כששיניתי את השם שלי, לפני משהו כמו 22 שנה, יצרתי את מייקל.
כל מה שידעתי אז, הוא שאני בתחילתו של תהליך מחודש של הגדרה עצמית,
כי כשמחליפים שם, מחליפים איתו עוד הרבה דברים אחרים.
כל מה שידעתי אז, הוא שאני בתחילתו של תהליך מחודש של הגדרה עצמית,
כי כשמחליפים שם, מחליפים איתו עוד הרבה דברים אחרים.
בשלב מסויים, ממש ישבתי וערכתי בחירות.
תוכנות. סגנון דיבור. התנהגות פיסית ומנטלית.
יש כאלה שיחשבו שזה בלתי אפשרי,
או שמה שעשיתי הוא "להתרחק מהקבלה של עצמי כעצמי",
ופניה לנתיב "לא טבעי" לאישיות שלי.
תוכנות. סגנון דיבור. התנהגות פיסית ומנטלית.
יש כאלה שיחשבו שזה בלתי אפשרי,
או שמה שעשיתי הוא "להתרחק מהקבלה של עצמי כעצמי",
ופניה לנתיב "לא טבעי" לאישיות שלי.
הם לא יכולים להיות רחוקים יותר מן האמת.
כפי שאני תופש את זה, אנחנו כולנו חומר ניתן לעיצוב והתאמה.
אין בנו משהו סטטי. הכל דינאמי, פלואידי ובר שינוי.
מה שטבעי לאחד, יכול להיות לא טבעי לאחר,
אבל כשפורשים את כל הדברים אחד לצד השני,
מבינים שהכל עניין של בחירות.
אין בנו משהו סטטי. הכל דינאמי, פלואידי ובר שינוי.
מה שטבעי לאחד, יכול להיות לא טבעי לאחר,
אבל כשפורשים את כל הדברים אחד לצד השני,
מבינים שהכל עניין של בחירות.
יש בחירות שהפכו להרגלים.
הרגלים אפשר לשנות.
אפשר לרכוש חדשים.
אפשר לעצור.
אפשר לחדש.
הסוד הוא תמיד במנוע של הבחירה
ובדלק שמאכיל אותה; המוטיבציה.
כי זה מה שמתחזק את ההתמדה.
הרגלים אפשר לשנות.
אפשר לרכוש חדשים.
אפשר לעצור.
אפשר לחדש.
הסוד הוא תמיד במנוע של הבחירה
ובדלק שמאכיל אותה; המוטיבציה.
כי זה מה שמתחזק את ההתמדה.
***
כש"מייקל" היה קיים כבר שלוש שנים וקצת,
התחלתי ללמוד בבית הספר למשחק "בית צבי".
חלום ילדות, שנגנז לטובת בחירות אחרות וטובות יותר עבורי מאוחר יותר,
אבל בשנה היחידה ומלאה שבה למדתי משחק,
למדתי המון גם על פיתוח אישיות, והדרך בה התנהגות מקרינה על דמות.
התחלתי ללמוד בבית הספר למשחק "בית צבי".
חלום ילדות, שנגנז לטובת בחירות אחרות וטובות יותר עבורי מאוחר יותר,
אבל בשנה היחידה ומלאה שבה למדתי משחק,
למדתי המון גם על פיתוח אישיות, והדרך בה התנהגות מקרינה על דמות.
תחשבו על זה רגע, ללמוד משחק באופן אינטסיבי,
בזמן שאתה שקוע בתהליך שינוי והגדרת האישיות שלך עצמך.
בזמן שאתה שקוע בתהליך שינוי והגדרת האישיות שלך עצמך.
לקראת סיום השנה הזאת, בה יצקתי את מירב מאמציי ללמידה וספיגה,
אמר לי אחד המורים:
"אתה מאוהב מידי במייקל. לכן אתה לא מוכן לוותר עליו בזמן שאתה על הבמה,
וזאת הסיבה שאתה לא מאפשר לשום דבר אחר להיכנס".
אמר לי אחד המורים:
"אתה מאוהב מידי במייקל. לכן אתה לא מוכן לוותר עליו בזמן שאתה על הבמה,
וזאת הסיבה שאתה לא מאפשר לשום דבר אחר להיכנס".
כואב, כמה שהוא צדק.
בזמן שעיצבתי את מייקל על חורבות האישיות הקודמת שלי,
והייתי כל-כך גאה בהישגים שהשינויים האלה הביאו,
באמת שלא רציתי לתת לשום דבר אחר להיכנס ולמלא את מקומו.
אפילו לא לכמה רגעים.
אפילו לא בשביל תפקיד.
בזמן שעיצבתי את מייקל על חורבות האישיות הקודמת שלי,
והייתי כל-כך גאה בהישגים שהשינויים האלה הביאו,
באמת שלא רציתי לתת לשום דבר אחר להיכנס ולמלא את מקומו.
אפילו לא לכמה רגעים.
אפילו לא בשביל תפקיד.
וכך, יתכן ו"מייקל" היה המחיר ששילמתי על החלום של קריירה במשחק ובימוי.
אבל המחיר היה שווה את זה.
לקחו כמה שנים עד שהפנמתי באמת את כל הדברים החכמים שלימדו אותי השיעורים ב"בית צבי".
אחרי שירד הלחץ, והמתח וכל העומס הרגשי שמייצר בית ספר למשחק כמו המוסד הספציפי הזה,
דברים פתאום התיישבו במקומות לא צפויים – ואיתם, גם התובנה שגם "מייקל" צריך ללמוד לשחרר את עצמו לפעמים, כדי לתת למשהו חדש להיכנס.
אחרי שירד הלחץ, והמתח וכל העומס הרגשי שמייצר בית ספר למשחק כמו המוסד הספציפי הזה,
דברים פתאום התיישבו במקומות לא צפויים – ואיתם, גם התובנה שגם "מייקל" צריך ללמוד לשחרר את עצמו לפעמים, כדי לתת למשהו חדש להיכנס.
***
היו לי כמה אהבות גדולות בחיי.
אף אחת, לא דמתה לאחרת.
אף אחת לא תתקרב לקרסוליה של אהבתי הנוכחית.
עוד מעט 10 שנים.
חמסה.
אף אחת, לא דמתה לאחרת.
אף אחת לא תתקרב לקרסוליה של אהבתי הנוכחית.
עוד מעט 10 שנים.
חמסה.
ובכל האהבות האלה, למעט זאת של ימנו, היה שזור אלמנט מסויים כחוט השני.
חוט שני, שכשמושכים בקצה שלו, כל האהבה נפרמת.
חוט שני, שכשמושכים בקצה שלו, כל האהבה נפרמת.
מה זה היה החוט הזה?
זה היה הצורך הבלתי מתפשר שלי, להגן על מייקל, כמייקל.
זאת היתה המלחמה האינסופית, להיות בדיוק מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה,
וכל דבר שאותת כניסיון לשנות את זה, ספג את מלא הארטילריה שמייקל פיתח על מנת "להגן על עצמו". גם בתוך הזוגיות.
וכל דבר שאותת כניסיון לשנות את זה, ספג את מלא הארטילריה שמייקל פיתח על מנת "להגן על עצמו". גם בתוך הזוגיות.
אני יודע מה חלק מכם חושבים עכשיו,
"אבל זכותך כמייקל להיות בדיוק מי שאתה".
"אבל זכותך כמייקל להיות בדיוק מי שאתה".
יתכן.
אבל האמת שעל הזכות הזאת יש מחיר.
אבל האמת שעל הזכות הזאת יש מחיר.
המחיר הוא, שאם אתה כל-כך עסוק בעצמך, ורק בעצמך,
אתה לא באמת משאיר מקום לזוגיות.
אתה לא באמת משאיר מקום לזוגיות.
לפחות לזוגיות אמיתית, כמו שאני תופס אותה,
שמבוססת על תיקשורת מלאה וכנה ב-100%.
תקשורת נקייה ממניפולציות.
נקייה מסודות.
נקייה מאג'נדות אגואיסטיות ואגוצנטריות.
תקשורת שהופכת שני אנשים,
לאחד.
על בסיס של קבלה מלאה.
על בסיס של ביטול השיפוטיות.
על בסיס של תמיכה מלאה במי שאיתי,
גם כשזה "לא מתאים".
גם כשזה מתנגד לרצון או צורך שיש לי לגבי עצמי.
גם כשזה אומר לשים בצד את המגנים וכלי הלחימה ובראשם האגו.
שמבוססת על תיקשורת מלאה וכנה ב-100%.
תקשורת נקייה ממניפולציות.
נקייה מסודות.
נקייה מאג'נדות אגואיסטיות ואגוצנטריות.
תקשורת שהופכת שני אנשים,
לאחד.
על בסיס של קבלה מלאה.
על בסיס של ביטול השיפוטיות.
על בסיס של תמיכה מלאה במי שאיתי,
גם כשזה "לא מתאים".
גם כשזה מתנגד לרצון או צורך שיש לי לגבי עצמי.
גם כשזה אומר לשים בצד את המגנים וכלי הלחימה ובראשם האגו.
***
הדבר החשוב ביותר שלמדתי על זוגיות בשנים האלה,
הוא הצורך להיות גמיש בשאיפות האישיות שלך.
אתם בטח חושבים עכשיו על המילה "פשרה", אבל אתם לא יכולים לטעות יותר.
הוא הצורך להיות גמיש בשאיפות האישיות שלך.
אתם בטח חושבים עכשיו על המילה "פשרה", אבל אתם לא יכולים לטעות יותר.
"פשרה" היא משהו שאתה נאלץ לעשות, כשאין ברירה אחרת.
לעומת זאת, בחירה, שנעשית במודע, מתוך רצון להגיע למטרה מסויימת, לא יכולה להיות פשרה.
אפילו לא קרוב.
היא צריכה להיות נועזת.
פשרה היא לא נועזת אף פעם.
לעומת זאת, בחירה, שנעשית במודע, מתוך רצון להגיע למטרה מסויימת, לא יכולה להיות פשרה.
אפילו לא קרוב.
היא צריכה להיות נועזת.
פשרה היא לא נועזת אף פעם.
בן זוגי ואני בוחרים לשאוף אחד אל השני, ולצד השני,
ולא לתת לשאיפות האישיות שלנו, בשום צורה, לדרוס את הקשר שיש ביננו,
שמבחינתנו הוא היסוד המוצק להכל. בלעדיו, בשביל מה בכלל לשאוף?
ולא לתת לשאיפות האישיות שלנו, בשום צורה, לדרוס את הקשר שיש ביננו,
שמבחינתנו הוא היסוד המוצק להכל. בלעדיו, בשביל מה בכלל לשאוף?
***
לאורך השנים אני שומע יותר ויותר אנשים אומרים משפטים כמו:
"מגיע לי יותר", או "אני לא צריך להשתנות בשביל אף אחד".
והמנטרות האלה נשמעות להם מאוד הגיוניות,
לאור התקופה הסופר אגוצנטרית שאנחנו חיים בה,
שמקדשת את הטיפוח העצמי, ואת האהבה העצמית
– אבל מזניחה כמעט כל סוג אחר של טיפוח,
וכמעט כל סוג אחר של אהבה.
החיים הם לא חד ממדיים.
יש רגעים שנכון בהם לטפח את עצמך כעצמך,
אבל בתוך זוגיות, ואני מדבר עכשיו על האידיאלית ההדדית והשוויונית,
יתכן והמנטרה הזאת זקוקה לשינוי,
אם אנחנו לא רוצים שהיא תחבל לנו בזוגיות עצמה.
יש רגעים שנכון בהם לטפח את עצמך כעצמך,
אבל בתוך זוגיות, ואני מדבר עכשיו על האידיאלית ההדדית והשוויונית,
יתכן והמנטרה הזאת זקוקה לשינוי,
אם אנחנו לא רוצים שהיא תחבל לנו בזוגיות עצמה.
יכול להיות שגם אתם כמוני,
נמצאים עכשיו על הספקטרום של עיצוב האישיות שלכם,
ויכול להיות שאתם עובדים מבחירה על כל אספקט של האישיות הזאת,
ויכול להיות שאתם גאים בה, על ההישגים שלה,
ויכול להיות שאתם מלקים אותה, על כך שהיא מאכזבת אתכם,
אבל איפה שלא תהיו,
אם האישיות הזאת שלכם רוצה בקשר זוגי אמיתי,
היא חייבת להניח למשהו חדש להיכנס,
וזה אומר לוותר על עצמה, קצת.
לפעמים.
לפחות במקומות מסויימים.
נמצאים עכשיו על הספקטרום של עיצוב האישיות שלכם,
ויכול להיות שאתם עובדים מבחירה על כל אספקט של האישיות הזאת,
ויכול להיות שאתם גאים בה, על ההישגים שלה,
ויכול להיות שאתם מלקים אותה, על כך שהיא מאכזבת אתכם,
אבל איפה שלא תהיו,
אם האישיות הזאת שלכם רוצה בקשר זוגי אמיתי,
היא חייבת להניח למשהו חדש להיכנס,
וזה אומר לוותר על עצמה, קצת.
לפעמים.
לפחות במקומות מסויימים.
זה אומר שמקומות מסויימים, כדאי לנו לחסום את הקולות האלה שצועקים לנו:
"זכותי להיות אני ואתה תקבל אותי כמו שאני – או לא בכלל".
כי לרוב, זה פשוט לא עובד ככה.
אם כל מה שמעניין אותך הוא להיות עצמך, וזה יותר חשוב מהזוגיות,
יש שני אנשים שכל אחד מהם עסוק בלהיות עצמו.
והם לא עסוקים בלהיות "אנחנו".
מה זה יכול לעשות לזוגיות...? אתם יכולים לנחש.
"זכותי להיות אני ואתה תקבל אותי כמו שאני – או לא בכלל".
כי לרוב, זה פשוט לא עובד ככה.
אם כל מה שמעניין אותך הוא להיות עצמך, וזה יותר חשוב מהזוגיות,
יש שני אנשים שכל אחד מהם עסוק בלהיות עצמו.
והם לא עסוקים בלהיות "אנחנו".
מה זה יכול לעשות לזוגיות...? אתם יכולים לנחש.
אף אחד מאיתנו לא מושלם.
קשר זוגי, הוא עבודה לאורך כל הדרך.
אין ימי חופש.
אין ימי מחלה.
ואם עושים את זה טוב, יש יותר ימים שבהם העבודה הזאת יותר מהנה ופחות מורגשת.
אבל היא תמיד שם.
כי שני אנשים,
שתי ישויות, שתמיד שואפות להיות כל אחת היא עצמה,
צריכות הרבה מודעות ואנרגיה על מנת לוודא שההתפתחות שלהן,
לא תרחיק אותן אחת מהשניה.
הן מעצימות ומחזקות אחת את השניה.
קשר זוגי, הוא עבודה לאורך כל הדרך.
אין ימי חופש.
אין ימי מחלה.
ואם עושים את זה טוב, יש יותר ימים שבהם העבודה הזאת יותר מהנה ופחות מורגשת.
אבל היא תמיד שם.
כי שני אנשים,
שתי ישויות, שתמיד שואפות להיות כל אחת היא עצמה,
צריכות הרבה מודעות ואנרגיה על מנת לוודא שההתפתחות שלהן,
לא תרחיק אותן אחת מהשניה.
הן מעצימות ומחזקות אחת את השניה.
אני לא איזה גורו לענייני יחסים,
לא פסיכולוג או טרפיסט, או כל סוג של מטפל.
כאמור, כל מה שיש לי להציע,
נובע מתוך הניסיון האישי הסוביקטיבי שלי.
לא פסיכולוג או טרפיסט, או כל סוג של מטפל.
כאמור, כל מה שיש לי להציע,
נובע מתוך הניסיון האישי הסוביקטיבי שלי.
אבל אם מישהו מכם יכול לקחת מכאן משהו,
אני נותן אותו בשמחה:
אני נותן אותו בשמחה:
תהיו בטוחים בעצמכם, בתוך הזוגיות שלכם, או בזוגיות שאתם שואפים אליה,
ותנו לביטחון הזה לאפשר לכם לנוע לאורך הבחירות בחופשיות.
ללא אנוחיות.
ללא ניתוק מהצרכים של הצד השני.
בחשיפה מלאה.
בתקשורת מלאה.
עם הרבה קשב.
ותנו לביטחון הזה לאפשר לכם לנוע לאורך הבחירות בחופשיות.
ללא אנוחיות.
ללא ניתוק מהצרכים של הצד השני.
בחשיפה מלאה.
בתקשורת מלאה.
עם הרבה קשב.
כוח, הוא משהו שאנחנו מדמיינים שיש לנו, כשאנחנו נקראים להגן על משהו שחשוב לנו.
וודאו שהכוח הזה, מגן על מה שחשוב באמת: היסוד, הבסיס – הזוגיות.
וודאו שהכוח הזה, מגן על מה שחשוב באמת: היסוד, הבסיס – הזוגיות.
כמובן שהדברים מבקשים להעשות בהדדיות משני האנשים שבזוגיות.
לא רק מכיוון אחד.
לא רק מכיוון אחד.
אם תעשו את זה,
אני מאמין שיש יותר סיכוי שתגשימו גם את השאיפות האישיות שלכם,
אבל אל תעשו את זה בציפיה לתמורה.
למעשה, עשו את זה תוך שחרור מלא, שמאפשר לדברים חדשים להגיע ולצמוח.
דברים שיתאימו יותר לזוגיות, וגם לכם באופן אישי,
כי תזכו לשמור עליהם אחד לצד השני.
אני מאמין שיש יותר סיכוי שתגשימו גם את השאיפות האישיות שלכם,
אבל אל תעשו את זה בציפיה לתמורה.
למעשה, עשו את זה תוך שחרור מלא, שמאפשר לדברים חדשים להגיע ולצמוח.
דברים שיתאימו יותר לזוגיות, וגם לכם באופן אישי,
כי תזכו לשמור עליהם אחד לצד השני.
אשמח למחשבות שלכם בעקבות הפוסט הזה,
אפשר גם בפייסבוק:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה