עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

מאי 12, 2007

אז מה יהיה לנו בחודש יולי


הסרטים הלוהטים של קיץ 2007
אחרי תקופה קצת יבשה ומשעממת, אין ספק שהקיץ הקרוב הולך להיות בהגדרה ה-קיץ של סרטי הקולנוע.
מספר הפקות הענק המגיע לרענן אותנו בלחות ובחום של יולי אוגוסט מרשים השנה במיוחד, ויותר מכך – נראה שלא משנה חובב של איזה ז'אנר קולנוע מסחרי אתה, בטוח תמצא סיבה מספיק טובה לקום מהמחשב, או מהטלוויזיה וללכת ממש לבית קולנוע אמיתי.


בואו נעבור על רשימת המובילים:

The Transformers – אחרי כמעט 9 גלגולי אנימציה שהחלו בשנות השמונים, מגיעים סוף סוף הרובוטריקים ל"עולם האמיתי" בעזרת הדמיות מחשב מרהיבות. למרות שחברת ההפצה הודיעה על יציאת הסרט כמעט שנה לפני היום שהוא אמור לצאת, ביום שעשו זאת קרסו כל השרתים שארחו את האתר בעקבות כניסתם של 6 מליון מעריצים שרופים. (ביום אחד...)

Hair Spray –עשרים שנה אחרי יציאת הסרט המקורי, ואחרי שכבש את בימות ברודווי בעוד בימות ברחבי העולם, מגיעה אלינו גירסה חדשה למחזמר הקאמפי שמזכיר לנו את כל מה שהיה טוב בשנות ה-60 (ורק זה מספיק קשה בפני עצמו). אתם לא חייבים לאהוב מיוזיקלס בשביל ליהנות מהסרט הזה. לכו אליו, אני מבטיח שתצאו עם הרגשה נפלאה ואפילו תזמזמו את השירים הקליטים...

The Simpsons Movie – כמעט שאין צורך להוסיף מילה. אחרי 18 שנה בטלוויזיה, גם הדמויות שלא מתבגרות לעולם רוצות את חלקן על המסך הגדול. לראות את הסרט הזה בבית על הספה בטלוויזיה יהיה טיפשי כמו לוותר על מקומות בשורה הראשונה במגרש כדורגל כדי לראות את המשחק בבית.

Harry Potter & the Order of the Phoenix – אם יש קסם אחד שהילד הזה יודע לעשות בעולם האמיתי, זה "לעשות כסף". עדיין לא ברורה לי ההצלחה המסחררת של סידרת "הארי פוטר", אבל עם הצלחה קשה להתווכח. ובהוליווד, כמו בהוליווד – כשמשהו מצליח, חולבים את הפרה עד שנשאר ממנה רק העור – וגם אז עושים ממנו מעיל. הסרט נראה מושקע. המעריצים ירוצו בכל מקרה. תבחרו אם בא לכם להיסחף עם הזרם – לא תמיד זה רע...

Fantastic Four: Rise of the Silver Surfer – אחרי שנתנו תשובה לחובבי הפנטסיה, אי אפשר להשאיר את חובבי הקומיקס בחוץ. החלק השני של "ארבעת המופלאים" הצליח להפוך אפילו את ג'סיקה אלבה מלטינה ברונטית לבלונדינית כחולת עיניים כל אמריקאית. ואם זה לא מספיק לכם – יהיו אפקטים מדהימים גם במחשב.

במסגרת פרסי ה-MTV השנה, נפתחה קטגוריה במיוחד לכבוד זה: "הסרט הכי טוב שעדיין לא ראית". יש שם את כל הטריילרים לסרטים שהזכרתי ועוד... תציצו, תשפיעו – יהיה פאן.

הוליווד מפיקה לקחים ומיישמת:

לרגע ממש נדמה שהוליווד הפנימה את המציאות: בימים ש-DVD של כל סרט חדש יוצא באופן רשמי לחנויות תוך 4-6 חודשים, החברים ב-L.A. כנראה מבינים שכדי להוציא אנשים מהסלון שלהם ולהביא אותם לקולנוע, הם צריכים להציע להם משהו שאין לו תחליף בבית.

התשובות נמצאות לא רק בגודל המסך, בחדות התמונה ובאיכות הסאונד... האמת היא שאנשים באים לקולנוע גם כדי להרגיש קונפורמיזם, ולחוות את ההתרגשות המשותפת ביחד עם שאר האנשים באולם.

לא מבינים על מה אני מדבר? אם ראיתם את E.T. בקולנוע, אתם בטוח מבינים. זוכרים את הקטע שהילדה הקטנה (דרו ברימור) מנשקת את החייזר על האף...? זוכרים מה היתה התגובה הקולקטיבית באולם הקולנוע? איככככסססס.

איכס אחד קולקטיבי של 100 איש. כולם ביחד. ומיד אחרי זה חיוך ומבט לצדדים שמחפש את העיניים של אלה שיושבים לידך לראות שלא רק אתה התרגשת לבד...

זה מה שיש לקולנוע עדין להציע. זאת הסיבה שמי שיוריד את הסרט של הסימפסונים ויראה אותו בבית לבד, יפסיד חלק ממנו אפילו אם תהיה לו מערכת הצפייה החדשנית ומתוחכמת ביותר.

הקולנוע שובר שיאים ופורץ דרכים חדשות כל הזמן, וזאת הסיבה המדויקת שבגללה כדאי לראות את הרובוטריקים ואת הארי פוטר, גם אתה לא חובב מדע בדיוני ופנטסיה...

אנחנו נותנים לעצמנו תירוצים כל הזמן: זה יקר מידי. זאת טרחה גדולה מידי. זה לא שווה את המאמץ...
אבל האמת שבניגוד למקומות אחרים, בהוליווד לא לוקחים את הקהל כמובן מאיליו ונותנים לו את הסיבה לקום מהספה, ללבוש משהו יפה, להיכנס לרכב, לחפש חניה וללכת לפגוש את הגיבורים על המסך הגדול שבקולנוע. (ותסלחו לי אם זה נשמע כמו בית משיר ישן של שרון ליפשיץ).

נעים להכיר... שוב.

זה נכון – הם לא לוקחים אותנו כמובן מאיליו, אבל האם שמתם לב שכל הדברים הגדולים באמת הם אריזות חדשות לסיפורים שכולנו כבר מכירים...?

הרובוטריקים, הסימפסונים, ארבעת המופלאים, ספריי לשיער ואפילו הארי פוטר כבר יכולים למנות לעצמם כמעט שני עשורים... אז מה התירוץ להחיות אותם מחדש? למה לא מחפשים בהוליווד סיפורים חדשים?

כמובן שמחפשים... אבל בינתיים זה לא מפריע להם לרפד אותנו בהצלחות קופתיות בטוחות. אולי התירוץ הוא היכולות הטכנולוגיות של היום שנותנות לכל גיבורי העבר שלנו ממדים אמינים יותר ומאפשרים להם לחיות בעולם "מלא" יותר, אבל אני לא בטוח שזה זה.

לאחרונה אני קורא את הספר של רוברט מקי "אומנות הסיפור", ואני מבין שאחת הבעיות הגדולות של ימנו היא לספר סיפור אמיתי. להגיש סיפור מסופר היטב. מרוב ניסיונות להרשים עם אפקטים, ועם תסריטים מורכבים מידי או פשוטים מידי... הרבה דברים הולכים לאיבוד בדרך. (בעיקר הקהל).

הסיפורים הישנים שגדלנו עליהם, נכתבו מתוך הכרות עמוקה עם המבנה הנכון של הסיפור. הם מתקיימים בעולמות פשוטים יחסית, בטוחים יחסית מבחינת מערכת הערכים שלהם – ומאוד מוגדרים בתודעה החברתית הרווחת של קהל היעד שלהם.

זה מאוד ברור בסיפורים האלה מי הרע ומי הטוב. ברור מה המכשול. ברור למה הגיבור חייב לנצח בסוף...
כשהוליווד נגשת לטפל בסיפורים האלה, ולהעביר אותם לממד הקולנועי, היא יכולה להתרכז במה שהיא עושה הכי טוב לאחרונה, היא יכולה להתרכז באריזה. העומק כבר שם. מה שנשאר להם לעשות הוא לזרות אבק כוכבים, להוסיף אפקטים וכמובן לגרום לקהל לבוא לבתי הקולנוע.

אני מוכן לחיות עם זה. לפחות עד שהוליווד תתמקד ותגדל את מספרי הסיפורים החדשים עד לנקודה שבה הם יגישו לנו סיפורים חדשים מסופרים היטב.

אני כבר מחכה לקיץ, וזאת העונה שאני הכי פחות אוהב בשנה.


בינתיים, אל תגידו שלא נתתי לכם דרך להעביר את הזמן. תמצאו בתמונה הזאת 100 סרטים. יש לכם עד יולי (תקליקו על התמונה היא תגדל)



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית