יוני 13, 2012

הפקולטה למדעי הפרספקטיביה

 

Snap1


הכתבה "
הפקולטה למדעי הפייסבוק", שפורסמה אתמול במהדורה המודפסת של עיתון דמרקר, השאירה אותי ברגשות מעורבים.
מצד אחד היא מציגה תמונה די מלאה של מצב תחום לימודי המדיה החברתית, ומצד שני היא מדלגת בנוחיות על דגשים חשובים ולא באמת מראה הבנה בכותרות השיעורים של הקורסים השונים והבנה אמיתית בדגשים וההבדלים האמיתיים בין הקורסים השונים עצמם - למרות שהיא מתיימרת לעשות את זה מול הקוראים.

זה לא רק ה"מה". זה גם האיפה.

למעשה, הכתבה מתייחסת בנוחיות לכותרות השיעורים, וכמעט מתעלמת לחלוטין מההבדלים הבולטים בין הגופים השונים המלמדים אותם. היא לא טורחת להפנות את הסטודנטים הפוטנציאלים לגלות הבדלי גישה בין מקומות ההכשרה השונים, הבדלים ברקע, בניסיון, בכמויות הבוגרים ובהישגים אחרים שרושמים גופים כמו "המכללה לניו-מדיה", והגופים האחרים שהוצגו לצידה, ויש להם הקשר ישיר להחלטתו של סטודנט ללמוד.

אני רוצה להתייחס למספר נקודות, ולצערי האתר שהעלה את הכתבה לא מאפשר תגובות פייסבוק - אז בחרתי להביא את הדיון לכאן בעצמי:

אפשר ללמוד את זה לבד

נכון, אפשר ללמוד הכל לבד. אם יש לך את האופי והאמביציה המתאימים. אבל מה לעשות שרובנו, או לפחות חלק גדול מאיתנו זקוקים למסגרת. במיוחד בעולם זר ודינאמי כל-כך, שהצצה חטופה אליו יכולה להכניס אותך להלם קטטוני ובלבול גדול מול השאלה: "איפה מתחילים בכלל"?

הקורסים בניו-מדיה עוזרים להרבה מאוד אנשים להבין את סדר העדיפויות הנכון להשקעה בצריכת מידע והיישום הפרקטי שלו ברשת. זה לא מובן מאליו.
כדי ליישם את הנלמד במדיה החדשה, נדרש ברוב המקרים גם שינוי גישה קיצוני הנובע מן הצורך להרחיב את הפרספקטיבה של הסטודנטים בהקשר לפרדיגמה התקשורתית החדשה.

הקורסים הטובים באמת, מקנים לא רק ידע, אלא גם מתודות למידה עצמאית, וזאת מפני שהמדיה מתפתחת במהירות אדירה, וברור שהסטודנטים ידרשו גם בסיום הקורס להמשיך ולהסתגל מקצועית לשינויים.
מתוך ידיעה על כך, ובמסגרת האחריות המקצועית שלה, מאפשרת המכללה לניו-מדיה לסטודנטים ולבוגרים, לחזור לשיעורי השלמה באופן שוטף וללא תשלום נוסף – גם אם מדובר בשיעורים חדשים שהתעדכנו ולא נלמדו בזמן שהבוגר עוד היה סטודנט. (זה קצב התפתחות התוכן בקורסים האלה).
גם זה הבדל מהותי המשפיע על בחירת מקום לימודים, אבל גם את זה הכתבה הזניחה מלהזכיר.

ונקודה חשובה אחרונה לסעיף זה: כאשר לומדים בסביבה בטוחה ומגנה, שהיא חממה המאפשרת ללמוד מתוך הטעויות, מרוויחים את הלקח בלי לשאת בהשלכות שיכולה לגרור טעות שנעשתה בלמידה עצמאית.

המרצים הם כוכבי מדיה חברתית,
כל אחד שהוא כוכב במדיה החברתית יכול להגיע להרצות.

זה פופוליסטי. מה זה "כוכב מדיה חברתית"? לפי מה? לפי כמה חברים יש לו בפייסבוק? כמה לייקים? כמה תגובות? כמה שיתופים?
ומה לגבי השוני בסוגי התכנים בין ה"כוכבים" השונים? האם להם אין משמעות?
אליאב אללוף ואני שני אנשים שונים, התכנים שאנחנו מתקשרים הם שונים, האופי שלהם שונה, והקהל שלנו שונה. זה אגב ממש לא מפריע לנו להיות חברים בפייסבוק. להיפך. זה נהדר בעיניי. זה מפרה.
אבל להתייחס לפופולריות שלנו אונליין, כתווית אחת מרודדת, ולייחס להישגים הכי גדולים שלנו ל"קידום עצמי", זה פוגעני.
מה שמשנה הוא לא אם המרצה שלך הוא כוכב. מה שחשוב הוא "על מה הוא קיבל את הכוכב שלו".
אילו תכנים עושים אותו פופולארי במדיה החברתית? האם אלה התכנים שהוא מלמד, או דרכו להראות כיצד הוא מיישם בפועל את מה שהוא מלמד אחרים לעשות? – אם כן, מעולה, בעצם, מה הבעיה..? בהנחה כמובן שהבן אדם יודע להרצות…

עם כמה מרצים בחיים שלכם יכולתם לבדוק ולהעריך בשידור חי את המקצועיות שלהם? כמה מרצים בתחומים אחרים יעזו לעשות את זה?

אז לגנות את הכוכבים על פופולריות, זה פשוט לא להבין על מה אתה מדבר...

הזדמנות תעסוקה מצומצמת מול כמות העוברים הכשרה

זה שטחי.
א. הכתבה מציינת בעצמה כי מספר רב של הסטודנטים הינם שכירים שכבר עובדים בחברות מסוימות – מה שאומר, (ואנחנו רואים את זה בשטח כל הזמן) שיש התעוררות מאסיבית בשוק בהבנה שיש להקצות משאבים וכ"א להרחבת הפעילות במדיה הדיגיטלית.
ב. הקורסים מכשירים את הסטודנטים להיות "מנהל מדיה חברתית", אולם הגדרת התפקיד הזה עצמה, אינה מעידה על סוג אחד של עבודה במקצוע. למעשה, בוגרי הקורסים יכולים להשתלב בתעשיה בהרבה מאוד מקומות, לבחירתם: כעצמאים, המנהלים את הפעילות השוטפת של העסק שלהם – עכשיו גם באונליין, כשכירים במשרדי הדיגיטל השונים: מדיה חברתית, חברות SEO, חברות תכנות אתרים ועוד... ובקיצור – יהיה קשה מאוד כנראה לעבור על כל מורכבות התפקיד בשביל להגיד שיש תחומים שהם יותר בדרישה מאחרים – אז פשוט מסכמים את זה ב"אין דרישה", בזמן שברור לשוק שלא רק שיש דרישה – יש ואקום! יש צורך אדיר, והוא רק הולך וגובר.

מה שכן, כמו בכל קורסים, הבוגרים מתחלקים לבעלי רמות שונות, ותמיד יש שכבה שמצליחה להיקלט יותר במהירות לסצנה המקצועית, משכבות אחרות שצריכות להשקיע יותר אם הן באמת רוצה להיות חלק מאותו עולם.
זה לא שחור ולבן – יש הצע, אין הצע. יש תמיד מקום לאנשים טובים ומוכשרים בכל מקום. ורוב מי שמוכשר באמת, כבר יודע את זה.

הקורס עולה 5000 ₪, וזה יקר.

זה "יקר"? ביחס למה?
לאיכות ההכשרה?
לאיכות המרצים?
לכמות הסטודנטים בכיתה?
לעובדה שיש 72 שעות לימוד (מלאות אגב, לא אקדמיות, וזה אם לא סופרים תרגולים ושעות אקסטרה)?
לעובדה שיש אפשרות לחזור לשיעורי השלמה באופן חופשי ותמידי, גם אחרי סיום הקורס?
לעובדה שיש בקורס הזה תמיכה מקצועית אונליין 24 שעות כמעט, ויש הקשר אישי-מקצועי ישיר לכל המרצים בזמן אמת?
ביחס למה זה יקר? וכמה הייתם מצפים שזה יעלה – קורס של כ-3 חודשים...?

תגידו לי מי אני, ואומר לכם מי אתם.

אף אחד לא פנה אלי לצורך הכתבה הזאת, ששמי הוזכר בה וקידום עצמי יוחס אליו. אף אחד לא שאל אותי כלום. לא ביקש את דעתי המקצועית. רוב הסיכויים, שאפילו לא עשו עלי גוגול.
נתנו לי קרדיט מקצועי אחד, מתוך קריירה של 15 שנה בשיווק ופרסום, ואמרו שאני וקולגה מקצועית נוספת, הישגנו מסתכמים בבעיקר לקדם את עצמנו.

וזה מכתבת, בדמרקר.

אז תקראו לי קטנוני, ותגידו שכתבתי את הפוסט הזה כדי לקדם את עצמי, אבל אם תעצרו לחשוב על זה לרגע, איך הייתם מגיבים אם היתה מתפרסמת ברשת כתבה שמזכירה את השם שלכם, או של מקום העבודה שלכם בהקשרים לא מחמיאים – שלא לדבר לא מדויקים ולא נכונים?

אז אני משתמש בבמה שלי, ואני עונה לאותה כתבת, ולכל מי שבאמת מתייחס עדיין לכתבות תחקיר מהסוג הזה ברצינות. כדי להציג עוד צד, ולאפשר למי שרוצה דיון אמיתי, הרחבה של הפרספקטיבה על ידי מבט מבפנים.

כל מה שיש לנו במדיה החברתית מבוסס על שקיפות ותקשורת, ומי שמתכוון לנסות להשתמש נגדי ונגד מקום העבודה שלי בהישגים שלנו ובקרדיט שאנחנו מקבלים עליהם, מוזמן לבוא ולפתוח איתי את הנושא פנים אל פנים – ופה ברשת. בכל יום.

20120613_181344

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית