בסאגה "חולית", שעלילתה מתקיימת בעידן בו האנושות עזבה והתרחקה מזמן מכדור הארץ והתפשטה ביקום המוכר, אחרי הקרב נגד "המכונות החושבות בעלות הבינה", שבני אדם פיתחו, ויצאו – נגדם. אחרי שהדתות כולן אוחדו לדת אחת רשמית. אחרי שבני אדם התפזרו על כוכבים שונים, וחלק התפתחו לכמעט סוגים שונים של יצורים, ואלפי שנים אחרי שנגמרת עלילת הספר הראשון בסדרה, מגלים בה את היהודים.
במחתרת. בסודי סודות ומעטים בודדים - אך עדיין מקיימים את המסורת היהודית, בדיוק אותו הדבר.
 |
| "אמהות נערצות" מתוך הסרט "חולית" בביומי דיוויד לינץ' |
זה שמסדר "בנות גישרית" משתמש בו על מנת לפתוח את הזיכרון הגנטי של חברותיו, ומאפשר להן בעצם גישה לכל זכרונות של כל הנשים בשושלת שלהן, אם הן שורדות את שתיית הרעל הקטלני והופכות ל"אימהות נערצות".
רק בספר החמישי בסדרה, אנחנו מגלים שיש גם "אמהות נערצות" יהודיות.
תארו לעצמכן - נשים יהודיות, שהזיכרון שלהן יכול להגיע עד לאישה הראשונה, כל אחת דרך השושלת הנשית האישית שלה.
הדבר היחיד שבטוח, הוא שינוי. או שלא.
היקום שיוצר הרברט ביצירת המופת שלו, הוא מורכב ומתוחכם, והעלילה בו נפרשת על פני עשרות אלפי שנים. כן, קראתם נכון, עשרות אלפי. שנים.
הגאונות של הרברט, שמשתקפת בספרים, חושפת אותו כמי שחקר מדעית תורות שלמות שקשה לדמיין איך ניתן בכלל לספוג, להפנים וליישם את החכמה בהן במהלך חיים של אדם אחד.
 |
| הסאגה "חולית" במלואה |
עד כדי כך שבסופו של הספר הראשון בסדרה, קיימים נספחים שכתב הרברט, המסבירים את המושגים ומרחיבים על אספקטים של היקום שברא, ברמת מאמרים אקדמיים.
אם קראתם את טולקינג, אתם מכירים את התופעה הזאת, שרק יוצרים מבריקים בודדים באמת יכולים להיכלל בה.
למה חשוב לדעת את זה?
מפני שכל אלמנט שאנו פוגשים ב"חולית", מושפע ממעבר הזמן ומההיסטוריה הכללית של האנושות ביקום הזה. הכל "מוכר", ועם זאת משתנה.
הרברט מכיל את השינויים האלה על האלמנטים, מתוך הבנה שהזמן והתנאים מחייבים את הכל להשתנות. הוא לא מסווג את השינויים ל"טובים" ו"רעים", או ל"התפתחות" ו"נסיגה". להיפך - הוא מציג כיצד כל שינוי נתפס סובייקטיבית על ידי גורמים ובעלי אינטרסים שונים.
בזכות יריעת הזמן העצומה שבחר לפרוש עליה את העלילה שלו, הוא יכול להדגים גלגולים רבים של אלמנטים רבים ביקום שלו לאורך תקופות, ואת השפעתם אחד על השני, על צמיחת אלמנטים חדשים והעלמותם של אחרים – וכל זה, מפרספקטיבות מגוונות.
הדבר היחיד שלא משתנה ביקום של הרברט, זה היהדות.
 |
| הרברט, יוצר הסאגה "חולית" |
בסאגת המופת שלו, כאלמנט מפתיע, אך מתוכנן היטב בתוך העלילה, אנחנו פוגשים את הדת ששרדה את הכל – לאורך כל ההיסטוריה האנושית, ונשארה בדיוק אותו הדבר.
אל תבינו לא נכון. הרברט לא היה יהודי, והפוסט הזה לא אמור לשכנע אף אחד שבגלל שהיהדות שרדה ללא שינוי ביצירתו, זאת אמירה שלו המייצגת את תמיכתו באמת האמונית של הדת הזאת.
להבין את זה מלקרוא את הרברט, זה לא באמת להבין אותו.
הרברט היה אדם עם ראש פתוח וגמיש מחשבתית, שלמד וחקר כמעט כל רובד אפשרי של התרבות האנושית על פי מגוון רחב של תפיסות ודיסיפלינות.
אתה לא יכול להיות אדם כמוהו, ולהאמין בדת ספציפית כלשהי ברמה רוחנית.
זה מובן מהדרך בה הוא מציג את הדתות והאמונות השונות האחרות ביצירה שלו – כ"כלים אנושיים".
כמו כל דבר אצל הרברט, מדובר כאן במסר עמוק בהרבה ממה שניכר על פני השטח.
מה שהרברט משקף באמת, הוא את הערכתו האינטלקטואלית למבנה של היהדות כדת, ברמת יכולות השימור שלה את עצמה.
כשהרברט חוקר ומציג דתות ביצירה שלו, הן מוארות דרך הפריזמה של "ניהול אוכלוסיות" ו"פוליטיקה", ובאף מקום ב"חולית", ולמרות שהעלילה מאפשרת לו נגישות לזיכרון האנושי משחר קיומו, הרברט אינו מציין במפורש את קיומה או אי קיומה של ישות אלוהית כלשהיא כעובדה מוחלטת.
להפך – כל מה שהוא מציג כ"גישה דתית", מועבר דרך *אנשים* והמוסדות הדתיים שהם מנהלים על מנת לקיים את הדתות השונות.
אז מה הרברט באמת אומר על היהדות?
שהוא רואה איך האנשים שהוא מאמין שתכננו ויצרו אותה, עלו על נוסחה אסטרטגית עוצמתית מאוד על מנת לשמר אותה לאורך זמן – מול כל אתגרי ההיסטוריה, כפי שהיא.
הוא לא נכנס בעלילה שלו עמוק מידי לסיבות. כמו הרבה דברים בכתיבה שלו, גם כאן הוא משאיר הרבה מקום לפרשנות, מסתורין ולהרבה שאלות שנותרות תלויות בראשו של הקורא על מנת לשרת את העלילה בהמשכים, שלצערנו לא הגיעו בעקבות פטירתו אחרי כתיבת הספר השישי והאחרון שיצא בסדרה.
אבל הבחירה שלו בדמות של "אם נערצה" יהודיה, כגיבורה מרכזית בשני הספרים האחרונים שיצאו בסדרה, מבהירה עד כמה הוא מעריך את החשיבה והתפיסה היהודית.
משהו, שמתוך הערכתי העמוקה לידע שלו וליכולות החשיבה שלו, ולמסרים שהוא בוחר להעביר, גרם לי לעצור ולחשוב על הדת שאני משתייך אליה – דרך עיניים חדשות.
נספח. (מחווה להרברט, ללא קשר ליהדות)
האנשים שמכירים את "חולית", רק דרך העיבודים הטלה-קולנועיים של הסאגה הזאת,
לא באמת יכולים להגיד, לצערי, שהם מכירים את היצירה.
בעיניי, עיבוד מצולם של "חולית" לא יוכל לעולם להתקרב למה שמעביר הטקסט הכתוב.
למה? בעיקר בגלל ש"חולית" נכתב כ*סיפור סוציולוגי*. כזה שהגיבורים האמיתיים שלו הם *המוסדות החברתיים*, ולא האנשים הספציפיים.
זאת הסיבה שהדמויות בסיפור יכולות למות במהירות ובמפתיע, ולא תהיה לכך השפעה שתעצור את העלילה.
המדיום המצולם, מעדיף *סיפורים פסיכולוגים*. כאלה שבמרכזם עומד גיבור אנושי, המתמודד עם אתגר מרכזי ספציפי, שבסיום העלילה יכבש או יכניע את הגיבור.
כשהגיבור בסיפור הפסיכולוגי מת, העניין נגמר - הסיפור מסתיים.
דוגמא מעניינת בהקשר הזה, היא היצירה "משחקי הכס" של ג'יי. אר. אר. מרטין.
גם מרטין, כתב את הסאגה שלו כיצירה סוציולוגית. לפחות בחמשת הספרים הראשונים.
חמש העונות הראשונות של סדרת הטלוויזיה, שנצמדו לעלילת הספרים, מצאו את עצמן הורגות את הגיבורים הראשיים לאורך כל עונה, מפני שהגיבורים האמיתיים בסדרה של מרטין הם בעצם הבתים הגדולים, המוסדות ומוקדי הכוח, המתחרים על השלטון בעולם של "שיר של קרח ואש". לא ג'ון סנאו, חאליסי וכל השאר.
העונות האחרונות בסדרה, שנכתבו במיוחד לטלוויזיה ולא בצמוד לספרים קיימים, נטשו את האמת הסוציולוגית של היצירה המקורית. הן נכתבו כסיפור פסיכולוגי, כזה שהמסך מרגיש הרבה יותר נוח לספר, על מנת להתאים למטרות המסחריות של המשתמשים במדיום.
הסטייה החדה הזאת מסגנון דיסיפלינרי סיפורי אחד לאחר, מחלקת את הסדרה לשניים ונותנת הסבר ברור לאכזבה העצומה של צופיה הנאמנים, ממה שהוביל לאחד הסיומים הגרועים ביותר למה שהייתה יכלה להיות אולי סדרת הקאלט הפופולרית ביותר בתולדות האנושות.
מה לדעתכם הופך את היהדות לדת ששורדת, אולי יותר מכל דת אחרת בהיסטוריה האנושית?
כמו תמיד, אשמח למחשבות שלכם.
אפשר גם בפייסבוק:
