נוקנוק (Noknok) – דפיקה בדלת של "ניהול מוניטין"

כשאנשים מדברים איתי על ניהול מוניטין, לרוב הם חושבים על איך שהשם שלהם (או של העסק שלהם) נראה ברשת. העניין הוא שההגדרה "ברשת" היום, כבר יותר רחב ממה שהיתה בעבר מפני שמעבר ללדעת איך השם שלכם נראה בגוגל ובפייסבוק ולמה הוא מקושר, יש היום זירות דיגיטליות נוספות שיכולות לשקף עבורנו איך אנחנו נתפסים על ידי אחרים, ברמה הכי אישית – למשל, באילו מילים הם משתמשים על מנת לשמור אותנו כאנשי קשר, בטלפון האישי שלהם.

מה זה "נוקנוק"?

"נוקנוק" היא אפליקציה שמאפשרת לכם לראות את כינוי איש הקשר שלכם אצל חברים אחרים שהתקינו את האפליקציה, בלי לחשוף מי החבר שהכניס את הכינוי. האפליקציה כן מאפשרת לכם לשלוח לחבר האנונימי הודעה פרטית. חוץ מזה, אם יתקשר אליכם מישהו שהאפליקציה מותקנת אצלו ועדיין לא נמצא באנשי הקשר שלכם, האפליקציה תציג בזמן השיחה את הכינוי הפופלארי ביותר שלו אצל חבריו.

האפליקציה מציעה גם צילום  מסך מהיר על מנת לעודד את המשתמשים לשתף את חבריהם בפייסבוק בכינויים מעניינים שזכו להם, ואפשר אפילו לטשטש בקלות כינויים שאתם לא רוצים שיוצגו.

"נוקנוק" תעדכן אתכם בכל פעם שכינוי חדש שלכם ישמר אצל אנשי קשר שמתקינים את האפליקציה.

עד כאן טוב, יפה ונחמד, אך רצוי לקחת בחשבון שאישור הגישה לאפליקציה בטלפון שלכם, משמעותו לאשר לה גישה לכל אנשי הקשר שלכם ואנשים חשדנים ובצדק לגבי השימוש שאפליקציות מהסוג הזה עושות במידע.

איך אנחנו נתפסים על ידי אחרים

הדרך שבה האנשים שאנחנו באים איתם במגע מכניסים את השם שלנו לזיכרון שלהם, יכולה לשקף את איך שאנחנו נתפסים בעיניהם ועד כמה חשוב להם הקשר אתנו. נכון, מדובר בהנחות כלליות ולא כדאי לקפוץ למסקנות, אבל תודו שיש הבדל בין מישהו שמכניס את השם שלכם כמו שצריך למישהו שמכניס אותו עם שגיאות כתיב (ואני לא מדבר על דיסלקטים ודיסגראפים, כמוני למשל), מישהו שמכניס אותו רק כשם פרטי ומישהו שמכניס אותו בתוספת תואר מקצועי.

למשל, אני מניח שמי שמכניס את השם שלנו כמו שהוא, (שם ומשפחה) – יזכור אותנו כשיזכירו את השם שלנו בכל הקשר, ומי שמכניס את הטלפון שלנו לצד כינוי מקצועי או כינוי אחר – יזכור את השם שלנו לרוב רק בהקשר הזה.

כמה מתוך החברים שלכם באפליקציה הכניסו אתכם תחת השם המלא שלכם בלי הערות נוספות?
אם המספר גבוה, הגיוני שהשם שלכם כבר מייצג אתכם כפרסונה, ולא רק כ"בעל תפקיד ספציפי" בחיים של יותר אנשים.

לפעמים אפשר לראות איזה רושם השארנו על אנשים דרך הכינוי שתחתיו רשמו אותנו. אם מישהו הכניס אותנו תחת כינוי לא נעים, אך עדיין שומר את המספר שלנו במכשיר שלו – אולי הוא לא רוצה לוותר על הקשר אתנו לחלוטין... אולי הוא צריך מאתנו משהו...

"נוקנוק" בונה על זה שנשחק במשחק הניחושים הזה, אבל מדי פעם מופיע כינוי כל-כך ספציפי ואינטימי, שלא ישאיר בנו ספק לגבי האדם שהעניק לנו אותו.

חשוב לזכור שמדובר בטלפון, או לפחות מה שרוב העולם עדיין מתייחס אליו כ"טלפון" ולכן אנשי הקשר הנאספים על המכשיר הזה, מתמיינים בהכרח לקבוצות שונות הרלוונטיות לצרכים התקשורתיים שלנו. מה שאומר, שיש הרבה אנשים בסביבתנו הקרובה שלא זוכים בכלל להיכנס ל"זיכרון" של המכשיר האישי שלנו ועדיין יש להם דעה, תפיסה או שיוך עבורנו – ולא נוכל לראות זאת בנתונים שיתקבלו מהמכשיר האישי.

להפוך את היוצרות – לשלוח מסר

אז עכשיו כשאנחנו לוקחים בחשבון שהאנשים שאנחנו שומרים במכשיר הנייד שלנו רואים את הדרך בה עשינו את זה, אנחנו יכולים לגשת לשמירת אנשי הקשר שלנו מחדש ולחשוב אילו מסרים אנחנו רוצים לשגר למי מהם, לגבי איך שאנחנו תופסים אותם.

נכון, הבדרנים ישתמשו בזה גם בשביל להצחיק, להפתיע, להבהיל מידי פעם, אבל גם זה אומר משהו על אנשי קשר מסוימים אצלנו...

היציאה מהקופסא – איך חושב "מנהל קריאטיב"

אם מסתכלים על "נוקנוק" מעבר להיותה "אפליקציית זיהוי כינויים", "נוקנוק" יכולה להיות גם סוג של פלטפורמת שיח.

מעבר ליכולת לרשום בפלטפורמה כינוי לאיש קשר, אפשר בעצם להשתמש בה בכלל להעברת מסר אישי אחר, שיניע לפעולה ויצור שיח. כלומר, נניח שהייתם פותחים את ה"נוקנוק" שלכם ואחד הכינויים היה: (השם שלכם) + "אני יודע הכל". הלב שלכם לא היה מחסיר פעימה? לא הייתם רוצים לדעת מי עומד מאחורי ההצהרה ומנסים לברר? טוב, אולי משהו פחות מפחיד כמו: (השם שלכם) + "היום אתן לך חיבוק"...

לתפוס את תשומת הלב שלנו עם מסר לא קשור, במקום שאנחנו לא מצפים לו, הוא מה שפרסום טוב מנסה לעשות כל הזמן. לייצר הפרעה. לסקרן. להניע.

לסיכום

"נוקנוק" היא אפליקציה אחת מתוך רבות בקטגוריה מתפתחת. הפוסט הזה אולי עסק בה באופן ספציפי, אך חשוב לי להעביר פה מסר רחב בהרבה: כשמדובר בניתור המוניטין שלנו, העולם הדיגיטלי מציע לנו כלים שהולכים ומתפתחים ונצברים אחד לצד השני כדי להציג לנו תמונה כמה שיותר מלאה.

יש לנו גישה היום לנתונים שלא היו לנו בעבר (איפה ספרי הטלפונים המשפחתיים עם כל הפתקים שהיו שמים בקרבת הטלפון ואם היו הולכים לאיבוד היה חרב העולם...?) ומי שיישאר מעודכן בפלטפורמות והזירות המתפתחות וידע איך למנף את השם שלו ושל העסק שלו דרכן, יחזיק ביתרון משמעותי.

אנחנו זקוקים לצורך כך כנות ברוטלית עם עצמנו, ביטול של אגו, יכולת תכנון ומשמעת – ומי שיהיו לו את כל אלה, בנוסף לידע הטכנולוגי והחברתי המעודכן וחשיבה יצירתית, יבלוט בדיוק כמו שהוא רוצה לבלוט – הרבה מעבר לאחרים.

אם יש לכם מידע חדש ומחשבות משלכם בנושא, אשמח לקרוא בתגובות

להתקנת האפליקציה לחצו כאן >>

מידע נוסף שיכול לעניין אתכם בנושא:

עקב הביקורת: נוקנוק מבטלת זיהוי השיחה (ynet מחשבים)
Noknok: אל תפתחו (נקסטר)
NokNok כובשת את הרשת הישראלית, ולא כולם מרוצים מזה (קפטן אינטרנט)
noknok בפייסבוק

המייל עושה קפיצת דרך - מחשבות בעקבות Google Inbox

Original by  Chris Thornley 

הרבה מאיתנו "חיים בתוך המייל" שלנו. כל אחד מאיתנו מקבל כ-300 מיילים בשבוע בממוצע, כל-כך הרבה משימות, כל-כך הרבה דברים ש - צריך לעשות, צריך לעקוב אחריהם, צריך "לתקתק" בזמן. 

נדמה שלשטף הגובר של המידע לא אכפת. המייל שלנו מתמלא ומתמלא במסרים, ואחרי קצת יותר מ-10 שנים של שימוש במייל ככלי פרטי ועסקי ונפח אחסון הולך וגדל -מאוד הגיוני שלרובנו הגדול יהיה בתיבת המייל בלגאן אחד גדול והרבה מאוד תוכן מיותר שאנחנו יכולים למחוק או להתעלם ממנו בקלות.

ואנחנו מתעלמים...

אנחנו מתעלמים מרוב המיילים שמגיעים אלינו ביום. זאת הסיבה שכשחברה שולחת מייל מסחרי או ניוזלטר דיגיטלי, מנהל השיווק שלה מאושר אם יש 30% פתיחה.

ככל שיותר מידע מופנה אל ערוץ אחד בחיינו – גובר הצורך "להשתלט" עליו, ולנהל אותו – במקום לתת לו לנהל אותנו. יש ביננו בהחלט לא מעט אנשים שהאימייל שלהם מנהל אותם, (וכאלה שוואטסאפ מנהל אותם, פייסבוק מנהל אותם וכו'...) לא כולם כאלה, אבל לפעמים אנחנו הופכים להיות כאלה בלי שבאמת נתכוון.

איך לא נגיע למצב הזה שבו יש לנו בתיבת ההודעות הראשית מאות (אם לא אלפי) מיילים שלא נקראו (וככל הנראה, רובם גם לא יקראו לעולם)...
כל-כך הרבה דברים בעולם מנסים לשכנע אותנו שהם חשובים. שאנחנו צריכים אותם. שאנחנו לא יכולים בלעדיהם. כשזה מגיע למידע, אנחנו פשוט מכורים.

רק שההתמכרות החדשה למידע אינה סימן טוב, שכן הסממנים שלה הם: שטחיות, עצלות ואפאטיות.
אנחנו ממיינים תוכן, לא באמת מחפשים אותו – הוא נדחף אלינו מכל כיוון, רודף אותנו ומי שיחבר לנו את הכל לצינור (שהוא גם משפך) אחד ויעזור לנו לתעדף – יהיה המושיע שלנו. לא נסמוך על אף אחד אחר חוץ ממנו.
המייל כפלטפורמה לא התקדם "הרבה" מאז המצאתו. למעשה, הוא קיבל הרבה חיזוקים משירותי צד שלישי, שכל הזמן מתייחסים לצרכים משלימים למה שקיים בתוך הפלטפורמה הבסיסית של המייל, תהיה אשר תהיה.

עליית מדרגה וחרדות משינוי

ולפעמים פלטפורמה קופצת מדרגה, באופן משמעותי – וזה ממש לא קל להתרגל לזה, בגלל שהאנשים שהובילו את הפלטפורמה קדימה הסתכלו על מיליוני משתמשים ולמדו אותם לעומק והבינו שמוצר מסוים מתנהל באופן אחר לגמרי ממה שהוא אמור להתנהל בו – אבל אנשים מפחדים משינוי. תמיד פחדנו משינויים. 

עד שלא מחליטים בשבילנו, אנחנו פשוט רוצים את הכל כמו שאנחנו מכירים אותו. אז גוגל, למודת הניסיון, בחרה שלא להציב בפנינו אולטימטום אם להשתמש ב-Google Inbox החדש שלה, או לעזוב מהלם השינוי. בגוגל בחרו להשיק את השירות בנפרד ובמקביל לשירות ה-Gmail הרגיל של גוגל ולתת למשתמשים תקופת הסתגלות לתיבת המייל החדשה – שהקונספט שלה באמת שונה מאיך שהתרגלנו לנהל את המייל שלנו עד היום.

שינויים בגישה: תיבת מייל מסודרת ונקיה – זה אפשרי.

אז מה שונה כל-כך ב-Google Inbox? טוב ששאלתם.

1. הרעיון הוא שאם סיימתם עם מייל – תלחצו DONE ותעיפו אותו מהתיבה.

2. אם לא סיימתם עם מייל – אתם יכולים להוסיף לו הערה, לייצר עבורו תזכורות (כלומר שהמייל יחזור לתיבה ביום ובשעה שנדרשים), ואתם יכולים להצמיד אותו לראש התיבה – מקום שבו אתם יכולים גם -

3. להצמיד תזכורות בלתי תלויות מייל – דברים שוטפים באופן כללי, שגם אותם אתם יכולים לתזמן להעלם ולחזור בזמן שאתם צריכים.

4. Bundles – "חבילות" הן השם החדש שגוגל נתנו למה שהכרנו פעם בתור "תגיות". אתם יכולים להגיד למייל שלכם שסוג מסוים של מיילים שייך ל"חבילה" אחת, ולבחירתכם, המייל שלכם יציג את החבילה בתיבת ה-INBOX שלכם, או שלא. בכל מקרה תוכלו לגשת אליה בקלות.

5. תיבת המייל החדשה מציגה כבר מהמסך הראשי תצוגה מקדימה של קבצים המצורפים למיילים – מה שמאוד מקל על חיפוש ומציאה של מייל ספציפי כשיש צורך.

למה זה רחוק ממושלם?

1. כי רק עכשיו עובדים בגוגל על סנכרון בין השירות החדש ליומן גוגל – עד עכשיו בשביל לאשר הזמנות לפגישה עדיין היה צריך להיכנס דרך ה-Gmail הרגיל.

2. כי אפשר לתת קצת יותר תשומת לב לנושא התזכורות ולסנכרן אותן עם "Google tasks" ועם "Google keep" – שגם הן אפליקציות ניהול משימות של גוגל, הן עדיין לא מתואמות עם המייל או אחת עם השנייה.

3. כי אם אתה לא יכול להתקין ולהירשם אליה מהסלולרי – לא תקבל אותה גם במחשב הביתי שלך. החלטה אסטרטגית של גוגל, שללא ספק רוצה להבטיח שמשתמשי האפליקציה יהיו אנשים אמיתיים ולא לחזור על הטעות של המייל מהעולם הישן, שאיפשר להירשם לשירות גם באופן אנונימי.

4. כי גוגל משווקת את האפליקציה בגישת ה"נחשקות", וכך ניתן למעשה להצטרף לאפליקציה רק דרך הזמנה אישית מחבר שכבר התקין אותה. גוגל מתקמצנת על ההזמנות ויוצרת צורך אצל מאמצים ראשונים להגיע לפלטפורמה ולהתנסות בה על מנת לחוות דעה. זה אומר שלא תוכלו להיצטרף בסוף הפוסט הזה לאפליקציה, בלי שחבר ישלח לכם הזמנה.

5. גוגל שואפת לסינרגיה הגדולה ביותר שאפשר בין השירותים והפלטפורמות שלה וניכר כרגע כי היא בתהליך האחדה שלהן. תהליך מורכב שכזה, אדיר בסדר הגודל שלו, קורה גם תוך כדי התקדמות הטכנולוגיה ושינויים בהרגלי צריכה והתנהגות. יש עוד זמן עד שגוגל תצליח באמת לגרום לכל השירותים שלה להיות זמינים ונוחים במקום אחד – אבל לא עוד הרבה זמן. הכל יחסי.

בתור משתמש מייל כבד, אומר לכם את דעתי הסוביקטיבית (שדי השתקפה עד כה):

אני אוהב את Google inbox ואני צופה שהיא תתפתח מהר ובכיוונים נכונים. בתור גוגל לא הייתי ניבהל מביקורת שלילית בשלב הזה, מן הסתם למתחרים יהיה הרבה להפסיד אם אנשים יאמצו את הגישה החדשה לפני שיהיה להם מענה הולם (מה שאין באמת לאף אחד).

אני מודה שאני עדיין חוזר לעשות לפעמים דברים ב-Gmail הרגיל, אבל זה הולך ופוחת.

אף אחד לא יכול להתחרות בגוגל בכמות השירותים שהיא מציעה לגולש, ואף שגולשים רגילים כרגע להשתמש בשירותים חליפיים של מתחרים – גוגל פועלת במרץ על מנת לעשות את ההתפזרות פחות ופחות כדאית וכרגע זה פועל בעיקר בשירות משתמש הקצה.

התקנתם כבר את Google Inbox? אשמח אם תספרו לי מה דעתכם בתגובות

ללמוד איך להתקין ולהשתמש ב-Google Inbox על מנת להפיק ממנו את המקסימום, לחצו: 

עמודי פייסבוק לעצמאים כבר לא עובדים. פתרון לא קונבנציונאלי:

עצמאים, אנשים שהם "עסק של אדם אחד", הנה משהו שלא יגידו לכם הרבה אנשים, במיוחד כאלה שפועלים "מקצועית" ברשתות החברתיות ומתפרנסים מכך: אם אין לכם תקציב פרסום לקידום התוכן שלכם בפייסבוק, כמעט ולא שווה לכם להשקיע זמן בניהול העמוד המקצועי שלכם, כי רוב העבודה שלכם, בואו נודה, גם ככה לא מגיעה דרכו. יש כן אלטרנטיבה איך לנהל את העסק שלכם בפייסבוק באופן יעיל ובחינם, אבל עדיין תצטרכו לעבוד בזה, ולשלם מחיר. לא בכסף. בדברים אחרים.

כבר תקופה שבעלי עמודים מקצועיים בפייסבוק (עמודי לייקים), מרגישים ירידה דרמתית בכמות החשיפה והתגובתיות לתכנים שלהם בעמוד. זה קורה במכוון, ופייסבוק עצמה הודתה שהורידה את אחוז החשיפה האורגני (כלומר, ה"לא מקודם בכסף") של עמודים ל-2.5% מכמות העוקבים. כן כן, אתם קוראים נכון. אם יש לכם 100 עוקבים, פוסט ממוצע שלכם מגיע ל2.5 מהם. אחלה.

כדי לתחזק היום עמוד פייסבוק מצליח ואפקטיבי, נראה שעומדות בפניכם שתי ברירות:

א. לעבוד 24 שעות ביממה בתפעול וקידום העמוד באופן ידני ואישי על מנת ליצור לו חשיפה אמיתית.

ב. לשלם לפייסבוק על מנת שירחיב את החשיפה שלכם, למי שכבר סימן שבכל מקרה היא מעניינת אותו. (אבסורדי)

אני לא אומר לכם לא להקים לעצמכם עמוד מקצועי בפייסבוק. תקימו. תשקיעו בו גם, במידע ובעיצוב, ואפילו ביצירת תכנים – אבל קחו בחשבון, שהיתרון הכי גדול של העמוד שלכם, הוא שאם במקרה יחפשו אותו בגוגל, ימצאו. לעמודי פייסבוק יש דירוג גבוה בגוגל, אבל בשביל שיגיעו אליכם מחיפוש אורגני בגוגל, כדאי מאוד ששם העמוד שלכם בפייסבוק יכיל מילות מפתח רלווטיות לתחום שאתם עוסקים בו, ואם לא, אז לפחות התיאור הטקסטואלי שלו.

כניסות לעמוד שלכם מגוגל, לא תמיד יעילות לכם באמת, אלא אם כן חיפשו אתכם באופן ספציפי ורוצים לרדת לעומק בעניינכם.

מה כן חשוב שיהיה בעמוד ה"רשמי" שלכם:

כמעט כמו כרטיס ביקור – עם קצת יותר אמצעים: תמונת פרופיל נכונה, אולי לוגו, וקאבר מעוצב, ולכתוב קצת על מה שהעסק שלכם יכול לספק ללקוחות הפוטנציאלים שלו. בשלב הזה, כדאי לזכור להציג למי שיגיע לעמוד שלכם, את התועלות שהוא יוכל לקבל משירותכם.
שימו לב: לא כמה "אני נהדר", אלא "מה יכול לצאת לך ממני", ורצוי שתשקיעו כאן בלתקשר בידול כלשהו מנותני שירותים מקבילים. רמז, צירופי מילים כמו "הכי טוב", "איכותי", "אישי" – הן לא בידול. כולם אומרים את זה.

לשוניות  תוכן (טאבים) - הרבה מקימי עמודים, משקיעים רבות ביצירת "טאבים", או "לשוניות תוכן קבוע" בעמוד, בלי לקחת בחשבון שלשוניות כאלו אינן זוכות כמעט לכניסות מצד רוב העוקבים של העמוד, מפני שאלו צורכים את התכנים לרוב דרך פיד החדשות שלהם, ולא דרך העמוד עצמו, וגם אם נכנסו לעמוד, סיכויי הכניסה ללשונית תוכן הוא קטן מאוד יחסית, מחוסר עניין והגנה עצמית מפני תוכן שיווקי נוסף.

פייסבוק, לא יציף את הטאבים שלכם בחיפוש, או יפנה אליהם בשום צורה (כולל גוגל) - ולכן הקמה של טאבים כאלה כמעט ואינה משרתת שום מטרה, במיוחד כשמדובר בעוסקים זעירים.

הקשר בין "הזמנה לעמוד" ותוכן - טעות נפוצה נוספת של מקימי עמודים מתחילים בפייסבוק, היא להעלות עמוד ריק מתוכן או בעל תוכן דל ביותר, ולהסתפק בכך כאשר הם שולחים אליו הזמנות מעקב לחברים.
רוב האנשים מתעלמים מההזמנות הסטנדרטיות למעקב אחרי עמודים, אולי מפני שהזמנות אלו אינן מרגישות אישיות, ואולי מפני שרוב האנשים לא באמת רוצים לאשר תוכן שיווקי נוסף לתוך הפיד שלהם. כדי שאנשים באמת יכנסו לעקוב אחריכם, שלחו להם הזמנה אישית, הסבירו להם איך התוכן שלכם רלוונטי אליהם, איך הם יכולים לצאת נשכרים ממעקב אחריו.

אל תשלחו הזמנה לעמוד שלכם בהודעה פרטית מרובת משתתפים, רוב הנוכחים יינטשו את השיחה עוד לפני שבכלל יבינו במה מדובר, רק בגלל הפרעות חוזרות ונשנות בתיבת ההודעות שלהם.
אין ברירה, לפחות את הקהל הראשוני שלכם, אתם צריכים להזמין אחד אחד, באופן אישי – במיוחד אם מדובר בחברים או בקולגות שאתם מעריכים.

אנשים מגיעים לעמוד שלכם בגלל התוכן שבו. אם הם יוכלו למצוא בו את עצמם ולקבל ערך מוסף ממנו, יש סיכוי גדול יותר שהם יחזרו. אם אנשים לא ידעו איזה סוג תוכן יש או עומד להיות בעמוד שלכם, הם אולי יעשו לייק מתוך פרגון, אבל הם לא יחזרו להגיב על הפוסטים, וזה גם פוגע ישירות בסיכויי החשיפה שלהם לפוסטים הבאים שלכם. (2.5%, זוכרים?)

סטטיסטיקה לא הוגנת - עוד יתרון, מוטל בספק, של עמוד מקצועי בפייסבוק, הוא הסטטיסטיקות שהוא מציג. נתונים מספריים המתיימרים להציג לכם פילוח סוציו-דמוגראפי של קהל העוקבים שלכם בעמוד.

בואו נדבר רגע על הנתונים האלה, כי חשוב להבין מה הם מייצגים:

• הנתונים שפייסבוק מציג נועדים מראש לעודד אתכם להשקיע כסף בפרסום.
• הנתונים אינם תמיד מדויקים: פייסבוק מתייחס בנתונים אלו למה שסיפקו העוקבים שלכם בפרופיל האישי שלהם, חלק מהנתונים האלה מוזנים אוטומטית ואינם בשליטת הגולשים שאפילו לא יכולים לתקן את הטעויות של הפלטפורמה.
• בגלל אופי החיפוש הלא מילולי שלו, פייסבוק כמעט ולא יכול להציג לכם פילוחים של נושאים או נקודות עניין, או כל נתון אחר לגבי התוכן שלכם, שעושה קהל המטרה שלכם בלי קשר לנתונים סוציו-דמוגראפיים. כלומר – יהיה לכם קשה לקבל מפייסבוק נתון כמו "כמה מתוך הקהל שלי מחשיב את עצמו כחובב אומנות". כך, שאם אתם מגדירים את הקהל שלכם באופן תובנתי או התנהגותי, פייסבוק לא יספק לכם נתונים שיאפשרו לכם באמת לעקוב אחריהם – אתם תצטרכו להפיק את הנתונים האלה לבד, בעבודת נמלים, או בפרסום בתשלום לתגיות הרלוונטיות.
• פייסבוק נמנעת בכוונה להציג לבעלי עמודים נתונים על העמודים שלהם בזמן אמת. (גוגל כבר מאפשר את זה מזמן). המניע כאן, כמו קודם לכן, הוא יצירת לחץ על בעל העמוד לקדם תוכן בתשלום לאור גרפים המציגים לחרדתו ירידה בתגובתיות בעמוד או באחוזי ההצטרפות אליו.
• הידעתם שמרגע שהשתמשתם בקידום ממומן בפייסבוק, הוא מוריד את אחוז החשיפה האורגני הרגיל של הפוסטים שלכם אפילו יותר? כלומר, מרגע שבחרתם להגיד לפייסבוק שיש לכם כרטיס אשראי וכסף לקדם פוסטים, הוא ידחק אתכם לכיוון הוצאות נוספות אפילו יותר.
• לא כל פוסט ממומן שלכם יסתיים בהמרה לכסף שיכנס לעסק שלכם... פייסבוק גורם לכם הרבה פעמים לרדוף אחרי "לייקים ריקים", שאינם מחזירים ברוב המקרים את הכסף שהשקעתם, ומוסיפים עוד חומץ לאכזבה מהפלטפורמה, ובצדק.

התאמת ציפיות מעמוד הפייסבוק שלכם:

 הזמן, המחשבה, האנרגיה והכסף שמשקיעים בעלי עמודים עסקיים-אישיים בתכנון והקמת העמוד שלהם, ביחס לתוצאות העגומות שמציג להם פייסבוק, מביא מקימי עמודים מקצועיים במהירות לתסכול ורצון לנטוש את העמוד שהקימו, או ליפול במלכודת המפתה לקידומו בתשלום, למרות שהם לא באמת ערוכים לכך, או מוכנים כלכלית והשכלתית להשקעה הנדרשת.

מראה נפוץ הוא עמודים יפים ומושקעים, שהפוסטים שלהם, אפילו טובים ומעניינים, עומדים על מספר לייקים קטן ביותר (פחות מ-10 לפוסט), ואחוז קטן יותר של תגובות.

בעלי העמודים האלה, לא מבינים מה הם עושים "לא נכון", ולמה העמוד שלהם אינו מתרומם... חלקם נדחקים ל"תרגילים ויראליים", שלפעמים עובדים, אבל לרוב לא – ובעיקר הם מציגים לבעל העמוד את קיצוניות ה"נטישה וההתעלמות" משאר התכנים שלו.

המלצה לא קונבנציונאלית:

להבנתי האישית, משתלם לכם הרבה יותר לנהל את העסק שלכם מהפרופיל האישי שלכם, ולהשקיע פחות בקידום העמוד המסחרי שלכם, מפני שהפרופיל האישי שלכם, זוכה להרבה יותר חשיפה בפיד החדשות.

שימו לב, אני לא אומר לכם להקים פרופיל אישי ולהתנהג איתו כאילו הוא מסחרי – פייסבוק אוסר את זה ואתם עלולים לאבד את הפרופיל ואת העוקבים שלכם אם תפרו את הכללים.

מה שכן, אם תבחנו את זה רגע מניסיונכם האישי, תגלו שכעוסקים זעירים, רוב העבודה שמגיעה אליכם,

מגיעה דרך הפרופיל האישי ולא דרך העמוד.

זה קורה גם בגלל החשיפה שהעמוד שלכם מקבל בפיד החדשות, וגם בגלל שאנשים מעדיפים לדבר עם אנשים. לא עם לוגואים, ולא עם עמודים מעוצבים – בטח לא כשמדובר בעסק של אדם אחד. העבודה מגיעה אליכם דרך הפניה של חברים, שהם אנשים פרטיים, אולי קולגות – אבל עדיין כאלה שמדברים על העבודה שלכם דרך הפרופיל האישי שלהם ומפנים לשלכם.

אם תשאלו אותי, עדיף לכם להשקיע יותר בבניית פרופיל פייסבוק אישי-מקצועי ולפתח לעצמכם קהל עוקבים שיכיר אתכם מקצועית בשמכם המלא, מאשר להשקיע אנרגיות מיותרות בללמד את כל העולם את השם המגניב שהמצאתם לעסק שלכם. אנשים לא באמת רוצים להכיר אתכם כ"שם של עסק", אם הם יכולים להכיר אתכם כאדם.

זה לא אומר שנגמרה העבודה:

ניהול הפרופיל האישי לקידום מקצועי, גם היא מלאכה שצריך ללמוד לעומק. כדאי להכיר את אפשרויות פילוח התכנים שפייסבוק מעמיד לרשותכם, ולשים לב לקהל העוקבים שלכם באופן אקטיבי – לא דרך הסטטיסטיקות שפייסבוק מציע (או יותר נכון, לא מציע לבעלי פרופילים אישיים), אלא דרך מחקר אישי תובנתי והצבת מטרות ברורות ומדידות, שלאו דווקא כפופות לנתונים האוטומטיים שהפלטפורמה מספקת מתוך האינטרס הפרטי שלה.

הפרופיל האישי של רוב הגולשים, מורכב מ"קהלים שונים" שיש להם מטרות שונות מהקשר אתכם בפלטפורמה. למשל, אם רוב הפרופיל שלכם מכיל חברים פרטיים ולא דווקא קולגות למקצוע – הדבר ישפיע על הדרך בה כדאי לכם להציג את התכנים המקצועיים שלכם בפרופיל האישי, כדי למנוע התעלמות או חסימה מחוסר עניין.

כמובן, נדרשת גם חשיבה על בניית "קהל החברים שלכם" בפרופיל האישי באופן אקטיבי – מי צריך להיות חבר? את מי מאשרים? איך גורמים לאנשים הנכונים להיות חברים שלי? - והשאלות ממשיכות - איך גורמים להם להגיב לתכנים שלי? מתי לפרסם אילו תכנים? ומה לגבי התוכן האישי שלי – להפסיק אתו לגמרי או לשנות את המינונים?

הדרך לא פשוטה, ואני לא אומר לכם שהתנהלות דרך הפרופיל האישי תפתור עבורכם את כל הבעיות. ממש לא.

אתם עדיין צריכים להיות יצרני תוכן מעניין,
לתת ערך מוסף, לדעת מתי, מה להעלות וכמה,
איך לנהל את החשיפה בפרופיל האישי שלכם
ואיך לעקוב אחריה, בהעדר נתונים מספריים אוטומטיים
המוגשים לכם בטבלה או בגרף.

ניהול זירה חברתית, אם בפרופיל עסקי או אישי, אם בקבוצה או בתת זירות אחרות בתוך פייסבוק, דורש ידע והשקעה לא מעטים, ובעיקר דורש הבנה שבלעדיה, לא תוכלו לדעת אם הגעתם לתוצאות שאליהן כיוונתם.

מה שכן, אני יכול כמעט להבטיח לכם, שהתנהלות עסקית/מיצובית נכונה בפרופיל האישי שלכם, תראה לכם תוצאות טובות בהרבה מאלו שתראו בעמוד מסחרי בפייסבוק, שאין לכם כוונה להשקיע בקידום שלו בתשלום.

המלצות על פוסטים רלוונטיים:

גילה גדעון – פייסבוק כבר לא בחינם

חורים ברשת – גל מור: לא עושים לכם לייקים יותר? אל תאשימו את עצמכם

סרטון ביוטיוב: The Problem With Facebook

איך לזהות פרופיל מזויף בפייסבוק

מכירים את התופעה הזאת, פתאום אתם מקבלים הצעת חברות מאדם שאתם לא מכירים בפייסבוק.
אם אתם מאלה שלא מאשרים חברים שאתם לא מכירים, אתם מוחקים את ההצעה ופה נגמר הסיפור.
אם אתם מאלה שמוכנים לקחת צ'אנס על אנשים חדשים, אתם אולי אנשים פתוחים יותר, אבל אתם גם חושפים את עצמכם למעקב "צמוד" יותר, למישהו שמשתמש בזהות פקטיבית.

ככלל ראשון, במידה ואתם באמת מסננים את האנשים שאתם מאשרים להם להיות חברים שלכם בפייסבוק, אל תאשרו אף חברות מסרגל הקיצורים העליון. כלומר, לכו אל הפרופיל של מי שהציע לכם את החברות, בחנו אותו ורק אז החליטו אם לאשר או לא לאשר.

סימנים מעוררי חשד לפרופיל פקטיבי:

1. תמונת פרופיל "טובה מדי" – נכון, יש אנשים שמצטלמים טוב, אבל לרוב עדיין ניתן להבחין בין "צילום מקצועי" לבין צילום רגיל. זה לא אומר כמובן שכל מי שיש לו תמונה מקצועית בתמונת הפרופיל זה זיוף, אבל זאת נורת אזהרה ראשונה.
זייפני פרופילים חייבים להשתמש בתמונות קיימות של אנשים ברשת, ולכן קל יחסית לעלות עליהם בעזרת התמונה.
שמרו את תמונת הפרופיל החשודה על המחשב שלכם, השתמשו ב"חיפוש על פי תמונה" של גוגל, ובדקו אם התמונה מופיעה במקומות נוספים ברשת. זה לא תמיד יעבוד, אבל לרוב כן.


2. מעט מדי – מעט מדי תמונות, מעט מדי תוכן שפורסם בפרופיל, מעט מדי מידע – גם נותנים את ההרגשה שהכל "חסוי", אבל בעיקר מעוררים חדש שמי שפנה אליכם פתח פרופיל פקטיבי במהירות ואינו יכול להציג בו מידע שיעזור לחשוף אותו כמתחזה.

3. תאריך הצטרפות לפייסבוק – אם הפרופיל שהזמין אתכם להצטרף נפתח בשנה האחרונה (2013,2014), זאת כבר סיבה טובה להרים גבה. פייסבוק קיים כבר למעלה מ-6 שנים ורוב מי שהצטרף אליו, במיוחד בגילאים הצעירים יותר, לא עשה את זה בשנה האחרונה.
פרופיל חדש מהפלסטיק + הצעת חברות שאתם לא מבינים את ההקשר האישי שלה אליכם – סיכוי גדול שמישהו מנסה לפתות אתכם לפרופיל מזויף.
שימו לב, ישנם בעלי פרופיל מזויפים שמשקיעים באופציה שפייסבוק מציע בטיימליין להזנת תוכן על זמן עבר, כך שהסימן הזה הוא לא ב-100% בטוח.


4. יש תוכן פתוח לצפייה בפרופיל? במה הוא עוסק? – יש סיכוי גדול שבעלי פרופילים מזוייפים משתמשים בו למשחקים ואפליקציות שונות בפייסבוק. פרופילים מזויפים אחרים משתמשים בפרופיל שלהם על מנת לפרסם תכנים שיווקיים (כאלה ואחרים), או להגיב לתכנים שיווקיים – מה שלא יהיה, אל תתעצלו, תגללו קצת ותראו במה עוסק ה"חבר הפוטנציאלי החדש" שלכם, ונסו להבין אם אתם רוצים בכלל לראות את סוג התכנים הזה בפיד החדשות שלכם, במידה ותאשרו אותו.
אגב, גם אם אישרתם מישהו, כבר מאותה נקודה אפשר להגיד לפייסבוק שאתם לא רוצים לקבל עליו התראות או לראות אותו בפיד, אז במידה ואתם מתלבטים לגבי מישהו – זאת אופציה.

5. מלכודת ה"חברים המשותפים" – יתכן שתראו תחת הצעת חברות חדשה שיש לכם חברים משותפים בפייסבוק עם המציע. שימו לב אם אתם מכירים את החברים האלה, ולאיזו "קבוצת חברים" שלכם הם משתייכים. האם הם מאלה ש"מאשרים את כולם"? או אולי אלה בכלל החדשים בפלטפורמה שלא ממש מבינים את מי ולמה הם מאשרים... או במילים אחרות, אל תסתפקו במספר החברים המשותפים, תבדקו מי הם.
עדיין מתלבטים? שלחו הודעה אישית לאחד מהחברים המשותפים שלכם, עם קישור הפרופיל של המציע, ותשאלו אם הוא יודע מי זה. להזיק, כמעט ולא יכול.

עצה פרקטית למתלבטים מתקדמים:

אם יש לכם תחושה שאישור הצעת החברות, תחשוף מידע נוסף על מי שהציע לכם חברות, אתם יכולים לאשר את החברות ולבדוק האם לאחר מכן צפייה בפרופיל מציגה תכנים נוספים. אם התכנים האלה מאשרים לכם את התחושה שמדובר באדם אמיתי שתרצו להישאר חברים שלו, אחלה. אם לא – פשוט באותו רגע, הסירו את הפרופיל הזה מהחברים שלכם בעזרת "אנפרינד". לא יקרה כלום. פייסבוק לא מעבירה פרטים שלכם לאף אחד בהקשר הזה, וחרטה משמעותה פשוט לחזור למצב הקודם שבו מי שהציע את החברות נותר מחוץ למעגל החברים שלכם. זה הכל.

בשורה התחתונה:

אם הפרופיל שלכם מוגדר כ"פתוח", ואת כל או רוב התכנים שלכם יכולים לראות גם גולשים שאינם חברים שלכם, להצעות חברות בלתי מזוהות אין ערך אמיתי לטוב ולרע. (אלא אם כן הן מקרבות אתכם לחריגה ממספר החברים המותר שהוא 5000).
אם הפרופיל שלכם או חלק מהתוכן בו, מוגדרים כ"פרטיים", יכול להיות שמישהו מנסה להגיע למידע שלכם, או להשתמש בכם כנתון סטטיסטי של חשיפה לתכנים שיווקיים או מוטי אג'נדה כלשהי.

עצה להתנהלות יעילה בפייסבוק – רשימות חברים:

פייסבוק מאפשר לכם למיין את החברים שלכם לקבוצות, כמו למשל: משפחה, חברים, קולגות וכו'. תוכלו לייצר איזו רשימה שאתם רוצים (שימו לב שאתם מגדירים את הרשימות כ"פרטיות", אחרת חברים יכולים לראות לאן שייכתם אותם).
צירפתם מישהו חדש שאתם לא מכירים ולא יודעים לאיזו רשימה לשייך? צרפו אותו לרשימת "אנשים שאני לא מכיר באמת". (אתם צריכים לפתוח אחת בשביל זה).
פייסבוק מאפשרת לכם לשלוט על המידע הספציפי מהפרופיל והתוכן שלכם, שיוצג לכל אחת ואחת מהרשימות שלכם, כך שאם למשל יש משהו שמיועד רק ל"חברים קרובים", אתם יכולים למנוע מזרים לראות אותו, גם אם אישרתם להם חברות.

שימו לב, בשולי העצה הזאת חשוב לזכור – תוכן דיגיטלי הינו קל להפצה והעברה. למרות אפשרויות הפרטיות בפייסבוק (או בכל זירה דיגיטלית אחרת), זה מאוד פשוט להגיע לתוכן החסום שלכם. כל מה שצריך זה חבר משותף "משתף פעולה" כדי להציץ בפרופיל שמוגדר "לחברים בלבד" ולהעביר צילום מסך של תוכן "חסוי", אז תחשבו טוב טוב לפני שאתם מעלים לרשת מידע או תוכן לגבי עצמכם, שלא הייתם רוצים באמת שיגיע לאחרים.
----- הצטרפו לדיון בפייסבוק ----

Post by MichEal Amir Myx.

סוף עידן הרגש. (פוסט אורח מאת ליבי אבנר)

הרבה מאוד עבר על המדינה הקטנה שלנו מאז ימי “חבורות הזמר” ותחרויות השירה העברית.
תחרויות שמיטב זמרי ארצנו השתתפו בהן וצמחו מתוכן, בעיקר בזכות יכולתם הקולית.
הפורמט שינה מיקומו ועבר לטלוויזיה ובעשרים השנה האחרונות, כינס את עצמו ברובו תחת כותרת אחת: ריאליטי.
כמו מפלצת ארוכת זרועות השתלט הריאליטי ותפס את מקומו בכל הערוצים בשעות הפריים טיים, ולא רק, וגילה לנו דבר חדש, שלכולנו חלום נסתר ומשותף לשיר שלא לומר התפרסם. כך לפחות זה נראה בעיניי, עד כדי כך שלפעמים אני מרגישה שרק אני ועוד קומץ קטן של חבריי עוד לא הלכנו להיבחן.
אבל השירה היא כבר מזמן לא מרכז הסיפור והסיפור האישי של הזמר הפך להיות המבחן האמיתי.

אני חלילה לא מזלזלת באף סיפור חיים, רגשי ככל שיהיה ומטבע הדברים אנשים עוברים אסונות וחיים לא קלים, אבל מפלצת הריאליטי, טורפת הרייטינג, פועלת ללא הבחנה בין טוב לרע, בין רגש לקהות והפקטור היחידי ב"אקס פקטור" הוא צרות החיים.

"הכוכב הבא" הפך כבר מזמן ל"הקורבן הבא" ו"האח הגדול" ל"הקורבן הגדול".
קורבן של נסיבות, קורבן שכולנו אמורים להתרגש מההזדמנות הנפלאה שזימנה לו המפלצת להתרומם בזכותה מאשפתות ו"להשתקם" – או "להצליח", במושגים שלה כמובן.
מידתיות כבר אינה שם המשחק ואם אתה יתום מהורה אחד או שנים ועדיף בנסיבות ש"מצדיקות" כתבה בעיתון, כנראה שמקומך אתנו. כוכבית: אם אתם ערבים, אתיופים, מבקשי מקלט או סתם עובדים זרים, אתם פטורים באופן אוטומטי מסיפור חיים קשה, כי זה לכשעצמו כבר יעלה לנו את הרייטינג, את השיח הגזעני וכפועל יוצא את החשיפות, אתם תצביעו והמפלצת תתעשר.
מפלצת הראליטי שובה לא רק את המתמודדים, גם ה"שופטים" שלה חייבים לקחת חלק מרכזי במשחק המעוות הזה. הם חייבים לייצר דרמות במדורי הרכילות בשביל להצדיק את בחירתם. זאת, בזמן שהם רואים עצמם כמודל חיקויי לדור שלא מבין שאין את מי לחקות ובטח אין למה לחכות.

מאז ימי ה"כוכב נולד" ועד היום כבר עבר עשור. עשור שבו המילה "כבוד" הפכה לדבר החשוב ביותר, עשור שבו לא שמנו לב שהמפלצת טרפה את המילה "הדדי" והעלתה לכס המלוכה את ה"כבוד" מהמקום של "מגיע לי, אני רם ונישא, אני בפריים טיים – וזה אומר שמגיע לי הכל.
במיוחד אם אני כבר שם".

השעון כבר מזמן נעצר על "15 דקות תהילה", כי למפלצת עצמה אין זמן והמזון שלה "מצדיק את הקורבן". איש אינו מדיח את המפלצת עצמה ומעונה לעונה נדמה כי היא כובשת יותר.
הערך המרכזי שמנחה אותה הוא "מאני טיים". היא תעשה אותך מלך, לזמן מוגבל, אם רק יש לך את הסיפור הנכון, אם רק תדע את חוקי המשחק, תשלב איתה ידיים ותתקשר לצלמי הפפראצי...
אנחנו ממריאים והחברה מתרסקת.
הריאליטי הפך אותי לצינית במפגשים עם המקומות הכי כואבים של האדם. אני כבר באה מוכנה מראש לשמוע את המתמודדים נחנקים מדמעות כשנשאלת השאלה "למה בחרת את השיר הזה", אני כבר יודעת מתי תהיה השהייה, ומתי השופטים יזילו דמעה מזויפת, אני יודעת מתי המצלמה תעבור בחזרה מהשופטים למתמודד, מתי השופטים ימחאו כפיים וחלקם אף יגדיל ויעמוד על רגליו בקטע שהמתמודד ימשוך את השיר, או טוב מכך, יבצע קטע א-קפלה.
אני יודעת שיהיו הלסבית החירש העיוור הגמד והחרד"ל הבא, שתהיה אנורקטית או אם חד הורית או סתם פתטית שרצה מהשקה להשקה, אני יודעת, גם מי כוכב הריאליטי שיוצא עם כוכבנית הריאליטי מתחרה ומי נפרד, נבגד או בגד, מי לבוש שיק או מי לבוש שוק ו-אני-בשוק.

אני בשוק שהסיפור כבר לא נוגע בי ואף להיפך, ככל שהסיפור קשה יותר כך אני מוצאת את עצמי נכנסת לתוך קופסת הקהות שיצרתי על מנת לשרוד את כל הגועל שהמפלצת יצרה. גועל מניצול חיו של המתמודד על מנת לשרוד את התחרות מצד אחד ולהעלות את כמות הרייטינג מהצד השני.

אני זוכרת את עצמי אחרת, פעם לפני עשור, ואני כל-כך מתגעגעת להרגיש...
להרגיש שוב צביטה בלב מסיפור אנושי שבאמת קורע אותך לגזרים, להרגיש חמלה ורצון אמתי לחבק. אני גם מתגעגעת למילים שנכתבו בשביל להעביר מסר או סתם בשביל לגעת, מילים שנכתבו במטרה טהורה לרגש בשיר, מילים שנכתבו כאות אהבה ללחן או ללחן טוב המזדחל כנער מאוהב למילים שנועדו רק לו. נדמה שאלו הפכו כל-כך נדירים לאחרונה...
אני מתגעגעת כי המפלצת מייצרת להיטים ולהיטים מייצרים "כפיים" ואני מתגעגעת למחיאת כפיים.
אני מתגעגעת לגיבורי על שהנחילו לדורות הבאים התנהגות שראויה לשאוף אליה, מילים שהשאירו חותם אחריהם
גיבורים שמעשיהם הלכו לפניהם, שצניעות הובילה אותם, ששינו סדרי עולם, גיבורים שנכתבו בספרים ולא במדורי רכילות או במדורי פלילים
זו כנראה מלחמה אבודה מראש, כי נערים צורחים ובנות מתעלפות נותנים אפקט מרשים יותר.
אני רוצה להגיד לעצמי שאני לא במשחק הזה, אבל בזה שהפכתי לאטומה מול סיפורי חיים מצמררי שיער, אני יודעת שהמפלצת ניצחה ולמרות שאני לא בת ערובה שלה, היא מקיפה אותי חומות.
ואני לא מוכנה לקחת חלק יותר בהתבזות החברה כלפי המוסר, ניצול זה לא בידור בעיניי, אנחנו הצופים, החלק האינטגראלי של הזנת המפלצת וכיוון שכך, באפשרותנו וחובתנו להפילה, זו האחריות המינימאלית שלנו כלפי האינטליגנציה הכללית והרגשית שלנו
אז אני מודעת לכך שאני לא פקטור, אבל על מה שהמגמה הזו עושה לי אני שמה X.

--------- הצטרפו לדיון בפייסבוק -----------

Post by MichEal Amir Myx.

Google וה-1 באפריל (סיכום 2013)

גוגל יודעת כבר הרבה זמן להשתמש ב-1 באפריל, כתאריך לצחוק על עצמה וקצת על המשתמשים שלה. זה נכון, אחרי הפעם הראשונה, המשתמשים שלה למדו מהר, והיום יותר קשה להפתיע אותנו באמת, או לגרום לנו לקחת משהו ברצינות. אולי בגלל זה, גוגל בחרה השנה ללכת על דברים באמת אבסורדיים, שיעלו גיחוך כבר מעצם הפגישה הראשונה איתם.

הנה מגוון מפגשים של גוגול, ותת מותגיה, ל-1 באפריל 2013:

Google nose – מריחים את המתיחה, עד הסוף.

Gmail Blue – הראש הכחול של ג'ימייל.

Youtube מכריז על הסרטון הזוכה מכל מה שהועלה עד היום, ומודיע על גניזת כל הסרטונים האחרים.

גוגל תמונות + רגשות – אחרת איך ידעו איך אתה מרגיש?

גוגל אנליטיקס – האלגוריתם של גוגל >>

גוגל מפות – מצב "מציאת אוצר" >>

Google street view, עוזר לכם לעצב את הבית >>

הגשת תוכן ברשת – לא מה שחשבתם

איך הפכה הפלטפורמה בעלת הפוטנציאל היצירתי הגדול ביותר, לחוות שכפולים מתישה ומשעממת?זה לא שהרשת חסרה בתכנים מעניינים, עצם ההגשה שלהם, ברוב המקרים, אינו נכון במהותו. בזמן שהצרכן הופך יותר ויותר חסר סובלנות, וצורך את התכנים שלו בהבזקי זמן קצובים ומתקצרים, רוב ספקי התכנים ברשת מרשים לעצמם להיות "ברי התעלמות", במידה כזאת, שנדמה כי קל להבין את התסכול הרווח, אצל בעלי תכנים שהשקיעו את נשמתם באתר, ולא מבינים מדוע הגולשים אינם נשארים בו יותר מכמה שניות.

כמו כולם, זה הדבר הכי שכיח בעולם.

במשך שנותיי כפרסומאי דיגיטל, נתקלתי רבות בלקוחות שהגיעו אלי עם בקשה לעשות קמפיין מוצלח "כמו של המתחרה".
מצבים כאלו, הובילו את הלקוח למיצוב שבשפה מקצועית אנו קוראים לו "me to" (גם אני), ולמעשה בחירה כזאת לא רק עוזרת להתעלמות קהל המטרה מהלקוח עקב החוסר בחידוש, היא גם גורמת לו להבין שהמותג הזה בעצם מחקה את המותג המוביל באמת. שגיאה שקשה לחזור ממנה, אחרי שנעשתה.

אבל לא רק מפרסמים רוצים לשחזר "הצלחה" של מתחרה אחר. גם בעלי אתרים עושים את זה, ולמעשה הנזק האמיתי לרשת נגרם מכל השירותים האוטומטיים הקלים לתפעול, העוזרים לאנשים לא מיומנים לבנות אתר "בקלות ובמהירות" ללא צורך בידע בתכנות.

אותם אתרים, אשר פועלים על עיקרון ה"טמפלטים", דוגמאות איפיון מוכנות מראש, ונוחות להתאמה אישית, הם מבחינתי שורש כל הרע, מפני שהם מאפשרים רק מחזור רעיוני, תוך הרגלת הגולש לתזרימי קריאה קבועים, שקל להתעלם מהם לאחר הכירות בסיסית.

אם אתר של כל מאמן אישי, יראה כמו כל האתרים האחרים של מאמנים אישיים, ואתר של חנות ברשת, יראה כמו כל אתר של חנות ברשת, וכו'... אנחנו בעצם יוצרים מצב שקל לגולשים להתעלם מהכל.

אבל אתרי הטמפלטים אינם המזיקים היחידים לתפיסה הטבלתית הרווחת של איפיון אתר.
עם כמיליארד גולשים בפייסבוק, בלמעלה מ-85 שפות, גם הפלטפורמה הזאת מכתיבה לעולם "איך תוכן צריך להיראות".

כשפייסבוק קובעת היכן נמצא כפתור הבית ואיך הוא נראה, מה הגודל של תמונת התדמית ומה מותר ומה אסור להראות בה, ואיך מחולק התוכן בתוך הזירה האישית והמקצועית שלכם, היא בעצם רומסת את היכולת שלכם לייצר פלטפורמה שהאינטראקציה עם התוכן שלה היא בלתי צפויה או מפתיעה בדרך כלשהי.

זו הסיבה, שבעוד אתם מרכזים את רוב הפעילות החברתית שלכם בפלטפורמה כמו פייסבוק, חשוב לזכור שחוויית צרכן אמיתית, אפשר לתת ללקוחות שלכם באתר שלכם, שצריך להיראות ולהרגיש כמו משהו אחר לחלוטין – מפייסבוק, מהאתרים של המתחרים שלכם, מהאתרים של חברים לקטגוריה.

בידול=זכירות, ובתוך רוב הפלטפורמות ה"קלות לתפעול" הקיימות היום בשוק, רובן בחינם, הסיכוי לבידול דרך אפיון צריכת תוכן חדשנית, הוא אפסי.

להחיות את סקרנותו של הגולש

כולנו גולשים ברשת, וכולנו מכירים היטב את הקריאה המרפרפת. העין שלנו חולפת על פני גושים גדולים וקטנים של טקסט, מסננת מילות ומשפטי מפתח, גונבת אל התמונות – ואז חוזרת לטקסט, או שלא.
אם לא תפסו אותנו, מגנטו אותנו, אם לא הבנו תוך רגע שמה שיש למקור התוכן הזה להציע יחדש לנו – אנחנו עוזבים כהרף עין. ללא דיון. ללא חרטה. ללא זיכרון שכלי או רגשי.

צרכן המידע החדש החי בעידן הדיגיטלי, התרגל לצרוך טקסטים בכמויות אדירות, אך הוא צורך אותם במנות מזעריות, המתמצתות עבורו את המסרים אשר מבינים כי זמן תשומת הלב שיזכו לו (במידה ויזכו) יהיה קצרצר.
כאשר זירת התוכן אינה מאפשרת לצרכן המידע את התקציר, הצרכן עושה זאת בעצמו על ידי סריקה מהירה וכמעט פאסיבית של התוכן. במצב כזה, קל לדלג על אבחנות דקות ודיוק מסרים.

צרכן תוכן שיגיע לאתר שבו התוכן אינו מסודר באופן קונבנציונאלי, יאלץ לחקור את האתר ביותר תשומת לב. הוא לא יוכל לרפרף, מפני שהאתר לא יאפשר לו בכך שלא ישמור על מיקומי טקסט קבועים או מוכרים.
אתר שיחייב את הגולש לפעול עם העכבר ולחשוף תכנים ואינטראקציות חוויות, על מנת לצרוך את תכניו, ישאיר אצל הגולש חוויה זכירה בהרבה.

עולם של אפשרויות בלתי נגמרות

הבעיה היא לא שזה כבר לא טרנדי לייצר אתרים שיאתגרו את הגולש, או אפילו להפך - יאפשרו לו תנועה יותר זורמת וטבעית בתוך התכנים של האתר בו הוא משוטט. הבעיה היא שרוב הציבור אינו מודע לאפשרויות הקיימות, והינו מונחה באופן אגרסיבי להאמין שהפתרון נמצא ברשתות החברתיות – כמו פייסבוק למשל, וכי כל עוד הוא נמצא במקום שבו "כולם נמצאים", הוא בסביבה בטוחה ויעילה. שתי הנחות מוטעות מיסודן.

אני לא אומר לכם לעזוב את הנוכחות שלכם בפייסבוק, אני רק אומר שאם אתם באמת רוצים לחשוב מחוץ לקופסא, נקו את התנאים המגבילים שמציעה הפלטפורמה, ועברו לפעול בסביבה שתאפשר לכם לעשות מה שאתם רוצים – לא מה שמוכתב לכם.
אתם לא חייבים לוותר על האלמנט החברתי. למעשה, בכל אתר יצירתי שובר מוסכמות תוכלו לשלב תוכן חברתי ואלמנטים חברתיים כמו "פייסבוק סושיאל גרף" ואפליקציות של גוגל, טוויטר וכו'.

לאלה מכם שחוששים מהשינוי הדרסטי ומהעזה מרחיקת לכת מידי עבור הקהל הקיים, אענה משהו שכדי לזכור - זה לא שחור או לבן. לא חייבים לשנות את כל האתר ביום אחד. אפשר להוסיף אלמנטים מעניינים, אפשר לבדוק, לשאוף לאתר מעניין ודביק יותר – פחות צפוי. אפשר גם לבדוק מה הגולשים חושבים על השינויים, אילו שינויים יש להם להציע – לערב אותם ביצירת הזירה שבה יהינו יותר לתקשר אתכם.

שיפורים מידיים

גם אם אתם עובדים בתוך תוכנה או זירה דיגיטלית כמו ג'ומלה או בלוגר או google sites או כל דבר דומה, עצרו רגע לחשוב, ובדקו עם עצמכם את התשובות לשאלות הבאות: האם לקחתי את הדוגמא לאתר שלי מאתר אחר שאהבתי? האם יש עוד אתרים בקטגוריה שלי שנראים ומאופיינים בדיוק אותו הדבר? האם התפריט הראשי שלי באתר נראה ומחולק כמו תפריטים באתרים אחרים? האם זרימת התוכן באתר שלי באמת מעניינת, כלומר, אם אני הייתי הצרכן הישיר – האם באמת הייתי מתעכב על התכנים? האם עשיתי את זה מתישהו באתר של מישהו אחר שאצלו אני הצרכן? מה היה האתר שהכי אהבתי לשהות בו כצרכן? מה גרם לי לשהות בו הרבה זמן? האם אני יכול לקחת אלמנטים קונספטואליים מאתרים שאהבתי לשהות בהם, וליישם אותם אצלי באתר?

שימו לב: עליכם לעשות הפרדה מלאה בין החלק המקצועי/שיווקי שלכם, לחלק הצרכני שלכם. השיטה הזאת לא תעבוד אם תמשיכו לחשוב כמו מפרסמים.

אתם יכולים להוציא את האתר שלכם מן השעמום והבנאליות. אתם יכולים להפסיק לקחת את התעניינות הגולשים כ"מובנת מאליה", בזמן שאתם בעצמכם יודעים שכצרכנים אתם מתעלמים בקלות מאותו הדבר בדיוק.

אל תתנו לפלטפורמות מסוימות להגביל אתכם באיך שאתם רוצים להציג את התכנים שלכם. חפשו את המקום הנכון שיאפשר לכם לעשות כל מה שאתם רוצים, ולא רק להסתפק ב"מה שאפשר".

הבנת חשיבות אפיון הגשת התוכן באתר, הינה קריטית כמו הבנת חשיבות הידיעה המקצועית בבניית התוכן עצמו. רק חיבור מלא בין הצורך הצרכני בגירויים וערך מוסף לבין הצורך הפרסומי להטמיע כמה שיותר מסרים ולייצר כמה שיותר נאמנות צרכנית או חברתית, יפיק עבורכם תוצאה מקסימאלית באמת מהנוכחות שלכם ברשת.

הדרך הקצרה החוצה–מיני הרצאה (וידאו)

לפני מספר שנים, שודר בארץ מערכון, שלדעתי, בלא כוונת תחילה, עשה נזק קשה לאופי הפניה הפרסומית בישראל. המערכון “אוהבים נקניקיות”, ששודר בתוכנית “ארץ נהדרת”, הציג באופן סאטירי את חיו של קריין פרסומות, שהעבודה, איך נגיד – קצת השתלטה לו על החיים.

אך ראו זה פלא: בזמן שהמערכון לעג לדרך הפנייה המוטעית בפרסומות, הפכה הפניה הפרסומית ב”שאלת כן ולא” לרווחת אפילו יותר מלפני כן.
למעשה, ברוב שנותי כקופירייטר ואיש פרסום, אני נאבק קשות לנסות לתקן את הנזק הבלתי נתפס הנובע מפניה פרסומית לא נכונה כגון זאת.

שאלו את עצמכם: האם גם אתם כבר רגילים להתעלם כשאתם רואים מודעה פרסומית שנפתחת בכותרת: “גר באיזור המרכז”? / עצמאי? / שכיר? / מחפש משפחתית חדשה? וכו’…?
אם התשובה שלכם כן, יתכן ויעניין אתכם לצפות בסרטון הבא: קטע קצר מתוך מיני הרצאה שנתתי בנושא ונקראת “הדרך הקצרה החוצה”.

אני מקווה שאוכל, אפילו בחמש דקות, לתת לכם כלים שימושיים ליצור פנייה פרסומית אפקטיבית יותר.

ההרצאה נערכה במסגרת מפגש של “המאוורר – יחסי ציבור ברשת”, בקפה “ברנש” בת”א.

תודה מיוחדת לאוסי גלבוע.

אשמח אם תספרו לי מה חשבתם על הסרטון, ואם יש לכם שאלות לגבי העיקרון שבסרטון או נושאים קרובים, מוזמנים לשאול, ואשתדל לענות כמיטב יכולתי.

הפקולטה למדעי הפרספקטיביה

 

הכתבה "הפקולטה למדעי הפייסבוק", שפורסמה אתמול במהדורה המודפסת של עיתון דמרקר, השאירה אותי ברגשות מעורבים.
מצד אחד היא מציגה תמונה די מלאה של מצב תחום לימודי המדיה החברתית, ומצד שני היא מדלגת בנוחיות על דגשים חשובים ולא באמת מראה הבנה בכותרות השיעורים של הקורסים השונים והבנה אמיתית בדגשים וההבדלים האמיתיים בין הקורסים השונים עצמם - למרות שהיא מתיימרת לעשות את זה מול הקוראים.

זה לא רק ה"מה". זה גם האיפה.

למעשה, הכתבה מתייחסת בנוחיות לכותרות השיעורים, וכמעט מתעלמת לחלוטין מההבדלים הבולטים בין הגופים השונים המלמדים אותם. היא לא טורחת להפנות את הסטודנטים הפוטנציאלים לגלות הבדלי גישה בין מקומות ההכשרה השונים, הבדלים ברקע, בניסיון, בכמויות הבוגרים ובהישגים אחרים שרושמים גופים כמו "המכללה לניו-מדיה", והגופים האחרים שהוצגו לצידה, ויש להם הקשר ישיר להחלטתו של סטודנט ללמוד.

אני רוצה להתייחס למספר נקודות, ולצערי האתר שהעלה את הכתבה לא מאפשר תגובות פייסבוק - אז בחרתי להביא את הדיון לכאן בעצמי:

אפשר ללמוד את זה לבד

נכון, אפשר ללמוד הכל לבד. אם יש לך את האופי והאמביציה המתאימים. אבל מה לעשות שרובנו, או לפחות חלק גדול מאיתנו זקוקים למסגרת. במיוחד בעולם זר ודינאמי כל-כך, שהצצה חטופה אליו יכולה להכניס אותך להלם קטטוני ובלבול גדול מול השאלה: "איפה מתחילים בכלל"?

הקורסים בניו-מדיה עוזרים להרבה מאוד אנשים להבין את סדר העדיפויות הנכון להשקעה בצריכת מידע והיישום הפרקטי שלו ברשת. זה לא מובן מאליו.
כדי ליישם את הנלמד במדיה החדשה, נדרש ברוב המקרים גם שינוי גישה קיצוני הנובע מן הצורך להרחיב את הפרספקטיבה של הסטודנטים בהקשר לפרדיגמה התקשורתית החדשה.

הקורסים הטובים באמת, מקנים לא רק ידע, אלא גם מתודות למידה עצמאית, וזאת מפני שהמדיה מתפתחת במהירות אדירה, וברור שהסטודנטים ידרשו גם בסיום הקורס להמשיך ולהסתגל מקצועית לשינויים.
מתוך ידיעה על כך, ובמסגרת האחריות המקצועית שלה, מאפשרת המכללה לניו-מדיה לסטודנטים ולבוגרים, לחזור לשיעורי השלמה באופן שוטף וללא תשלום נוסף – גם אם מדובר בשיעורים חדשים שהתעדכנו ולא נלמדו בזמן שהבוגר עוד היה סטודנט. (זה קצב התפתחות התוכן בקורסים האלה).
גם זה הבדל מהותי המשפיע על בחירת מקום לימודים, אבל גם את זה הכתבה הזניחה מלהזכיר.

ונקודה חשובה אחרונה לסעיף זה: כאשר לומדים בסביבה בטוחה ומגנה, שהיא חממה המאפשרת ללמוד מתוך הטעויות, מרוויחים את הלקח בלי לשאת בהשלכות שיכולה לגרור טעות שנעשתה בלמידה עצמאית.

המרצים הם כוכבי מדיה חברתית,
כל אחד שהוא כוכב במדיה החברתית יכול להגיע להרצות.

זה פופוליסטי. מה זה "כוכב מדיה חברתית"? לפי מה? לפי כמה חברים יש לו בפייסבוק? כמה לייקים? כמה תגובות? כמה שיתופים?
ומה לגבי השוני בסוגי התכנים בין ה"כוכבים" השונים? האם להם אין משמעות?
אליאב אללוף ואני שני אנשים שונים, התכנים שאנחנו מתקשרים הם שונים, האופי שלהם שונה, והקהל שלנו שונה. זה אגב ממש לא מפריע לנו להיות חברים בפייסבוק. להיפך. זה נהדר בעיניי. זה מפרה.
אבל להתייחס לפופולריות שלנו אונליין, כתווית אחת מרודדת, ולייחס להישגים הכי גדולים שלנו ל"קידום עצמי", זה פוגעני.
מה שמשנה הוא לא אם המרצה שלך הוא כוכב. מה שחשוב הוא "על מה הוא קיבל את הכוכב שלו".
אילו תכנים עושים אותו פופולארי במדיה החברתית? האם אלה התכנים שהוא מלמד, או דרכו להראות כיצד הוא מיישם בפועל את מה שהוא מלמד אחרים לעשות? – אם כן, מעולה, בעצם, מה הבעיה..? בהנחה כמובן שהבן אדם יודע להרצות…

עם כמה מרצים בחיים שלכם יכולתם לבדוק ולהעריך בשידור חי את המקצועיות שלהם? כמה מרצים בתחומים אחרים יעזו לעשות את זה?

אז לגנות את הכוכבים על פופולריות, זה פשוט לא להבין על מה אתה מדבר...

הזדמנות תעסוקה מצומצמת מול כמות העוברים הכשרה

זה שטחי.
א. הכתבה מציינת בעצמה כי מספר רב של הסטודנטים הינם שכירים שכבר עובדים בחברות מסוימות – מה שאומר, (ואנחנו רואים את זה בשטח כל הזמן) שיש התעוררות מאסיבית בשוק בהבנה שיש להקצות משאבים וכ"א להרחבת הפעילות במדיה הדיגיטלית.
ב. הקורסים מכשירים את הסטודנטים להיות "מנהל מדיה חברתית", אולם הגדרת התפקיד הזה עצמה, אינה מעידה על סוג אחד של עבודה במקצוע. למעשה, בוגרי הקורסים יכולים להשתלב בתעשיה בהרבה מאוד מקומות, לבחירתם: כעצמאים, המנהלים את הפעילות השוטפת של העסק שלהם – עכשיו גם באונליין, כשכירים במשרדי הדיגיטל השונים: מדיה חברתית, חברות SEO, חברות תכנות אתרים ועוד... ובקיצור – יהיה קשה מאוד כנראה לעבור על כל מורכבות התפקיד בשביל להגיד שיש תחומים שהם יותר בדרישה מאחרים – אז פשוט מסכמים את זה ב"אין דרישה", בזמן שברור לשוק שלא רק שיש דרישה – יש ואקום! יש צורך אדיר, והוא רק הולך וגובר.

מה שכן, כמו בכל קורסים, הבוגרים מתחלקים לבעלי רמות שונות, ותמיד יש שכבה שמצליחה להיקלט יותר במהירות לסצנה המקצועית, משכבות אחרות שצריכות להשקיע יותר אם הן באמת רוצה להיות חלק מאותו עולם.
זה לא שחור ולבן – יש הצע, אין הצע. יש תמיד מקום לאנשים טובים ומוכשרים בכל מקום. ורוב מי שמוכשר באמת, כבר יודע את זה.

הקורס עולה 5000 ₪, וזה יקר.

זה "יקר"? ביחס למה?
לאיכות ההכשרה?
לאיכות המרצים?
לכמות הסטודנטים בכיתה?
לעובדה שיש 72 שעות לימוד (מלאות אגב, לא אקדמיות, וזה אם לא סופרים תרגולים ושעות אקסטרה)?
לעובדה שיש אפשרות לחזור לשיעורי השלמה באופן חופשי ותמידי, גם אחרי סיום הקורס?
לעובדה שיש בקורס הזה תמיכה מקצועית אונליין 24 שעות כמעט, ויש הקשר אישי-מקצועי ישיר לכל המרצים בזמן אמת?
ביחס למה זה יקר? וכמה הייתם מצפים שזה יעלה – קורס של כ-3 חודשים...?

תגידו לי מי אני, ואומר לכם מי אתם.

אף אחד לא פנה אלי לצורך הכתבה הזאת, ששמי הוזכר בה וקידום עצמי יוחס אליו. אף אחד לא שאל אותי כלום. לא ביקש את דעתי המקצועית. רוב הסיכויים, שאפילו לא עשו עלי גוגול.
נתנו לי קרדיט מקצועי אחד, מתוך קריירה של 15 שנה בשיווק ופרסום, ואמרו שאני וקולגה מקצועית נוספת, הישגנו מסתכמים בבעיקר לקדם את עצמנו.

וזה מכתבת, בדמרקר.

אז תקראו לי קטנוני, ותגידו שכתבתי את הפוסט הזה כדי לקדם את עצמי, אבל אם תעצרו לחשוב על זה לרגע, איך הייתם מגיבים אם היתה מתפרסמת ברשת כתבה שמזכירה את השם שלכם, או של מקום העבודה שלכם בהקשרים לא מחמיאים – שלא לדבר לא מדויקים ולא נכונים?

אז אני משתמש בבמה שלי, ואני עונה לאותה כתבת, ולכל מי שבאמת מתייחס עדיין לכתבות תחקיר מהסוג הזה ברצינות. כדי להציג עוד צד, ולאפשר למי שרוצה דיון אמיתי, הרחבה של הפרספקטיבה על ידי מבט מבפנים.

כל מה שיש לנו במדיה החברתית מבוסס על שקיפות ותקשורת, ומי שמתכוון לנסות להשתמש נגדי ונגד מקום העבודה שלי בהישגים שלנו ובקרדיט שאנחנו מקבלים עליהם, מוזמן לבוא ולפתוח איתי את הנושא פנים אל פנים – ופה ברשת. בכל יום.

שישה דברים שממש חבל שאין (עדיין) בפייסבוק:

1. כפתור sympathies, (או, "מזדהה", בעברית). כי לייק הוא מודל חסר מידי. מה קורא כשיש סטטוסים עצובים או טרגיים? איך מגיבים על זה בלי להסתבך יותר מידי?
אני אפילו לא רוצה דיס-לייק. אני לא צריך אנרגיה שלילית מיותרת ברשת, מי שלא מעניין אותו, שלא יצרוך ושלא יפיץ.
2. חיפוש תוכן אורגני יא אללה של פייסבוק האלה... למה אני לא יכול לחפש בפשטות תוכן שכתבתי, או שכתבו חברים שלי בפייסבוק לפי מילות מפתח? איך זה יכול להיות שאפשרויות החיפוש לתוכן בתוך פייסבוק עצמו כל-כך מוגבלות ולא קיימות.
אם אתם כבר מונעים את זה מגוגל, לפחות תנו אלטרנטיבה.
3. תזמון תגובות לזמן עבר נכון, זה לא בדיוק אותנטי, להגיב ואז לשנות את זמן התגובה, כאילו היא נעשתה בזמן אחר. אבל מצד שני אנחנו עושים את זה עם כל-כך הרבה תכנים, אז למה לא גם עם תגובות.
כי כמה פעמים הייתם במצב שהתשובה הנועצת או ההערה המבריקה, מגיעות באיחור של כמה שעות...?
ואם פייסבוק כבר מציף לנו תמונות של חברים מן העבר, לפחות שיאפשר לנו להגיב להן בלי להרגיש סטוקרים... (אגב, לשלוח סטטוסים והודעות בעתיד, כבר קיים...)
4. הודעות על העלמת תכנים
הרגל מגונה כמעט של פייסבוק הוא להעלים תכנים ללא יידוע היצרנים שלהם. כך למשל, אם הגבתם בשרשור שנמחק מן האתר על ידי המערכת, לא יספרו לכם על זה, וגם תגובתכם תיעלם מזרם הפעילות האישי שלכם.
נראה רק הוגן, שאם המערכת מסירה תכנים באופן אוטומטי כתוצאה מהתקיימות תנאים מסויימים המתריאים בפניה על אפשרות שהתוכן לא הולם, פולשני או פוגעני, והיא מוצאת לנכון לאפשר לעצמה שוליים רחבים של מקום לטעות, בלי לתת הסברים – לפחות עליה לידע את הגולשים הפעילים, אך פייסבוק בוחרת בגישה הפחדנית.
5. פלטפורמת בלוגינג נורמלית
סליחה, אבל הכלי המצטער הזה שפייסבוק קוראת לו "פתקים", כבר מזמן מזמן לא מספק את הסחורה. במיוחד מעצבנת העובדה שאי אפשר לשים בתוך פתק קישור אינטרט חי. אנחנו אשכרה צריכים להעתיק את השורה ולשים אותו בדפדפן.
אני כבר לא מדבר על התמיכה הלא קיימת בשפה העברית. כמה זמן אני עוד אצרך לקרוא טקסטים מיושרים לשמאל?
6. מידור תכנים בעמודים העסקיים
נכון לעכשיו, אין אפשרות למדר תכנים בעמוד עסקי. כלומר, כל העוקבים של העמוד חשופים לכל התכנים בו, ללא יוצא מן הכלל. זאת בניגוד לאפשרויות המידור והפרטיות הקיימות בפרופילים האישיים.
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא באמת מאמין בפרטיות ברשת. אבל אם היה כלי ממדר בעמודים עסקיים, הם היו יכולים לבנות רשימות תפוצה לתכנים שונים הפונים לסוגי קהלים שונים, ללא הצפה של הזרם המרכזי.
הצהרה על רשימות תפוצה כאלו והזמנת העוקבים להצטרף לצפיה רק בתכנים שמעניינים אותם, יעלו את האינג'יימנט ויפחיתו התנגדויות חסימות והסתרה של תכנים על ידי גולשים מוצפים בתוכן רב מידי שאינו מדוייק לתחום עניינם.
למה פייסבוק לא מפתחת את התחומים האלה, ברור שסיבותיה עימה. אבל אם אנחנו כבר בעולם של מדיה חברתית, בואו נראה לה מה אנחנו רוצים, ואולי... אם נעשה את זה נכון, גם יקשיבו לנו.
אני אשמח לדעת מה אתם חושבים, ומה הדברים שחסרים לכם בפייסבוק או ברשתות החברתיות בכלל. מה הייתם רוצים לראות, מה אתם צופים שיהיה?

------ עדכון-----

Post by MichEal Amir Myx.