פברואר 27, 2007

יד שניה מרופא פאנקיסט

בתוך הגועל הרגיל של מודעות הרכב בלוח ידיעות אחרונות, פתאום קלטתי את הדבר החמוד והמקסים הבא.
נראה לי הברקה ששווה לחלוק.

פברואר 16, 2007

המדריך לטרפיסט בטלוויזה


הרגשתי שהאתר הזה ראוי לפוסט בפני עצמו.

מהיום, אין יותר צורך לעקוב אחרי הפרומואים בטלוויזיה, אין טעם לדפדף בין דפי העיתון - המדריך שלך ידע מה אתה אוהב לראות ויסדר לך את הכל כך שלא תפספס כלום... (כל זה כמובן אם אתה אמריקאי...)

meevee.com נותן לכל גולש את האפשרות לבנות לעצמו את מדריך הטלוויזיה האולטימטיבי באינטרנט.
הכוונה: כל התכנים שרציתם לראות, מתי ואיפה הם משודרים. הכל בהתאמה אישית לטעם שלכם.

במסגרת טרנד הפרסונליזציה העצום השותף את הרשת, הבינו ערוצי הטלוויזיה (טיפה מאוחר לא?) כי הקהל שלהם נמצא באינטרנט חלק גדול של היום...
אז בעולם שבו כל אחד יכול לבחור מתוך שפע עצום של תכני וידאו, הטלוויזיה המסחרית חייבת להפגין נוכחות גם במדיה שמאיימת עליה ופוגעת בה יותר מאשר לעזור.

למה המדריך הזה הוא חינמי זה די ברור, ערוצי הטלוויזיה הם כמובן בעלי האינטרס הכלכלי כאן והם בוודאי מאמינים שהאתר יגרום לקהל נוסף לרכוש את הערוצים שלהם...

אבל בואו נעזוב רגע את השיקולים המסחריים ונדבר על תועלות לגולש:

1. אחרי פעולת מיון קצרה, מגיע אליך רק המידע הרלוונטי אליך. אף אחד לא ישעמם אותך בעשרות (אם לא מאות תוכניות) שאתם בכלל לא קהל היעד שלהם.
2. המדריך יכול להמליץ לך על תכנים נוספים שלא הכרת ומתאימים לך באופן אישי.
3. המדריך ניתן בקלות להתאמה ולשינוי. אפשר להוסיף ולהוריד ממנו תכנים בקלות.
4. ניתן לצפות בפרומואים לתוכניות האהובות עליך – ואפילו בפרקים שלמים...
5. לאתר יש ערוצי צפייה פנימיים וחינמיים משלו.
6. ניתן לייצא את המדריך האישי שלך לעמודים חיצוניים (כמו למשל כאן בראש הבלוג..)
7. אפשר להראות לגולשים האחרים (החברים שלך), ולמצוא איתם נושאי שיחה משותפים (או קבצים משותפים... אם אתה ישראלי...)
8. אפשר לקרוא ביקורות חדשות וסקופים..
9. אפשר לכתוב את הביקורת האישית שלך ולקרוא ביקורות של גולשים אחרים.

ובטח יש עוד דברים שעדיין לא גיליתי...

אז אם מסקרן אתכם – אתם מוזמנים לפתוח מדריך משלכם, ואם בא לכם, תנו הצצה במדריך שלי...

נ.ב.
ורק לחשוב שעד לפני שלושה שבועות שילמתי ל-yes 230 ₪ בחודש... פחח.

פברואר 15, 2007

מיוחד ליום האהבה - על מותגים ואהבה

בבלוג של מביא Mystery Man on Film את הטבלה הבאה כמפה עליה יכול כל אחד למקם כל מערכת יחסים שהיתה לו או לה אין פעם.

לא שאנחנו באמת צריכים מפה כזאת... אבל לפעמים בדיוק דברים מהסוג הזה עושים לנו את הסדר בראש ושמים לנו את האמת מול הפנים, ואולי אפילו בלב...


Influx חשבו שהטבלה הבאה יכולה גם לשמש את עולם הפרסום והמיתוג ברמה של מיקום הקשר של המותג אם קהל היעד שלו. האם אלה נישואים..? משהו שבכלל אינו בר תוקף...? האם זה השלב המביך בין ידידות לדייטינג?

ב- Influx מציעים לנו לתת ללקוח למקם עבורנו את מערכת היחסים הזאת בין המותג לצרכן על הטבלה כבר בפגישה הראשונה והקשה עם הלקוח, בה מגדירים את מערכת היחסים הקיימת - ואת זאת הרצויה.

מה דעתכם? קצת שונה מהתפיסה של מר קווין רוברטס בנושא LOVEMARKS... (ויקי על lovemarks)
באופן אישי, נראה לי שיש הרבה הבדל בין מותגים שרוצים שנאהב אותם, לבין מותגים שמכריזים על עצמם כעל אהובים (או לחילופין אוהבים).
הגישה הישראלית למשל, מפספסת ברוב המקרים לחלוטין את הגישה של רוברטס ודוחפת לנו את האהבה במורד הגרון גם קורטוב מכובד של התנשאות מחנכת, למשל: "סלקום - ככה זה כשאוהבים".
ראו את המתחרים בדיוק בצידו השני של הקו, חברת פלאפון אומרת לנו משהו אחר לחלוטין בטקסט: "לא רק מדברים", אבל בזמן זה הפרסומות שלה מציגות סיפורים קטנים ותמימים שהגיבורים שלהם מאפשרים לנו להתאהב בהם בקלות - ודרכם במותג...

גם גבינות תנובה שמטיפות לי לשבת לשולחן ארוחת הערב כדי לשמוע מה קרה לבן שלי במשך היום די מחנכות אותי ל"איך לדעתן צריך לאהוב"... ואם אני רוצה לשמוע את הסיפור שלו בחצר על הנדנה, אני אבא פחות טוב...?

אני לא יודע אם קיים היום מותג ישראלי שבאמת גרם לצרכנים להתאהב בו מעל לראש... אני מתכוון ממש להתאהב בו כך שהוא יהיה מרכז חייהם וישנה עבורם את תפיסת החיים. (כמו שקוקה-קולה משנה תפיסות חיים למליונים כבר יותר מ-100 שנה...).

מה שאני כן יודע, זה שמהניסיון הקצר (יחסית) שלי בשוק הפרסום הישראלי, אני יכול להעיד על מגמה של חוסר סובלנות ועקביות בבניית מותגים.

השוק הישראלי רוצה לראות תוצאות מיידיות. (קצת כמו בדייטים - לא?) אם השקנו סלוגן חדש ומיתגנו את המוצר מחדש השנה, והטבלה לא רשמה עליה במכירות - מייד אנו קופצים למסקנות שעשינו משהו לא בסדר. שצריך לשנות שוב. לתקן. לראות איפה טעינו. כי איך יתכן שלא התאהבו בנו מייד...?

אבל דמינו את המותג כמו ילד, שכל שנה אבא או אימא מנסים לשנות לו קצת את התדמית. מעבירים אותו מבית ספר לבית ספר. מכיתה לכיתה. ממגמה למגמה. מחוג לחוג ומחבר לחבר... איזה מן מבוגר הילד הזה יגדל להיות...? מבולבל. לא עקבי. חסר עומק. אולי אפילו חסר חברים....

לא חברים, אהבה אמיתית למותג, בדיוק כמו לילד, בדיוק כמו לבן זוג - היא לתת תמיכה ואמונה גם אם הוא לא מושלם כרגע. גם אם הוא לא השיג את הציון הכי גבוה בבחינה. גם אם הוא לא הגיע מקום ראשון בתחרות.

בגלל שהיום הוא הגיע שלישי, אבל עם העידוד והאהבה בפעם הבאה הוא יגיע יותר רחוק.
מותג שיאהבו אותו המפתחים שלו, יגרום גם לקהל שלו לאהוב אותו - כי אהבה, היא דבר מדבק...

אז חברים, קצת אמונה. קצת מאמץ. קצת תמיכה. קצת סבלנות. קצת עזרה. קצת אופטימיות. ועוד כמה קצתים דומים, והאהבה של כולנו תפרח ותתחזק - ואמרו אמן.

חג אהבה שמח.


פברואר 14, 2007

מחשבות על אינטרנט ואינפומניה


קצת ביצ'ינג. תתמודדו.
לאחרונה קצת יצא לי להזניח את הבלוג שלי... זה דווקא לא בגלל שאין לי מה להגיד – אלא בגלל שאין לי כוח. אני מגיע מאוחר הביתה, ואז כל מה שאני רוצה זה להפסיק את הריכוז האינטנסיבי הזה של העבודה, ורק לשים את המוח בניוטרל.
לפעמים אני יכול לעשות את זה עם סרט או סדרה, אבל לפעמים פשוט צריך לשים את הראש על הכרית ולתת לגוף לעשות RESTART.
אז הנה בכל זאת, אחרי שבועיים וקצת של היעדרות אני מצליח לאסוף את עצמי, מתלונן (רק קצת) ושוב אוסף בשבילכם כמה מחשבות על המסך.


איך האינטרנט שינה לנו את החיים.
אולי זה נשמע לכם כמובן מאליו, אבל האינטרנט באמת שינה לנו את החיים... כמעט כמו שהסלולארי שינה אותם.
אני חושב שהפער הזה בין הדור שנולד עם הטכנולוגיה ביד, לבין הדור שגילה אותה כשהוא כבר היה מספיק בוגר בשביל שהיא תשנה לו את החיים – הפער הזה הוא בדיוק הסיבה שלפעמים אנחנו לא מצליחים להגיע לקהל הצעיר באינטרנט.
אתם מבינים, בזמן שהדור שלנו מתרגש מהעובדה שהוא יכול לדבר עם חברים בצד השני של העולם בחינם, הדור של אחותי הקטנה מקבל את זה כמובן מאליו.
ולמה בכלל נזכרתי בזה? כי השבוע קיבלתי אי-מייל מאימא שלי ב-12 בלילה... כך גיליתי שהיא יושבת מול המחשב. ואחרי שהשבתי לה במייל תשובה קצרה ועניינית, היא עלתה מולי במסנג'ר וקשקשנו קצת.
אימא שלי היא מסוג האנשים שלרוב אין טעם להתקשר אליהם אחרי השעה 22:00. ולרוב זאת בערך השעה שבה היום שלי עובר לקצב תנועה הגיוני ואני יכול לחשוב על דברים אחרים חוץ מעבודה. אז כמו שאתם מבינים – לא יוצא לי ולאימא שלי לדבר הרבה במהלך השבוע, ומיותר לציין שלא אחשוב להתקשר לדבר איתה ב-12 בלילה. אבל הפעם האינטרנט אמר לי שהיא ערה... אז הרווחנו שנינו 10 דקות של השלמת פערים ונחת משפחתית.
יבואו עכשיו כל הקטגורים ויגידו לי שזאת מדיה קרה ומנוכרת ובלה בלה בלה... העובדה שאימא שלי, אישה שעברה את גיל ה-50 לומדת להתגבר על הפחד מהטכנולוגיה ומתקשרת איתי דרך האינטרנט היא מופלאה בעיניי, ומבחינתי היא רווח נקי.
אני שמח שנתתי לה את המחשב הישן שלי. לא תיארתי לעצמי כמה זה יתרום לה וגם לקשר שלנו.
לסיכום הנושא הזה, אני רק רוצה להגיד שאני שמח. אני שמח שלא נולדתי עם האינטרנט כמובן מאליו, מפני שאני נהנה להתרגש ממנה ולהוקיר לה על הדרך שבה היא שיפרה את החיים שלי. נראה לי שהרבה יותר כיף להיות שמח ומוקיר וחוקר, מאשר לשלוט בכלי שנולדת איתו ולקבל אותו כמובן מאליו.



מסע באינטרנט – מה זה להיות אינפומניאק
אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל מאז שאני זוכר את עצמי יש לי דחף עצום לדעת דברים. אבל אני לא מדבר על סתם להתעדכן ברכילות או לשמוע חדשות. אני מדבר על הבנה עמוקה יותר של דברים באופן כללי. לחקור, לחפש, לרדת לשורש – וכמובן לעשות אחר-כך את החיבורים ואת ההקשרים ולצמוח משם למקומות חדשים.
למזלנו, התרבות המודרנית עתירת המידע הזמין מצאה לזה שם: "אינפו-מאניה". ברור שיתנו לזה שם של מחלה... הרי הידע עושה אותך חולה, נכון? (המממ....)
אז יופי, כל החיים שלי הייתי אינפומניאק, ועכשיו כשגם יש לזה שם אני אפילו יכול להתהדר בעוד סטייה רשמית.

כשחושבים על זה, זה די טבעי שהגעתי לעבוד בתחום האינטרנט... ואפילו עוד יותר טבעי שהגעתי לתחום הפרסום. איפה עוד הייתי נחשף לכזאת כמות עצומה של מידע מגוון כל-כך?

אבל די לדבר על עבודה. דווקא רציתי להראות לכם איך זה עובד ברמה האישית, ולכן אני מזמין אתכם לצאת איתי למסע קצר שיעביר אתכם לפחות חלקית את החוויה שאני עובר על בסיס יומי קבוע.

נקרא למסע הזה SHORT BASS, ותכיף גם תבינו למה....





1. נקודת המוצא: אתר Megite
לכל אינפומאניק יש מאות אתרים כאלה. אתרים שמרכזים עבורו את המידע הלוהט בתחומים שמעניינים אותו. מגיט הוא אחד מהאתרים שמדברים על חדשות טכנולוגיות כמעט ממש ברגע שהם קורות. כשאתר כמו מגיט באמת מקיים את מה שהוא מבטיח – הראשוניות של המידע היא יתרון שאפשר להשתמש בו. (למשל, לזהות טרנדים ולהשתמש בהם בפרסום...)
אז יום אחד נכנסתי לי למגיט ובחלק שמציף סרטוני וידאו מעניינים נתקלתי בסרטון הבא:








מגיט הציפו את הסרטון הזה כי מצא חן בעיניהם שהבחור יושב על אסלה ושר.
בכלל, יש לו קול נעים, והוא נעים למראה – אז למה לא.



2. התעוררות עניין נוסף – או - אורגיה של שאלות.
כשאינפומניאק רואה משהו שמדליק אצלו שאלות נוספות, הוא לא יכול להניח להן. הבחור הזה אמר שהשיר שהוא שר, הוא מתוך סרט שהוא השתתף בו ונקרא SHORT BUS. הוא מתלונן בוידאו הזה שהסרט דורג כ"סרט למבוגרים" על ידיי גולשי IMDB (מאגר המידע על סרטים באינטרט).
כמובן שמיד התעוררו אצלי מספר שאלות:
מה זה הסרט הזה?
למה הוא דורג למבוגרים בלבד?
האם הבחור הצעיר והחביב הזה צילם עוד סרטונים?
האם הוא זמר?
מה חושבים עליו גולשים אחרים?



3. מחקר מוביל למחקר, ואם אפשר במקביל – למה לא.

חיפוש קצר של הסרט SHORT BUS הוביל אותי אל האתר הרשמי שלו. (אגב, אחלה אתר.) לא לקח לי הרבה זמן להבין מדוע הוא סווג כפי שסווג ע"י IMDB, אבל מה שגילית זה נתון נוסף: היוצר של הסרט עשה גם סרט אחר שמאוד אהבתי: hedwig and the angry inch. (גם לויקי יש מה להגיד עליו...) אז לא השתהיתי רגע נוסף ומיד חיפשתי את הסרט והורדתי אותו בעזרת הפרד.



בינתיים, בצידה השני של העיר, חברתי מירנדה ניסתה להבין מה... סליחה, טעות בבלוג.
בינתיים, ב-YOUTUBE חקרתי את הוידאו של Jay Brannan , אותו זמר יושב אסלות.
מה אגיד לכם, התחברתי אליו. אל הפשטות שלו. אל הצורך של השחקן המתחיל החי בדירה שכורה בניו-יורק לשיר, לפרוץ ולהשתמש באינטרט כבמה למחאה שלו. אז גיליתי שיש לו לא מעט מעריצים, וגם אני עשיתי מנוי על הערוץ שלו באתר.


4. זה לא מרפה...
עברו יומיים, הסרט short bus ירד וצפינו בו. (לא אכנס לביקורת וניתוחים, רק אגיד שהסרט חזק והתרשמנו ממנו עמוקות).
בסרט הזה הופיע שחקן העונה לשם Paul Dawson והוא וגם הוא השאיר עלי רושם עמוק (תרגעו. לא כזה). ביני לביני תהיתי אם המצוקה ששדרה הדמות שלו בShort Bus הגיע מאישיותו או שהוא באמת שחקן כל-כך טוב.



אז חקרתי את מר דוסון הצעיר (הרי בשביל מה קיים IMDB) וגיליתי את הסרטים האחרים שבהם הוא שיחק. כבר הספקתי לראות עוד אחד, ושניים נוספים מחכים לי... ומשם אין לדעת לאן אגיע.

פה אני בוחר לסיים את המסע הפעם, כי בכל זאת שלושה עמודי WORD נראה לי מתיש מספיק לפעם אחת, וגם נראה לי שהבנתם את הקטע.

***

זהו חברים שלי להפעם. מקווה שהיה לכם מעניין... ואם יש לכם מה להגיד – אתם כמובן מוזמנים.





חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית