כמה מחשבות לא קשורות

רק בזכותך

פינה חדשה. יש כל-כך הרבה דברים שאני נחשף אליהם דרככם – החברים שלי. אז הנה הזדמנות לתת להם במה ולשתף את כולם. כבר עשיתי את זה בפוסטים קודמים ע"י נתינת קרדיט, אבל עכשיו החלטתי להתמסד וזאת התוצאה.
בפינה היום: הקליפ החדש של השוגרבייבס, שהגיע ישירות ממוש.
האם זאת עבודת האיפור הטובה של השנה...? תגידו אתם. (אה, גם השיר לא רע...)

סיבות חדשות להתאבד

אין כותרת יותר מושכת עיניים מסיבת התאבדות חדשה. גם אם היא מעוותת או מופרכת בעליל. אבל מה לעשות שידידנו והנר לרגלינו האמריקאים אוהבים להשתמש דווקא במקרי קצה כדי להצביע על "תופעה"? בכלל, כמה מקרים צריכים להיות בשביל להגדיר משהו כ"תופעה"?
אבל אני סוטה. (יופי מצחיק...) מהאנשים שהביאו לכם את המוות ממשחקי תפקידים (D&D) וממשחקי רשת – קבלו את ההמצאה החדשה: "מוות מרשת חברתית". ולהמחשה מצורף בזאת לינק לכתבה שקראתי היום ב-ynet על מייגן מאייר שהתאבדה בעקבות קשר אינטנסיבי אשר קיימה באינטרנט עם דמות בדיונית שייצרה שכנתה.
כן כן, אתם קוראים נכון. הילדה התאבדה כי "ג'וש", חברה החדש ב-myspace הודיע לה שהוא מנתק איתה את הקשר.
עכשיו תקראו לי חסר רגישות, אבל להאשים את הרשת החברתית בהתאבדותה של הנערה נראה לי לא סתם קיצוני אלא ממש מופרך.
הכתבה ב-ynet והדיון העולמי סובב עכשיו בפרשת ההתחזות הקלה ברשת ובפריצות המדיה להשפעה עוינת על מוחות עדינים תוך שימוש בסיכול ממוקד, אבל בזמן שכולם רועשים על האינטרנט הם שוכחים שהסיבה האמיתית להתאבדות היא העובדה שהילדה לא היתה מאוזנת מלכתחילה, (בעלת נטיות דיכאוניות), וכן שתופעת הזהות הבדויה לא נולדה באינטרנט ולא מתחילה ונגמרת בה.
למעשה בזמן שכולם כל-כך נסערים מהקלות בה ניתן לזייף פרופיל אישי בכל אתר ורשת, הם שוכחים שבאותה מידה כל לזייף מכתב רגיל, פתק אישי המוכנס לתיק בית הספר... לזייף זהות אפשר אפילו בטלפון... ולא תאמינו – לזייף זהות אפשר גם ממש פנים אל פנים.
אל תבינו אותי לא נכון, ליבי על מיגן המסכנה וכמובן על משפחתה, אך נראה לי מגוחך להאשים במותה את האינטרנט ואת הרשת החברתית.
מה שמיגן מתה ממנו (מעבר לכימיקלים המשתוללים בגופה) הוא הזנחה.
אין מה לעשות, כמו שהורים יודעים שצריך לתת לילד יד כדי לעבור את הכביש בבטחה, הם צריכים לדעת לתת לו יד גם כשהוא גולש באינטרנט.
בואו נניח רגע שאלה היפותטית: אם ג'וש היה נער אמיתי והיה עוזב את מיגן, האם היא לא היתה מתאבדת? כמובן שכן. מיגן התאבדה בגלל תחושת נטישה. היא לא ידעה שג'וש הוא דמות בדויה. היא גם לא התאבדה כי היא פגשה אותו ברשת. היא התאבדה כי הוא עזב אותה. מבחינתה כנראה זה היה סוף העולם...
אבל "נערה התאבדה בגלל אהבה נכזבת" היא כבר לא כותרת שמוכרת עיתונים. אפילו "נערה התאבדה בעקבות התאהבות בדמות בדויה" לא מספקת את הסחורה. מה כן? "האם הרשתות החברתיות אשמות במותה של מיגן"? זאת כותרת! תודו.

הקולנוע אוכל סרטים

זוכרים את הפוסט שלי ממרץ בנושא הקולנוע? דיברתי שם על העצמת החוויה הקולנועית ע"י האינטרנט כמדיית עזר.
בגדול נראה שהקולנוע כמדיום ממשיך לספוג מכות קשות ונמצא בסכנת הכחדה. הנה, בהמשך לסגירת בתי הקולנוע בפריפריה, נסגר עכשיו גם בית הקולנוע בקניון רמת אביב "משיכולים מסחריים" של הקניון.
למה זה קורה? פשוט כי הקהל ש"נזקק" לשירותיו של הקולנוע הולך ופוחת.
כמה פעמים הלכתם לסרט השנה? יותר מ-3? יותר מ-5? מתי זה היה?
היום, כשמקבלים פלזמה 40 אינץ' עם כל קוטג', ובעידן שבו הסרטים מגיעים לאינטרנט יותר מהר מאשר הם מגיעים לקולנוע, אפילו הדור של ההורים שלי שקונה את ה-DVD הצרובים בשוק כבר לא צריך לצאת מהבית בשביל לראות סרט.
כשחושבים על זה רגע אחד בהיר, טבלת השיקולים מצביעה בברוטאליות על הקולנוע כ"לא משתלם". במיוחד כשכרטיס עולה היום כ-35 ₪. (אם מזמינים באשראי דרך הטלפון כרטיס יכול להגיע גם ל-40 ₪).
אז מה שהיה פעם בידור להמונים ב-2 סנט, הפך היום לערב שההוצאה הבסיסית שלו מתחילה בכ-80 ₪, וזה לפני פופקורן, שתיה, חנייה ואם צריך גם ארוחת ערב. והתמורה...? לא בהכרח משתלמת.
האם יש פיתרון? אולי. רק שנראה לי שהפתרון הוא דווקא לא יגיע מהכיוון היוצר את הסרטים, כי בחזית הזאת לדעתי יש לקולנוע פחות סיכוי (עד הקפיצה הטכנולוגית הבאה).
הפיתרון לדעתי צריך לעבור מהפך במחירים. כרטיסים צריכים לחזור לעלות בסביבות ה-20 ₪. מבצעים של מועדוני לקוחות או "מנויים" צריכים להוזיל את הצפייה אפילו יותר. עסקאות של רכישת מספר רב של כרטיסים גם יכולה להוזיל את הרכישה. מישהו אמר כרטיסיה? מועדון חברים? (אבל אחד באמת אטרקטיבי, לא כזה שנותן פופקורן קטן כל 10 סרטים).
ומה קורה כשאולמות הקולנוע עומדים ריקים במשך היום? איפה הדילים לבתי הספר? איפה מי שירים את הכפפה ויזהה את הפוטנציאל להשתמש במדיה הקולנועית כאמצעי חינוכי שובר שגרה?
איפה ההקרנות המשתלמות לחברות...? תארו לעצמכם שבאמצע היום הבוס שלכם היה אומר: "עזבו הכל, יוצאים לראות שעתיים סרט וחוזרים לעבוד". לא היה סבבה?
אבל הקולנוע מנומנם ובטוח מידי בעצמו. במיוחד הקומפלקסים העצומים כמו סינמה סיטי ויס פלנט שכל בית קולנוע שנסגר בפריפרייה מזרים אליהם באופן אוטומטי קהל נוסף.
התחזית שלי היא שלמרות מקרי הקצה של שבתות וחגים בהם אי אפשר לזוז בקומפלקסים האלה – הקורוזיה תגיע גם אליהם בסופו של דבר מפני שאפקט המשפך יעבוד רק עד שהאנשים יבינו כי יש חלופה נוחה וזולה יותר.
השורה התחתונה, ותזכרו שקראתם את זה כאן היום, ימיו של הקולנוע כפי שאנו מכירים אותו הולכים ופוחתים. לדעתי הספירה לאחור כבר החלה.