יוני 29, 2018

הצד השני | סיפור קצר



שרול מצא את עצמו שוב בפוזיציה שהשתלטה עליו בשבועות האחרונים: יושב ובוהה בחלון, על הנוף שנשקף מהמשרד הפינתי בקומה ה-24.
נוף תל-אביבי עירוני הזדחל אל האופק האביך.
הוא לא באמת ראה אותו.
פעם, אולי היה מתרגש מהמוני הנקודות המתרוצצות למטה ברחוב בתוך שגרת חייהן.
היה מדמיין את הרצונות והדחפים שלהן.
היה פוגש אותן, במחשבותיו, במקומות אינטימיים שלא היו מוכנות להודות בהם לפעמים,
אפילו בינן לבין עצמן – אבל עכשיו, הנקודות היו אפר וולקני בציקלון מחשבותיו.
ציקלון שקילף מקירות נפשו את האיכפתיות לאחרים.
מצב הישרדותי, נטו.

כן, הוא היה אגדה חיה בתחומו.
קולגה שקרבתה נחשקת לעמיתיו למקצוע,
ובעיקר ספק מובטח של פרסום יצירתי ואפקטיבי עבור לקוחותיו.
אבל כל זה לא נגע בו ברגעים אלו, אפילו בקצות המחושים.
גם הוא, כמו הנקודות המתכלות ברחוב תחתיו, נסחף ברוח בראשו, כגגיר חסר שליטה.

שולי היתה האחרונה שנטשה אותו.
חמש שנים של זוגיות, שנגמרו בטונים שצלקו את נשמתו.
לפני זה, היו אלה אנשים שעבדו איתו, שהחלו לעזוב.
את הצוות. את המשרד. אפילו את המקצוע.
הגרגיר חסר השליטה הלך וצבר משקל ביחידות של אשמה, ושקע לאט, אך בביטחה, אל מרכז הכבידה של מחשבותיו.

נייקי, היה הסיבה האחרונה לחכות לרגע בו יגיע הביתה.
היצור השעיר היה מתנפל עליו באהבה חסרת תנאים, בכל פעם שנשמע שקשוק המפתחות בדלת הדירה. לשון חמה ורטובה, ללקק את רגשותיו ששכבו מיובשים בתחתית ליבו.
מה הוא היה עושה בלי נייקי?
הוא לא רצה לחשוב על התשובה.

מהמסך קראו לו ההתראות בתיבת המייל. עוד ועוד התראות, על דברים "דחופים" שפתאום לא היתה להם משמעות מבחינתו בעולם האמיתי.

"העולם האמיתי", פעם הוא זכר למה הכוונה.
פעם, לפני הפילטרים של הציניות שצמחו פרא על נפשו בזמן שפרץ את הדרך עבור לקוחותיו לעוד הצלחה מסחרית.
פעם, לפני שהמניפולציות חשפו את פניהן אליו מכל חריץ.
מאחורי כל מסר.
תחת כל אג'נדה.
הוא דמיין אותן כמו שדים משחרים לטרף,
וכל פעם כשניסה לשתף בכך אחרים, הרגיש יותר בודד מקודם לכן.
לך תסביר לאנשים שאתה חי בעולם בו אתה רואה מפלצות בכל מקום.
סביב כל מי שאתה אוהב,
ואתה לא יכול לעשות כלום.
ואף אחד לא מודע חוץ ממך.
אפילו לא הקרובים אליך ביותר.
ואתה גם לא יכול להסביר להם את זה,
כי אתה ממש לא רוצה שהם "ידבקו".
מה פתאום.
שישארו תמימים.
שלא יאפשרו לרעל הזה לכרסם בנשמתם.
שידמיינו שהם אינדיבידואלים עם מחשבה עצמאית ורגשות פרסונליים.
למה לשבור להם את האשליה, רק כדי לרסק אותם גם.
מספיק שהוא חי עם המציאות הזאת.
לא היתה לו שאיפה לחלוק אותה עם אחרים.

חופשות חלומיות, הרגישו לו עכשיו כמו חלום של מישהו אחר.
חלום שמכר, פעם, לצרכנים.
שבריר זמן חסר משמעות, שנבלע תוך מאיות שניה אל האבדון החווייתי שלו.
האבדון שהוא הולך אליו רק עם דרישה ספציפית, כשהוא מחפש משהו.
אבדון שלא מאפשר לשום דבר לצוף באופן טבעי בזמן אמת.

הוא חשב על המסר של "חופשה היא מטען לנשמה",
וגיכך לעצמו עד כמה טוב הצליח למכור לעצמו את ההרגשה.
איך עשה לעצמו מה שעושה כל מי שמתחיל דיאטה ספציפית,
ואחרי ההרזיה, חוזר להרגלי האכילה הישנים שלו ושוב עולה במשקל.

בהירות מחשבתית חולפת הבריקה בסופה,
חורכת עוד תובנה מקצועית בתודעתו, מצופה באירוניה זחוחה ומיואשת בו זמנית.

כן, הוא טוב בזה. כל-כך טוב בזה, שזה גומר אותו.

התקציבאית נכנסה לצעוק עליו לפני חמש דקות.
לאחרונה נראה שכל השיחות שלו מתקיימות בצעקות. בלחץ. בפאניקה.
כן. תדייק את זה. פאניקה.
המנטרל האפקטיבי ביותר של ההיגיון.
הוא מצא את עצמו מתבונן בעצמו מבחוץ, שופט את עצמו על כך שנפל במניפולציה כל-כך בסיסית שמייצר העולם המקצועי שהוא משייך את עצמו אליו.

ומילא אם היה רב רק עם התקציבאית, או עם המנהלים שמעליו, אבל עם הצוות שלו?
איך הגיע למצב הזה שאיש מהם לא נשמע להנחיותיו?
שאיש מהם לא מכבד אותו. עם כל הרקורד המקצועי שלו,
היה ניתן לצפות שלפחות זה יגרום להם להעריך אותו,
אך נראה שיחד עם יחסם האישי, הגיע גם הזלזול המקצועי, הכואב והמתסכל, שאי אפשר להכחישו.

המשרד הפרטי שלו הפך להיות מקלט.
מזל שעוד היה יכול לסגור את הדלת ולנתק את עצמו מהמתרחש.
מי היה הדביל שחשב שדלתות שקופות במשרדים זה רעיון טוב?
שוב הוא גיכך איך מכרו לצרכנים רעיון מיותר ושכנעו אותם ללכת נגד האינטואציה.
סביבת עבודה אפקטיבית למנהלים, דורשת את יכולת לבודד פרטים בעת הצורך.
ה"שקיפות" הזאת, פגעה הרבה פעמים בתהליכי עבודה תקינים.
מה הוא לא היה נותן בשביל דלת אטומה עכשיו, כך שיוכל להרפות את פניו ולהניח לרגשותיו האמיתיים להתבטא בפניו. 

במקום זה, הוא הפנה את מבטו אל החלון, לא תר אחר הנקודות המתרוצצות,
אלא נחטף עם סופות מחשבותיו אל האופק, ששינויי הגוונים בו הפכו לאדישים.
בוקר, צהריים, ערב – כולם נראו אותו הדבר.
רק בלילה, היה נשאר באמת לבד. היה באמת חופשי.
כשהמשרד מתרוקן מכל הלוחמים והכובשים האחרים, נשמעת בראשו צפירת ההרגעה.

"אז תלך מכאן", נוקר קול במחשבותיו,
וקול נוסף מיד עונה לו "בסדר, אבל לאן"?
ושוב הם מתחילים את הדיון הבלתי נמנע, שהמסקנה שלו תמיד זהה:
הכל רקוב.
הכל.
אין לאן לברוח.
אין חלקה טובה.
הוא מכיר מבפנים את כל השקרים,
ואת אלה שלא הכיר מבפנים, הוא מזהה מבחוץ.
שקרים, הטעיות, סילופים, מניפולציות... זאת העבודה, אבל אלה לא יכולים להיות החיים עצמם. פשוט לא יכולים להיות. אי אפשר להתקיים ככה. לא אם אתה בן אדם, לפחות.
זה מה שהרגיש שהקריירה שלו שודדת ממנו בדיוק. את האנושיות שלו.

היא היתה שם.
איפשהו.
אבודה תחת הלחץ, ורשימת המשימות האינסופית, והדלתות השקופות, והצעקות, וחוסר הכבוד מעמיתיו לצוות –
איפשהו שם, תחת כל אלה, היתה האנושיות שלו,
שרועה ומדממת את טיפותיה האחרונות.
לפחות כך הרגיש.
מיותמת מחוסר שימוש,
מחוסר רלוונטיות לרוב הסיטואציות בחיו היום יומיים.
מנוטרלת על ידי כלים מקצועיים.
מרותקת על ידי משמעת להיות אפקטיבי, והכי טוב שאפשר.
ומעוכה תחת האגו העצום והשמן שהתרווח על שבריריתויה עם כל משקלו.

לצידה,
גוססת,
חסרת יכולת התנגדות,
שכבה היצירתיות שלו.
חייה תלויים באנושיות באופן כה קריטי, שנשמותיה בקושי מורגשות.
גם היא נרמסה בגלגלי העצבים עד דק.
בקושי ניתן לזהותה.
שבויה מעונה שלא מניחים לה למות, כל עוד אפשר לסחוט ממנה עוד כמה טיפות.
כשהיא תעלם, הוא יהיה חסר תועלת.
משהו שאפשר להשליך לאשפה בקלות, בלי לחשוב יותר מידי.
בלי רמז לצורך לזכור.
כי מה זה משנה מה היה בעבר.
העתיד הוא עכשיו, והוא תמיד "לאתמול".

כן, הוא דמיין את עצמו עוזב בכל דרך אפשרית.
החל מפרידה נרגשת מרובת משתתפם, וכלה באיסוף חרישי של חפציו האישיים באישון לילה, בלי מגע ישיר, בלי להתאמת.
אבל בכל תרחיש הוא הגיע לאותה שורה תחתונה:
לאף אחד לא אכפת. לא באמת. החיים ממשיכים, וכולם כלואים במירוץ.
כולם משועבדים.
הוא חסר משמעות. 

"היקום לא סובל מקומות ריקים", הדהדה האמירה בראשו,
"אין אדם שאין לו תחליף", ענה לה קול אחר,
ושני אלו הם רק "החיים של המסיבה" שהתחילה שוב למוסס את רוחו ואת אחיזתו בזהות שלו.

מי הוא באמת?
מי הוא חושב שהוא, ומה אחרים חושבים עליו?
האם הפער גדול עד כדי כך?
האם להתייחס בכלל לפער הזה?
להמשיך להאבק על לנהל אותו?
מה שווה הפער הזה אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו?
הוא כבר לא ידע את התשובה.
וידע אותה באותו זמן.
ושוב זיהה תובנה צרכנית מקצועית שהתעקשה להתבסס עד שהופנמה.
לא נרגעה עד שקיבלה את התשובה על השאלה "איך להשתמש בזה"?

פאק.

שיט.

פאק שיט פאק שיט.

אין איך לברוח מזה.

הוא סובב את הכיסא חזרה לכיוון הדלת. מבטו נגזל על ידי המסך וההתראות בתיבת המייל.
עוד מעט, יארוז את חפציו, ויקח איתו את העבודה הביתה.
כמו תמיד, נייקי לא יגיד לו, "אתה לא יכול".

 ***

מאי 22, 2018

מבוא לפעילות אפקטיבית לעסקים - בקבוצת בפייסבוק




הגיוני שאם אתם פועלים מסחרית ברשת החברתית, כבר שמעתם ואולי אפילו ניסתם לקדם את העסק שלכם באמצעות פעילות בקבוצות פייסבוק רלוונטיות.

הפעולה בזירת הקבוצות בפייסבוק, שונה בתכלית מהפעילות הרגילה בעמודים מסחריים או אפילו בפרופילים אישיים, והצלחה בה, דורשת ידע מקדים והבנה בסיסית של מספר עקרונות חשובים, שבלעדיהם, הסיכוי קטן בהרבה.

בשביל אלה מכם ששוקלים לקדם את העסק או המותג שלהם בקבוצות בפייסבוק,
או כבר פעילים בקבוצות אך לא זוכים לתוצאות שאתם רוצים ומצפים להן, אספתי עשרה עקרונות מהותיים, שכדאי ליישם, כאשר אתם ניגשים למשימה.

רגע לפני

  1.  כניסה ברגל ימין – קראו את תקנון הקבוצה
    חשוב מאוד לקרוא את תקנון הקבוצה. להבין מה מותר ומה אסור לעשות בה. איך (אם בכלל) אפשר להגיש בה פוסטים מסחריים. לדקדקנים, הייתי מציע ליצור קשר עם האדמין ולאשר איתו את התוכן מראש. פרגון מהאדמינים זה תמיד טוב לטראפיק של פוסט בקבוצה. (לפחות מעורר פחות התנגדויות).

    הערה – בקבוצות מסוימות, אדמינים מסוימים יכולים להעלות את הפוסט במקומכם. רובם מחוייבים להצהיר במצב כזה, מי עומד מאחורי הפוסט. (לפחות בקבוצות הרציניות באמת).
    אתם יכולים להעלות בעדינות את האפשרות הזאת, אם אתם לא רוצים לפעול בקבוצה ישירות עם הפרופיל שלכם. אבל קחו בחשבון, שהאדמין לא ירגיש מחוייב למשל, להגיב לשאלות בפוסט, ושהוא לא בהכרך יענה את התשובות והתגובות שאתם מעדיפים שתכתבנה.
  2.  מחקר מקדים יציל מ"מוות" בטרם עת
    אל תניחו שהמצאתם את הגלגל. נסו להבין שלא הגעתם למקום שהתחיל להתנהל הרגע, יש דברים שקרו פה לפניך ויקרו אחריך.
    לפני שאתם כותבים את הפוסט המסחרי שלכם עבור קבוצה מסויימת, בדקו על מה כבר דיברו בקבוצה. בקבוצות פייסבוק, יש מנוע חיפוש פנימי לתכנים של הקבוצה עצמה. ערכו חיפוש על מושגי מפתח שנמצאים בלב הנושא שאותו אתם רוצים לפרסם.
    בחלק מהקבוצות יש גם מדיה ותוכן קבוע מצורף העומד לרשות חברי הקבוצה.
    בדקו גם אותו. יש מצא שהוא לא יופיע בדיונים ולא יעלה בחיפושים. זה לא אומר שלא נחשפים אליו.

    אל תחזרו על דברים שכבר נאמרו, לפחות לא בלי לדעת ובלי סיבה מוצדקת. השתדלו לחדש, לשאוב תוכן מתוך הקהילה ולמצוא משהו שבאמת יפתח אותה ויתרום לה - מעבר למטרה העסקית שלכם. לזה מתכוונים, כשאומרים לכם לתת "ערך מוסף" לפוסטים שלכם. הערך המוסף הוא משהו שהקהילה לא צריכה לעשות כלום בשביל לקבל אותו מהפוסט שלכם. היא מרוויחה בכל מקרה. תשקיעו. זה רק יעבוד לטובתכם.
  3.   אנשים מול אנשים
    לזכור שבקבוצה, אנשים מצפים לדבר עם אנשים, לא עם גופים פרסומיים. זאת אחת הסיבות, שפייסבוק אינה מאפשרת לעמודים מסחריים להיות פעילים בקבוצות.
    עשו את זה אישי. דברו כאדם ולא כעסק. תהיו מוכנים נפשית לכך שפעילות בקבוצה, אומרת שאתם מפוררים קצת את הגבול בין להיות עסק ללהיות בן אדם שלם מלא ואמיתי - כמו כל מי שבקבוצה. בלי לקבל את זה, היחס יהיה בהתאם. (כלומר, לא יהיה).
  4.  רוצה שיקשיבו לך? תתחיל בלהקשיב בעצמך.
    בקבוצות שמתנהלות כ"קהילה", חשוב להיות קשוב לפעילים. לקרוא ולשים לב איזה פוסטים עולים, מי מעלה מה, מה מקבל איזה יחס. להרגיש את הקבוצה מבפנים. להבין את השפה והטרמינולוגיה והז'רגון הפנימי של הקבוצה.

    שימו לב שכתיבה בשפה "שיווקית" או "פרסומית", יכולה להרחיק את חברי הקבוצה מהפוסט שלכם, ועדיף שהפוסט ירגיש הכי "טבעי" בקבוצה, עד כמה שאפשר. (מה שנקרא "נייטיב קונטנט"). לתוכן שכתוב בשפה ובטונים שחברי הקבוצה רגילים אליהם, תהיה יותר הצלחה מלאחרים.
  5.   למה לי פוליטיקה (פנימית) עכשיו?
    בכל קבוצה של אנשים, יש פוליטיקה פנימית. כך גם עם קהילות (במיוחד קהילות פעילות) בפייסבוק. לפני התחלת פעילות בקבוצה, מומלץ לנסות להבין עד כמה שאפשר את הפוליטיקה הפנימית שלה. מי הם מובילי הדיעה? מי מייצר הכי הרבה אנטגוניזם? מי זה שחייבים להגיב לכל פוסט שלו? מי מקבל הכי הרבה לייקים? למה? - זה לא רק המה, זה גם המי. לפספס את זה, זה לא להבין איך פועלת קהילה.
  6.  אורגני זה הכי בריא
    נסו להיות חלק אורגני מהקהילה - אל תהיו "אורח לרגע"; כאלה שכותבים פוסטים ולא מתייחסים לפוסטים של אחרים בתוך הקהילה, נחשפים כאינטרסנטים במהירות.
    כמו שעליך לא עובדים בקלות, תן קרדיט לקהל בקבוצה. קח חלק פעיל בדיונים שלא בהכרך משרתים רק אותך ואת עסק שלך. זה יגרום לאחרים להרגיש יותר מחויבים להגיב לפוסטים שלך, בהתאם


    תוך כדי
  7.  נקמת המשוכפלים
    אל תפזרו את אותה הודעה משוכפלת בכמה קבוצות במקביל, ובטח לא באותו זמן.
    אנשים משתייכים הרבה פעמים למספר קבוצות שעוסקות באותו נושא, וחשיפה שלהם לתוכן משוכפל תגרום להם להבין במהירות שמדובר בתוכן שיווקי/פרסומי/מכירתי ולהתעלם מכך יותר בקלות.
    במקום זה, השקיעו בלבחור 2-3 קבוצות מובילות בנושא, התאימו את תוכן הפוסט לכל קבוצה באופן ספציפי, והמתינו לפחות יום בין הפרסומים בקבוצות השונות.
  8.  אוזן על הדופק
    כאשר אתם פעילים בקבוצת פייסבוק, רצוי להיות זמינים וקשובים כל הזמן, מרגע שהעליתם את הפוסט, ולפחות עד סיום מעגל ההתעניינות הראשוני בו. (קחו בחשבון שהוא יכול לקבל התייחסות בעתיד כי יעלה בחיפושי הקבוצה).
    - קבוצות בפייסבוק חיות בזמן אמת. התלות של הצלחת פוסט נמצאת בכמות התגובות והלייקים שהוא מקבל. אם הוא לא מקבל, הוא נבלע. לכן, כדאי מאוד לעקוב אחרי הפוסט בזמן אמת, להיות נוכח ולהפגין את זה, לענות, להגיב ולפתח את השיח.

    שימו לב: אל "תלחצו" על השיח. נהלו אותו באלגנטיות. כבדו והעריכו את אלה שמשתפים אתכם פעולה והראו להם זאת בכך שתחזירו להם יחס מפרגן או מעריך בהתאם.
  9.  פרטי זה הכי אחי
    לעמודים עיסקיים בפייסבוק, יש אפשרות לקבל הודעות פרטיות מעוקבים.
    אנשים שמתנהלים בקבוצות, רגילים לתקשר ביניהם גם בהודעות פרטיות בשביל למדר מידע מסויים מהקבוצה. אם יש צורך בזה לקידום סגירת עסקה או השגת מטרה פוטנציאלית אחרת, הזמינו ואפשרו פניה אליכם בהודעה פרטית.
    אם אתם עושים את זה, שימו לב לתיבת ההודעות "
    OTHERS", בה מתקבלות הודעות מאנשים שאינם חברים שלכם בפייסבוק.
    כן, זה אומר שלקוחות פוטנציאלים ידברו איתך בפרופיכם שלכם בפייסבוק, אבל זה מחיר שכדאי לשלם. במיוחד בקטגוריות שוק מסויימות שהאינטימיות והדיסקרטיות יפה להן.
    הערה – אם אתם חושבים לפתוח פרופיל מיוחד לעבודה בקבוצות, על מנת להפריד את העבודה מהפרופיל האישי האמיתי והפעיל שלכם, ההמלצה שלי היא שתוותרו על הרעיון.
    יהיה קל מאוד לחשוף את זה. להשקיע בפרופיל נוסף זה זמן ואנרגיה שלא שווים את זה, מפני שבכל מקרה זאת עבירה על חוקי האתיקה של פייסבוק, ואם יגלו אתכם, או ידווחו עליכם, אתם עלולים להפסיד את שני הפרופילים. גם האישי וגם המקצועי. כנ"ל לגבי עמודים שהקמתם ואתם מנהלים


    אחרי:
  10.  לדעת מתי נכשלת
    העליתם פוסט בקבוצה והוא לא הצליח מבחינתכם? נסו להפיק לקחים וללמוד מה עשיתם לא בסדר, (יכול להיות אחד מהדברים שהזכרתי מעלה, אבל גם דברים אחרים),
    למדו מהטעויות שלכם. אל "תלחצו" בפוסט עצמו כדי לקבל תשומת לב בכוח - כי תשיגו בדיוק את ההיפך ממה שאתם רוצים להשיג.

כמו תמיד, אשמח אם למנוסים שביניכם יש עצות נוספות עבור מי שעוקב אחרי הדיון
וכמובן, שגם כל מחשבה נוספת בה אתם רוצים לשתף אותי, תתקבל בברכה בתגובות. אפשר גם בפייסבוק.
מוזמנים לשתף את הפוסט הזה עם כל מי שאתם מאמינים שהוא יכול לתרום לו, לה, לכולם.

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית