דצמבר 10, 2018

סיכום 2018 בפרופיל האישי שלי בפייסבוק -ניתוח תוכן

הנה סיכום 2018, שאני מניח שלא תראו בשום מקום אחר:
לפניכם סיכום הנתונים השנתיים מהפוסטים בפרופיל האישי שלי,
הכולל ניתוח אפקטיביות תוכן חברתי, לצד נתונים נוספים שסקרן אותי לבחון את השפעתם.

לא, פייסבוק עדיין לא מספקת את הנתונים האלה באופן מסודר בפרופילים אישיים,
הייתי צריך לאסוף אותם ידנית, פוסט-פוסט,
ובגלל העבודה הסזיפית, והזמן שהדברים לוקחים,
נאלצתי לוותר על הרבה נתונים שמעניינים אותי ונמצאים במרחק נגיעה,
אם רק נלך לחפש אותם בעצמנו.

חשוב לי לציין, שהפרופיל שלי לא  מספיק באמת בשביל להשליך את הנתונים ממנו על כל הפלטפורמה באופן מדויק וגורף, אבל אולי הם יכולים לתת לפחות מושג לייצרני תוכן מהסוג והתחום שלי, או לספק השראה ומחשבה, לכאלה שמתכננים להצטרף.

את הנתונים אתם יכולים לראות בגראפים המצורפים, לא כולל דצמבר, כי הוא עדיין בתחילתו.
ואם מעניין אתכם, מוזמנים לקרוא את המסקנות האישיות שלי,
שכאמור, נכונות בעיקר לי, ומי שיוסיף עליהן נתונים, יעזור בהרחבת הפרספקטיבה
לגבי הפרשנות שלהם גם עבור אחרים.


שימו לב שהשנה מתחילה משמאל

ניתוח תקופתי

1.      אז מה היה לנו בחודש יולי?

בסדר, בואו נתחיל באקשן שמעניין את כולם וישר קופץ לעין:
החודש הטוב של השנה הוא ללא ספק יולי, ומשם העניינים מתחילים להתדרדר במהירות.
אבל יולי לא מתאפיין רק באינטראקציה הגבוהה ביותר שקיבלתי על הפוסטים, אלא גם בכמות הפוסטים הגדולה ביותר שפרסמתי במשך השנה.
38 פוסטים, זה קצת יותר מפוסט אחד ביום.

בחודש זה פירסמתי 11 פוסטים מקצועיים, ו-27 פוסטים אישיים,
עליהם קיבלתי 2641 לייקים ו-643 תגובות.
יש שתי סיבות מרכזיות לשיא בכמות הזאת:
1. סרטון שצולמתי אליו בנושא "חוק הפונדקאות", שעלה במאקו גאווה.
2. היה לי יום הולדת.

עוד דבר שקרה בחודש יולי, היא ההשפעה הניכרת בפועל בשינוי אלגוריתם הניוז-פיד של פייסבוק. לקח לו קצת זמן להתיישב, אבל ברגע שהופעל, ההתדרדרות בנתונים ברורה מאוד.
אין לי ספק, שהירידה בחשיפה והתגובתיות, הן שהניעו אותי, בין השאר, לפרסם פחות פוסטים מבחודשים הקודמים. עד סוף השנה, כמות הפוסטים שפרסמתי בחודש, ירדה לכמעט חצי מהכמות בשיא.

מעניין, שאחרי זיגזוגים מדאיגים מתחילת השנה, גם מניית פייסבוק החלה לצנוח בעיקביות משמעותית החל מיולי ועד היום.
אחרי שנחשפה במרץ פרשת "קמבריג' אנליטיקה", ולאחר עדותו הלא מעודדת בעליל של מארק צוקרברג עצמו מול הקונגרס האמריקאי באפריל, נראה שפייסבוק אינה מצליחה להתאושש עדיין ממשבר האמון הכללי שגרם משתמשים רבים ובהם הרבה מובילי דעה, לנטוש את הפלטפורמה או לזנוח את השימוש בה לטובת פלטפורמות אחרות.

חודש יולי, בדיוק במרכז השנה הקלדרית, מראה נתונית גם בפרופיל האישי שלי את השיא והצניחה.

2.      תרדמת חורף

קצת קשה לי להסביר למה דווקא בחודשים הקרים והגשומים של השנה, פברואר עד מרץ, התגובתיות בפרופיל שלי נמצאת בשפל הניכר ביותר שלה.
אולי האצבעות שלנו קופאות...

אולי לא קרה שום אירוע חברתי משמעותי שבחרתי להתייחס אליו בפרופיל שלי.
כן, במרץ עצמו פרצה כל פרשת "קמבריג' אנליטיקה" אך למרבה האירוניה,
דווקא בנקודה זו מסתמנת עליה בחשיפה ובתגובתיות. 

יתכן מאוד שכמו תמיד, דווקא החשש מהנורא מכל, משך אנשים אל הפלטפורמה,
לבחון בעצמם על מה כל המהומה... ואולי לא...

מה שברור במובהק הוא שבחודש פברואר, נרשמה כמות התגובות הקטנה ביותר שקיבלתי במשך השנה.
האמת, אני סקרן לגלות עם מדובר מקריות או מחזוריות. נצטרך לחכות לשנה הבאה כדי לדעת.

3.      משחקי אביב

ממש כמו בטבע, מאמצע מרץ מתחילה התעוררות גם באינטראקציה וגם בחשיפה.
הזכיה של נטע באירוויזיון וכל האירועים סביבה, היווה סיבות טובות להתרגשות חברתית.
אני אישית, כחובב אירווזיון מושבע, מצאתי את עצמי באופן טבעי מעלה תכנים אישיים בנושא, והאהבה לנטע עשתה את רוב השאר.

בחודש אפריל העליתי 18 פוסטים אישיים,
ו-6 פוסטים מקצועיים שנהנו מתגובתיות טובה בהרבה מבחודשים הקודמים.

4.      חכם בשמש – ראש גדול

השמש הקופחת ולחות של אוגוסט, כנראה מספקות לנו שעות נוספות להשלמת מידע במזגן. אחרת קשה לי להסביר, למה דווקא בתקופת שיא החופש הגדול של הילדים, בה כמעט ולא מתקיימים קורסים, הרצאות או סדנאות – כי כולם אמורים להיות בחו"ל,
דווקא אז – ולמרות התחלת הפעולה של האלגוריתם החדש, התוכן בפרופיל שלי נפגע באופן די מינמאלי.
בחודש אוגוסט השנה כתבתי 15 פוסטים אישיים, ו-שימו לב – 20 פוסטים מקצועיים, שזכו לתגובתיות מרשימה ביחס לכל מה שפעל נגדה.

מאוד הגיוני, שבנתונים אלו קשורה גם פינת תוכן מקצועית שיזמתי בעמוד שלי, #כלי_כתיבה, שכללה 5 פוסטים בסידרה, שכרגע מלראות את הנתונים היחסיים שלה, ממש מתחשק לי להמשיך.

5.      איפה באמת הראש שלנו?

בספטמבר מתחילה השנה העברית. שלא כמו אחותה החורגת השנה הלועזית, השנה העברית פוצחת בשורה של חופשים, בהם הזמן הפנוי של כולנו, ובמיוחד של הורים לילדים צעירים מוקדש לבילוי עם המשפחה ועם חברים.

7 ימי עבודה בדיוק, היו בספטמבר הנוכחי, מה שאיפשר לישראלים רבים לקחת חופשה ארוכה, לטוס לחו"ל ובכלל, להיות פחות מול המחשב והנייד ברמת המדיה החברתית בפייסבוק.

עם זאת, למרות שכתבתי 15 פוסטים פחות מבחודש הקודם,  ולצד המשך הירידה התלולה בחשיפה שסיפק האלגוריתם החדש, עדיין ראיתי תגובתיות "הגיונית", ביחס לנסיבות שהערכתי כבר אז שמשפיעות מבחוץ.
בספטמבר כתבתי 11 פוסטים מקצועיים, ורק 9 אישיים.

הפוסט המוגב ביותר בחודש הזה, הוא פוסט חווית שירות מפוספסת, שהוא משהו בין האישי למקצועי, קשה לי למקם במדויק.

דבר אחד בטוח, גם בחודש הזה היתה היענות טובה לפוסטים המקצועיים, באופן יחסי לשאר הפוסטים.

6.      אחרי החגים יתחדש הכל

אוקטובר מסמן נשימת הקלה בצניחה החופשית של החשיפה והתגובתיות, ומתייצב באופטימיות זהירה. בנובמבר קצת ירידה בלייקים, מתקזזת עם קצת עליה בתגובות, 

וסה"כ נראה שקל לצפות איך יראו הנתונים בדצמבר, ביחס להתחברותם עם הנתונים של ינואר 2018.
אוקטובר הוא חודש החזרה ללימודים, אך ברמה האישית, זה היה חודש הטיול השנתי הגדול שלנו לחו"ל, מה שאולי הקטין את כמות הפוסטים, אך שמר על תגובתיות סבירה באופן יחסי.

בנוסף, בסוף אוקטובר, גם נערכו הבחירות לרשויות המקומיות, נושא שהפיד שלי עסק בו באובססיביות לאורך המועד המתקרב.

בנובמבר איבדנו בן בית, את החתול שלנו אלישע, ופייסבוק הועיל לחשוף את הפוסטים בנושא מעבר לממוצעים הרגילים, כך שהורעפה עלי בפוסטים האלה אהבה רבה בתגובות ובלייקים – מוקיר עליה מכל ליבי.


מסקנות כלליות:

א. תמהיל אישי/מקצועי
למרות שאני בהרגשה שרוב חברי בפייסבוק הם קולגות מקצועיות, סטודנטים שלמדתי ובוגרים, אין ספק שהתוכן הכי מוגב שאני מעלה, הוא תוכן אישי – ולא סתם, אלה פוסטים שנרתמו לשרת אג'נדות חברתיות והתנהגותיות באופן מובהק.

אני לא מדבר על תמונות אישיות שפשוט לעשות להן לייק ולהמשיך, אני מדבר על פוסטים עם דיון עומק מורכב, תגובות רבות בין המגיבים לעצמם, וכמובן עם מעורבות גבוהה מאוד שלי בשיח.
מכאן אני נוטה להסיק את מה שכבר הרגשתי אינטואיטיבית בעבר לגבי מותגים, וניכר ברוב מקרי המבחן שנכחתי בהם לאורך השנה האחרונה: אנחנו נמשכים לפני הכל לרגש, ומעורבות חברתית, המראה יישום בפועל של ערכים אישיותיים – ממגנטת אותנו במדיה החברתית ומניעה אותנו להגיב.

אנחנו מרגישים טוב שכאנחנו מזדהים אידיאולוגית עם כותב פוסט, וגם כשאנחנו נלחמים להגן על אידיאולוגיה סותרת – בכל מקרה, קשה לנו להישאר אדישים.

המגמה הברורה של יותר ויותר מותגים ואושיות לחבר את עצמם תדמיתית לנושאים חברתיים, מוכיחה את עצמה מענק עד זעיר. מקונגלומרנט מטורף ועד איש מקצוע בודד, שפשוט משתף אחרים באיך שהוא רואה את העולם.

גילוי נאות: אני קורא "פוסטים מקצועיים", לתכנים שעוסקים בנושאים המקצועיים שאני מתפרנס מהם. לא מדובר בפוסטים מכירתיים מכל סוג שהוא, איסוף לידים או כל דבר דומה. המטרה של הפוסטים האלה היא דיון מקצועי, או קריצה מקצועית במקרה הקליל יותר. לא מעבר לכך.
תמהיל פוסטים מקצועיים/אישיים בהתאמה לצבעים בכותרת


ב. האמת על השינוי באלגוריתם
חשבתי שאולי לא באמת, אבל כן, אין ספק שהשינוי באלגוריתם ואסטרטגיית התוכן המעודכנת של פייסבוק, פגעה קשות בחשיפה של פוסטים וכתוצאה מכך בתגובתיות.

אי אפשר להתעלם מכך, וכדאי לזכור שצוקרברג עצמו התריע שלהערכתו יתכן והשינויים יגרמו למשתמשים רבים לפקוד את הפלטפורה בתדירות נמוכה יותר מבעבר.

ובכן, אם זאת הדרך שלו להגיד "פשוט לא יראו אתכם", התוצאות מדברות בעד עצמן.

ג. מי שמשקיע, מגיע

למרות שלא ספרתי אותן פרטנית, אני מודע ומעריך את העובדה, שאחוז ניכר מהמגיבים לפוסטים שלי, משקיעים בתגובות שלהם הרבה זמן ומחשבה. אלה באים לביטוי בתגובות ארוכות, קריאה והתייחסות לתגובות של אחרים בדיון, והמשך דיונים בהודעות פרטיות, וכד'.

לא אחת, אנשים שאני נפגש איתם פנים אל פנים, מגיבים לי בזמן אמת בע"פ לפוסט ספציפי שראו בפרופיל, גם אם לא הגיבו לו שם. זה מחזק ומעודד לא פחות, למרות שהתגובות האלה לא באמת עוזרות לחשיפה מדידה. מה שהם כן מעידות זה על עניין. פרמטר לא פחות חשוב, שפייסבוק לוקחת בחשבון בתיעדוף פוסטים בפיד (התעקבות על פוסט), ולא מציגה כנתון למשתמשים הפרטיים.

אני מעריך ומוקיר תודה מיוחדת למגיבים משקיעים, ומשתדל מאוד להשקיע בהם חזרה.

ד
. אמור לי מי חברך
נטוורקינג הוא עדיין שם המשחק. לא יעזור כלום, ברשת החברתית, זה לא רק "כמה" מגיבים לך, זה גם ה"מי". מובילי דיעה חברתיים בפייסבוק, יגרום לפוסטים שלכם להיחשף יותר, אך אולי כדאי לעדכן את אותם מובילי דיעה באגרסיביות של האלגוריתם, על מנת לעורר חלק מהם שנרדמו על זרי הדפנה, והפסיקו להגיב לאחרים, בטוחים ש"מקומם שמור". ובכן, תחזרו לעבוד חברים, או שתגלו מהר יותר ממה שאתם רוצים כמה הוא לא.

ה. זיהוי דפוסים מול הדינאמיות של הפלטפורמה, והיחס לחשיפה
למרות שהיינו רוצים להאמין במקום מסויים שהאלגוריתם של פייסבוק יקפא על שמריו, כך שנוכל לפצח ולרתום אותו באפקטיביות למטרותינו, זה לא המצב באמת.

האלגוריתם של פייסבוק, והאיפיון הטכני של הפלטפורמה משתנים כל הזמן.
חשוב לזכור שפרופילים שונים מקבלים אחוזי חשיפה אחרים מסיבות שונות,
וכמוזכר כאן קודם לכן, 
כל הנתונים והמסקנות שהופקו מהן בפוסט הזה מתייחסים אך ורק לפרופיל האישי שלי בלבד.
המון משתנים משפיעים על החשיפה והתגובתיות, חלקם תלויים בפייסבוק, וחלקם תמיד יהיה תלוי במשתמש עצמו.

דברים כמו יצירה של תוכן שבאמת מעניין ומעורר דיון ו/או מעודד הפצה,
מידת התאמת התוכן לקהל העוקבים שלנו,
זמני פרסום נכונים,
הבנה ביצירת ועידוד תגובתיות במודע, ותוך שימוש בטכניקות כתיבה מפעילות,
אלה ורבים אחרים, תמיד יהיה קודם כל באחריותו של יוצר התוכן.

נתון מעניין, שנשאר קבוע למעט שתי החרגות בשיאים (השלילי והחיובי),
הוא היחס הכמעט קבוע בין כמות הלייקים לכמות התגובות.
במומצע, היחס הזה עומד אצלי על 4.36 לייקים, על כל תגובה, ללא קשר לכמות הפוסטים, או לשינוי באחוזי התמהיל בין האישי למקצועי.

יחס לייקים תגובות מול כמות פוסטים בחודש


הנתון הזה מאיר זרקור על הגורם האנושי בתוך הפלטפורמה, ומראה שההתנהגות האנושית נשארת פחות או יותר קבועה, כשמדובר באנשים שמרגישים נוח להביע את דעתם ולהראות את עצמם באופן ציבורי ברשת החברתית.

אם לוקחים בחשבון את ההערכה הגסה שרק כ-20% מהחברים בפייסבוק משתייכים באופן כלשהו לקטגוריית יוצרי התוכן, (בה נכללים גם מגיבים), אפשר לחשב הערכה גסה ולא ודאית לכמות החשיפה של כל פוסט מקבל – כך:
סה"כ תגובתיות (תגובות+לייקים+שיתופים) = 20%
כמה זה ה-100%?

חשוב לציין שהנתונים מאירים את המצב ברטרוספקטיבה, ואין כל התחייבות שפייסבוק לא תשנה את הפרמטרים של החשיפה בניוז-פיד, ללא התראה וללא הודעה רשמית בעתיד.

ו. "אני לא משוגע", טען המשוגע.
בכלל, אם אתם מכירים אותי, אתם יודעים שאני לא חסיד גדול של נתונים מספריים.
אני אחד שיותר פועל מהבטן, מהאינטואציה ולא מאמין לפלטפורמות שמספקות תמיד בעיקר דטה   שמשרת את האינטרס שלהן.

המספרים, כמו תמיד, ללא יוצא דופן במקרה הזה שלי, עוזרים להצדיק או להפריך אמונות שאנחנו כבר מחזיקים בהן.
אז גם כאן, גשו בזהירות רבה. הטילו ספק בהכל. בידקו בעצמכם – אל תתעצלו.

האמת היא, שבשביל הנתונים המעניינים באמת, תמיד צריך לעבוד קשה, סזיפי ובחוסר זוהר מוחלט.
לא רק שלרוב הם לא יוצגו לנו, הרבה פעמים הם יוסתרו מאיתנו בכוונה מסיבות שונות.
עלינו לחפש אותם, למצוא אותם, ואז לנתח אותם כמיטב יכולתנו – והכל נגד הסיכויים במערכת שמתעדכנת כל הזמן וממשיכה לבלבל אותנו.

כאיש תוכן, אני נוהג לשים את המספרים בצד, אבל האסטרטג שבי עוד נאחז בהם מדי פעם, כי צריך עוגן מסויים להאחז בו. אי אפשר לא להאמין לכלום כל הזמן.
את הניתוח הזה עשיתי בעיקר בשבילי. כדי להכיר טוב יותר את פרופיל הפייסבוק שלי,
את היכולות שלי בפלטפורמה, ואת היחס שלה אלי.

אני משתף אתכם עם הרבה תקווה לעורר בכם השראה לעשות כמוני
–במיוחד אם אתם כבר יצרני תוכן מקצועיים ברמה כלשהי, ותמיד שואפים ליותר.

***

שתיהה לנו 2019 מוצלחת, חברתית ומלאה בסיפורים טובים ומעוררי השראה.
אם הפוסט הזה הועיל לכם, אשמח אם תספרו לי איך.
כמו תמיד, אשמח למחשבות שלכם בתגובות
וכמובן מוזמנים לשתף עם מי שמרגיש לכם רלווטי לגביו.
אפשר גם בפייסבוק:





דצמבר 09, 2018

המותג ותיאוריית המשחקים - #המותג_ככלי_עבודה



"מותג", הוא מושג שלא שווה שום דבר
אם הוא לא "כלי עבודה" עבור מי שמשתמש בו.
הפוסט הזה מיועד לאלה שרוצים להעמיק את הידע
ולשכלל את האפקטיביות של כלי המותג
עבור העסק או האירגון שלהם.


איזה משחק משחקים?
עולם משחקי המחשב הוא דוגמא נהדרת למשחקים
"אינסופיים" בהם "אי אפשר למות"
 והמשחק נמשך כל עוד יש עניין לשחקנים.

ההבדל בין עסקים שמשחקים "משחק סופי" במטרה "לנצח",
לבין עסקים שמשחקים את "האינסופי", במטרה לשרוד לאורך כמה שיותר זמן,
הוא ההבדל בין עסקים שנותנים מענה לצרכי העסק ישירות דרך האינטרסים שלהם,
ועסקים שמסננים את האינטרסים שלהם דרך *ערכי* העסק או המותג.

על פי "תורת המשחקים", מי ש"מנצח" או "מפסיד", צריך כל פעם להתחיל את המשחק מחדש – אם באפשרותו, בעוד שמי שמשחק את המשחק הארוך  או ה"אינסופי", מבין איך לחלק את האנרגיה והמשאבים שלו, כך שקו הסיום לעולם לא יגיע. 

סליחה, אני מכיר אותך בכלל? 

איך אתם מגיבים כשמישהו מתנהג
כאילו הוא מכיר אתכם, אבל לא מכיר אתכם באמת?
ערכים, הינם אמונות בסיס, המחוללות בפועל את ההתנהגות של אנשים ושל מותגים.
התנהגות, היא בעצם זאת שיוצרת את ה"אופי" של ישות, כלשהי,
ולרוב, יחודית ככל שתיהיה, היא עיקבית - מה שהופך אותה לצפויה. כלומר, נוחה להתמודדות.
תחשבו רגע על אנשים שההתנהגות שלהם לא צפויה בכלל, ומה התחושה שלכם בקירבתם?
אם התשובה שלכם היא שאתם נמשכים לכאלה, אתם כנראה אנשים עם הרבה ביטחון עצמי ויישות מאוד מגובשת. רק זכרו שזה לא מה שניתן להגיד לגבי מרבית בני האדם.

עסקים שאינם פועלים על בסיס סט ערכים ספציפי, מבודל ועקבי,
ימצאו את עצמם מנסים להשיג את מטרותיהם באופן שמבלבל את הצרכן,
מפני שלא יפגינו אופי עיקבי. 

יותר מכך, בגלל שהצרכן לא רואה יישום בפועל של ערכים ספציפיים,
אין לו שום סיבה ריגשית להיקשר למותג או לעסק, מעבר לסטוץ חד פעמי פה ושם.
אין לו גם שום סיבה להאמין לעסק  – שכן אמון נרכש רק במצב של עיקביות יציבה.
כולנו יודעים כמה קל לאבד את האמון שלנו במישהו,
וכמה קשה אם בכלל אפשרי, לרכוש את האמון שלנו חזרה.
במיוחד כשהשוק מציע תחליפים יציבים ומספקים יותר רגשית.

החזון המפוחלץ של רוב העסקים והאירגונים 

מצב בעייתי רווח נוצר, כשהעסק או המותג מצהירים על הערכים מסוימים,
אך לא מתנהגים לפיהם בפועל.
תזכרו בכל "חזון חברה" שראיתם אי פעם,
רובם נראים אותו הדבר וכוללים ערכים של: מובילות, הצטיינות בשירות, אכיפתיות למוצר ולאיכות התוצרים, ולפעמים גם עוד כמה ערכים חברתיים כמו שימור הסביבה, תמיכה בקהילה וכו'.

רוב מסמכי החזון הם פחות או יותר "קופי-פייסט" אחד של השני, במיוחד בקרב עסקים השייכים לאותה קטגוריית שוק, מה שכבר מסמן את חוסר הבידול והאדישות הצרכנית הצפויה מול ההצהרות הגנריות החוזרות על עצמן ממתחרה למתחרה.

אם לכל המותגים והעסקים יש את אותם ערכים, הם בעצם אותה פרסונה משוכפלת, או פרסונה אחת אחידה מכיוון הצרכן. אין הבדל מבחינתו מי אמר מה מתי, כי כולם אותם הדבר, גם מבחינתו, אבל בעיקר מבחינת עצמם.

המילים של החזון תלויות הרבה פעמים על שלט גדול בכניסה לעסק,
אך לרוב הן נשארות שם, רק מילים, בלי שום יישום בפועל, הנראה לעין או מורגש מעשית על ידי הצרכנים ובעיקר על ידי עובדי החברה - אלה שמכירים את המערכת מבפנים ויודעים שמילים לחוד ומעשים... לפי מה שרווחי וטוב תדמיתית, בלי התייחסות ממשית לערכים בפועל.
מותג צריך להיות מבפנים,
מה שרוצים שהחוץ יפגוש ויכיר

איך עסק אמור לשכנע את הצרכנים שלו בערכיו,
אם הוא לא מצליח לשכנע אפילו את העובדים שלו בהם?
האם יעזור שהעובדים ישננו ויחזרו על הערכים האלה כדי לגרום להם להאמין שהם קיימים?
אתם יודעים את התשובה מניסיונכם האישי.

כדי לשכנע עובדים וצרכנים שיש לעסק או מותג ערכים,
הוא חייב להתנהג לפיהם בפועל, בכל בחירה ובדרך לכל מטרה של העסק או האירגון – מכירתית או תדמיתית. 

אם יעשה זאת, הוא לא יהיה זקוק למניפסטים של חזון על הקירות,
כי כל מי שיבוא במגע עם העסק, יהיה עד לערכים אלה בפועל וישגרר אותם לעולם החיצוני, בלי שאלה ילכו לאיבוד או יעוותו ב"טלפון שבור" בדרך.


תור מי עכשיו? 

חזרה לתיאוריית ה"משחק הארוך":
מי לדעתכם ישרוד ויצליח יותר במשחק ש"אין לו סוף"?
זה שמשרת את האינטרסים שלו בלי שלאפשר לצרכנים לסמוך עליו,
או זה שמעורר בנו תחושת "אני מכיר אותו" לאורך זמן?
מי יכלה את המשאבים שלו קודם?
מי יראה רווחים גדולים יותר בשורה התחתונה?
מי יבנה קהל נאמן של צרכנים ומי יאלץ בכל פעם לצאת למלחמה על הקהל מחדש?

בלי לנהוג על פי הרגשות הספציפיים
שלו,  המותג לא באמת קיים.
מיתוג, הוא לא רק נראות. 
הוא כלי עבודה מהותי בארסנל האסטרטגיה.
נראות אחידה ומקצועית, היא התחלה טובה,
אבל היא לא מספיקה בשביל לשכנע את העולם שבאמת יש כאן "מותג".
גם סלוגן לא, טוב ככל שיהיה, אם לא מאמינים למותג שעומד מאחוריו, הוא חסר משמעות עבורו.
מותג הוא פרסונה ברורה, מגובשת ומבודלת, והוא נועד להיות כלי עבודה שמייצר חיבור ריגשי רציף ועמוק בין גוף כלשהו לקהל המטרה שלו. תהינה המטרות של הגוף הזה אשר תהיינה.
מותג מונע אידיאולגיה,
ואידיאולוגיה, שהיא המנוע ליישום החיבור ריגשי לערכים, באה לידי ביטוי בהתנהגות אחידה שנאמנה לערכים שהיא מכבדת ומוקירה.
הצהרות לבד, לא יעזרו כאן בשום דבר.

***

אשמח לקרוא בתגובות את המחשבות שלכם על הנאמר כאן,
אם יש לכם שאלות, אשתדל לענות ממיטב ניסיוני
וכמובן מוזמנים לשתף את הפוסט עם כל מי שנראה לכם שימושי עבורו.

אפשר גם בפיסבוק

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית