מרץ 30, 2010

סדר (פסח 2010)

Death_by_Typography_by_GCORE

מדפים, מדפים של מילים עד האופק; מילים על דפים, על פתקים, על פינקסים. מילים על מחברות, בקלסרים, בתיקיות – מילים בארגזים. מילים יד ראשונה, ביטויים יד שניה, כמה מילים מבריקות, כמה שרוטות, כמה שבורות. חלקיות.

מילים, מילים, מילים – ואפילו זו שיוצרת את ההיגוי "משמעות" על השפתיים, מתרוקנת מהכל חוץ ממשקל. יוצרת שקע קלוש שיעלם אחרי שהיא תדהה מספיק זמן.

מילים בערימות. מילים מבולגנות, מסודרות, ממושמעות, מורדות, חתרניות. מילים לא קשורות בשקיות לא קשורות. מילים שנדחקו הצידה. מילים שנשארו אי שם למטה בתחתית וכמעט אף פעם לא הגעתי אליהן.

מילים בעיפרון, בצבע, בדיו. מילים מודגשות. מילים מחוקות. מילים מודפסות. מילים נימרחות. מילים שנדבקות לך ליד, לעט, לראש, לנשמה. מילים שמטפטפות ממך בלי שליטה. מילים מתאדות על השפתיים. מילים שנושכות את הלשון.

מילים מיוחדות, מוזרות, רגילות, "נורמטיביות". מילים מחופשות, מילים מגויירות, מילים מנותקות- מחוברות.

מילים צפופות, מילים מקושקשות, מילים על שורות ו... סתם מילים צפות. מילים עם שוליים ובלי שוליים – מילים ממוספרות. מילים ספורות. מילים מוחנקות.

מילים בוגדניות לצד מילים נאמנות. מילים עם כוונה ומילים מפוזרות. מילים זרוקות.

מילים אחידות, מתקתקות, ממושקלות. מילים מקולקלות. מילים מקללות. מילים מברכות.

מדפים מדפים של מילים עד האופק; מילים חלודות ומילים מצוחצחות. מילים חוצצות.

מילים מהבהבות בזיכרון נייד, בזיכרון נשכח, ב-USB, בדיסק און-קי. ב-SMS. מילים דיגיטליות, אלקטרוניות. מילים אפלטוניות. מילים פופלאריות, מתחנפות, מרככות. מילים מרוחות-מורחות. מילים מודבקות. מילים טפורות לפי מידה, ומילים יתר על המידה.

מילים שלי, מילים של אחרים, מילים מאומצות. מילים מתאמצות. מילים מקריבות. מילים מרקיבות.

מילים שאספתי, מילים שמצאתי, מילים שהמצאתי. מילים ששאלתי, מילים שהחזירו לי, מילים שקיבלתי במתנה. מילים שעלו הרבה כסף. מילים יקרות. מילים זולות. מילים בחינם.

מילים ישרות, מילים עקומות, מילים מקומטות. מילים מקופלות. מילים קרועות. מילים גרוסות. מילים שרופות.

מילים משוכפלות, מילים מצולמות, מילים מועתקות. מילים מקוריות. מילים רכות, קשות, חדות, נושכחות, עוקצות, פוצעות. מילים מלטפות, מחבקות, מנשקות – מילים מפרקות. מילים בונות.

מילים מכוונות, מילים מבלבלות, מילים מארגנות.

מילים חרוטות, צרובות, שרופות, מצויירות. מילים בלתי נראות.

מילים מתנגנות, מילים קצובות, מילים מאולפות.

מילים מעובדות, מפולטרות, מפוטשות, מאופרות – מילים פראיות, טבעיות, לא מרוסנות.

מילים סקסיות. מילים סוטות. מילים מחרמנות. מילים מוחרמות. מילים אסורות. מילים יתומות. מילים עקרות.

מילים, מילים, מילים – בנילונים עם ניקובים בצד. מילים מורות. מילים מניעות. מילים מקפיאות.

מדפים מדפים עד האופק, עם דפים במחברות, בתיקיות, בארגזים, במחסנים, במרתפים.

למישהו יש אש?

מרץ 21, 2010

עשרת הדברות לולוגינג יעיל (Vloging)

כשזה גאוני - זה גאוני. ככה משתמשים במדיה.

 

בישראל, כמו בישראל, כל טרנד עולמי מגיע קצת באיחור... אחרי שהצטרפה רישמית לקדחת הבלוגיניג, זה רק עניין של זמן עד שהבלוגוספירה הישראלית תגלה את יתרונותיו של הוידאו בלוג AKA "ולוג" (Vlog).

ביוטיוב ודומיו הולוג הוא כבר מזמן תושב קבע, וולוגרים טובים ומוצלחים כבר פרצו את גבולות היוטיוב אל המדיה המיינסטרימית.

כוחו של הולוג ויתרונותיו על בלוג הם ברורים:

1. לאנשים אין סובלנות לקרוא... עדיף שתדברו איתנו.

2. אישי יותר – פנים וקול מחברות אותנו יותר לדעותיו של האדם המדבר איתנו, ומעבר לזה, אנחנו יכולים לראות כוונות ניסתרות או גלויות באופן ברור יותר.

3. אפשר לתת דגשים ויזואלים וקישורים בדיוק כמו בבלוג רגיל – עם הטכנולוגיה של היום, אפשר להוסיף על הולוג כתוביות, הערות, תמונות וקישורים לאתרים אחרים.

4. הסביבה והאיכות שבהם מצולם הולוג מעידים באופן ישיר על האופי שלו. יותר קשה "לזייף" סביבה של ולוג מאשר להעלות עיצוב לבלוג רגיל.

מצפייה די אינטנסיבית בולוגים, הצלחתי לסנן ולמקד את הכללים הטכניים לשמירה על ולוג מוצלח, וזאת כרגע בלי קשר לנושא הולוג או לתוכן שלו עצמו.

המסקנות הבאות יוכלו לשרת אתכם במידה ואתם חושבים לפתוח ולוג אישי, ובמיוחד אם חשבתם להקדים את כולם ולפתוח ולוג מסחרי.

1. תנו כותרת ברורה, ישירה ולא מתחכמת לסרטון שלכם רצוי שהכותרת תכיל את תוכן הוידאו עצמו או טיזרים שימשכו צפייה. אל תשחקו משחקים עם מי שמחפש את התוכן שאתם מספקים. היו ברורים ואמיתיים. אל תטעו בכותרת. זה הכי חשוב.

2. ספרו להם לאן הם הגיעו – גם אם זה הפוסט ה-200 שלכם, תמיד יהיו צופים שיתקלו בכם דרכו בפעם הראשונה. חשוב להקדיש 10-20 שניות לספר לצופים מה הערוץ שלכם מציע.
ספרו בקצרה על הסרטון הקודם ועניינו אנשים שלא מכירים לחקור גם לאחור בולוג שלכם.

3. העשירו את התוכן שלכם – הוסיפו קישורים חיים, כתוביות ותמונות על הוידאו שצילמתם. – הכל בהקשרים רלוונטיים מתוזמנים כמובן. הרבה גולשים יצפו בכם מההתחלה ועד הסוף ואז יחזירו למקום בו הופיע הקישור. אם ניתן, השאירו את הקישורים כמה שרק אפשר.

4. עשו את זה קצר וענייני – רוב הצופים לא ישרדו איתכם סרטון של מעל 4 דקות (בתוכן שמעניין אותם מראש!). עדיף שלא תפעילו סתם את המצלמה ותתחילו לברבר עד שיגמר לכם מה להגיד. תסרטו את הולוג שלכם מראש, לפחות בראשי פרקים – ככה תוכלו לשמור על רצף ולא למרוח זמן מסך מיותר.

5. היו קליפיים ודינאמיים – הגולשים משתעממים מהר, לכן כאשר אתם עוברים נושא, רצוי לחתוך במעבר חד. רצוי להוסיף אפקט וידאו או סאונד המעיד על מעבר נושא. אל תתעקבו להסביר, מי שירצה, יוכל תמיד לראות שוב ושוב ולהבין בקצב שלו.

6. הפעילו את הגולשים – תמיד רצוי לעודד את הגולשים לפעול במסגרת הערוץ שלכם: הציעו להם לבקש בקשות, לשאול שאלות, להגיב בכתוב ובוידאו. הפעלה קבועה ושגרתית היא אופטימאלית, למשל: פינה של תשובות על שאלות הגולשים (שהתקבלו בתגובות לפוסט הקודם).

7. התייחסו לתגובות הגולשים – בהבדל דק מתגובות להפעלה מעשית, גולשים יגיבו לכם גם על דעת עצמם. התייחסו לתגובות, למספרן, לתוכן שלהן, לשמות ולכינויים שהשאירו אותם. הראו לאנשים שאתם מדברים איתם ולא אליהם. זה ההבדל בין טלוויזיה ואינטרנט.

8. עודדו את הגולשים לדרג אתכם – רוב האתרים המארחים נותנים עדיפות חשיפה לתכנים שהגולשים מדרגים כבעלי עניין. עודדו את הצופים שלכם לדרג את הסרטון הספציפי, רצוי בסוף הסרטון, ורצוי שתעשו זאת גם בכתב וגם בעל-פה.

9. עודדו את הגולשים להירשם לערוץ שלכם – פופולאריות והצלחה נמדדות בעולם הולוגינג פחות במספר הצפיות לסרטון, ויותר במספר המנויים לערוץ. ככל שתצברו יותר חברים רשומים, הערוץ שלכם יצבור יותר צפיות רנדומאליות מגולשים שאינם רשומים. עודדו את כולם להירשם. ספרו לגולשים בכל פעם שאתם עוברים רף שהצבתם לעצמכם. (ולוגרים מסויימים מבטיחים לגולשים שיעשו בולוג כל מיני דברים כאשר יגיעו ל-X מנויים, למשל...)

10. השקיעו בתיאור הטקסטואלי של הפוסט שלכם – התיאור הטקסטואלי הוא התוכן שמוצא מנוע החיפוש הכללי, לכן חשוב שלא "תישמרו הפתעות" לעומק הסרטון אם הן יכולות להביא לכן טראפיק באמצעות החיפוש. שימו בתיאור קישור לאתר שלכם (אם יש לכם אחד) וכמובן, אם הזכרתם קישורים בגוף הולוג עצמו, שימו את כל הקישורים האלה בתיאור הטקסט כדי לחסוך מהגולשים הרצה חוזרת של הסרטון (הם לא אוהבים שמעייפים אותם). ספרו להם במהלך הסרטון כי הקישורים שאתם מדברים עליהם מופיעים גם בתיאור בצד – כך הם לא ירגישו צורך לעצור את הסרטון במהלך הצפייה.

דיברות אקסטרא, למתקדמים.

11. יצרו לוח שידורים קבוע ומהימן – זה נכון, זאת האינטרנט, ואין באמת לוח זמנים מוכתב. אבל בני אדם הם יצורים של הרגל, ויצירת הרגל עבור הגולשים הקבועים שלכם, יעזור לכם להביא טראפיק בפיקים לולוג. הולוגרים הותיקים גילו שהזמן הטוב ביותר להעלות ולוג לרשת הוא באחר הצהריים / ערב של יום רביעי/חמישי – לקראת הסופ"ש, כשלאנשים יש יותר זמן פנוי מול המחשב.

12. יצרו שיתופי פעולה עם ולוגרים אחרים כמו פוסטים שיתופיים בבלוגים, גם הולוגוספירה מלאה בשיתופי פעולה מרהיבים. האופי של שיתופים אלה משתנה ויכול להיות: סרטון שצולם במשותף עם ולוגרים נוספים, סירטונים שצולמו בנפרד ונערך לסרטון אחד עם ולוגרים אחרים, סרטוני שרשרת וכו'...

13. הפנו לערוצים נוספים שלכם - תופעה מעניינת המתרחשת בתקופה זו ממש, היא שולוגרים שפתחו ולוג מקצועי, מרגישים צורך לפתוח ולוג מקביל ואישי יותר, אשר אינו מחייב אותם לתכנים איכותיים ועריכה מחמירה, אך עוזר להם לשתף את הצופים ולרתק אותם יותר. הולוג המקצועי והולוג האישי חיים בהרמוניה זה לצד זה ומתקשרים בינהם. ספרו בשני הערוצים על שני הערוצים כדי למשוך גולשים לחקור עמוק יותר.

בינתיים בארץ...

נכון להיום, לא ידוע לי ולא נתקלתי בולוגרים ישראלים אמיתיים (ואני לא מדבר עכשיו על באזרים של חברות אינטראקטיב למיניהן – ותקנו אותי אם אני טועה). רוב הישראלים מעדיפים להעלות סרטון פה, סרטון שם – בסגנון אנקדוטה מתוך ההוואי המשפחתי / חברתי, או קטעים מתוך הופעות (שלהם או של אחרים).

לדעתי זה רק עניין של זמן עד שהישראלים יגלו את הולוגינג ויצטרפו לקהילה העולמית, כרגיל באיחור אופנתי.

עקפו את הטלוויזיה בסיבוב:

מצחיק, שאפילו הטלוויזיה שמתחילה להבין שתכניה מגיעים לרשת בין אם תרצה או אם לא, עוד רחוקה מלהפנים את ההתנהלות הנכונה, היעילה והרווחית מול הגולשים.

הטלוויזיה ממשיכה להתייחס לאינטרנט כאל המשך ישיר של המרקע, וממשיכה לעשות עם התוכן שלה ברשת את הטעויות שבעצם פתחו את התחרות שלה עם האינטרנט.

במקום לדבר עם הצופים בגובה העיניים, להתייחס לגולשים פרטנית ולקיים את הכללים החדשים שהולוגרים החלוצים בתחום גילו בעצמם, הטלוויזיה ממשיכה לשחזר את החד כיווניות הגובלת בדקדציה הרגילה שלה.

קחו לדוגמא את ערוצים המסחריים הישראלים הרשמיים ביוטיוב (2, 10)  – כולם ממשיכים לשדר בפורמט האדיש לצופים, בדיוק כמו החדשות בטלוויזיה.

מנגד, אנחנו מקבלים תוכניות מתנשאות ומנותקות כמו "מה קורה" של לינוי בר-גפן, שלא רק מציגות באור מעורר רחמים את חוסר ההבנה של הטלוויזיה את האינטרנט, אלא גם משמשת כפלטפורמה אגרסיבית וחסרת רציונאל לתוכן שיווקי שמעליב את האינטיליגנציה.

זה כנראה רק עניין של זמן עד שהאנשים בטלוויזיה יפנימו שהם יכולים לעשות הרבה יותר כסף ולקבל הרבה יותר חשיפה ובאז אמיתי – אם הם רק ישנו את הגישה ויבינו שיש פה מדיה שפועלת לפי כללים אחרים.

הנה רשימה חלקית של הולוגרים והערוצים שאני עוקב אחריהם ביוטיוב כבר תקופה לא קצרה:

ריי ויליאם ג’ונסון - 3=

מייקל באקלי – whatthebuckshow

שיין דוסון – שיין דוסון טי וי

איש הגיטרה המיסתורי

פיליפ דה-פרנקו – The Philip Defranco show

אוניסיון – onision

טוב יש עוד מלא… אתם מוזמנים לבדוק את הרשימת המנויים המלאה
בערוץ שלי, כאן >>

ואם אתם חושבים שזה פשוט, אז רק תראו מה מחכה לכם אם תרצו לעשות את זה מקצועי:

מצאתי בפליקר אצל jozecuervo:

268374764_250274911b_o

מרץ 04, 2010

הטלוויזיה מדווחת: זהירות, בלוגרים.

חדשות בלוגרים

יחסי השינאה אהבה של תיקשורת ה"אוף ליין" עם המדיה הדיגיטלית, מעסיקים אותי הרבה בשנה האחרונה. בעיקר מדהים לצפות בשידור חי, בתהליך הבלתי נמנע של ההשתלטות האינטראקטיבית על הטלוויזיה בדמותם של טוויטר, פייסבוק, יוטיוב ודומיהם.

כיוון שהיריעה כה רחבה, נמנעתי עד עכשיו מלעסוק בנושא כאן. הבעיה היא שלאחרונה נראה שבתוך כל מערכת היחסית המתוסבכת הזאת, מישהו בחר לו כמטרה נקודה ספציפית הקרובה לליבי באופן אישי: הבלוגרים.

כמי שכותב בלוג כשלוש וחצי שנים, וכמי שפעיל מאוד ברשתות החברתיות, קשה לי לשבת מהצד ולצפות בביקורת הדמגוגית ובאג'נדת האנדרדוג שבוחרת הטלוויזיה ביחסה אל הקהל, שבסופו של דבר יכריע את המשך קיומה – אם בכלל.

הבLוגר הופך לBלוגר

בזמן שעד לפני כשנה וחצי המילה "בלוגר" בארץ היתה כמעט כינוי גנאי, וסבלה מסטיגמה קשה (שעדיין קיימת) כי בלוגרים הם אנשים מוזרים וחסרי חיים, שכל מה שמעניין אותם זה לברבר אל תוך הרשת בתקווה להפיג את הבדידות האיומה שהיא וודאי חייהם.

התווית הזאת התנופפה לה ברוח תודות לפופולריות המזנקת של פייסבוק, יוטיוב ואתרים הדומים להם. למעשה, הפלטפורמות החברתיות הויזואליות ברשת, הוציאו את הבלוגרים מ"חשכת בדידותם", חשפה לעיני כל כי הם אנשים מן המניין, חברים שלי שלך שלנו, ושיכולים להיות להם חיים נורמאליים ורגילים לחלוטין – אלא אם כן הם הופכים לכל-כך פופלאריים בזכות הבלוג שלהם, וזוכים לפרסום במדיה המרכזית.

מי שולט ביצור התדמית של הבלוגרים?

אחרי שנחשפו הבלוגרים כמי שהם באמת, (לפחות בחלקם – אך מספר מספיק בשביל לשנות את הסטיגמה), הגיע הזמן לבנות להם דימוי חדש ולהדביק עליו תוית חדשה.

בזמן שהבלוגרים (האמיתיים) מכיוונם עושים כל שביכולתם כדי לפתח ולשמר ערכים של מקוריות, יצירתיות, כנות וישירות – פועלת הטלוויזיה לאחרונה כדי ליצור להם מכיוונה דימוי אחר.

חברות פרסום היו קימות מאז שהתחילה תחרות בין שני ספקים, ולכן לא מפתיע שגם במדיה האינטרנטית, היה מי שזיהה את זירת הבלוגים כערוץ לגיטימי לשיווק ופרסום.

תהליך החדירה לערוץ הזה התבטא במתקפה משולבת בה מכיוון אחד החלו להיפתח "בלוגים מסחריים" ובלוגים פרטיים מתחזים שהיו בעצם פלטפורמת שיגור שיועדה מראש למסרים פרסומיים, ומצד שני, חדירה איטית אך בטוחה של פירסומים מתארחים בבלוגים קיימים באיצטלה אישית ולפעמים סמויה מן העין וחסרת גילוי נאות.

בניסיון לייצר סנסציה מכלום, כהרגלה, מתגייסת הטלזיבליה למהר ולהשליך את קהילת הבלוגרים כולה תחת גלגלי האוטובוס, בניסיון להציג אותנו כחבורת רודפי בצע צבועים, אשר מנצלת את תמימות הגולשים על מנת לחשוף אותם באופן לא מודע למניפולציות מסחריות.

בשידור חוקר:

בואו נפשיט רגע את ה"חדשה המרעישה" הזאת מהדרמה הטלוויזיונית שלה ונראה מה באמת קורה:

בלוגרים, הם אנשים כמו כולם. חלקם בעלי מצפון ומוסר, וחלקם יותר פתוח לשחיתות מוסרית.

כפי שהיה קל לטלוויזיה (בדיוק עד תקופת עידן האינטרנט) להציג הומוסקסואליות בדמות דראגיסטים או קוקסינלים רעשניים, שהיו היחידים שזכו לחשיפה, קל לטלוויזיה היום לבחור את הבלוגרים המסחריים או ה"מושחתים" כמטרות לתווית שאפשר להשליך על הקהילה כולה ועל הבלוגוספירה בכלל.

האמת היא שהגולשים רחוקים מלהיות תמימים. אנשים שמחפשים מידע על טלפונים מתקדמים או בעצם כל דבר, יודעים היטב שהחברות המסחריות מחכות להם בכל מקום. גם בבלוגים. אין פה חשיפה מרעישה, ולמען האמת מי שמחפש דיעות אוביקטיביות או כנות – בכל מדיה – חייב תמיד לבדוק את המקורות שלו כדי לדעת איך להתייחס לדברים.

תוכן שיווקי סמוי הוא הלחם והמים של הטלוויזיה המסחרית בישראל, שנתונה כל הזמן לביקורת של מערכת הרגולציה על הפירסום. התוכן השיווקי שמצליחה הטלוויזיה להעביר דרך המסננת של הרשות, הוא בדיוק מה שמשלשל עוד כסף רב לכיסה ולכן הטלוויזיה המסחרית אינה מהססת אפילו לרגע לשלב תוכן שיווקי אפילו במהדורות החדשות המרכזית וה"אובייקטיבית" שלה, וכמובן שאינה טורחת לעצור לרגע כדי לעשות גילוי נאות על כך בפני הצופים.

האמת הוירטואלית

העניין הוא שגם את האמינות של הטלוויזיה, וגם את האמינות של הבלוגרים – אפשר לבדוק, ברשת בזכות ריבוי מקורות המידע והאינטראקציה בינהם (תכונה שהטלוויזיה נהינת מהעדרה).

אבל הטלוויזיה לא מתייחסת לבלוגרים רק כאנסי דעת קהל חתרניים וחסרי מצפון, היא גם זוכרת לתת להם את כל הקרדיט, אם הפעלתם היא חלק מקמפיין של גוף אחר אשר החליט להעביר דרכה תוכן שיווקי בתשלום.

אם כן, כשהטלוויזיה מציגה את הבלוגרים עבור עצמה, היא מפחידה את הציבור מפני הטעיה ומסחור. וכשהטלוויזיה מציגה את הבלוגרים במסגרת אייטם שיווקי, היא מראה בגאווה לציבור כיצד מותגים גדולים הופכים את הקהל הרחב לחלק אינטגרלי מאינטראקציית המותג.

עוד דבר שלא יספרו לכם בטלוויזיה, הוא שהרבה מן התוכן המוצג בה נמצא על ידי תחקירני הטלוויזיה בבלוגים שהם חורשים באינטרנט. למעשה עבודת הרגליים העיתונאית והתחקירנית כבר מזמן העבירה את עצמה למישורים הוירטואליים, ולכן קורה לא מעט פעמים שבלוגרים מגלים שהרעיון שלהם נגזל או אומץ על ידי גוף תקשורתי מן השורה, כמובן בלא מילה של קרדיט למקור.

היחס האמביוולנטי הזה, אינו נעלם מעיניי הבלוגרים, ואינו נשכח. באינטרנט, כמו באינטרנט – למידע יש חוקים משלו ואפשר לשלוף אותו תמיד, מתי שהכי נזקקים לו כדי להוכיח נקודה.

הבלוגרים מצידם, אינם חסים על הטלוויזיה ובזמן שהם עושים לה שירות רחב וכלכלי (ב-90% ללא תשלום), בכך שהם מעלים לדיון חלק ניכר מן התכנים המשודרים, הם גם לא מהססים לטיח בפרצופה של המדיה המשודרת והכתובה את הטעויות, הפשלות, ההטעיות ודיס האינפורמציה המופצת על ידן. הבלוגרים גם חושפים את הטלוויזיה כפלטפורמה שיווקית ומגלים את "האיש מאחורי הוילון" בהרבה פעמים בדרכים שמסוגלות לגרום נזקים רציניים (למישהו).

אז מי ינצח במלחמה הקרה/חמה הזאת?

אם תשאלו אותי, הבלוגרים. כי בסופו של דבר, כל עוד יש שיחה ודיון, אפשר לשכנע גם את מי שנדמה לנו שהוא חסום לחלוטין לאפשרות לחצות את הקו. תמיד יש הפתעות.

מצחיק לחשוב שהטלוויזיה קוראת לעצמה "כלי תקשורת", בזמן שבבלוגים מתקיימת באמת תיקשורת, ולא משנה אם היא מול אדם פרטי או גוף מסחרי.

הנה מספר כתבות וידאו בנושא, שראיתם או שלא, בטלזיבליה לאחרונה:

יומן אישי ברשת? לא בדיוק – תוכנית חיסכון (חדשות ערוץ 2)

"בלוגרים בתשלום"- חדשות ערוץ 2

"הבלוגרים" – חדשות ערוץ 10

? חושבים שאתם יודעים היכן למקם את סימן השאלה במשפט - מקו

נ.ב.
תודה למתן שהדליק את הגיץ שהציץ את כל הקש ששבר את גב הגמל הפעם.

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית