מאי 15, 2012

דם סמיך יותר מהחוק…?

 Snap1jjjj
לפני כמה שנים, חבר ביקש ממני לתרום דם עבור חברה אחרת.

כשהגעתי לבית החולים, התחלתי למלא את טופס התרומה, ולהפתעתי גיליתי שעלי לסמן שם את נטייתי המינית.

בתור אחד שלא חש צורך להסתיר, סימנתי בתמימות שאני גיי, מה שמייד הביא לתגובת הרופא מאחורי כי אין טעם שאתרום דם. כששאלתי למה, הוא אמר שהם זורקים את המנות של מי שסימן שהוא גיי. בלי לבדוק. "כי זה לא שווה את הזמן". (על פי חוק).

אתמול בערב, בפרק של הסידרה "החוק של הארי", הופיע מקרה דומה לשלי, רק קצת יותר קיצוני:
אחיו הגיי של פצוע קריטי בתאונת דרכים קשה, רוצה לתרום לו דם. האח זקוק לסוג נדיר של דם שחסר בבית החולים, אך בית החולים מסרב לקחת תרומה מן האח מפני שהוא גיי ואי אפשר על פי חוק לתרום דם אם קיימת יחסים עם גבר פעם אחת בחייך. (במדינת אלינוי).


האח המתוסכל לוקח את המקרה לבית משפט, ובמונולוג שלדעתי טרם נשמע כמותו בטלוויזיה בתעוזתו, מסכם את הצביעות החברתית ואת הצורך הקריטי בשינוי חוקים כאלה - למען כולנו.

הוידאו המצורף, מובא כאן כצילום מן הטלוויזיה בגלל זכויות יוצרים.

תאמינו לי, תעשו מאמץ ותראו את זה. אלה מסרים שצריך לדעתי להעביר הלאה. כמה שיותר.

קליק לפרק המלא >>

מאי 07, 2012

ממשתמש "צופה" ל"ייצרן תוכן" – איך מתחילים?

Like

אנחנו חיים בעולם שהולך ודורש מאיתנו להיות יותר תקשורתיים. לסלולארים, כבר מזמן נכנענו, גם ללפטופים ועכשיו לסמארטפונים ולטבלטים. זה טבעי, הטכנולוגיה טסה קדימה. אז למה נדמה שיש קבוצה די גדולה שנשארת מאחור...? יש להם את המכשירים החדשים ביותר, את ה"חיתול" המעוצב הכי יקר שיש לאייפון, ובכל זאת – הם בלתי נראים. לפחות מבחינת נוכחותם במדיה החברתית.

הרוב הדומם

citywall_helsinkiאנחנו יודעים על הרשת נתונים מדהימים, מיליוני אנשים מתחברים כל יום מכשירים שונים בכל העולם לאינטרנט – ובכל זאת אנחנו יודעים, שרוב הגולשים במדיה הדיגיטלית נחשבים ל"פאסיביים", או "Observers", כפי שמכנים אותם בעולם.

אתם מכירים אותם, רוב הסיכויים שאתם אפילו נמנים עליהם: אלה שקוראים או צופים בשקט, בלי להשאיר עקבות. אפילו לא לייק, לא תגובה – בטח שלא מיצרים תכנים מקוריים משל עצמם כמו סטטוסים או פוסטים מקוריים. רוב האנשים ברשת הם "סוכנים שקטים". צרכנים של מידע איתו אינם באים באינטראקציה בעולם הדיגיטלי.

יתכן ולאלה מכם שחיים במדיה החברתית לצד השתייכות לסצנה דיגיטלית תוססת כזאת או אחרת ירימו גבה בתמיהה, אך להזכירכם, רוב העולם משתייך עדיין לדורות המבוגרים יותר (מעל גיל 20, נניח), וככל שאנחנו מתבגרים, לא רק ההטמעה הטכנולוגית הולכת ונהיית קשה יותר, אלא גם ההפנמה שהסטנדרטים התקשורתיים משתנים.

הקו מתיישר מחדש

6171459145_4b6aaae842_bאני באמת לא אוהב הצהרות פופוליסטיות, גנריות ומניפולטיביות כמו "אם אתה לא בפייסבוק/בגוגל/ברשת אתה לא קיים". מה שכן, אין ברירה אלא להודות שבעשר השנים האחרונות הופכת המדיה הדיגיטלית ל"מאסט" ביותר ויותר קטגוריות שוק, ועלינו להכיר בכך שהתחרות על תשומת לב (על כל משמעויותיה) מחייבת אותנו ללמוד זירה חדשה, שרוב החוקיות שלה, לא באמת נסגרה על עצמה עדיין, כי הכל עדיין בתהליכים מאוד מהירים של שינוי, למידה ופיתוח.

מושגים שפעם נדמה היה שמשמעותם כל-כך פשוטה, הולכים ומרחיבים את הגדרותיהם במהירות מפחידה. מפחידה במיוחד עבור מי שכבר חשב שהוא מבין את המושגים האלה, וצריך היום כמעט ללמוד אותם מחדש: "איך להתפרסם", "איך למכור", "איך למדוד", "איך לחפש" (!!), "איך למצוא עבודה", "איך לפגוש", "איך להכיר"... הרשימה אינסופית כמו המדיה עצמה.

דמינו לעצמכם תחרות ריצה שכל אחד מהמתחרים בה מזנק מנקודה שונה במסלול, כל מתחרה שייך לקבוצת גיל אחרת ולכל אחד מהם, מהירות תנועה משל עצמו. זאת האינטרנט של ימנו. אז איך מישרים את הקו עם כל המתמודדים האחרים בכל-כך הרבה קטגוריות חיים?

במה מתחילים? במה מתמקדים? איך מסמנים את הגבולות ולפי מה?

אני מאמין שהרוב הגדול מתוך הקולות הדוממים, דווקא לא מתמודד עם החסמים שלו להתבטא במדיה מתוך קושי טכנולוגי. ממש לא. אני חושב שהבעיה נעוצה בגישות מקובעות, התניות בנושא פרטיות, ופחד מן הלא מוכר כמו פחד לעשות טעות ולהיות מובך ברבים.

שום דבר חדש, חוץ מהמדיה.

flashmob2-copiaאל תבינו אותי לא נכון. התרבות האנושית תמיד התמיינה לאנשים תקשורתיים ברמות שונות. "יצרניי התוכן", כפי שאנחנו קוראים היום ברשת למשתמשים פעילים במיוחד, תמיד היו קבוצה קטנה שעושה הרבה רעש בשביל כולם, ועד ימנו, למדיות השונות לא היתה השפעה ישירה על כך. זאת מפני שלהגיע לתעשיית התקשורת המסורתית היה הרבה יותר קשה פעם, מאשר היום בעידן האינטרנט.

למעשה, המדיה הדיגיטלית והחברתית הביאה לשינוי כל-כך עצום בתפיסה שלנו לגבי נגישות, שהיום לא רק שהרוב האנושי בעל יכולות התקשורת הפחות מתקדמות חשוף וספור באופן מפחיד – הוא
מתחיל להבין ולהפנים שאם הוא רוצה להמשיך להיות חלק מוצלח מן החברה – הוא חייב להיות גם יותר חברתי ברשת, מפני שהדרכים למדוד הצלחה ופופולריות היום, חייבות לעבור דרך הדיגיטל.

הולך וגובר הדור

כפי שציינתי מוקדם יותר בפוסט זה, בכוונתי להתייחס עכשיו לקבוצת האנשים שאי הפעילות שלה במדיה החברתית אינה נובעת מטכנופוביה וקשיים באימוץ טכנולוגיה חדשה. אני בוחר להתרכז דווקא באלו שכל העקבות שלהם להתבטא ולהצליח לבלוט במדיה החברתית נובעים ממעצורים של פחד להיחשף, חוסר ביטחון ושאר שדים מסרסים.

יש לי משהו להגיד לכם. לכל אלה ששואלים את עצמם – מאיפה להתחיל? איך הופכים מ"צופה פאסיבי" ל"יצרן תוכן"? כמה זמן לוקח לזה לקרות? איך אני אדע שאני עושה את זה נכון?

התשובה המעצבנת, אך הפרקטית: פשוט מתחילים. זה אולי אירוני אבל הדרך היחידה לשנות הרגלים היא בעזרת משמעת עצמית ותוכנית עבודה ברורה ומסודרת.

ואם תרצו, יש לי אפילו התחלה של התוכנית הזאת בשבילכם, רק התחלה – אני מאמין שהשאר כבר יתגלגל לכם לבד, עם הזמן. אם השלבים הראשונים בסיסיים בשבילכם, פשוט תתחילו מהחלק שאתם עוד לא עושים בתוכנית.
כל שלב בתוכנית יכול להימשך עד לנקודה שבה אתם מרגישים נוח יותר ויכולים להמשיך הלאה.

אז ככה:

color_lineשלב א – 5 לייקים + 3 תגובות טקסטואליות ביום.
אתם מכירים את תהליך סינון הקריאה הטבעי שלכם בפייסבוק? יופי, עכשיו תעלו אותו לתודעה שלכם כשאתם בפיד, ותתחילו לדרג בראש פוסטים, או לפחות לסווג אותם כ"מעניין/לא מעניין אותי".
שימו לב שזה באמת מעניין אתכם. לא קצת מעניין אתכם. לא על הדרך – ממש מעניין.
לייקים נבחרים יותר מוערכים מלייקים מפוזרים. יש לכם תקציב – אתם חייבים לגמור אותו כל יום, אבל זכותכם להיות בררניים. אפילו רצוי.
פוסט שהפעיל אתכם ויש לכם מה להוסיף עליו – כתבו בו תגובה.
פנו לבעל הפוסט או לבעל התגובה שגרמה לכם להגיב בשמו בגוף ההודעה.
התייחסו לדברים בניסיון לקדם את הדיון בעזרת שאלה או מידע נוסף שיש לכם לתרום.
וזהו.
רק שימו לב כמובן אם מתייחסים לתגובות שלכם, בלייקים, או בטקסט בהמשך הדיון.

component_videoשלב ב – 4 שיתופים ממקור אחר / קישורים, בשבוע.
בזמן שאתם צורכים את התכנים שמעניינים אתכם ברשת החברתית, מאוד הגיוני שתיראו משהו שיכול למצוא חן או לעניין את חבריכם בפייסבוק.
משהו שמעניין אתכם – ואת החברים שלכם – אפשר לשתף על הקיר שלכם.
משהו שמעניין חבר מסוים, קבוצה, או עמוד מסחרי שאתם עוקבים אחריהם באופן קבוע – אפשר לשתף על הפרופיל שלהם (לא אצל כולם מותר). שימו לב שרצוי לשמור על טאקט ומינונים לא מציקים כאשר אתם משתפים על קירות של אחרים, וודאו שאתם משתפים רק תכנים רלוונטיים למי שאצלו פרסמתם.
חשוב לזכור, שכאשר אתם משתפים תוכן של מישהו אחר (תמונה, קישור, סרטון), כדאי לכתוב בהודעה כמה מילים משלכם, שיחברו את החברים שלכם לתוכן שאתם משתפים.
כדאי לתת ערך מוסף על השיתוף עצמו, משהו שיהפוך את הצריכה שלו דרככם ליותר רלוונטית ומעניינת, ומשהו שיגרום לאנשים באמת להעמיק ולהגיב על התוכן ששותף.
כאשר אתם משתפים על הקיר שלכם, שימו לב למגיבים והתייחסו לדבריהם. פדבקו את השיתופים, ושימו לב מי עושה לכם לייק – כי כדאי לטפח עוקבים קבועים.

chemistryשלב ג – העלו אייטם אחד ביום של תוכן מקורי משלכם.
כתבו סטטוס, העלו תמונה מקורית (אל תשכחו לכתוב טקסט אישי על התמונה ולתייג בה את האנשים שמופיעים בה – באישורם כמובן) – מה שלא יהיה התוכן שתרצו לעלות, חשוב שהוא יהיה שלכם וייצג קצת מכם ברגע נתון.
כדאי לכתוב סטטוסים קצרים, שמספרים על עצמכם מנקודת התייחסות כלשהי. כלומר, ברמת הנוסחה הפשטנית ביותר: "זה מה שאני חושב/מרגיש, מה דעתכם".
רצוי לנסות להבין עוד בזמן כתיבת הסטטוס אילו תגובות הוא יוכל להשיג. מי יעשה לו לייק ולמה.
את הציפיות שלכם, בדקו אחר-כך מול המציאות, ונסו להבין את הפערים אם תמצאו אותם.
אם תציבו לעצמכם כמטרה לקבל לאורך הדרך יותר ויותר מעורבות גולשים, תפיקו מהתרגיל הזה את המרב.
מה שכן, כמה דברים שחשוב לזכור: רוב הגולשים הם פאסיביים, זה שלא הגיבו לכם, לא בהכרח אומר שלא ראו את התוכן שלכם. אתם צריכים להפעיל את החברים שלכם ולעודד אותם להגיב לכם. להכתיב את רוח ורמת השיחה.
יש חשיבות גם לזמן פרסום התוכן שלכם. מן הסתם, כדאי להעלות את התוכן המקורי שלכם, בשעה שאתם יודעים שרוב החברים שלכם מול המחשב – ובפייסבוק, כי פייסבוק פועל בזמן אמת, ומה שהיה לפני כמה שעות כבר לא אקטואלי לרוב הגולשים.

לסיכום

אני יכול להמשיך לשלבים מתקדמים יותר, תיוג, קבוצות וזירות משנה, אפליקציות – וכמובן כל הזירה המסחרית/מקצועית, אבל הפוסט הזה גם ככה כבר מספיק ארוך, וגם... אני מאמין שהבנתם את העיקרון.

בכל זאת, אלו מכם שמרגישים שהם צריכים לעבור את התהליך הזה עם מישהו, כדאי ומומלץ להתחבר לחבר או חברה טובים שיותר פעילים מכם ולצפות בהם. לעקוב אחרי הדברים שעובדים לאחרים, לנסות בלי לפחד ופשוט... לשחרר, כל יום קצת יותר, עד שזה יבוא בטבעיות מוחלטת.

לאלה מכם ששוקלים את פייסבוק מהכיוון המסחרי/מקצועי, אני מאוד ממליץ ללכת ללמוד קורס רלוונטי בנושא, או לפחות לבדוק בנושאי הקורסים השונים שיש בידכם את רוב הידע הבסיסי בשביל להסתדר ללא הדרכה.

אני לא יודע אם פייסבוק יהיה פה עוד חמש שנים או לא, איפה תהיה גוגל ואיך תראה מפת המדיה, אבל די ברור שכבר לא נחזור אחורנית מן העידן החברתי. הוא ישנה את פניו ויתפתח עוד רבות. הוא עוד יושפע מבחוץ ומבפנים – וזאת בדיוק הסיבה, שאם עוד לא התחלתם, כדאי לכם מאוד להתחיל, לדעתי.

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית