ספטמבר 20, 2018

המדריך לזיהוי "פייק ניוז"


תופעות כמו "חדשות המזוייפות" ו"עובדות אלטרנטיביות", מציבים את המציאות שלנו בעולם שבו כבר כמעט אי אפשר להאמין לאף אחד, ולשום דבר.
 
בעולם, "פייק ניוז" היא כבר תעשיה אדירת ממדים, המתבטאת ברובוטים (תוכנות) שאוספים מידע מרחבי הרשת, בונים אותו מחדש ומציבים אותו באתרים מזוייפים המתחזים למקורות מהימנים.
 
בישראל, התעשייה הזאת עובדת קצת אחרת, אבל עדיין מורגשת, לא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית או החברתית אתה נמצא.
 
לא משנה מה תהיה דעתך בנושא מסויים, תמיד תוכל לטעון שהצד השני מציג "חדשות מזוייפות", ורוב הסיכויים שתהיה צודק.
אז איך למצוא את הידיים והרגליים בתוך בליל המסרים והתכנים שנורים לכיווננו על בסיס יום-יומי במטרה שנגיב אליהם ונשתף אותם עם אחרים?
 
מה נכון לשתף ומה לא?
 
מתי זה אקטיביזם ואכפתיות, ומתי אלו מניפולציות, הטעיות וניצול?
 
ריכזתי מספר דברים שמומלץ לעשות,
בזמן שפוגשים תוכן שמתיימר להיות אמיתי, אותנטי וחדשותי, ורוצים להיות בטוחים לגביו.

 
רשימה זו מתבססת על מאמר של פייסבוק עצמו,
שלקחתי את החירות להרחיב ולדייק לטובת הקהל הישראלי.

התילו ספק בכותרת
לסיפורים של חדשות מזויפות, יש לרוב כותרת מושכת תשומת לב.
כזאת שמייצרת הפרעה משמעותית בזרם המחשבות הרגיל.
שימו לב ש"כותרת" בפיסבוק, יכולה להיות הטקסט שמופיע על התמונה המלווה את הפוסט,
ו/או השורות הראשונות בגוף הטקסט עצמו.
שימו לב במיוחד ל:
כותרות שמדברות בקביעה או הצהרתיות,
כותרות מעוררות פליאה, או סתירה מוחלטת למה שאתם יודעים,
כותרות שמרגישות "מופרכות".
רוב הסיכויים שאם זה מרגיש מופרך, זה באמת מופרך.

 
בדקו את הקישור ואת עמוד הכתבה מקרוב
אם פוסט במדיה החברתית מנסה להוביל אתכם לכתבה באתר חיצוני,
אפילו כזה שמוכר לכם ואתם נוהגים לגלוש בו, תנו תשומת לב לסוג הקישור,
ולטקסט המופיע בכתובת הקישור למאמר.
פוסטים של חדשות מזויפות, יובילו פעמים רבות לאתרים המדמים אתר מוכר,
אבל הטקסט של הקישור שלהם, לרוב יסגיר את זה, כיוון שעל המפיצים לייצר שינויים קלים על מנת לדמות לכתובותו של האתר אותו הם מחכים.
שימו לב לשינויים בפורמט הרגיל של האתר, לריבוי שגיאות דפוס וכתיב, לעימוד לא מקצועי ואפילו לפרסומות לא סטנדרטיות המופיעות בעמוד המאמר. כל אלה יכולים להעיד שהגעתם לאתר מזויף.
גם הגעה לאתר קיקיוני שמעולם לא שמעתם עליו לפני כן, יכולה להיות התראה כי מדובר בתוכן מזוייף.

 
בדקו את המקור
וודאו שמי שחתום על פרסום התוכן הוא מקור מהימן שאתם בוטחים בו לגבי מידע בנושא המוצג.
זכרו שגם מקורות כמו עמודי פייסבוק ואתרים שנראים מעוצבים ומנוהלים מקצועית יכולים להיות מזויפים.
זכרו שפעמים רבות הרשת מטעה לגבי מקורות של התכנים המוצגים בה,
כמו למשל ציטוטים שבטעות חותמים עליהם שם לא נכון וכו'...
קל לזייף תמונה המציגה מקור ספציפי, למשל הטוויטר של שר מסויים או מותג,
נסו לבדוק בחשבון המקורי אם הפוסט המצולם עלה שם.
יתכן שפוסט שעלה ירד מסיבות מסויימות, אך אז אפשר לוודא את האמת לגביו במקורות אמינים אחרים.
* במידה ונחשפתם דרך שיתוף, שימו לב מי מחברכם שיתף את הפוסט ומה מידת המהימנות של חברים אלה. (כלומר, האם מדובר באנשים שאתם מכירים, או "חברי פייסבוק" שלא באמת מוכרים לכם).

 
שימו לב לתמונות ולוידאו
פעמים רבות סיפורי חדשות מזוייפים משתמשים בתמונות או סרטונים שעברו מניפולציות בעריכה.
כמו כן, הם משתמשים בתמונות אמיתיות, שהוצאו מהקשרן.
כדי לוודא את המקור של תמונות, אפשר לחפש את התמונה במנוע חיפוש התמונות של גוגל, ולראות כיצד היא מוצגת במקורות שונים, אם בכלל.
במקרה של סרטונים, אפשר לחפש על ידי צילום מסך של פריים משמעותי מתוך סרטון המדובר.

 
בדקו את התאריכים
ברבים, בכוונה, כי יש לפחות שני תאריכים לבדוק:
1. תאריך העליה של הפוסט המקורי ברשת החברתית (במיוחד אם הגעתם דרך שיתוף).
2. התאריך המופיע בכתבה או המאמר שמצורפים בקישור לפוסט החדשותי.
בפוסטים בפייסבוק, אפשר גם להציץ בתאריכים של התגובות.
שימו לב – כותרת מטעה, יכולה להסיח את הדעת מתאריך.
למשל: אם הכותרת מדברת על יום ספציפי בשבוע, אנחנו מניחים מיד שמדובר ביום הספציפי הקרוב ביותר לחשיפתו לסיפור.

 
שימו לב לעובדות ולראיות
קל לעורר רגש באנשים ולגרום להם לשכוח מהצורך לבקש הוכחה או ראייה משמעותית לכך שמשהו שנטען התקיים. הרגש מגיב מהר יותר מהשכל, אצל כולנו.
תנו לרגש להרגע קצת לפני שאתם משתפים, גם אם אתם נסערים מאוד,
וחפשו בתוכן עובדות התומכות במה שנאמר בו.
שימו לב, אנחנו חיים בעידן של "עובדות אלטרנטיביות", וזה אומר שתצטרכו לבחור אילו עובדות לקבל ולקחת בחשבון, ואילו לא... אין היום שום צד אוביקטיבי, ומאחורי כל עובדות שמוצגות בסיפורי חדשות, עומדת אג'נדה. ודאו שלפחות אתם יודעים של מי האג'נדה ועד כמה שאפשר, מה היא.

 
הצליבו מקורות
בדקו: אם סיפור מסויים הגיע אליכם דרך מקור אחד בלבד, ואין מקורות נוספים אשר מדברים על הסיפור, רוב הסיכויים שהוא מזוייף. במיוחד אם מדובר במשהו שערורייתי מבחנתכם במיוחד.
יכול להיות שלסיפור מסויים יש הרבה מקורות, אך אף אחד מהם אינו רשמי או מוכר. גם זה לא מחזק את אמינות הסיפור.
אם נראה לכם שלתקשורת המסורתית יש אג'נדה לא לחשוף את הסיפור, בדקו את המקורות שלו דרך גופים אמינים בתקשורת האלטרנטיבית.
יתכן גם מצב, שבו נחשפת לסיפור ממש בתחילת דרכו, דרך מקור הפריצה. במצב הזה, חכו מעט לפני שאתם משתפים, ותנו לזמן להראות לכם אם מדובר במשהו שיופץ גם בתקשורת המסורתית, או שמדובר בפיקציה גמורה ולא מאומתת.
מצב שקצת מקשה על הצלבת מקורות, הוא פוסטים המתחזים ל"אישיים" (בניגוד לכתבות ומאמרים).
בפוסטים כאלה, חשוב מאוד לוודא מי כתב את הפוסט המקורי, מתי ומה העובדות וההוכחות לתוכן המוצג.
במילים אחרות, חכו לפני שאתם משתפים. תבדקו. עדיף להיות מפיצים מאחורים של תוכן וודאי ממפיצים ראשונים של שקרים והטעיות.

 
אולי זאת בדיחה
לפעמים מרוב אירוניה ומופרכות של חדשות אמיתיות, אנחנו נוטים להתייחס לכל תוכן ברצינות רבה ממה שיוצריו התכוונו.
פעמים רבות, פוסטים בפורמט חדשותי או רשמי כלשהו, הם בעצם בדיחה, או ניסיון לאחת,
רק שלפעמים הם ההתאמה לפורמט והתוכן עצמו מרגישים כל-כך אמינים, שאנחנו יכולים בקלות לפספס אותה.
במצב כזה, רצוי לקרוא קצת תגובות ולראות את היחס הכללי של האחרים לפוסט.
חשוב לזכור גם, שהומור הוא עניין סוביקטיבי ואינדיבידואלי – לכן מה שמצחיק אחד, לא בהרכך יצחיק מישהו אחר, שלא לדבר יעורר בו רגש אחר מצחוק.
כאמור, אנחנו מגיבים ראשית עם הרגש, ורק אחר-כך חושבים.
לא צריך להילחם בזה, אלא לקבל את זה, ולהבין שאנחנו צריכים רגע לתת למחשבות להתבהר, לפני שאנחנו מחליטים איך נפעל.

 
אם הפוסט הועיל לכם, אשמח אם תספרו לי,
וכמובן אשמח למחשבות שלכם ולעצות נוספות לזיהוי "מזוייפות", בתגובות
מוזמנים לשתף את הפוסט הזה עם כל מי שנראה לכם רלוונטי,
אם אתם סומכים עלי כמקור ;)
אפשר גם בפייסבוק:






ספטמבר 12, 2018

המחיר על "להיות עצמך" - פוסט אישי



כששיניתי את השם שלי, לפני משהו כמו 22 שנה, יצרתי את מייקל.
כל מה שידעתי אז, הוא שאני בתחילתו של תהליך מחודש של הגדרה עצמית,
כי כשמחליפים שם, מחליפים איתו עוד הרבה דברים אחרים.

בשלב מסויים, ממש ישבתי וערכתי בחירות.
תוכנות. סגנון דיבור. התנהגות פיסית ומנטלית.
יש כאלה שיחשבו שזה בלתי אפשרי,
או שמה שעשיתי הוא "להתרחק מהקבלה של עצמי כעצמי",
ופניה לנתיב "לא טבעי" לאישיות שלי.

הם לא יכולים להיות רחוקים יותר מן האמת.

כפי שאני תופש את זה, אנחנו כולנו חומר ניתן לעיצוב והתאמה.
אין בנו משהו סטטי. הכל דינאמי, פלואידי ובר שינוי.
מה שטבעי לאחד, יכול להיות לא טבעי לאחר,
אבל כשפורשים את כל הדברים אחד לצד השני,
מבינים שהכל עניין של בחירות.

יש בחירות שהפכו להרגלים.
הרגלים אפשר לשנות.
אפשר לרכוש חדשים.
אפשר לעצור.
אפשר לחדש.
הסוד הוא תמיד במנוע של הבחירה
ובדלק שמאכיל אותה; המוטיבציה.
כי זה מה שמתחזק את ההתמדה.

***

כש"מייקל" היה קיים כבר שלוש שנים וקצת,
התחלתי ללמוד בבית הספר למשחק "בית צבי".
חלום ילדות, שנגנז לטובת בחירות אחרות וטובות יותר עבורי מאוחר יותר,
אבל בשנה היחידה ומלאה שבה למדתי משחק,
למדתי המון גם על פיתוח אישיות, והדרך בה התנהגות מקרינה על דמות.

תחשבו על זה רגע, ללמוד משחק באופן אינטסיבי,
בזמן שאתה שקוע בתהליך שינוי והגדרת האישיות שלך עצמך.

לקראת סיום השנה הזאת, בה יצקתי את מירב מאמציי ללמידה וספיגה,
אמר לי אחד המורים:
"אתה מאוהב מידי במייקל. לכן אתה לא מוכן לוותר עליו בזמן שאתה על הבמה,
וזאת הסיבה שאתה לא מאפשר לשום דבר אחר להיכנס".

כואב, כמה שהוא צדק.
בזמן שעיצבתי את מייקל על חורבות האישיות הקודמת שלי,
והייתי כל-כך גאה בהישגים שהשינויים האלה הביאו,
באמת שלא רציתי לתת לשום דבר אחר להיכנס ולמלא את מקומו.
אפילו לא לכמה רגעים.
אפילו לא בשביל תפקיד.

וכך, יתכן ו"מייקל" היה המחיר ששילמתי על החלום של קריירה במשחק ובימוי.
 
אבל המחיר היה שווה את זה.

לקחו כמה שנים עד שהפנמתי באמת את כל הדברים החכמים שלימדו אותי השיעורים ב"בית צבי".
אחרי שירד הלחץ, והמתח וכל העומס הרגשי שמייצר בית ספר למשחק כמו המוסד הספציפי הזה,
דברים פתאום התיישבו במקומות לא צפויים – ואיתם, גם התובנה שגם "מייקל" צריך ללמוד לשחרר את עצמו לפעמים, כדי לתת למשהו חדש להיכנס.

***

היו לי כמה אהבות גדולות בחיי.
אף אחת, לא דמתה לאחרת.
אף אחת לא תתקרב לקרסוליה של אהבתי הנוכחית.
עוד מעט 10 שנים.
חמסה.

ובכל האהבות האלה, למעט זאת של ימנו, היה שזור אלמנט מסויים כחוט השני.
חוט שני, שכשמושכים בקצה שלו, כל האהבה נפרמת.

מה זה היה החוט הזה?

זה היה הצורך הבלתי מתפשר שלי, להגן על מייקל, כמייקל.

זאת היתה המלחמה האינסופית, להיות בדיוק מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה,
וכל דבר שאותת כניסיון לשנות את זה, ספג את מלא הארטילריה שמייקל פיתח על מנת "להגן על עצמו". גם בתוך הזוגיות.

אני יודע מה חלק מכם חושבים עכשיו,
"אבל זכותך כמייקל להיות בדיוק מי שאתה".

יתכן.
אבל האמת שעל הזכות הזאת יש מחיר.

המחיר הוא, שאם אתה כל-כך עסוק בעצמך, ורק בעצמך,
אתה לא באמת משאיר מקום לזוגיות.

לפחות לזוגיות אמיתית, כמו שאני תופס אותה,
שמבוססת על תיקשורת מלאה וכנה ב-100%.
תקשורת נקייה ממניפולציות.
נקייה מסודות.
נקייה מאג'נדות אגואיסטיות ואגוצנטריות.
תקשורת שהופכת שני אנשים,
לאחד.
על בסיס של קבלה מלאה.
על בסיס של ביטול השיפוטיות.
על בסיס של תמיכה מלאה במי שאיתי,
גם כשזה "לא מתאים".
גם כשזה מתנגד לרצון או צורך שיש לי לגבי עצמי.
גם כשזה אומר לשים בצד את המגנים וכלי הלחימה ובראשם האגו.

***

הדבר החשוב ביותר שלמדתי על זוגיות בשנים האלה,
הוא הצורך להיות גמיש בשאיפות האישיות שלך.
אתם בטח חושבים עכשיו על המילה "פשרה", אבל אתם לא יכולים לטעות יותר.

"פשרה" היא משהו שאתה נאלץ לעשות, כשאין ברירה אחרת.
לעומת זאת, בחירה, שנעשית במודע, מתוך רצון להגיע למטרה מסויימת, לא יכולה להיות פשרה.
אפילו לא קרוב.
היא צריכה להיות נועזת.
פשרה היא לא נועזת אף פעם.

בן זוגי ואני בוחרים לשאוף אחד אל השני, ולצד השני,
ולא לתת לשאיפות האישיות שלנו, בשום צורה, לדרוס את הקשר שיש ביננו,
שמבחינתנו הוא היסוד המוצק להכל. בלעדיו, בשביל מה בכלל לשאוף?

***

לאורך השנים אני שומע יותר ויותר אנשים אומרים משפטים כמו:
"מגיע לי יותר", או "אני לא צריך להשתנות בשביל אף אחד".
והמנטרות האלה נשמעות להם מאוד הגיוניות,
לאור התקופה הסופר אגוצנטרית שאנחנו חיים בה,
שמקדשת את הטיפוח העצמי, ואת האהבה העצמית
– אבל מזניחה כמעט כל סוג אחר של טיפוח,
וכמעט כל סוג אחר של אהבה.

החיים הם לא חד ממדיים.
יש רגעים שנכון בהם לטפח את עצמך כעצמך,
אבל בתוך זוגיות, ואני מדבר עכשיו על האידיאלית ההדדית והשוויונית,
יתכן והמנטרה הזאת זקוקה לשינוי,
אם אנחנו לא רוצים שהיא תחבל לנו בזוגיות עצמה.

יכול להיות שגם אתם כמוני,
נמצאים עכשיו על הספקטרום של עיצוב האישיות שלכם,
ויכול להיות שאתם עובדים מבחירה על כל אספקט של האישיות הזאת,
ויכול להיות שאתם גאים בה, על ההישגים שלה,
ויכול להיות שאתם מלקים אותה, על כך שהיא מאכזבת אתכם,
אבל איפה שלא תהיו,
אם האישיות הזאת שלכם רוצה בקשר זוגי אמיתי,
היא חייבת להניח למשהו חדש להיכנס,
וזה אומר לוותר על עצמה, קצת.
לפעמים.
לפחות במקומות מסויימים.

זה אומר שמקומות מסויימים, כדאי לנו לחסום את הקולות האלה שצועקים לנו:
"זכותי להיות אני ואתה תקבל אותי כמו שאני – או לא בכלל".
כי לרוב, זה פשוט לא עובד ככה.
אם כל מה שמעניין אותך הוא להיות עצמך, וזה יותר חשוב מהזוגיות,
יש שני אנשים שכל אחד מהם עסוק בלהיות עצמו.
והם לא עסוקים בלהיות "אנחנו".
מה זה יכול לעשות לזוגיות...? אתם יכולים לנחש.

אף אחד מאיתנו לא מושלם.
קשר זוגי, הוא עבודה לאורך כל הדרך.
אין ימי חופש.
אין ימי מחלה.
ואם עושים את זה טוב, יש יותר ימים שבהם העבודה הזאת יותר מהנה ופחות מורגשת.
אבל היא תמיד שם.
כי שני אנשים,
שתי ישויות, שתמיד שואפות להיות כל אחת היא עצמה,
צריכות הרבה מודעות ואנרגיה על מנת לוודא שההתפתחות שלהן,
לא תרחיק אותן אחת מהשניה.
הן מעצימות ומחזקות אחת את השניה.

אני לא איזה גורו לענייני יחסים,
לא פסיכולוג או טרפיסט, או כל סוג של מטפל.
כאמור, כל מה שיש לי להציע,
נובע מתוך הניסיון האישי הסוביקטיבי שלי.
אבל אם מישהו מכם יכול לקחת מכאן משהו,
אני נותן אותו בשמחה:

תהיו בטוחים בעצמכם, בתוך הזוגיות שלכם, או בזוגיות שאתם שואפים אליה,
ותנו לביטחון הזה לאפשר לכם לנוע לאורך הבחירות בחופשיות.
ללא אנוחיות.
ללא ניתוק מהצרכים של הצד השני.
בחשיפה מלאה.
בתקשורת מלאה.
עם הרבה קשב.

כוח, הוא משהו שאנחנו מדמיינים שיש לנו, כשאנחנו נקראים להגן על משהו שחשוב לנו.
וודאו שהכוח הזה, מגן על מה שחשוב באמת: היסוד, הבסיס – הזוגיות.
כמובן שהדברים מבקשים להעשות בהדדיות משני האנשים שבזוגיות.
לא רק מכיוון אחד.

אם תעשו את זה,
אני מאמין שיש יותר סיכוי שתגשימו גם את השאיפות האישיות שלכם,
אבל אל תעשו את זה בציפיה לתמורה.
למעשה, עשו את זה תוך שחרור מלא, שמאפשר לדברים חדשים להגיע ולצמוח.
דברים שיתאימו יותר לזוגיות, וגם לכם באופן אישי,
כי תזכו לשמור עליהם אחד לצד השני.

אשמח למחשבות שלכם בעקבות הפוסט הזה,
אפשר גם בפייסבוק:


חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית