ינואר 28, 2007

אני מאשים - (זהירות מניפסט)

אחריות היא דבר די נדיר במחוזותינו, במיוחד כשמדובר בכישלונות, שחיתויות ופאשלות בקנה מידה לאומי. המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע קצת מזכיר לי ילד בגרושים שבהם האימא מכה ואב שיכור, והוא צריך לבחור עם מי לעבור לגור.

אתם מבינים, בין אזלת ידו של צה"ל במלחמת לבנון השניה ואזלת ידה של המשטרה באופן כללי - בין שורת האנשים המואשמים בהטרדה מינית, לבין שורת האנשים שמטרידה אותי באופן אישי העובדה שהם מחזיקים בתפקיד מדיני / ממלכתי / ציבורי – בין אלה לבין פרשת הקומבינות במס ההכנסה ובין הקומבינות שסוגרות עלינו הרשויות המקומיות... בין כל הדברים האלה – מה שמפריע לי הכי הרבה הוא שאין לי לפנות לעזרה.

זה עצוב, אבל נראה לי ברור גם בלי ללכת לאף בעלת אוב, שהתשקיף הפוליטי לבחירות הבאות ינוע בין שתי מאפיות רוסיות ושני ראשי ממשלה כושלים שהביאו את הציבור ואת המדינה (כל אחד בתקופתו) לברכיהם.

הממסד שלנו כל-כך רקוב מבפנים, שהפכנו אדישים.
ממש כמו תקופת הפיגועים הקשה: זוכרים? "בום", 5 דקות של סבב טלפונים מהיר לראות שכולם בסדר , ו-הופ, חזרה לשגרה. זה אותו הדבר היום... עוד פרשה מתפוצצת, ועוד פרשה מתפוצצת – ואנחנו... כלום.
מצקצקים בלשון, מעבירים את הרדיו לתחנה עם שירים שמחים, וממשיכים הלאה. אין – אין על הגישה הישראלית של "יהיה בסדר". בעצם יש, קוראים לזה: "מה כבר אפשר לעשות...?".

אבל זאת בדיוק הנקודה. בדיוק כאן מתחילה הבעיה. אתם מבינים – הבעיה היא לא הנשיא קצב. הבעיה היא לא הרמטכ"ל הכושל שהוביל חיילים כצאן לטווח, הבעיה היא לא אזלת ידה של המשטרה והבעיה היא לא מנכ"ל ערוץ 2 וחברת החדשות... לא לא. חברים – הבעיה היא אנחנו. אנחנו האדישים. אנחנו המצקצקים תוך כדי המהום ה"תעביר את המלח". אנחנו שלא הלכנו להצביע, או הצבענו עבור חבורת הגמלאים כי חשבנו שזה יהיה משעשע...
כל עיתון הוא מדורת הבלים של כותרות בוערות. כל מבזק חדשות שולח עוד ועוד אישי ציבור אל חדרי החקירות.
המשטרה במיטה עם התקשורת, הפוליטיקה במיטה עם הפשע המאורגן ורק אנחנו מזמינים עוד לטה גרנדה גרנדה גרנדה ומקווים שהפעם הקשיבו לנו כשביקשנו בלי הרבה קצף.

אני טועה. רגע, סליחה, תעצרו הכל. אנחנו דווקא יודעים למחות. בסטיקרים – אנחנו גדולים. באמת... אנשים חושבים שאם הם שמו מדבקה על הרכב הם עשו את שלהם.

אתמול ביומן החדשות של ערוץ 2, אמר אחד הפרשנים שישראל זקוקה לאופק מצפוני. "אופק מצפוני". איזה מושג נפלא... וכל-כך נכון. לא, אני לא מתחסד. לא עשיתי בעצמי שום דבר כדי לשנות את המצב. אפילו לא הלכתי להצביע בבחירות האחרונות, אבל האמת שאני חושב שכל מה שקורה לנו די מגיע לנו. מגיע לנו כי אנחנו אדישים. מגיע לנו כי אנחנו לא עושים שום דבר כדי לשנות את זה. מגיע לנו כי אנחנו לא מקימים צעקה ציבורית מטורפת וזורקים את כל הזבל הציבורי שלנו לים.

אנחנו נותנים לעצמנו מליון תירוצים, החל מכאלה ברמה האישית ועד יאוש עצמי מן הכישלון המובטח בעקבות הבירוקרטיה והשחיתות שבדרך.

אנשי החזון נעלמו בין דפי ההיסטוריה. בינתיים לא קמים לנו כאן מנהיגים אידיאליסטיים חדשים. לכולם יש אינטרס. אבל האינטרס הוא מזמן אישי ולא ציבורי / מדיני / ציוני / חברתי.

מגיע לכל מי שהצביע לפרץ שיקבל אותו כשר ביטחון. מגיע לכל מי שהצביע שרון שיקבל את אולמרט כראש הממשלה המחליף שלו. מגיע לנו שבגלל שההצבעה עבור הנשיא היא חשאית קיבלנו את משה קצב כנשיא. מגיע. מגיע. מגיע.
אני זוכר ששמעתי פעם דעה של פילוסוף שטוען שהסאטירה קודמת להתרחשות במציאות. זה נשמע לי הזוי בזמנו, אבל מבט אל המציאות הישראלית מוכיח לי יום יום שזה מתקיים.

אנחנו המפגרים. אנחנו טיפשים. אנחנו תמימים או בוחרים להיות תמימים. אנחנו חושבים שאם נלך אחת ל-4 שנים ונצביע אז עשינו את שלנו. חברים, זה לא עובד ככה, ואפילו יותר מזה (עוטה את גלימת הנביא האפוקליפטי) זה גם לא ימשך עוד הרבה זמן. לא כל עוד יש כל-כך הרבה בעלי אינטרס להעלים אותנו מהמפה.

ההיסטוריה כתובה בדם ותחזור על עצמה תמיד: "כדי לאחד את העם צריך משבר רציני שיאגד אותו נגד אויב חיצוני". (למי שלא הבין, לרוב מדובר במלחמה). האם אתם רוצים לשבת ולחכות שזה יקרה...? במי אנחנו מוכנים לשלם הפעם: אבא? אח? בן?

האם אנחנו באמת רוצים לחכות למשבר הזה? האם אין סיכוי שנתעורר הפעם לפני שהוא יגיע?

זה לא באמת חלום רע. זאת מציאות שהיא סיוט.

נ.ב.

לא ידעתי שזה מה שיצא כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. בכלל חשבתי ששוב אתן לכם מבזקים קצרים עם קישורים משעשעים ואנקדוטות מחויכות מהרשת ומהעולם (במקום זה הכנסתי אותם בפוסט נפרד למטה) – אבל ככה, פתאום... נשפך לי. יצא מהלב. זה פשוט הטריד אותי יותר ממה שחשבתי. עכשיו אני חושב מה לעשות בנושא חוץ מלזיין לכם את השכל. הצעות יתקבלו בברכה.

שלושה סרטונים שעדיף לא לפספס

1. הקיווי.
תשמעו... קשה לרגש אותי עם סרטונים ברשת, אבל הסרטון הזה פשוט הזיז אצלי משהו. אולי כי אף פעם לא באמת רציתי משהו כמו הקיווי הזה שהייתי מוכן לעשות הכל כדי להרגיש אותו...תראו בעצמכם.


2. שולחן עבודה וירטואלי.
מציאות מדומה... תקראו לזה אירוניה, אבל לדעתי כשהמחשב מנסה לחכות את המציאות – כנראה שאנחנו לא באמת זקוקים לו. אז נכון, זה מאוד מרשים גראפית (מה שקורה בוידאו הזה), אבל במבחן המציאות, נראה לי שאני מעדיף את הממשק הנוכחי על שולחן העבודה שלי... מה גם שבאופן מאוד לא מקרי המצגת בחרה להתעלם מכל הקישורים המסובכים כמו "המחשב שלי", "חיבורי רשת" ואפילו "סל האשפה". מה שרואים פה הוא פרזנטציה מרשימה, עם הרבה פתרונות חסרים. בכל זאת, נחמד לראות.


3. גוגל ממשיכה לשגע את העולם.
הסרטון הבא הוא פשוט גאונות לשמה. הסרטון מספר על קוד סודי של מתכנתי GMAIL אשר החביאו (כביכול) קישור ניסתר בלוגו תיבת הדואר אם מבצעים פעולה מסוימת. עד היום, כל האתרים שבדקו את הנושא לא הצליחו להוכיח שתוכן הסרטון אמיתי ורוב התאוריות גורסות כי מי שהפיץ את הסרטון הזה מלכתחילה, הוא מישהו ששונא את גוגל ורוצה לגרום למערכת הדואר שלהם לקרוס. אז למה אני מביא לכם את הסרטון הזה? מפני שכך או כך לדעתי הוא גאונות צרופה. מישהו עלה על תובנת בסיס בנוגע לקהל המעריצים של גוגל, והיא שהם לא רק יאמינו שגוגל אכן מסוגלת לעשות דבר כזה – אלא הם באמת ינסו את זה (שוב ושוב ושוב – כן גם אני ניסיתי – לא – לא הצלחתי בדיוק כמו כל האחרים...). אז תראו, לזה אני קורא ויראלי מוצלח במיוחד.

.

ינואר 23, 2007

מבזקים

עבר קצת יותר מידי זמן מאז שעדכנתי את הבלוג שלי לאחרונה, אז החלטתי לתת לכם הפעם כמה מבזקים קצרים. אם אתם מרגישים שיש כותרת שלא מעניינת אתכם, פשוט דלגו הלאה.


אנשים טובים
פעם לימדו אותי תמיד להתחיל מהדברים הטובים, אז הנה: אם עדיין לא קיבלתם מייל שהכותרת שלו "נמצאה מצלמה" אז כנראה שאתם לא in (אבל בגלל שאתם חברים שלי ואני שלחתי לכם, אז אתם כן...).בקיצור, זה הסיפור על המצלמה הכי מפורסמת ברשת, על אדם טוב שמצא מצלמה מלאה בתמונות מחופשה, ועל אנשים טובים שהוכיחו שעדיין קיים משהו בביטוי "המוצא הישר". המצלמה הגיעה חזרה לבעליה בזכות יוזמה של אדם פרטי, והמון המון אנשים טובים שעזרו.טוב לדעת, אחרי כל הזמן הזה של התעסקות בישראלי המכוער, שיש גם ישראלי יפה שאכפת לו. ואלה בדיוק המקרים שעליהם נאמר "רק בישראל". הנה הסיפור המלא, ב-YNET >>


מלחמת השחרור
ומהישראלי היפה, ישירות לישראלי המכוער, ובמקרה הספציפי הזה, חברת הטלוויזיה הרב ערוצית yes.
לפני שבועים קצה נפשי בתוכן הנוראי שמספקת לי החברה ה"רב ערוצית" ועוד יותר קצה נפשי בעובדה שאני משלם להם 230 ₪ על כך. יקפצו לי שוב כל הצדקנים, אבל אודה ולא אבוש שאני מוריד את רוב הטלוויזיה שלי במחשב. תטבעו אותי... נמאס לי לצפות בשידור המחזורי של "הצילו את המציל" בערוץ הקולנוע הישראלי, אני כבר מזמן לא במתח מה יקרה בין מוניקה לרוס, ומה לעשות – גם העונות הראשונות של חוק וסדר בערוץ הולמרק מפסיקות להיות מעניינות אחרי שאתה יודע כבר מלפני 3 שנים מי הרוצח. כל זה עוד היה נסלח, עד שהשבוע, ב-15 לינואר, החליטה yes להפסיק לשדר את הערוץ היחיד שעדיין מביא סדרות טובות וחדשות למסכיה: star world.
כאן מבחינתי כלו כל הקיצים.אז התקשרתי לאנשים הטובים שעובדים בשירות הלקוחות, ואחרי המתנה סבירה של 25 דקות על הקו, שיחה עם שלושה נציגים שניסו לשמר אותי למרות שביקשתי לעבור ישירות למחלקת "קשרי לקוחות", ואחרי שהסברתי שנמאס לי מהתכנים הממוחזרים, ושלא אכפת לי כמה ערוצי רפש הם פותחים, העבירו אותי לקשרי הלקוחות, שם הבטיחו לי שיחזרו אלי תוך 24 שעות.חיכיתי. עברו 24 שעות וכמו שעון התקשרתי אני אליהם. (ממש הם עומדים לחזור אלי בשביל שאני אתנתק...). שוב דיברתי עם מחלקת קשרי הלקוחות. הפעם הובטח לי שיחזור אלי תוך 72 שעות מפקח אזורי (המסדר יעבור לדום לקבלת המפקח), כדי לקבוע לי תאריך ניתוק. עברו 72 שעות. עברו גם 96 והמפקח בושש להתקשר. אז שוב התקשרתי לקשרי הלקוחות, הפעם דרשתי לדבר עם מנהל מחלקת השימור והצהרתי קבל עם ושיחות מוקלטות שאני לא מתכוון לרדת מהקו עד שזה יקרה.
מנהלת שירות הלקוחות היתה שירותית ואדיבה וניסתה גם היא להבין מדוע אני רוצה להתנתק. אחרי שהסברתי גם לה (כי לא הספיק לה לקרוא את המזכרים של השיחות עם ששת הנציגים הקודמים שדיברתי איתם), היא הציעה לי את כלי השימור הטוב ביותר שעמד לרשותה. שימו לב רבוי, היא הציעה לי הנחה חודשית של 15 ₪. לא לא – תעצרו הכל. עכשיו אני יכול להישאר. בדיוק 15 השקלים האלה בחודש חסרו לי בשביל לנסוע באוטובוס יום אחד הלוך וחזור לעבודה. ביקשתי מהמנהלת החביבה שלא תמעיט באינטיליגנציה של שנינו, הסברתי לה שזה לא אישי ואני לא מבקש ממנה לשאת באחריות לתוכן המחורבן של החברה בה היא עובדת, ודרשתי באסרטיביות שתקבע לי תאריך ניתוק – וכך אכן היה. ב-24 לחודש הם באים לקחת לי את הממיר וברוך שפתרנו.
לא. לא התקשרתי להתחבר ל-HOT. אין בלבי שום אשליה שהמצב יותר טוב בצד השני של הצלחת. הרחבתי את הפס באינטרנט ובזה סיימתי את הנושא. רק אנקדוטה לסיום. שבוע לאחר כל הסיפור הזה, התקשר אלי אחמד, המפקח האזורי של yes כדי לקבוע איתי תאריך ניתוק. הוא התנצל על האיחור ובכלל לא שם לב שכבר נקבע לי תאריך איסוף. שבוע אחרי... ואני אומר – במה הם היו כל-כך עסוקים שם בפיקוח האזורי? כל-כך הרבה אנשים מתנתקים? אז אולי למישהו תדלק כבר נורה אדומה בממיר החלוד הזה שהם קוראים לו ראש...?


אורי גלר החליט לעזור לנו לעזור לשחר פאר
אני יודע, כבר כתבתי עליו, וכבר אמרתם לי שהוא לא שווה את ההתייחסות, אבל בחיית רבק, מה יהיה עם זונת התשקורת הבלה ובריטית הזאת? עכשיו הוא מצא דרך להתעלק על שחר פאר. שימו לב, בכתבה הבאה הוא מדריך את גולשי אתר ONE איך לעזור לה לנצח בטורניר הבא שלה. כן כן, גלר יעזור לנו לכופף גם את ה"גרנד סלאם".
אורי – מה עם לעזור לנו להחזיר א החטופים? מה עם שלום בסוריה? שלום עולמי לא עלינו? שחר פאר? אין לך איזה גמר גדול להתכונן אליו...?הנה הכתבה (בוידאו) רק למקרה שאתם לא מאמינים לי >>


זה לא מטריד אותי... (אבל זה בהחלט מצחיק אותי!)
קטרין טייט-לורן היא ללא ספק שם חם באנגליה, וגם ב-YOUTUBE. היא קומיקאית אדירה ושחקנית ענקית, והיא קורעת מצחוק ברמות שקשה לתאר. אני נותן לכם כאן כמה הצצות, אבל ממליץ לכם בחום לחקור יותר לעומק. אסופת הסרטונים הבאה מוקדשת לנילי:




רובי ויליאמס – הוידאו קליפ החדש
רובי הוציא קליפ חדש לשיר She's Madonna (בו אגב הוא מארח את הפט שופ בוייז) וכמובן שמייד הוא הופץ בכל אתרי הוידאו ברשת. אבל כמו שהוא הופיע, כך פתאום הוא נעלם... (בעיית זכויות ככל הנראה). רציתי שתראו אותו דווקא, כי הוא נועז ומעניין, אבל אנחנו נאלצים להסתפק בתמונה... ומי שממש מתעקש, שיבקש מהפרד. אני בטוח שהוא ימצא בקלות..




פינוק של פרסומת
לרוב דעתי דווקא לא תואמת את רוב האחרים, אבל אני חייב לציין שאהבתי את הפרסומת החדשה של פינוק עם הבחור היפני. יש משהו מאוד יפה בעיניי בחיבור לערך הישראלי. כל מה שקרמה (סנו) מנסים לברוח ממנו כשהם מוכרים לנו את אירופה בבקבוק. אמנם הייתי מלהק יפני אחר וקצת פחות מעצבן, אבל סה"כ אהבתי. למרות שחוץ מהריח הישראלי, נודף מהפרסומת הזאת גם ניחוח חזק של שנות ה-80...


התקשרו מהחלל
ושאלו, מה לכל הרוחות אמורה להביע הפרסומת של אורביט עם האסטרונאוט שמחייך לאימא רוסיה שם למטה על האדמה. לא, ברצינות? עם כל הכבוד לעליה הרוסית (ויש כבוד!) מה זה הדבר הזה? יגאל, אתה יכול לצאת מאחורי הוילון ולהסביר לי מה זה עושה לי בפריים טיים של ערוצים 2 ו-10? איזה אסטרונאוט צריך להיות בשביל לא להבין שהפרסומת הזאת כל-כך מטומטמת, שעמיר פרץ לא היה מצליח לחשוב עליה גם אם היו מכוונים אליו אקדח?


משתמשי מסנג'ר – אזהרה חשובה!
יש וירוס שמסתובב כרגע המפיץ את עצמו בהיסתמך על תמימותם של משתמשי המסנג'רק של MSN.
זה פועל בצורה מאוד פשוטה: אתם מקבלים פניה ממישהו מתוך רשימת החברים שלכם, ובה נכתב כי הוא שלח לכם כרטיס ברכה אלקטרוני. כל מה שעליכם לעשות הוא ללחוץ על הקישור ולצפות בכרטיס. כשאתם לוחצים על הקישור המחשב מקפיץ לכם שאלה האם לפתוח קובץ, לשמור אותו או לבטל.(בשלב זה, כבר הדבקתם את המחשב שלכם בוירוס) אם תלחצו על פתיחה, הוירוס יפיץ את עצמו לכל רשימת התפוצה שלכם, והם כולם יקבלו "קישור לכרטיס ברכה וירטואלית" וכן הלאה... בקיצור, היזהרו לפני שאתם לוחצים, ותשאלו את החברים שלכם על כל קישור שאתם מקבלים מהם, אם באמת התכוונו לשלוח לכם אותו...


השיר של שירי – אדאג'יו
חברה טובה, שירי שריד, העלתה לדף יוצר שלה שיר חדש שנגע בי, ורציתי לחלוק אותו עם כולכם. כדאי לכם לבדוק את כל דף היוצר שלה בבמה חדשה, ולא רק את הכתוב, אלא גם את התמנות. הנה השיר >>
~ ~
פינת הביזאר שאסור לפספס
עם עדיין לא הכרתם, נראה לי שכדאי לכם להכיר את MIKA. אני לא יודע עליו הרבה, רק שהשיר שלו עלה ל-MTV ממש לא מזמן ושבצפייה ראשונה, או לפחות בדקה וחצי הראשונות הוא קשה לעיכול, אבל אחרי עוד 20 שניות מתאהבים בו, ואי אפשר להתעלם מהכישרון המוסיקאלי ומרוח המקוריות שנושבת ממנו. אני זיהיתי שם השפעות של קווין, ורק זו מחמאה גדולה מספיק בשביל שתתנו לו צ'אנס. נראה לי ששווה לעקוב אחריו. קבלו אותו בקליפ של השיר שלו "גרייס קלי":

ינואר 12, 2007

דיוויד ארמנד ונטלי אמברוליה - TORN

פעם, עמד דיוויד ארמנד על במה קטנה באולם קטן וביצע פנטומימה מצחיקה לשירה של נטלי אמברוליה TORN. באולם היתה מצלמה חובבנית שצילמה אותו. אבל באינטרנט, כמו באינטרנט, אחרי שהגיע לכל אתר סירטוני וידאו אפשרי, עם מאות אלפי צפיות בכל העולם - הדרך לתהילה היתה כבר סלולה עבורו, והנה הוא הוזמן להגיע לטלוויזיה עם אותו מופע בדיוק, אבל הפעם בחברתה של, לא פחות ולא יותר, נטלי אמברוליה בכבודה ובעצמה. אם תשרדו עד סוף, תגלו שאפילו יש לה חוש הומור לא רע.
אני אהבתי.


ואם מעניין אתכם איך זה נראה במקור...


חומריו האפלים - מתחילים לראות את האור!


כשהסופר הבריטי פיליפ פולמן כתב את הספר "המצפן המוזהב" ב-1995 הוא לא תיאר לעצמו איזו הצלחה מסחררת הוא יהיה, ואיזו דרישה נרגשת תהיה להמשכים. זו היתה תחילתה של הטרילוגיה המופלאה "חומריו האפלים" (או כפי שמעריציה מכנים אותה בקיצור HDM).

(בהוצאה האמריקאית שלו אגב, נקרא הספר "אורות צפוניים", וזה גם שמו בהוצאה העברית הראשון שלו, לפני שתורגמו שני ההמשכים).

עלילת הסיפור היא נפתלת ומורכבת, והיא עוקבת אחרי הילדה ליירה, חבריה ומשפחתה במסע בין יקומים מקבילים המלאים בקסם, מדע והרפתקאות.

אני יודע מה אתם חושבים, זה עוד סיפור פנטסיה בנאלי, כבר ראיתם עשרות כאלה. אז זהו שלא.
הקסם של פולמן חובק את עולם המציאות בה אנו חיים ומצליח לחצות את גבולות הפנטסיה עמוק לתוך דיונים פילוסופיים על המהות האנושית, תיאולוגיה ואלוהות ואפילו מוסר חברתי ופוליטי.
אם הספר הראשון נראה מעט ילדותי, הרי זה רק מפני שהגיבורה שלו היא כמעט ילדה, אולם ליירה מתבגרת בספרים הבאים ואיתה מתבגר הסיפור ועוצמתו מתגברת עד לבלי הכר. אם תגיעו יום אחד לעמוד האחרון בספר "משקפת הענבר" (החלק השלישי בסדרה), תבינו בדיוק על מה אני מדבר.

אם אתם חושבים שאני המעריץ המטורף של פולמן ושל הסידרה, אתם רחוקים להיות צודקים. עשרות אתרי מעריצים קיימים ברשת. דיונים אין ספור וכן מאמרים בנושא הם משהו שמאוד קל למצוא. אפילו בעברית יש משוגעים לדבר! (כאן תמצאו שתי דוגמאות קטנות: 1, 2).

השיגעון של פולמן הגיע גם לבמות לונדון, שם אוחדו הספר הראשון והשני להצגה שעלתה בהפקה מרשימה, ומיד אחריה הועלה גם החלק השלישי לבמה.


ההצגה לא נתקלה בביקורות מהללות, אבל כנראה שמישהו באולפני "ניו ליין סינמה" זיהה את הפוטנציאל האדיר של הסיפור, וב-2002 הם קנו את הזכויות להפיק את הסרטים בסדרה.
תהפוכות כאלו ואחרות על הסט עכבו את ההפקה, אבל עכשיו, מתוגברים בניקול קידמן בתפקיד "גברת קולטר" (ליהוק מושלם!) ובדניאל קרייג כ"לורד עזריאל" הסרט הראשון כבר נמצא בשלבים מתקדמים ואפילו שוחררו לראשונה תמונות מן הסט (כאן התמונות: 1, 2). לאחרונה אפילו נמסר כי האולפנים כבר שכרו תסריטאית כדי לעבד את החלק השני בסדרה "הסכין המעודן".

אני לא רוצה להלאות אתכם בעלילת הספרים גם מפני שאני לא רוצה לעשות לכם ספויילרים וגם כי אני לא רוצה לשעמם. אבל אני בהחלט מקווה שיצרתי אצלכם איזשהו חשק ונתתי לכם משהו לחכות לו – אלוהים יודעת שאני מחכה...

בינתיים, אם בא לכם לדעת יותר על הספרים, ויקי תשמח לספר לכם הכל >>
זה האתר הרשמי של פיליפ פולמן >>
שטויות שעושים מערצים ב-YOUTUBE – כל מני טריילרים מזויפים וקטעים מההצגות >>

בוידאו הבא מספר פיליפ פולמן על הספר הרביעי בסדרה "אוקספורד של ליירה" (טרם תורגם לעברית), שהוא, כפי שהוא מבטיח, רק הכנה לספר הבא: "ספר האבק". נראה לי שווה לחכות:



"כפית נולד" - אורי גלר מכופף לנו את הרייטינג



לפני קצת פחות מחצי שנה, הוקפץ אורי גלר חזרה לתודעותינו.
זה לא שהתגעגענו אליו, זה לא שהוא חסר לנו, אבל מישהו בפריים טיים של ערוץ 2 החליט שיכול להיות שגלר עדיין רלוונטי, והנה הוא כאן "מחפש את היורש".

למה הכוונה "מחפש את היורש"...? אף אחד אף פעם לא טרח להסביר.

בואו נחשוב רגע בהיגיון: למעשה, למרות השם המוצלח, ה"מיסטיקן" הישראלי הנודע מעולם לא עשה דבר וחצי למען החברה. כל מה שעשה, (גם אם יש לו כוחות כאלה או אחרים), עשה אך ורק תמורת בצע כסף, פרסום וקידומו האישי.
פעמים רבות הוזמן גלר למרכזים רפואיים ומדעיים כאלה ואחרים, כדי שהמדע יוכל ללמוד יותר על כוחותיו המופלאים, ואולי (חלילה) למצוא פתרונות שנסתרים עדיין מעיננו – אבל גלר סרב באופן רציף, והגיע רק למבחנים ה"מפגינים את יכולותיו", לא כאלה אשר מאפשרים לבדוק אותם תחת זכוכית מגדלת.

האם אנחנו מופתעים? לא ממש. כל פסיכולוג יכול ליצור תמורת שקל את הפרופיל האישי של הילד שגדל בשכונת מצוקה ומצא את הדרך לעושר בעזרת כריזמה, זריזות ידיים ומרמה.
למעשה, בכל תקופה שהקריירה של גלר הרימה את ראשה ויותר אנשים נחשפו אליה, מישהו דאג לחשוף אותו ברמאות כזאת או אחרת: אם זאת תמונתו המזויפת בעיתון עם סופיה לורן, אם זו הופעתו הכושלת בתוכנית הראיונות "the tonight show" ולמעשה עוד מספר ומספר דוגמאות...

אבל לגלר יש משיכה בלתי נלאית לאור הזרקורים. הוא מוכן למכור לנו הכל ולו רק כדי שנצפה בו ונקשיב לו למשך כמה רגעים. לא מזמן ראיתי אותו ב-BBC מתראיין על "חברו הטוב" מייקל ג'קסון. מכל האנשים שניסה כתב ה-BBC לראיין, היה כמעט רק גלר מוכן לדבר מול המצלמה. למעשה הוא הסכים לחזור ולדבר מול המצלמה מספר פעמים (בכל פעם שהכתב נתקל בדרך חסומה). זה לא שהיה לו באמת מה להגיד, אבל הי "פרסום זה פרסום זה פרסום".

השנים חלפו. הדור שבגללו ברח גלר מהארץ בבושת פנים אחרי תקרית "סופיה לורן", זוכר אותו כעת באור נוסטלגי מסולף. היום הוא נתפס בעין הציבורית כמי שהיה פעם התקווה הישראלית של אומני המחשבה, והפך להיות אומן המחשבה המפורסם ביותר בעולם (וגם השנוי ביותר במחלוקת).

התרגילים של גלר שייכים לעולם תמים יותר. עולם שבו אי אפשר באינטרנט לגלות איך ביצעת את התעלול שלך. אחרי מופעים כמו של Criss Angel ודומיו, כיפוף הכפיות של גלר מחוויר ונעלם.


אז לאן נשאר לו לחזור...? לכאן כמובן. רק כאן הוא עדיין מסוגל להישיר מבט למצלמה ולצוות על הציבור להביא שעונים וכפיות מול הטלוויזיה בלי למצצמץ. רק כאן הוא יכול להמשיך להתיימר לקרוא מחשבות של סמי-סלברטאים המוכנים לבוא להתבזות בתוכנית שלו רק בשביל חצי שעה של פריים טיים בשבת בערב.

מדוע גלר מחפש יורש? את זה אף אחד לא הסביר. איזה יורש בדיוק הוא מחפש: יורש לאמפריית המליונים שלו? יורש בעל כוחות כשלו אשר ילמד אותו להשתמש בהם כדי להציל את העולם...?

לא לא לא. היורש של גלר בסך הכל יופיע במקאו. הרי אחרי הכל, אם תהיה עוד עונה, נצטרך לחפש יורש נוסף – לא?
אתם יודעים, היו כמה דברים שהפריעו לי במיוחד בתוכנית של גלר. (ראיתי רק את התוכנית הראשונה).

האחד, היתה העובדה שהוא שפט את המתחרים על פי רמת השואו שלהם. כלומר, לא באמת עניין אותו חוזק התרגיל, עומק ה"כוח" המחשבתי שהוצג או יכולת יוצאת מגדר הרגיל. לא לא. מה שעניין את גלר הוא כמה זמן אתה מסוגל לרתק את הקהל ואת המצלמה, והאם ריגשת את הצופים.אז איזה יורש בדיוק אתה מחפש מר גלר? מה אתה אומר לנו בעצם בזה: שכוחות על טבעיים הם לא מה שחשוב – ומה שחשוב היא היכולת הבידורית? האם על סמך זה אנחנו אמורים לשפוט גם אותך ואת המופעים שלך? האם זה באמת מה שאתה מבקש מאיתנו? הרי ברור שאם תשובתך היא כן, הרי שאתה מודה בפנינו שאתה שרלטן... אמן בידור של אשליות ותו לא.

הדבר השני, הוא אזלת ידו אל מול המציאות הישראלית. בדיוק עם השקת התוכנית של גלר, פרצה לכותרות פרשיית בני סלע. זוכרים? האנס הנמלט...? גלר כנראה העדיף לרכז את כוחותיו (וכוחם של המתמודדים בתוכנית שלו) בעידוד עליית הרייטינג ומעולם לא הציע לעזור לתפוס את הסכנה הציבורית המשוטטת.
איפה אתם – כל בעלי הכוחות כשקורה דבר מסוג זה? לאן נעלמות היכולות הפנומנאליות שלכם כשאין מי שמסדר לכם מראש את הקלפים? אף לא מילה נאמרה בנושא. היחידה שהעלתה את האירוניה היתה "ארץ נהדרת".

יודע מה אורי, אני באמת מאמין שמחשבות הופכות לתוצאות. לכן אני עומד לעמוד מול הטלוויזיה שלי, לעצום עיניים ולהתרכז חזק חזק חזק – ואז אני אגיד את המילים "תעלם! תעלם! תעלם לי מה-גוד דהאם פריים טיים!". ואם אני אצליח, - אז אולי גם לי מחכה קריירה מזהירה בערוץ 2. לך תדע.

האתר של גלר >>
מכתב של גלר בנוגע לחברו מייקל ג'קסון >>
אתר התוכנית "אורי גלר מחפש את היורש" >>

סרטון תעודה קצר על אדם שהחליט לחשוף את הטריקים של גלר, ודי מצליח...



הוריקן לוסי


מבחינת הציבור הישראלי, הקריירה של לוסי לולס (מי?) הסתיימה ב-2001, עם הפרק האחרון בעונה השישית (!) של "זינה הנסיכה הלוחמת".


זינה, נו - זאת שהסתובבה ברחבי המיתולוגיה ורצחה כל אפוס אפשרי בהינף צ'קרם חטוף, מתה וקמה לדחיה, הולבשה והופשטה בכל בגד תקופתי אפשרי, שכשכה בג'קוזים היסטוריים מרומא ועד כוש, הפכה לאיקון לסבי, ילדה שני ילדים על הסט (ואחד במציאות), וגם הניפה חרב פה ושם כדי להציל כפר אניצי קש כזה או אחר באצילות נפש. זאת.

אגב, הצילומים לזינה התחילו ב-1995.

אז תשאלו מה קרה בין 2001 ל-2006...? אף תוכנית מהפך לא תוכל להסביר... אין לדעת דרך איזו מכונה עברה הכוכבת הניו-זילנדית בת ה-39 על כל 180 הסנטימטרים שלה ויצאה מהצד השני בלונדית הורסת שגם יודעת לשיר ואפילו קצת לרקוד.

בסוד אני אגלה לכם, שלוסי האמינה שהיא יודעת לשיר וניסתה את מזלה, לא פחות ולא יותר, על בימות ברודווי, שם גילמה את דמותה של ריזו בגרסה המחודשת למחזמר "גריז".הסלוגן שליווה את ההפקה היה "כי את לא יכולה להיות נסיכה לוחמת כל חייך"... הבעיה היתה שהקהל בברודווי חשב שאת גם לא יכולה להיות ריזו ליותר משבועיים וההצגה ירדה.



חוץ מזה היא התארחה בפרק של משפחת סימפסון בתור עצמה, שיחקה בלשית קשוחה באחד הפרקים של "ורוניקה מארס" ו... די זהו בערך.



את תחיית הקריירה שלה (ולידתה מחדש) חייבת לולס לתוכנית celebrity duets שנתנה לה את הזדמנות חייה. עוד תוכנית ריאליטי מבריקה מבית היוצר של סימון קאוול (אמריקן איידול), בה סלברטאים שלא באים מתחום השירה מצוותים לשיר בדואט עם זמרים גדולים אמיתיים. הדואטים מתחרים ביניהם ובפורמט הידוע והמוכר ושלושה שופטים מזיינים את השכל בעוד הקהל בבית בונה לספונסרים עוד בית קיץ בעזרת שליחת SMSים רבים ככל האפשר.

חזרה ללוסי - הגלגול החדש כלל את הגירסה הנשית, הסקסית, המרוככת ועתירת התוספות בשיער. מעט מגושמת, קצת מתחנפת, אופטימית וזורחת כאילו היא נולדה אי שם בלב טקסס, כבשה לוסי לולס את המסך ואת לב הקהל האמריקאי והגיע עד לגמר הגדול. היא לא זכתה בפרס, אבל היא ללא ספק זכתה בקריירה שלה מחדש.

אספתי עבורכם קטעים נבחרים (ותודה ל-youtube), אתם מוזמנים לצפות ולהידהם, כי הגברת בהחלט נותנת לברודווי ללעוס את כובעה המקומט.









אבל לולס לא הסתפקה באורות זרקורי הריאליטי וכמו נסיכה לוחמת אמיתית, היא רכבה על הגל המחומצן הישר לתוך קאסט העונה השניה של "בטלסטאר גלקטיקה" – תוכנית מד"ב פופולארית הנמצאת כרגע בעיצומה של עונה 3.זינה, סליחה – לוסי, משחקת שם את D'anna Biers, אנדרואידית המתחזה לכתבת אנושית.


מנפלאות התלתלים, אל נפלאות הפאן החלק והמושלם... גם כאן אמריקה התאהבה ובינתיים האנדרואידית היפיפה התארחה כבר ב-12 פרקים...

טוב, זהו – רק רציתי לחלוק איתכם את נפלאות המטמורפוזה... תגידו מה שתגידו, לא אכפת לי. אני מודה בפה מלא:

I love Lucy

אתר המעריצים הרשמי שלה כאן >>
כאן אתם יכולים לצפות בפרק בו היא מתארחת במשפחת סימפסון >>

ואם אתם באמת לא מרגישים שאתם יודעים עליה מספיק - תשאלו את ויקי >>





נוער נוער נוער

קבלו כמה ביטויים חדשים מעולמם של בני הנוער (15-17) שעלו בקבוצות המיקוד האחרונות בהן נכחתי:

חָפְרָנוּת – ניג'וסים
ביחיד: חוֹפֶר – אחד שמזיין את השכל. (אפשר גם חפרן – אבל גם שם הפועל הוא כינוי)

דב"ה – דיכאון בעקבות מבחן

כיסינו – מיצינו את הנושא.

מלטף עציצים – הומו.

לְמָנֶת - לתפוס מונית (וברוח זאת קיצורים נוספים...)

שָפְשֶף (דגש על ה-sha) – לברוח

נָקָשְתָ אותה – זיינת אותה.

מִידֶה (דגש על ה-MI) – מלת העצמה המצטרפת לפני משהו.
למשל: מִידֶה-מכונית (מכונית מדהימה)

מוּס – כוס / כוסיות לעדיני הלשון, ולפורומים שצריך לדבר יפה.

אָרְגָה – לא ממש הצלחתי להבין מה זה, אבל כנראה שיש לזה כמה שימושים, תלוי בטון. אני שמעתי את זה בקבוצת מיקוד, ובאינטרט מצאתי דוגמא לזה כאן

פָּצְפָּצִים – ערסים קטנים/נמוכים שעושים מלא רעש ורוח.

פָארָק – (דגש על ה-fa) – פריק.

פָאקָר – (דגש על ה-fa) – הפקרות.בונה' איזה פאקר כאן (איזו הפקרות הולכת פה....)

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית