ספטמבר 30, 2012

10 "אמיתות שחוקות", שכבר אין להן קשר לאמת.

 

1. בנק זה המקום הכי טוב לחסוך ולשמור על הכסף שלך.
5529679923_81686165cb_bהיום אנחנו יודעים ש"יש לקוחות, ויש לקוחות". או במילים אחרות: היום אנחנו מבינים שאת רוב הכסף שלהם, הבנקים עושים מגביית ריבית על חובות. כלומר, שהאינטרס של הבנק הוא בעצם להכניס את כולם לחובות: את הלקוחות, את המדינה, את מי שאפשר.
הבנקים כמעט ואינם נותנים כלל ריבית על חשבון בזכות לרוב לקוחותיהם. מצד שני, הם יודעים להמציא לעצמם עמלות הזויות המגולמות מול הציבור בצורה כל-כך מזלזלת באינטליגנציה, כמו "עמלת שורה", או כל מיני חיובים מיותרים ומנופחים המבוצעים על ידי פקידים המפעילים מערכת מחשב פשוטה יחסית.
הבנק הוא הכתובת הראשונה של כל נושה שלנו. חוב הכי זניח יכול להוביל לעיקול החשבון.
למרות הפרסומות, אף אחד מאתנו אינו תופס את הבנק או את הבנקאי שלו כ"חבר", או מישהו שרוצה לעזור לו, בטח לא לשמור על הכסף שלו..

2. החוק הוא לצד החלשים.
החוק כבר מזמן אינו יכול להציג את עצמו כ"מגן חסרי הישע". להפך. מאוד בדומה ללקוחות בנק, גם פה מסתבר שיש אנשים שהחוק הוא עבורם, ויש כאלו שלא... באופן מפתיע, אלו בערך אותם אנשים.
רוב המידע שאנו נתקלים בו כשאנחנו מנסים לרדת לשורשו של חוק, מוביל להבנה שהוא נועד רק לקדם אג'נדות כלכליות, ולא לדברים אחרים שהוא מתיימר לעשות. לפתוח או לסגור קטגוריות שוק. תמונה -חוק האריזות
אדם פרטי כמעט ואינו יכול להשתמש במערכת החוק לטובתו בלי לקחת על עצמו התחייבות כלכלית משמעותית וכמובן השקעה של זמן רב וטרטורים. המערכת בנויה להתיש, לא לעזור ולפתור בעיות.
היא נועדה להיות מסורבלת בכוונה, והחלשים וחסרי הישע הם האחרונים שזוכים ליחס הוגן, אם ליחס כלשהו במערכת כזאת.

3. משרד הבריאות דואג לבריאות שלך.
הקונספט של בריאות הוא כבר מזמן לא מוחלט כל-כך, כמו שרוצים שנאמין היום במשרד הבריאות ובאירגוני ה"בריאות העולמית".
ריבוי הפרספקטיבות שנולד לאחרונה בחברה המערבית, בעקבות נגישות המידע והתקשורת, מציב את קופות החולים והזרועות המטפלות בעמדה ברורה, בה הם מוצגים כתעשייה שכל המודל המסחרי שלה מבוסס על מכירה של תרופות וטיפולים.
הרפואה המערבית מתמודדת היום עם חשיפות מטלטלות של השפעות לא חיוביות של תרופות על מטופלים וסביבתם, היא מואשמת בהשתלטות והטמעה דמגוגית של מושגי בריאות לא נכונים, לא מדויקים, ואף מטעים ופוגעים במכוון בציבור.
היחס לקהל בקופות החולים הוא כמו אל ארנק מהלך. עוד לפני שהרופא ישאל מה שלומך, תתחיל הפגישה בשיחה על האפשרויות שלך לשלם עוד לקופה על ידי טיפולים מומלצים, רפואה מונעת וכמובן שלל בדיקות, כדי לוודא שלא מפספסים הזדמנות לרשום לך תרופות וטיפולים נוספים.
כך זה גם כשמתקשרים לקופת החולים כדי להזמין תור. הבריאות שלנו היא לא משהו שמעניין כאן אף אחד, ולא משנה כמה בגדול יכתבו את זה על הפוסטרים.

4. ביטוח דואג לשקט הנפשי שלך.
2959833537_af77ed5003_bחברות ביטוח מעסיקות בגלוי מחלקות שלמות של אנשים שנקראים "מסלקי תביעות". כלומר, אנשים שתפקידם הרשמי, הוא לדאוג שכמה שפחות אנשים יקבלו באמת את מה שמגיע להם מהביטוח, ובכל זאת, אנשים עדיין הולכים ומבטחים את עצמם, משפחתם, שירותים וחפצים – לפעמים כי מערכות מסוימות דורשות את זה מהם, כחובה.
רוב האנשים תופסים היום את תחום הביטוח כתחום חסר אמינות, חסר אנושיות, חמדן ובעיקר, חסר שקיפות ומסובך באופן הגורם לאנשים להירתע מלנסות להבין. אף אחד לא סומך על חברת הביטוח שלו - ואם זה לא אירוני, מה כן?

5. בלי לימודים אקדמיים, לא תהיה לך פרנסה.
עד לפני שני עשורים, היו בישראל שש אוניברסיטאות שיכלו להעניק הכשרה אקדמית למבחר מצומצם מאוד של האוכלוסייה. מי שלא זכה להיכלל באחוזון המנצח שהצטיין במבחנים ויכול היה להרשות לעצמו כלכלית את הלימודים – לא יכול היה לזכות בהזדמנות לעסוק באחד מן התחומים הללו לפרנסתו, בישראל.
היום כמות המכללות, בתי הספר המקצועיים ומקומות ההכשרה השונים בשוק משגשגים עד כדי רוויה מוחלטת וטובענית.
6522736205_8f8e16fa2f_bהשוק מוצף מחזורית בבוגרי לימודים אקדמיים, ואין פיקוח על הצע הדרישות למשרות התלויות בכך.
ההוצאה סביב לימודים אקדמיים יכולה להגיע לממדים אדירים, וההחזר הכלכלי שלהם, אינו מובטח כלל כפי שאולי היה מובטח בעבר.
אך לא רק שוק המכללות הוא זה שנפתח. לצדו נפתחו תחומי עיסוק אדירים מבחינת משמעותם בעולם, שהעולם עצמו לא הכיר עד לפני 10 שנים. הטכנולוגיה והתקשורת שינו את פרדיגמת המידע בכך שהפכו אותו לזמין לכל דורש, ואנשים שהשכילו את עצמם בתחומים שמערכות החינוך האקדמיות אחרו להתייחס אליהן, מצאו את עצמם עוסקים ומובילים תחומים כלכליים ביותר (מישהו אמר הייטק?) בלי כל השכלה אקדמית או קשר ישיר אליה לצד אומנים ואנשי תקשורת ומסחר למיניהם.

6. מה שטוב לך, טוב למדינה.
עד לפני 20 שנה בערך, למדינה היה מספר מוגבל של ערוצי תקשורת ציבוריים, בהם היא יכלה לשדר ללא הפרעה או התערבות חיצונית, את הגרסה שלה ל"אקטואליה ישראלית". משרד החינוך היה זרוע המידע היחידית והיחידנית לתלמידים, וכולם התחנכו על אותם ערכים, שחוזקו בעובדות שהוצאו לנו באמצעי התקשורת השונים.
weneedyouבתקופה ההיא, מורים יכלו לעמוד מול תלמידים בלי לגמגם ולגרום להם לדקלם משפטים כמו "טוב למות בעד ארצנו", "צה"ל הוא הצבא החזק בעולם", וקשקושים אירוניים כמו "טוהר הנשק" לצד "אחווה ורעות" שמשמעותן להתפוצץ על רימון בשביל החברים שלך.
היום, עם ריבוי ערוצי המידע, המציגים מגוון גדול יותר של עובדות לסיפורים שפעם לא אפשרו להם זאת – הסיפורים משתנים, ואיתם בחינה מחדש של המסרים שהיינו מדקלמים בלי לחשוב שכדאי תמיד להעמידם בביקורת תלוית פרספקטיבה.
היום אזרחים רבים איבדו את אמונם במדינה ובמנהיגיה. המנהיגים נתפסים כמושחתים וכוחניים.
הדבר האחרון שמעניין אותם, הוא העם עצמו.
אנשים יכולים להצית עצמם ברחובות, והמנהיגים שלנו ידברו על כמה הם עשו בשביל המדינה וכמה טוב לחיות פה. המרחק הזה, בין ההנהגה לעם, לא מאפשר למסר המודגש מעלה להתקיים בתודעה כמעבר לבדיחה נוסטלגית עצובה.

7. נישואין זה לכל החיים – "עד שהמוות יפריד בינינו".
רגע, רגע, אל תקפצו עלי כל המאמינים בנישואים למיניהם. אין לי שום כוונה לא לכבד את האמונה והדרך שלכם. רק רציתי להגיד שסטטיסטית, המשפט "עד שהמוות יפריד בנינו", עומד במבחן בערך ב-50% מהמקרים. 70% מהמקרים האלו, אגב, מתגלים למוסרי ההבטחה בשנה הראשונה לקשר הממוסד.
נישואים, כפי שהם מקובלים היום בישראל, הינם חוזה חוקי כלכלי-מסחרי, לא רגשי, ועובדה היא שאין מי שישחרר אתכם מהקשר הרגשי לגרושים שלכם, (חוץ מעצמכם כמובן), אבל יש מי שישחרר אותו או אתכם מהמחויבויות הכלכליות שלכם כתוצאה ממיסוד הקשר. הממ....

8. אתה הבעלים של הבית שלך.
"לכל אדם צריך להיות נכס, והנכס הזה צריך להיות הבית שלו". השקר הזה, הוא השקר המאפשר למדינות להכניס את אזרחיהן למצב של חוב תמידי, ואיום תמידי על הדבר היחידי שהוא תופס כמשמעותי עבור עצמו ועבור משפחתו.
משכנתאות מתוכננות כך שייקח כמה שיותר זמן להחזיר אותן. הבנקים מפתחים יותר ויותר דרכים להאריך את התשלומים כדי להגדיל את הריבית, ולמעשה למעלה מ-40% אחוז ממה שעולה המשכנתא, זו הריבית של הבנק. אף אחד לא באמת "עוזר לך לקנות בית".3028046397_d04364268b_o
וגם אם כבר יש לך בית, גם אותו יוכל הבנק לקחת ממך, ברגע אחד, אם רק לא תעמוד בתנאי מסוימים, או תשלומים מסוימים, או כל תירוץ אחר שיאפשר להם להפקיע ממך את הרכוש ואז למכור אותו ולהרוויח עליו שוב.
רוב בעלי הבתים בישראל נמצא בחוב תמידי כנגד הבית שלו. רובם לא יכולים לחיות בבית שלהם, ובאמת להרגיש בבית.

9. התקשורת היא אובייקטיבית.
בעבר, התקיימה התקשורת הישראלית בסוג של גן עדן בו אנשים האמינו באופן מלא ומידי לדברים שהיו כתובים בעיתון או נאמרו בטלוויזיה. עד כדי כך היתה התקשורת המוגבלת של סוף המאה ה-20 נסגדת בישראל, שעד היום קיים כאן דור שמאמין לכל מילה, כשהיא מובאת מפי כתב או שדרן רשמי כלשהו.
ה-מהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר של המין האנושי, היא בעצם מהפכה תקשורתית.
אנו חיים בעידן המתועד ביותר על הפלנטה. מיליוני אנשים עסוקים בלספר את סיפורם ולהקשיב לסיפורים של אחרים.
אנחנו לומדים גם סיפור אחד, אפשר לספר בהרבה מאוד דרכים... אנחנו שמים לב מתי כלי תקשורת לא רוצה לספר סיפור מסוים, או מתי הוא בוחר לתת דגש לסיפור שבכלל לא אמור להיות מודגש. אנחנו מבקרים את אופן ההגשה של הסיפור. אנחנו כבר יודעים שנמצא את אותו סיפור מוגש באופן שונה, אצל מספר ספקי מידע.
התקשורת לא יכולה להיות אובייקטיבית, ומיד כשהיא תפסיק לנסות להציג את עצמה ככזאת, תישבר עוד פרדיגמה. תחזיקו חזק. זה לא רחוק.

10. לציבור יש זיכרון קצר.
social_networks2אולי. אבל אנחנו כבר מזמן לא מדברים על אותו סוג של זיכרון, שדובר עליו כאשר המשפט הזה נולד. למעשה, אולי אנחנו עצמנו לא יכולים לזכור יותר מפעם, אך כל אחד מאיתנו מסתובב עם הרחבה דיגיטלית אינסופית לזיכרון ולידע האישי שלו. למעשה, הזיכרון הדיגיטלי החדש שנוסף לנו בשנים האחרונות, הופך את הזיכרון שלנו לרציף יותר, אמין יותר, מסודר יותר ונוח לשליפה.
הרבה יותר מזיכרון אמיתי שהוא דינאמי, סובייקטיבי ונוח לעיוות. לפחות בתיעוד, הזיכרון שלנו מספר את הסיפור כמו שאנחנו רואים אותו, או זוכרים אותו.
אז הזיכרון הציבורי ניתן לשליפה מתי שצריך, ואיפה שצריך, וכמה שצריך, ושום דבר לא הולך לאיבוד. אלא אם כן עובדים מאוד קשה בשביל שהוא ילך לאיבוד. וגם אז לא מובטח שום דבר.
לציבור בעולם כבר אין זיכרון קצר, כי יש לו מערכת שמאפשרת לו לשלוף זיכרונות על פי פקודה, לפי תיוג, לפי צורך ספציפי. זה עולם חדש, עם גישה למולטי-זיכרון קולקטיבי עם אינסוף לוויינים סובייקטיביים אישיים. לזלזל בזיכרון הזה, תהיה טעות.

ספטמבר 08, 2012

הגשת תוכן ברשת – לא מה שחשבתם

Copier-Coller

איך הפכה הפלטפורמה בעלת הפוטנציאל היצירתי הגדול ביותר, לחוות שכפולים מתישה ומשעממת?זה לא שהרשת חסרה בתכנים מעניינים, עצם ההגשה שלהם, ברוב המקרים, אינו נכון במהותו. בזמן שהצרכן הופך יותר ויותר חסר סובלנות, וצורך את התכנים שלו בהבזקי זמן קצובים ומתקצרים, רוב ספקי התכנים ברשת מרשים לעצמם להיות "ברי התעלמות", במידה כזאת, שנדמה כי קל להבין את התסכול הרווח, אצל בעלי תכנים שהשקיעו את נשמתם באתר, ולא מבינים מדוע הגולשים אינם נשארים בו יותר מכמה שניות.

כמו כולם, זה הדבר הכי שכיח בעולם.

505705647_8b6581b4e7_bבמשך שנותיי כפרסומאי דיגיטל, נתקלתי רבות בלקוחות שהגיעו אלי עם בקשה לעשות קמפיין מוצלח "כמו של המתחרה".
מצבים כאלו, הובילו את הלקוח למיצוב שבשפה מקצועית אנו קוראים לו "me to" (גם אני), ולמעשה בחירה כזאת לא רק עוזרת להתעלמות קהל המטרה מהלקוח עקב החוסר בחידוש, היא גם גורמת לו להבין שהמותג הזה בעצם מחקה את המותג המוביל באמת. שגיאה שקשה לחזור ממנה, אחרי שנעשתה.

אבל לא רק מפרסמים רוצים לשחזר "הצלחה" של מתחרה אחר. גם בעלי אתרים עושים את זה, ולמעשה הנזק האמיתי לרשת נגרם מכל השירותים האוטומטיים הקלים לתפעול, העוזרים לאנשים לא מיומנים לבנות אתר "בקלות ובמהירות" ללא צורך בידע בתכנות.

אותם אתרים, אשר פועלים על עיקרון ה"טמפלטים", דוגמאות איפיון מוכנות מראש, ונוחות להתאמה אישית, הם מבחינתי שורש כל הרע, מפני שהם מאפשרים רק מחזור רעיוני, תוך הרגלת הגולש לתזרימי קריאה קבועים, שקל להתעלם מהם לאחר הכירות בסיסית.

אם אתר של כל מאמן אישי, יראה כמו כל האתרים האחרים של מאמנים אישיים, ואתר של חנות ברשת, יראה כמו כל אתר של חנות ברשת, וכו'... אנחנו בעצם יוצרים מצב שקל לגולשים להתעלם מהכל.

אבל אתרי הטמפלטים אינם המזיקים היחידים לתפיסה הטבלתית הרווחת של איפיון אתר.
עם כמיליארד גולשים בפייסבוק, בלמעלה מ-85 שפות, גם הפלטפורמה הזאת מכתיבה לעולם "איך תוכן צריך להיראות".

כשפייסבוק קובעת היכן נמצא כפתור הבית ואיך הוא נראה, מה הגודל של תמונת התדמית ומה מותר ומה אסור להראות בה, ואיך מחולק התוכן בתוך הזירה האישית והמקצועית שלכם, היא בעצם רומסת את היכולת שלכם לייצר פלטפורמה שהאינטראקציה עם התוכן שלה היא בלתי צפויה או מפתיעה בדרך כלשהי.

זו הסיבה, שבעוד אתם מרכזים את רוב הפעילות החברתית שלכם בפלטפורמה כמו פייסבוק, חשוב לזכור שחוויית צרכן אמיתית, אפשר לתת ללקוחות שלכם באתר שלכם, שצריך להיראות ולהרגיש כמו משהו אחר לחלוטין – מפייסבוק, מהאתרים של המתחרים שלכם, מהאתרים של חברים לקטגוריה.

בידול=זכירות, ובתוך רוב הפלטפורמות ה"קלות לתפעול" הקיימות היום בשוק, רובן בחינם, הסיכוי לבידול דרך אפיון צריכת תוכן חדשנית, הוא אפסי.

להחיות את סקרנותו של הגולש

534417_10151203301374669_786893674_nכולנו גולשים ברשת, וכולנו מכירים היטב את הקריאה המרפרפת. העין שלנו חולפת על פני גושים גדולים וקטנים של טקסט, מסננת מילות ומשפטי מפתח, גונבת אל התמונות – ואז חוזרת לטקסט, או שלא.
אם לא תפסו אותנו, מגנטו אותנו, אם לא הבנו תוך רגע שמה שיש למקור התוכן הזה להציע יחדש לנו – אנחנו עוזבים כהרף עין. ללא דיון. ללא חרטה. ללא זיכרון שכלי או רגשי.

צרכן המידע החדש החי בעידן הדיגיטלי, התרגל לצרוך טקסטים בכמויות אדירות, אך הוא צורך אותם במנות מזעריות, המתמצתות עבורו את המסרים אשר מבינים כי זמן תשומת הלב שיזכו לו (במידה ויזכו) יהיה קצרצר.
כאשר זירת התוכן אינה מאפשרת לצרכן המידע את התקציר, הצרכן עושה זאת בעצמו על ידי סריקה מהירה וכמעט פאסיבית של התוכן. במצב כזה, קל לדלג על אבחנות דקות ודיוק מסרים.

צרכן תוכן שיגיע לאתר שבו התוכן אינו מסודר באופן קונבנציונאלי, יאלץ לחקור את האתר ביותר תשומת לב. הוא לא יוכל לרפרף, מפני שהאתר לא יאפשר לו בכך שלא ישמור על מיקומי טקסט קבועים או מוכרים.
אתר שיחייב את הגולש לפעול עם העכבר ולחשוף תכנים ואינטראקציות חוויות, על מנת לצרוך את תכניו, ישאיר אצל הגולש חוויה זכירה בהרבה.

עולם של אפשרויות בלתי נגמרות

הבעיה היא לא שזה כבר לא טרנדי לייצר אתרים שיאתגרו את הגולש, או אפילו להפך - יאפשרו לו תנועה יותר זורמת וטבעית בתוך התכנים של האתר בו הוא משוטט. הבעיה היא שרוב הציבור אינו מודע לאפשרויות הקיימות, והינו מונחה באופן אגרסיבי להאמין שהפתרון נמצא ברשתות החברתיות – כמו פייסבוק למשל, וכי כל עוד הוא נמצא במקום שבו "כולם נמצאים", הוא בסביבה בטוחה ויעילה. שתי הנחות מוטעות מיסודן.

208832_343941962352684_405823648_nאני לא אומר לכם לעזוב את הנוכחות שלכם בפייסבוק, אני רק אומר שאם אתם באמת רוצים לחשוב מחוץ לקופסא, נקו את התנאים המגבילים שמציעה הפלטפורמה, ועברו לפעול בסביבה שתאפשר לכם לעשות מה שאתם רוצים – לא מה שמוכתב לכם.
אתם לא חייבים לוותר על האלמנט החברתי. למעשה, בכל אתר יצירתי שובר מוסכמות תוכלו לשלב תוכן חברתי ואלמנטים חברתיים כמו "פייסבוק סושיאל גרף" ואפליקציות של גוגל, טוויטר וכו'.

לאלה מכם שחוששים מהשינוי הדרסטי ומהעזה מרחיקת לכת מידי עבור הקהל הקיים, אענה משהו שכדי לזכור - זה לא שחור או לבן. לא חייבים לשנות את כל האתר ביום אחד. אפשר להוסיף אלמנטים מעניינים, אפשר לבדוק, לשאוף לאתר מעניין ודביק יותר – פחות צפוי. אפשר גם לבדוק מה הגולשים חושבים על השינויים, אילו שינויים יש להם להציע – לערב אותם ביצירת הזירה שבה יהינו יותר לתקשר אתכם.

שיפורים מידיים

milky-way-reflection-216216-466-700גם אם אתם עובדים בתוך תוכנה או זירה דיגיטלית כמו ג'ומלה או בלוגר או google sites או כל דבר דומה, עצרו רגע לחשוב, ובדקו עם עצמכם את התשובות לשאלות הבאות: האם לקחתי את הדוגמא לאתר שלי מאתר אחר שאהבתי? האם יש עוד אתרים בקטגוריה שלי שנראים ומאופיינים בדיוק אותו הדבר? האם התפריט הראשי שלי באתר נראה ומחולק כמו תפריטים באתרים אחרים? האם זרימת התוכן באתר שלי באמת מעניינת, כלומר, אם אני הייתי הצרכן הישיר – האם באמת הייתי מתעכב על התכנים? האם עשיתי את זה מתישהו באתר של מישהו אחר שאצלו אני הצרכן? מה היה האתר שהכי אהבתי לשהות בו כצרכן? מה גרם לי לשהות בו הרבה זמן? האם אני יכול לקחת אלמנטים קונספטואליים מאתרים שאהבתי לשהות בהם, וליישם אותם אצלי באתר?

שימו לב: עליכם לעשות הפרדה מלאה בין החלק המקצועי/שיווקי שלכם, לחלק הצרכני שלכם. השיטה הזאת לא תעבוד אם תמשיכו לחשוב כמו מפרסמים.

אתם יכולים להוציא את האתר שלכם מן השעמום והבנאליות. אתם יכולים להפסיק לקחת את התעניינות הגולשים כ"מובנת מאליה", בזמן שאתם בעצמכם יודעים שכצרכנים אתם מתעלמים בקלות מאותו הדבר בדיוק.

אל תתנו לפלטפורמות מסוימות להגביל אתכם באיך שאתם רוצים להציג את התכנים שלכם. חפשו את המקום הנכון שיאפשר לכם לעשות כל מה שאתם רוצים, ולא רק להסתפק ב"מה שאפשר".

הבנת חשיבות אפיון הגשת התוכן באתר, הינה קריטית כמו הבנת חשיבות הידיעה המקצועית בבניית התוכן עצמו. רק חיבור מלא בין הצורך הצרכני בגירויים וערך מוסף לבין הצורך הפרסומי להטמיע כמה שיותר מסרים ולייצר כמה שיותר נאמנות צרכנית או חברתית, יפיק עבורכם תוצאה מקסימאלית באמת מהנוכחות שלכם ברשת.

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית