסטים מקצועיים/אישיים בהתאמה לצבעים בכותרת


ב. האמת על השינוי באלגוריתם
חשבתי שאולי לא באמת, אבל כן, אין ספק שהשינוי באלגוריתם ואסטרטגיית התוכן המעודכנת של פייסבוק, פגעה קשות בחשיפה של פוסטים וכתוצאה מכך בתגובתיות.

אי אפשר להתעלם מכך, וכדאי לזכור שצוקרברג עצמו התריע שלהערכתו יתכן והשינויים יגרמו למשתמשים רבים לפקוד את הפלטפורה בתדירות נמוכה יותר מבעבר.

ובכן, אם זאת הדרך שלו להגיד "פשוט לא יראו אתכם", התוצאות מדברות בעד עצמן.

ג. מי שמשקיע, מגיע

למרות שלא ספרתי אותן פרטנית, אני מודע ומעריך את העובדה, שאחוז ניכר מהמגיבים לפוסטים שלי, משקיעים בתגובות שלהם הרבה זמן ומחשבה. אלה באים לביטוי בתגובות ארוכות, קריאה והתייחסות לתגובות של אחרים בדיון, והמשך דיונים בהודעות פרטיות, וכד'.

לא אחת, אנשים שאני נפגש איתם פנים אל פנים, מגיבים לי בזמן אמת בע"פ לפוסט ספציפי שראו בפרופיל, גם אם לא הגיבו לו שם. זה מחזק ומעודד לא פחות, למרות שהתגובות האלה לא באמת עוזרות לחשיפה מדידה. מה שהם כן מעידות זה על עניין. פרמטר לא פחות חשוב, שפייסבוק לוקחת בחשבון בתיעדוף פוסטים בפיד (התעקבות על פוסט), ולא מציגה כנתון למשתמשים הפרטיים.

אני מעריך ומוקיר תודה מיוחדת למגיבים משקיעים, ומשתדל מאוד להשקיע בהם חזרה.

ד
. אמור לי מי חברך
נטוורקינג הוא עדיין שם המשחק. לא יעזור כלום, ברשת החברתית, זה לא רק "כמה" מגיבים לך, זה גם ה"מי". מובילי דיעה חברתיים בפייסבוק, יגרום לפוסטים שלכם להיחשף יותר, אך אולי כדאי לעדכן את אותם מובילי דיעה באגרסיביות של האלגוריתם, על מנת לעורר חלק מהם שנרדמו על זרי הדפנה, והפסיקו להגיב לאחרים, בטוחים ש"מקומם שמור". ובכן, תחזרו לעבוד חברים, או שתגלו מהר יותר ממה שאתם רוצים כמה הוא לא.

ה. זיהוי דפוסים מול הדינאמיות של הפלטפורמה, והיחס לחשיפה
למרות שהיינו רוצים להאמין במקום מסויים שהאלגוריתם של פייסבוק יקפא על שמריו, כך שנוכל לפצח ולרתום אותו באפקטיביות למטרותינו, זה לא המצב באמת.

האלגוריתם של פייסבוק, והאיפיון הטכני של הפלטפורמה משתנים כל הזמן.
חשוב לזכור שפרופילים שונים מקבלים אחוזי חשיפה אחרים מסיבות שונות,
וכמוזכר כאן קודם לכן, 
כל הנתונים והמסקנות שהופקו מהן בפוסט הזה מתייחסים אך ורק לפרופיל האישי שלי בלבד.
המון משתנים משפיעים על החשיפה והתגובתיות, חלקם תלויים בפייסבוק, וחלקם תמיד יהיה תלוי במשתמש עצמו.

דברים כמו יצירה של תוכן שבאמת מעניין ומעורר דיון ו/או מעודד הפצה,
מידת התאמת התוכן לקהל העוקבים שלנו,
זמני פרסום נכונים,
הבנה ביצירת ועידוד תגובתיות במודע, ותוך שימוש בטכניקות כתיבה מפעילות,
אלה ורבים אחרים, תמיד יהיה קודם כל באחריותו של יוצר התוכן.

נתון מעניין, שנשאר קבוע למעט שתי החרגות בשיאים (השלילי והחיובי),
הוא היחס הכמעט קבוע בין כמות הלייקים לכמות התגובות.
במומצע, היחס הזה עומד אצלי על 4.36 לייקים, על כל תגובה, ללא קשר לכמות הפוסטים, או לשינוי באחוזי התמהיל בין האישי למקצועי.

יחס לייקים תגובות מול כמות פוסטים בחודש


הנתון הזה מאיר זרקור על הגורם האנושי בתוך הפלטפורמה, ומראה שההתנהגות האנושית נשארת פחות או יותר קבועה, כשמדובר באנשים שמרגישים נוח להביע את דעתם ולהראות את עצמם באופן ציבורי ברשת החברתית.

אם לוקחים בחשבון את ההערכה הגסה שרק כ-20% מהחברים בפייסבוק משתייכים באופן כלשהו לקטגוריית יוצרי התוכן, (בה נכללים גם מגיבים), אפשר לחשב הערכה גסה ולא ודאית לכמות החשיפה של כל פוסט מקבל – כך:
סה"כ תגובתיות (תגובות+לייקים+שיתופים) = 20%
כמה זה ה-100%?

חשוב לציין שהנתונים מאירים את המצב ברטרוספקטיבה, ואין כל התחייבות שפייסבוק לא תשנה את הפרמטרים של החשיפה בניוז-פיד, ללא התראה וללא הודעה רשמית בעתיד.

ו. "אני לא משוגע", טען המשוגע.
בכלל, אם אתם מכירים אותי, אתם יודעים שאני לא חסיד גדול של נתונים מספריים.
אני אחד שיותר פועל מהבטן, מהאינטואציה ולא מאמין לפלטפורמות שמספקות תמיד בעיקר דטה   שמשרת את האינטרס שלהן.

המספרים, כמו תמיד, ללא יוצא דופן במקרה הזה שלי, עוזרים להצדיק או להפריך אמונות שאנחנו כבר מחזיקים בהן.
אז גם כאן, גשו בזהירות רבה. הטילו ספק בהכל. בידקו בעצמכם – אל תתעצלו.

האמת היא, שבשביל הנתונים המעניינים באמת, תמיד צריך לעבוד קשה, סזיפי ובחוסר זוהר מוחלט.
לא רק שלרוב הם לא יוצגו לנו, הרבה פעמים הם יוסתרו מאיתנו בכוונה מסיבות שונות.
עלינו לחפש אותם, למצוא אותם, ואז לנתח אותם כמיטב יכולתנו – והכל נגד הסיכויים במערכת שמתעדכנת כל הזמן וממשיכה לבלבל אותנו.

כאיש תוכן, אני נוהג לשים את המספרים בצד, אבל האסטרטג שבי עוד נאחז בהם מדי פעם, כי צריך עוגן מסויים להאחז בו. אי אפשר לא להאמין לכלום כל הזמן.
את הניתוח הזה עשיתי בעיקר בשבילי. כדי להכיר טוב יותר את פרופיל הפייסבוק שלי,
את היכולות שלי בפלטפורמה, ואת היחס שלה אלי.

אני משתף אתכם עם הרבה תקווה לעורר בכם השראה לעשות כמוני
–במיוחד אם אתם כבר יצרני תוכן מקצועיים ברמה כלשהי, ותמיד שואפים ליותר.

***

שתיהה לנו 2019 מוצלחת, חברתית ומלאה בסיפורים טובים ומעוררי השראה.
אם הפוסט הזה הועיל לכם, אשמח אם תספרו לי איך.
כמו תמיד, אשמח למחשבות שלכם בתגובות
וכמובן מוזמנים לשתף עם מי שמרגיש לכם רלווטי לגביו.
אפשר גם בפייסבוק:





ספטמבר 04, 2016

האח הגדול עולה כיתה – ביי ביי לאשליית הפרטיות



כשרוב העולם חושב על המושג "פרטיות" הוא מדמיין שעדיין יש לפרט את היכולת לבחור איזה מידע הוא בוחר לשתף, עם מי שלא יהיה, ואיזה לא. רוב העולם, לא לוקח בחשבון סוגים רבים של מידע שאפשר לאסוף עליו, ואת ההשלכות של המידע הזה, הרבה מעבר ל"מציצנות" או "ריגול". הרשומה הבאה מתכוונת לשפוך קצת אור ולעורר חשיבה סביב המידע האמיתי והאקטואלי שנאסף על ידי גורמים כמו פייסבוק ורבים אחרים, והשפעתו הישירה על חיינו, כאנשים פרטיים.


"היה היה"

כשג'ורג' אורוול חזה בדימיונו את "האח הגדול" ואת המישטור החברתי הפולשני של "1984" הוא לא היה יכול לדמיין כמה רחוק מהמציאות, ומפחיד יותר יהיה "האח הגדול" באמת, ומי הוא יהיה.

בעולם שבו כוחות פוליטיים שיחקו תפקיד מרכזי בחייו של האזרח, והקפיטליזם עוד לא נולד, היה הגיוני לאורוול שמצלמות, שישדרו בשידור חי מכל מקום ויעקבו אחרי האזרח מחשש לסרבנות פוליטית, תהינה האיום הגדול ביותר על הפרטיות בחיינו.

ארוול לא היה יכול לדמיין בתקופתו, כיצד "צילום" הופך להיות רק חלק טכני קטן בתוך התקן שהוא למעשה "סורק מתקדם". הסריקה והזיהוי של חפצים או עצמים בתמונה לא עלה על דעתו, בטח לא סריקה של הבעות פנים ורגשות, חום גוף או כל מדד אחר שאפשרי טכנולוגית כבר בימנו.

עוד דבר שארוול לא היה יכול לחזות זה את השילוב של קפיטליזם (ורכישה מאסיבית של מכשירי תקשורת מתקדמים ניידים), עם ה"רשת החברתית", ומרחק שנות אור ממחשבותיו היה הקונספט שכשביעית מאזרחי העולם יתחברו אליה מרצונם החופשי ויספקו לה בנק מידע בעל יכולת התפתחות אינסופית, שסביבו תיווצר תעשיה עצומה שהאינטרס שלה, הוא ברובו בכלל כלכלי, ולא שילטוני.

אשתו של הנוסע בזמן

בזמן שחלק נכבד מהאוכלוסייה כבר מודע לאיסוף האינפורמציה האינטנסיבי של הכלים הדיגיטליים בהם הוא משתמש מבחירה יום יום, גם רוב אלה שמודעים לעיקרון הכלכלי מאחורי הדברים, אינם יורדים לעומק היכולות של מערכות כמו פייסבוק, גוגל ודומותיהן לנתר ולנתח אינפורמציה ברמה כל-כך מדויקת, עד כדי שהיא מובילה ליכולת "חיזוי העתיד".

זה לא מדע בדיוני, אף אחד לא נוסע בזמן, אבל המידע שאנחנו מספקים על עצמנו והצלבות שלו עם מידע נוסף שמספקים עלינו אמצעים אחרים, כבר מאפשר לאלגוריתמים המתוחכמים לדעת איפה נהיה – מתי, כמה זמן נשהה, מה המשכורת החודשית שלנו, כל כמה זמן אנחנו מוציאים כמה כסף והרבה הרבה מעבר לזה.

בזמן שהרבה ממשתמשי כרטיסי האשראי למיניהם, מודעים שחברות האשראי מנתרות את הקניות ומתאימות "עסקאות משתלמות" על פי המידע הנצבר, רובם לא לוקחים בחשבון שהמידע שאנחנו מספקים היום באמצעות "המרגל האולטימטיבי", הוא הרבה-הרבה מעבר למספרים או "תחומי עניין".

אפילו היכרות עומק עם מערכת פילוח הקהלים הפרסומית של פייסבוק, לא מתחיל לגרד את היכולות האמיתיות של האלגוריתם, שכן אם רוב האוכלוסייה שמשתמשת באפליקציות או רשתות חברתיות מסוגו היתה יודעת, היא פשוט היתה נוטשת במהירות את הפלטפורמות, אבל אל תרוצו לסגור את החשבונות שלכם, ספויילר: מאוחר מידי, וזה גם לא ישנה שום דבר באמת מבחינת איסוף המידע עליכם. המערכת כבר הרבה יותר מורכבת מזה.

האלגוריתם שמכיר אותנו טוב יותר מעצמנו

אם מתייחסים רגע רק ליכולות של פייסבוק, בלי להציץ לתוכנות לוויין ממשפחתו כמו "וואטסאפ" ו"אינסטגרם", האלגוריתם שפייסבוק מציג כולל הצלבה של נתונים על כל משתמש גם ביחס ישיר למשתמשים אחרים בקבוצות השונות אליהן הוא משתייך ברשת החברתית ובשלל הפלטפורמות הדיגיטליות שלו. 

לא מדובר רק ב"קבוצות פייסבוק", אלא גם בחברים, בני משפחה, חברים לעבודה וכל קבוצה סיגמנטלית שהאלגוריתם יכול לזהות – אבל יותר מזה: ליצור בעצמו עבור המשתמשים.

אבל פייסבוק לא מנתרת רק את הטקסטים שאנחנו כותבים או את האינטראקציות שלנו עם תוכן של אחרים, היא מנתחת גם תוכן תמונה, תוכן סרטונים וכל תוכן שמועלה ומוגב על ידי משתמשים. כך שלמשל, אם הצטלמתם עם יין אדום בתמונה אחת, ואתם חברים בקבוצה של שוחרי "הארי פוטר", פייסבוק ידע לשייך אתכם לקבוצה של "שוחרי הארי פוטר שאוהבים יין אדום".



הפרטים שאנחנו לא יודעים שאנחנו מספקים על עצמנו... ועל אחרים

כשפייסבוק סורק את התוכן שלנו, הוא מוציא נושאים ומילות מפתח, לצד מיקום גיאוראפי, ויז'ואלים רלוונטיים ועוד, אבל מעבר לכך, הוא משתמש גם בנתונים דיגיטליים שסמויים מעיניו של המשתמש הממוצע, כמו למשל – זיהוי מצלמה ספציפית.

פייסבוק יכול לדעת למשל, אם מספר פרופילים שונים מעלים תמונות מאותו מכשיר דיגיטלי, וכך לחשוף למשל שימוש בפרופילים פקטיביים, אך הרבה מעבר לזה, החותמת הדיגיטלית של מכשיר הצילום, שנמצאת על כל תמונה, מאפשרת בעצם מעקב מלא אחרי כל תמונה, בכל מכשיר דיגיטלי שתגיע אליו ולפייסבוק יש אפשרות לדעת איך הגבנו לכל תמונה ותמונה ומתי, כמו גם עם מי שיתפנו אותה ובאיזה הקשר – אפילו אם השיתוף היה פרטי ולא ציבורי. 

יחד עם הבנת התוכן שפייסבוק וגופים דומים לה מסוגלות לו, נמנים: זיהוי פנים ואלמנטים ספציפיים בפנים (עגיל, קעקוע, צבע שיער ועוד), זיהוי מקומות (בחוץ, בפנים, במקום ספציפי ועוד), זיהוי חפצים, זיהוי מזג אוויר, שעה, זיהוי אופי פעילות (אישי, חברתי ועוד)  וכו' מתמונה, סרטון או קובץ קולי. פייסבוק וגוגל מחזיקות עלינו מידע עצום, שאנחנו לא בהכרח לוקחים בחשבון שאנחנו מספקים.

מדובר במידע התנהגותי עמוק, שהנתונים שלו מגיעים הרבה-הרבה מעבר למה שאנחנו משתפים באופן ציבורי, אם בכלל אנחנו משתפים.



הפער בין ההצהרה למציאות

המידע שפייסבוק אוספת על המשתמש, משמש אותה רשמית לפילוח פרסום אפקטיבי בפלטפורמה שלה – הנחה שגורמת לחלק מהאוכלוסייה "לנשום לרווחה", בעיקר במחשבה שהם יוכלו "להתנגד" לפרסום האגרסיבי והבולט ברשת החברתית או להתעלם ממנו.

לצערנו, האמת הרבה יותר מפחידה מההצהרה ה"פשוטה" של פייסבוק ופלטפורמות דומות לה, שהמודל המסחרי שלהן, מבוסס בעצם על מכירת שטחי מדיה לפרסום בתוך הפלטפורמה ששירותיה מוצעים בחינם למשתמש הקצה הפרטי. (היום פייסבוק מצהיר שהוא כבר מוכר את המידע עלינו גם למפרסמים מחוץ לפייסבוק עצמה).

האמת היא שפייסבוק שולטת לחלוטין על הנארטיב הסיפורי בניוז-פיד, הרבה מעבר לפילוח פרסומות.
האלגוריתם של הפלטפורמה בנוי לנהל את זרם החדשות שלנו, בהתאם למה שמתאים לפלטפורמה או למי ששכר את שירותיה, הרחק הרחק מעבר לעיניו המסננות של הגולש הממוצע, או מפרסמי המודעות הסטנדרטיים.

אם נדמה לכם שהניוז פיד שלכם מייצג את המראה הכללית של הארץ, של העולם, או אפילו של העיר שאתם גרים בה, אתם מוטעים טעות מרה.

הניו-פיד של פייסבוק מנוהל בהתאם לתכנים המוזרמים אלינו מתוך למידה וניתוח אינטסיביים של הנושאים שאנחנו מתעניינים בהם, על פי מה שהצהרנו בגלוי, וגם על פי מה שלא.

תוכן פוליטי, חברתי, תרבותי, מוצף אלינו במטרה לעודד רכישות ולהשפיע על דעתנו, תוך שימוש באשליה של "פקטור חברתי" ה"משתף" מהנושאים השולטים בחדשות המוצגות לנו.

לא, הפלטפורמה לא מרגישה צורך להציג לנו את התכנים של האנשים שאנחנו באמת בקשר איתם, אלא מבחר ספציפי של תכנים מהם, בהתאם לאג'נדה שנקבעה לאלגוריתם, על בסיס הפילוח המוקדם של מי ששכר את שירותיה או האג'נדה המסחרית-פרטית של הפלטפורמה עצמה.

"סגרתי את פייסבוק, אני רוצה את הפרטיות שלי בחזרה"

מכירים את האמירה הזאת? בואו ננסה להבין מדוע היא כבר לא אקטואלית. 

אם הייתם בפייסבוק בעבר, אם יש לכם מכשיר תקשורת דיגיטלי נייד שמחובר לאינטרנט, אם עברתם להשתמש בוואטאפ במקום, או אם יש לכם חברים שמשתייכים לרשת החברתית, המידע עליכם כבר נאגר בכל מקרה.
תמונות שאתם מופיעים בהן, גם אם לא תויגתם, מנותחות לפרטי פרטים.
למשל, אם חברים צילמו אתכם והעלו לרשת, התמונות עוברות ניתוח תוכן והצלבה עם נתונים שנאספו עליכם ממקורות מידע דיגיטליים אחרים. (למשל "פייסבוק" יכול להצליב נתונים עם "וואטאפ")
כך למשל, אם הצטלמתם מחזיקים בקבוק בירה מתויג, והתמונה עלתה אצל חבר, פייסבוק יצרף את המידע הזה לבנק המידע שיש לו על פרופיל המשתמש שלכם אצלו. גם בלי שתצטרכו לעשות משהו, או לדעת מזה בכלל.. (עכשיו תחשבו אחורה בכמה תמונות שאתם מצולמים בהן, אפשר להבין איזה מותגים אתם אוהבים – וזה רק הקצה).

המידע נאסף עלינו אם נרצה או לא נרצה, נאשר או לא נאשר את התנאים ואפילו אם נצליח לחיות חיים מודרניים בלי תלות במכשיר דיגיטלי אישי שמספק עלינו את כל האינפורמציה ברצף תמידי, לא נוכל לברוח מכל "מצלמות האבטחה", הסורקים ה"ביטחוניים" למיניהם וכמובן מצלמות הרחוב, שלהזכירנו, לא רק "מצלמות", אלא לומדות ומנתחות התנהגות.



השוליים האפורים – תקראו רק אם אתם באמת לא חושבים שזה יכניס אתכם לפניקה

לצד הפרסומים הרשמיים של כל הפלטפורמות על המידע שהן אוספות על המשתמשים, ולצד מחקרים תלויים ובלתי תלויים ואג'נדות מסחריות ופוליטיות כאלה או אחרות, אוסף חדש של נתונים הנאספים עלינו ללא בחירה וידיעה, מטריד מאוד את מי שמתחיל להיות מודע לקיומו.

ראשית בואו נניח את הנתונים:
רוב המכשירים הניידים האישים, מצוידים במצלמות (לפחות שתיים), וכן במיקרופון (לפחות אחד, בשלי יש שלושה!), לצד אפשרות איתור לוויינית (
GPS). מרוב המכשירים הניידים האישיים, כבר כמעט ובלתי אפשרי לצרכן הקצה לנתק או להוציא את הסוללה. מה שאומר, שגם כשהמכשיר סגור, הוא עדיין שומר על יכולותיו הטכנולוגיות ועל אפשרות השימוש בהן – גם ללא שיהיה לכך חיווי במכשירו של המשתמש.
(זה כולל אגב חיווי מטעה המציג שהשירותים כבויים, בזמן שהמכשיר שלכם כן ממשיך לתפעל אותם).

איסוף המידע על פי הרגלי גלישה ושימוש בעולם הדיגיטלי, כבר חצה מזמן את הקווים של המדיום הדיגיטלי הווירטואלי, ופלש לחיי המציאות שלנו בעזרת סורקים מתקדמים המופעלים בכל עת צורך, על מנת "להקשיב" ו"לראות" את הנעשה סביבנו, למפות את החיים ואת ההרגלים שלנו ובעיקר – על מנת לייצר מידע שיאפשר להשפיע עליהם בכל דרך אפשרית, למרבה במחיר, או לבעל האג'נדה המתאימה לספקי המידע.

אם קרה לכם לאחרונה, למשל, שדיברתם על נושא מסוים עם מכרים, בעולם האמיתי, שיחה לא מתווכת, פשוט שיחה פשוטה פנים אל פנים, ומיד לאחר מכן ראיתם בניוז-פיד שלכם בפייסבוק תכנים רלוונטיים יותר או פחות, אל תניחו מיד כי מדובר בצירוף מקרים. המכשירים שלנו מאזינים לנו ומתרגמים באופן עצמאי את המידע שהם מוקפים בו לדיגיטלי, בלי שתהיה לרובנו שליטה בדבר.

אם חושבים על זה רגע לעומק, הרבה מעבר להקשבה פרסונלית, מעבר ל"אני הפרטי" של כל משתמש ומשתמש, נסו לדמיין רגע "האזנה חברתית". למעשה, האלגוריתמים המתקדמים של סריקה, ניתור וניהול מידע, יודעים להצליב היום נתונים רבים על משתמשים רבים – נכון לרגע ספציפי, בהתאם לכל פילוח שירצו: רדיוס פיזי, תחום עניין, הרגלי רכישה וכו'...

"האח הגדול" שחזה ג'ורג' ארוול, לא היה יכול לדמיין גישה למידע מהסוג הזה, הוא בנה על "ציות מתוך פחד" ולא על שיתוף מבחירה או מטעמי נוחות, שפשוט בונה על הדחקה אישית ויצירת אשליה של "ביטחון פרטיות", בזמן שהמציאות לא יכולה להיות יותר רחוקה מכך.

שביעית מהפלנטה משתמשת בפייסבוק. מאות מיליונים מזינים רק את פייסבוק, יום-יום, בטריליוני יחידות מידע שממפות את ההתנהגות האנושית, וזה בלי להתייחס בכלל לכל שאר מלקטי המידע הדיגיטליים האישיים שלנו כמו למשל: יצרניות המכשירים, ספקיות האינטרנט, מערכת ההפעלה שאנחנו משתמשים בה, הדפדפן שאנחנו משתמשים בו, אפליקציות שונות ועוד ועוד.

אנקדוטה מעניינת תהיה לראות אם ענקיות איסוף מידע מתחרות, מגיעות לפרופילים צרכניים דומים בעזרת המידע שנגיש להן ויכולותיהן הטכניות והאירגוניות להפיק ממנו תוצאות בהתאם למטרותיהן.

התחרות, נגד הצרכן

מכירים את האמירה הזאת שבשוק חופשי, התחרות היא משהו שטוב לצרכן? ובכן, בואו נחשוב על האמירה הזאת שוב, כשהפעם אנחנו לוקחים בחשבון שיש לא מעט חברות שמתחרות על הפקת המידע הפרטי שלנו ומסקנות אפקטיביות ממנו. עדיין מסכימים עם ההנחה הזאת, בעולם שבו המודל המסחרי בכלל לא מבוסס על צרכן רגיל, אלא על גופים עסקיים שקונים את המידע שאנחנו מספקים ועושים בו שימוש לתועלתם, ולא לתועלת הפרטית של כל אחד ואחד מאתנו...?

אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם, אפשר גם בפייסבוק,  אבל אל תשכחו שמקשיבים לנו ;)


להלן שלושה מאמרים מומלצים, שהיוו השראה לפוסט הזה:
מאמר שלישי > חיים מכומתים בהנחה

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית