יוני 12, 2008

תקשורת אוכלת יושביה – יש דין ואין דיין


אסי דיין הוא ללא ספק ילד רע מהדור הישן.

כיוצר, הוא תמיד נמשך אל הדרמה ה"מלוכלכת", כאילו בסיפור חיו לא נמצאים כבר כל האלמנטים לטרגדיה קלאסית סוחטת דמעות ומיצים.

אני בטוח שלא קל להסתובב עם שם משפחה כמו "דיין". הציפיות תמיד גבוהות, וכשאתה צעיר, יחסית קל לענות עליהן. אז, "הוא הלך בשדות"... החיים הונחו לרגליו כתלם חרוש אחר הגשם ואפשר היה להרשות מעט אופטימיות.

אבל ככל שהלך דיין והתבגר, כך נחשף ונמשך יותר לצהוב הניקוטיני המצטבר בין שיני החברה שלנו, וללבן הקוקאיני המכלה, המצטבר בין הנחיריים שלנו – וזה השפיע עליו.

אפשר לומר על אסי דיין שהוא יוצר טוטאלי. אפשר לומר עליו שההזדהות שלו עם נקודות החולשה של האנושות כל-כך שלמה, שהוא לא יכול להרשות לעצמו שלא לראות אותן אחת אחת בעצמו...

אסי דיין מציב מראה מוכיחה ולא מתפשרת מול העולם, אבל אינו יכול להתעלם מדמותו שלו המופיעה גם היא בהשתקפות האפלה והעצובה.

לזכותו של דיין יאמר שהוא לא מנסה לחמוק מן ההשתקפות הזאת. להפיך, הוא מציב את עצמו הרבה פעמים במרכז הפריים, חושף אל העדשה את צורתו החצילית של מי שפעם היה אחד הגברים המושכים והנחשקים במדינה.

כך הוא עשה בכתבה ל-7 ימים, ואפילו יותר מכך נראה בכתבה ששודרה אמש בחדשות ערוץ 10.

את הכתבה הפרובוקטיבית בידיעות אחרונות הוא הגדיר כמיצג. הוא ידע (וצדק) שלא נוכל להתעלם מן הזעזוע שנחוש כשנראה את גופו החשוף וחסר הפרופורציות של מי שכבר נודע בתור " המשוגע של תעשיית הבידור הישראלית".

למעשה הוא לא עשה משהו שונה ממה שעושה כל דוגמנית שרוצה קצת פרסום. אנשי בידור ותרבות חושפים לא אחת כתף ושד רק בשביל שתינן להם ההזדמנות לשטוח בפינת הדאבל ספרד שלהם איזו פסקונת מכילה תובנה או שתיים...

ההבדל הוא שדיין שמן ומכוער. ההבדל שמקום למכור לנו פנטזיות על איך אנו צרכים לשאוף להיראות, דיין נתן לפוטושופיסטים מנוחה ומוכר לנו הבעה מזועזעת בשקל תשעים.

בואו נניח שאני מוכן לסלוח לפרובוקציה הזולה וחסרת המעוף וההצדקה. לפעמים נדמה שהאיש מרגיש כאילו ללא ערטול תחלואיו בציבור, אין לו זכות קיום.

המיצג שדיין מתיימר להציב מולנו בתקשורת לאחרונה אינו דבר חדש, אלא רק נעיצת הכותרת על תופעה המתרחשת כבר שנים עם דמותו הציבורית (בשליטתו או שלא...).
למעשה, עד כדי כך, כי נראה שאולי הפחד הגדול ביותר שלו עומד להתגשם: הוא כבר לא באמת מעניין אותנו יותר. לא לאורך זמן.

ככה זה עם רכבת הרים: פעם ראשונה אתה סחרחר ונרגש, פעם שניה אתה כבר מפחד פחות, ובפעם העשירית אתה פשוט יורד ממנה עם תחושת בחילה וכאב ראש.

אנחנו הציבור כבר עלינו עם דיין ליותר מידי נסיעות כאלה בעבר. כבר ראינו אותו מסומם ושיכור, כבר ראינו אותו מבזה את עצמו באמצעי התקשורת, וגם ראינו אותו נישא על כפיים, נערץ בפי קול וקוצר שבחים על כישרונותיו והישגיו.

ככה טסה לה רכבת חיו הציבוריים של אסי דיין, ונדמה שהיא עומדת להגיע לתחנה האחרונה. אבל מי אם לא דיין יסדר לנו איזה לופ דה-לופ בשביל הגראנד פינלה?

אסי דיין מראה לנו שסיום חיו של אדם גדול, בהחלט יכול להיות קטן. קטן ועלוב, בדירה מחורבנת מלאה בזבל וקוק וסיגריות ופשפשים.

כשאנו שומעים שמוצארט, גדול המלחינים, מת בגיל 35 מקור בעליית גג מוזנחת ובחוסר כל... אנחנו שואלים את עצמנו איך זה יכול להיות...?

ככה. ככה בדיוק זה יכול להיות.

רק שלמוצרט לא היה את הידע איך לזעוק את עליבותו ומחדל קיומו בתקשורת, ולדיין יש. יש לו את זה מתוך ברירת מחדל. מפני שזה מה שהוא: "איש תקשורת", "איש תרבות", "איש ציבור".

זה מה שהוא, גם כשהוא שיכור, שמן, מסומם, דיכאוני, מטורף ועלוב נפש.

זה מה שהוא גם כשהכתבה שעושים עליו בחדשות ערוץ 10 אפילו לא מגרדת את פני השטח של ההבנה למה הוא עושה זאת.

אולי אנחנו כל-כך לכודים בצהוב הדביק של האוזן שקשה לנו לשים לב מה באמת קורה כאן.

אסי דיין זועק לעזרה בשפה היחידה שהוא יודע. הוא מתבזה. הוא מפגין. הוא מוחה.

קולו כמעט לא נשמע מעל רשרוש הטבלואידים שיזנחו אותו בשנייה בשביל תמונה חדשה של נינט שותה אספרסו.

קולו כמעט לא נשמע כשהצלם של ערוץ 10 מתמקד על שאריות הקוק באף שלו, ולא מקשיב בכלל מה המסר שיש לאיש להגיד.

ערוץ 10 מוכר לנו נפילה מגדולה. התפלשות המונית בביזיונו של מי שרק לפני כשנה חגגנו איתו את ההצלחה של "בטיפול". ערוץ 10 מוכר לנו את האירוניה של "המטפל המשוגע".

בלי חמלה. בלי רחמים. בלי רצון לעזור. כיאה לערוץ שרוב לוח שידוריו מורכב מתוכניות ריאליטי.

אני מקווה שאסי דיין יקבל את העזרה שלה הוא זקוק ואת האהבה שלה הוא מייחל, ואני מאחל לו שלווה אם הוא רוצה בה.

מתוך שלווה הוא לא יוכל להמשיך ליצור. מתוך שלווה הוא לא יוכל להמשיך לעסוק בקמטים ובצלוטיס המוגלתי של החברה הישראלית – וזה יהיה ההפסד שלנו, אבל אולי יהיה לו זמן לדאוג קצת יותר לעצמו, ונראה שהגיע הזמן.

7 תגובות:

  1. תגובתה של פופון, שנשלחה במייל והוכנסה כאן על ידי לבקשתה:

    היי מיקל.
    אני לא מבינה.
    אני לא מבינה למה אתה חושב שאסי דיין צריך עזרה במשהו?
    למה הוא לא יכול לחיות ככה, כפי שהוא בוחר?
    יכול להיות שהוא צריך עזרה נפשית של ללכת לפסיכולוג או לקחת כדורים כדי לצאת מהדיכאון או אולי לרזות קצת כי יש לו בעיה עם לחץ דם, אבל יש לי את ההרגשה שאתה מדבר על עזרה אחרת לגמרי.

    כשהאדם הלבן הגיע לאוסטרליה לפני קצת יותר מ200 שנה, הוא הביט באבוריג'ינים והזדעזע: "הם צריכים עזרה!!!" הבין מיד "מישהו חייב ללמד אותם להתלבש, ולחיות בבתים, וללכת לעבוד..."
    למה הבחירה בדרך החיים "הנורמאלית" היא הבחירה הנכונה? וכל מי שאינו מגיעה לכדי בחירה זו עושה טעות וצריך לעזור לו?
    את האבוריג'ינים זה הרס. כיום אחד מתוך 3 אבוריג'ינים הוא עני שיכור או משוגע.

    מיקל.
    בלי אסי דיינים לאורך ההיסטוריה, לא היינו זוכים לחוות ולראות ולהתפתח:
    ז'אן דארק, ואן גוך, מוצרט, דאלי, פרויד (שהיה שפוך על על אותו הקוק של אסי מהבוקר על הלילה) וגם כמה שחקנים וקומיקאים וכותבי סיפורת (גם ישראלים) ...אז אסי דיין ניראה מסכן.
    אתה יודע מה?
    אסי דיין מסכן.
    אבל הוא מסכן כי הוא יודע. -הוא יודע כמה שהכל מסביבו הבל הבלים: אין אלוהים, בסוף כולנו נמות, חיים בשביל כלום ועל הדרך רוצחים וטובחים במיליוני אנשים כל יום.
    הוא רואה את הארץ שהדורות הגדולים שמאחוריו בנו..הפכת להיות בעלת גוונים של הישראלי ה-ערבי. ואין מדובר על המוסלמים מבחינה דתית. אלא על הערביות של ה"שופוני אנס", על האג הנפוח, על האלימות המתפרצת, על החזירות הפטריאכלית.

    יכול להיות שאסי דיין מנסה לפנות דרך איזושהי פרובוקציה זולה כדי להעביר מסר.
    אבל מה לעשות.
    בישראל קונים רק מה שזול.

    השבמחק
  2. בין אסי דיין למוצארט...
    בהחלט אתגר מעניין. אבל אם כבר אנחנו כאן אז נתעסק בזה לעומק, למה לא?
    ראשית, אני מאחלת לאסי דיין שיצירותיו יהיו אלמותיות כמו יצירותיו של מוצארט (את האמת, לא נראה לי שזה יקרה, אבל ניחא) שנית, מוצארט לא היה נרקומן וגם לא הצליח לפלס את דרכו כיאות בחצר המלוכה, מה שאי אפשר לאמר על מר דיין, שכל התנאים היו לטובתו - משפחת "מלוכה" ישראלית, מקפצה תקשורתית מצוינת בזכות אבא ועוד.

    אני מודה ש"זעקת העזרה" של דיין מרגיזה אותי מאוד. אם הוא בחר להוציא את כספו על סמים ולא על ארוחה סבירה, מדוע אנשים צריכים להידרש לעזרתו?
    הטינופת שהוא חי בה היתה יכולה להיעלם תוך יום אחד בעזרתה של חברת נקיון ואני מבטיחה לכל מי שקורא כאן, שהעלות היתה נמוכה מעלות הסמים שהוא צורך.
    אם לרגע אחד הוא היה מבקש עזרה בגמילה, הרי שרחמי היו נכמרים עליו, אך להציג את עצמו כעני מרוד ולרמוז לסיוע כלכלי? צר לי, זה לא.
    נכון, הוא אמן ויוצר מוכשר ויוצא דופן בנוף המקומי, אבל זה עדיין לא גורם לי לחשוב ולו לרגע שהאחריות על הרגליו הרעים היא חברתית.
    הוא רוצה עזרה? אין לחי ספק שמכון גמילה ישמח לסייע לו, אם הוא רק יחליט ללכת לשם.

    השבמחק
  3. אפרת, תודה על התגובה, אני רק רוצה להגיד כמה דברים בהמשך לדיון:

    1. כמובן שלא באמת עשיתי השוואה בין מוצארט לאסי דיין. כבודו של המלחין הגאון במקומו מונח, והתקבולת הוצגה ולו רק כדי להראות מצב קצה שבו אומן מוערך נזקק לעזרה ברמה של חיים ומוות ואיש לא שומע.
    יותר מזה, כשאסי צועק לעזרה בכל אמצעי התקשורת, הדבר אפילו אבסורדי יותר.

    2. זה קל לאדם הנמצא בשליטה על חיו והחלטותיו לדרוש מאחרים לרצות לעזור לעצמם בדרכים המקובלות על אותו אדם עצמו. אני חושב שבמקרה של דיין ניתן לראות במפורש שדעתו משובשת והוא אינו בעל יכולת עצמאית לשקם את חיו בעצמו על ידי לקיחת החלטות נכונות ו"רציונאליות".

    הבעיה בין השאר היא הדרך שבה מוצגים הדברים בתקשורת, שכמובן מעוניינת הרבה יותר בסנסציה ובקידום המכירות שלה, מאשר במסר החברתי / אישי החשוב של מוקד ההתרחשות. תוך זה בעצם יצא הפוסט.

    השבמחק
  4. אני מקבלת את דבריך על כך שלדיין אין שליטה מלאה על חייו, אך יש נרקומנים רבים שהגיעו לשפל המדרגה ולקחו החלטה - אי אפשר לפטור אותו מהאחריות על החלטותיו, בגלל הסמים.

    לגבי התקשורת, אני חושבת שזה מעין "חוזה" בינה לבין אותם "אישי ציבור", זה ניצול הדדי, פעם איש הציבור מנצל את התקשורת ופעם היא מנצלת אותו. נקרא לזה "מחיר התהילה" לצורך העניין.

    אגב - אם בסנסציות עסקינן, זה לא התקשורת שמחפשת סנסציה, אלא אנו - צרכניה...

    השבמחק
  5. אסי בדרכו הבי פולארית (תעשו ויקי על זה אני בטוח שזו המחלה שלו), אומר פה משהו מאד חשוב שפוספס בכתבה המגמתית
    והגיחצי פליצית ....
    והוא אומר את זה כבר שנים.
    אמנים בארץ אינם יכולים להתפרנס .

    הם אינם יכולים להתפרנס בכבוד אם אינם משתפים פעולה עם תאגיד כזה או אחר .נקודה.אין להם סיכוי וגם אף אחד לא יתן להם לעשות זאת בכדי שהגולם לא יקום על המותג .
    כולנו יודעים כמה זה באנאלי.


    הבעיה עם אסי היא שהוא אומר את זה לנו , לקהל .
    ואנחנו כידוע נמצאים באותה סירה בדיוק.

    מופע הצומי הגדול לא עזר למירי אלוני.
    ולא יעזור גם לאסי.

    וגם לא לכל מיני טורי צומי של יונתן גפן - בסוף מכר את התחת שלו לסלקום.

    בבואת השגעון של אסי משרתת את מטרת המפרסמים והקונצרנים , הוא משוגע וחסר אחריות ולכן הוא עני ומטונף.

    אם אסי היה מקבל תמלוגים כמו שצריך
    ויכול היה לחיות חיים ברמה הוליוודית
    התמונה היתה שונה ,
    הוא פשוט היה שמן מסומם בבריכה מפוארת.

    נ.ב
    אפרת יכול להיות שיש לך משהו נגד סמים?

    השבמחק
  6. איך זה, שמכל הפוסטים שכתבת עד היום,זה - זה הפוסט הגורר אחריו כל כך הרבה תגובות?
    אני לא מאמינה איך בזבזתי כבר חמש וחצי דקות על סתם יהודי אחד, על התגובות הכל כך אמוציונליות של כולם ועל לכתוב תגובה בעצמי???
    איך?
    סתם איש באמת

    השבמחק

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית