נטפליקס מעלה הילוך ומוכיחה בעזרת הפרק החדש של "מראה שחורה" ש"סטוריטלינג" בטלוויזיה יכול לעלות מדרגה.
איך זה ישפיע על עתיד התוכן הטלוויזיוני שנראה,
ומה יכולות להיות המשמעויות?
איך זה ישפיע על עתיד התוכן הטלוויזיוני שנראה,
ומה יכולות להיות המשמעויות?
הקדמה חשובה - בלי ספויילרים
נתחיל בזה שיהיה קשה לעשות ספויילרים בכלל. למה? כי הפרק החדש של "מראה שחורה" הוא בעצם סיפור אינטראקטיבי, בו הצופים בוחרים בכל פעם, אחת מתוך שתי אופציות המוצגות על המסך, ועל פי הבחירה שלהם, הפרק מתקדם בעלילה – אל בחירות אינטראקטיביות נוספות ואל הסוף הספציפי שהן מובילות אליו.
 |
| דוגמא לבחירה המוצגת לצופים בפרק של מראה שחורה |
ההשפעה הישירה של כך היא שאין "סוף אחד" לפרק הזה, למעשה יש לו כמה סופים אפשריים, אליהם מובילות הבחירות של הצופה. אז משפטים כמו "הוא מת בסוף" לא באמת יכולים לקלקל לכם. כי השאלה היא "באיזה סוף"?
מסגרת הסיפור:
סטפאן, מתכנת משחקי מחשב, שואף להפוך את אחד הספרים האהובים עליו "בנדרסנאץ'", למשחק מחשב. הספר עצמו, הוא ספר אינטראקטיבי, כלומר בעצם - "משחק הרפתקאה", בו הקורא מתקדם בעלילה על פי בחירותיו מבין ההצעות שהספר נותן בנקודות ספציפיות, וסטאפן שואף לייצר משחק מחשב דומה בהשראתו.
כמו בספר, גם במשחק המחשב כל בחירה של השחקן/קורא/צופה, יכולה להוביל לסוף שונה.
אנחנו כצופים, מלווים את סטפאן לאורך פיתוח והשקת המשחק, כשהדגש העלילתי הוא על חיו הפרטיים, בהם הוא מרגיש ש"כוח בלתי מוסבר" מבצע את הבחירות בחיו עבורו. כן... הכוח הזה הוא אנחנו. הצופים.
מצפיה פאסבית לצפיה אינטראקטיבית
אם יש משהו שאפשר להגיד על נטפליקס, הוא שהאצבע שלה על הדופק והאוזן שלה קרויה לכל מה שעושה קהילת הצופים שלה.
למשל, הם הבינו שתתוך אתר הפורומים הפופלארי REDDIT, הקהילה מנתחת, מעבירה ביקורת ומנסה לפצח רמזים, לפעמים באובססיות, כשמדובר בסדרות מסויימות.
בדיוק את הקהילה הזאת, הם בחרו להאכיל במשהו שהוא לא "ביס וחצי", כשיצרו את הפרק החדש של "מראה שחורה".
אם יש משהו שאפשר להגיד על נטפליקס, הוא שהאצבע שלה על הדופק והאוזן שלה קרויה לכל מה שעושה קהילת הצופים שלה.
למשל, הם הבינו שתתוך אתר הפורומים הפופלארי REDDIT, הקהילה מנתחת, מעבירה ביקורת ומנסה לפצח רמזים, לפעמים באובססיות, כשמדובר בסדרות מסויימות.
בדיוק את הקהילה הזאת, הם בחרו להאכיל במשהו שהוא לא "ביס וחצי", כשיצרו את הפרק החדש של "מראה שחורה".
 |
| ספר ההנחיות לכתיבת סיפור אינטראקטיבי - מתוך הפרק של "מראה שחורה" - |
תוכן, שמשחק ישירות לידיהם של מנתחי הרמזים ב"רדאיט", יוטיוב וזירות נוספות.
אך הפעם, לאלה הצטרפו גם אלגוריתמיים סיפוריים, בהם צופים מספרים לצופים אחרים אילו בחירות יובילו אותם לאיזה סיום.
הדיון הוא לא על מסר אחד, וחוויית הצפיה המלאה, המחייבת לפחות 5 שעות, שהן בעצם משחק עלילתי – משנה את אופי הדיון על כך ברשת לחלוטין.
לצפיה האינטראקטיבית יש גם יתרונות בכך שאי אפשר לקבל את מלא החוויה של הפרק מחוץ לנטפליקס, שיודעת שהתכנים שלה מופצים ברשת באופן לא חוקי, ומחפשת דרכים למנוע זאת.
אז אמנם כאן הם לא הצליחו למנוע את ההפצה עצמה, אבל צפיה לא אינטראקטיבית בפרק בהחלט פוגעת אנושות בחוויות הצופה, והם יודעים זאת.
כן, יצאה לרשת גירסה ליניארית של הפרק, אבל תאמינו לי, זה לא זה.
לא המציאו את הגלגל
מאז סיפרי בחירה מרובה מודפסים, הרעיון של עלילה אינטראקטיבית ונארטיב מכוון בחירות קורא/צופה לא נח על שמריו.
הוא חצה את דרכו אל המחשב ואפילו למדיה החברתית, שם מצא את עצמו מתורגם לזירות רבות, אחת מהבולטות בהן היא יוטיוב, בה כבר לפני כעשור הועלו סירטונים עם בחירה מרובה המובילים לסירטוני המשך מתאימים, ומשחקים כמו "מי רוצה להיות יוטיוב ביליונר" היו פולריים מאוד.
 |
| האלגוריתם שיצרו הצופים על מנת להסביר איך להגיע לכל הבחירות והסופם השונים |
הוא חצה את דרכו אל המחשב ואפילו למדיה החברתית, שם מצא את עצמו מתורגם לזירות רבות, אחת מהבולטות בהן היא יוטיוב, בה כבר לפני כעשור הועלו סירטונים עם בחירה מרובה המובילים לסירטוני המשך מתאימים, ומשחקים כמו "מי רוצה להיות יוטיוב ביליונר" היו פולריים מאוד.
הטלוויזיה, שנראה כי תמיד פחדה שהמחשב יחליף אותה, חיפשה לאורך השנים נואשות לתת מענה לצפיה אינטראקטיבית, אולם עד כה, מיגבלותיה הטכניות היו לה לרועץ בתחרות מול המדיה הדיגיטלית המבוססת על קשר ישיר עם האיטרנט.
נטפליקס לא המציאה משהו חדש בצפיה האינטאקטיבית, אלה בעיקר הוכיחה שהפלטפורמה שלה יכולה לאכלס גם "משחקי מחשב" ולא רק תוכן פאסיבי סטנדרטי כמו ששאר הערוצים הרגילים מציעים.
הבעיה עם תוכן מהסוג הזה, היתה ותישאר – ההשקעה האדירה שהוא דורש. הן מבחינת זמן, והן מבחינת משאבים וכוח אדם. תחשבו שלהפיק פרק כזה, דורש מה שנדרש כדי להפיק עונה שלמה של סידרה. לפרק אחד.
כל פרט צריך להיות מוקפד, הבחירות צריכות להיות מעניינות ולהוביל בכל פעם מחדש לתוכן מעניין, ומעל הכל, צריך לעודד את הצופה לחזור ולשחק עם העלילה שוב ושוב ושוב, עד שירגיש שמיצה את כל אפשרויות הבחירה.
רק תציצו באלגוריתם שיצרו הצופים לצורך צפיה בכל הסופים והבחירות שמאפשר התסריט, כדי להבין כמה זה מורכב ותובעני.
מהסיבה הזאת, קשה לצפות שפרוייקטים מהסוג הזה יהיה משהו נפוץ שאנחנו עומדים לראות בקרוב יותר ממנו.
אני די משוכנע שגם נטפליקס עצמה מבינה שלהתייחס לזה כטרנד, זה עדיין מוקדם.
איפה החדשות באמת
בזמן שיצירת תוכן מורכב ומרובה בחירות עדיין דורש השקעה רבה אם מדובר באופי כל היצירה כולה, בחירות ביניים יכולות להשתקף באופן הרבה יותר פשוט ותדיר בתכנים העתידיים.
בזמן שיצירת תוכן מורכב ומרובה בחירות עדיין דורש השקעה רבה אם מדובר באופי כל היצירה כולה, בחירות ביניים יכולות להשתקף באופן הרבה יותר פשוט ותדיר בתכנים העתידיים.
 |
| פרסומת כפולה, שמובילה על לידי בחירה לפרסומת ספציפית בתוך הפרק של "מראה שחורה" |
או – אפילו ברמה השיווקית, במקום להכריח אותנו לראות פרסומת ספציפית, תינתן לנו הבחירה, כמו בסדרה לבחור מתוך שתי פרסומות באיזו לצפות.
שתילת אלמנטים אינראקטיביים פשוטים, ומעטים, יכולה לשנות לחלוטין את חוויית הצפיה, ולהפוך אותה מפאסיבית לאינטרקאטיבית.
אבל החדשות המהותיות באמת, כמו תמיד, מגיעות מכיוון הנתונים.
תארו לעצמכם אילו נתוני עומק יכולה נטפליקס לאסוף על הקהל שלה מתוך הבחירות שלו תוך כדי התקדמות בעלילה.
איזו תמונה היא יכולה לקבל על המצפן המוסרי שלו,
על האמונות והאידיאולוגיות שלו,
על הרגשות שהוא בוחר לפעול עלפיהם ועוד ועוד.
עכשיו תחשבו על תוכן כזה, שמראש נכתב על מנת לספק את הנתונים האלה... פחד אלוהים.
המותג המבוקש ביותר ב-2018
המאבק ההישרדותי של הטלוויזיה הפאסיבית מול המדיה האינטראקטיבית, מייצר אינסוף בני כלאיים מרתקים. החל מתוכניות טלוויזיה המאפשרות צ'ט חי או שיח בטוויטר בזמן התוכנית ועד "פרק משחק אינטאקטיבי" בנטפליקס.
המאבק ההישרדותי של הטלוויזיה הפאסיבית מול המדיה האינטראקטיבית, מייצר אינסוף בני כלאיים מרתקים. החל מתוכניות טלוויזיה המאפשרות צ'ט חי או שיח בטוויטר בזמן התוכנית ועד "פרק משחק אינטאקטיבי" בנטפליקס.
למי שלא יודע, נטפליקס הוא אחד המותגים שזכו להכי הרבה חיפושים בגוגל בשנת 2018, מה שמציב אותו בפרונט של השיח, הרבה מעבר לאלה שכבר מנויים וצופים בתכניו.
כמה מנויים על תכניו אתם שואלים...? קרוב ל-140 מיליון צופים. חלקם הגדול רק הצטרף בהמלך 2018 ומגמת העליה ברורה ויציבה.
 |
| קטע מהפרק, בו מופיעים בגיזרי העיתון רפרנסים ברורים ומכוונים לפרקים נוספים בסדרה "מראה שחורה". |
למה ואיך זה קורה?
נטפליקס מציעה לצרכנים תוכן בינלאומי, בלי הבלאגן של כבלים או לוויין, על בסיס חיבור לאינטרנט בלבד, ובזול. מעבר לזה, נטפליקס הבינה שהצפיה האקטואלית שונה בתכלית מהצפיה של העידן הקודם. הצופים בוחרים *מתי* לראות ו*מה* לראות. הם גם בוחרים *כמה* לראות - ומכאן הגיע הניכוס של המושג "בינג'".
אז נטפליקס הוא מוצר שמותאם לאורך החיים המודרני הבינלאומי, שרגיל לקבל את התכנים שלו על פי דרישה, בלחיצת כפתור, ללא פירסומות וללא הפרעות נוספות מיותרות כמו פרומואים ושות'...
בדיוק מה שהצופים מחפשים, בזמן שהטלוויזיה עדיין מנסה לחייב אותם ללוח זמנים משלה... בהצלחה עם זה.
אבל הוכחה שהגאונות של נפליקס לא קופאת על שמריה ונחה על זרי הדפנה, היא בדיוק פרק כזה של "מראה שחורה". פרק שנוצר מתוך ההבנה, שסידרה כמו "מראה שחורה", אי אפשר או לא כדאי לראות בבינג'.
שפרק של "מראה שחורה" הוא משהו שצריך זמן לחשוב עליו, לעכל ולנתח.
אז הם לקחו את זה צעד קדימה, בדיוק עם הסדרה הנכונה ועם הקהל הנכון.
הם ייצרו לנו בינג' אינטראקטיבי של פרק אחד.
שפרק של "מראה שחורה" הוא משהו שצריך זמן לחשוב עליו, לעכל ולנתח.
אז הם לקחו את זה צעד קדימה, בדיוק עם הסדרה הנכונה ועם הקהל הנכון.
הם ייצרו לנו בינג' אינטראקטיבי של פרק אחד.
מעבר לכך, הם נתנו לנו סיבה לדבר עליהם הרבה מעבר לתוכן עצמו, מטשטשים את ההפרדה בין השיחה על נטפליקס, לשיח על הסדרה עצמה.
שאפו.
***
צפיתם?
אשמח למחשבות שלכם, בלי ספויילרים בשביל אחרים בבקשה.
וכמובן, אשמח למחשבות שלכם לגבי השפעת הטכנולוגיה על התפתחויות באופי התכנים שאנחנו צורכים כחברה.
אפשר גם בפייסבוק
***
צפיתם?
אשמח למחשבות שלכם, בלי ספויילרים בשביל אחרים בבקשה.
וכמובן, אשמח למחשבות שלכם לגבי השפעת הטכנולוגיה על התפתחויות באופי התכנים שאנחנו צורכים כחברה.
אפשר גם בפייסבוק
