עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

דצמבר 24, 2007

עובדים עליכם


שיחות עם חברים גרמו לי לחשוב לאחרונה איך השתנתה התפיסה שלי בנושא "בחירת עבודה" וכמה מיתוסים מסתובבים שם בחוץ שכדאי לגדוע באבם בנושא הזה. המיתוסים האלה מופצים בעיקר על ידי ההורים שלנו – אלה שדואגים ש"נסתדר" בחיים, אבל לא באמת טרחו להתעדכן בשוק העבודה הנוכחי. הבעיה היא שאנחנו, בלי לשים לב, מדקלמים את המנטרות של ההורים בלי באמת לבדוק אם יש בהן אמת, ולכן מתעוררים מאוחר מידי ברוב הפעמים.

בואו נעבור על המנטרות האלה ונראה מה מתוכן אמת ומה היא בדיה מוחלטת:

1. אם לא תהיה לך בגרות לעולם לא תוכל למצוא עבודה.

אך, אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט הזה, לא רק שלא הייתי צריך בגרות – לא הייתי צריך לחפש עבודה יותר בחיים... דור ההורים שלנו שגדל במדינה שבה יש 5 אוניברסיטאות, שאליהן חובה להתקבל בעזרת בגרות ופסיכומטרי, בטוח שבלי בגרות אין לנו סיכוי שם בחוץ.כמובן שזה לא מדויק. החלק הנכון של זה, הוא שאם אתה בוחר באמת להתקדם בחיים במסלול האקדמי (כלומר, תואר שני ומעלה) – באמת כדאי שתהיה לך בגרות טובה. אבל גם אם אין לך בגרות, יש שם בחוץ אלפי מקצועות שבכלל לא ישאלו אותך אם יש לך אחת. למשל: כל המקצועות הקריאטיביים. (אבל לא רק הם).לעבדכם הנאמן יש בגרות עם 28 יחידות שהוא מעולם לא עשה בה שימוש חוץ מבבית השימוש.
חוץ מזה, יש המון סוגים של בגרות, והכי נורא זה הילדים שההורים שלהם שולחים אותם למסלול בגרות מקצועית וקובעים להם בגיל 14 במה הם יעסקו כל החיים. נורא ואיום. חשיבה כל-כך מגבילה והרסנית לנוער שנמצא רק בתחילת הדרך לגילוי הפוטנציאל האישי שלו. לזה אני קורא סירוס.

2. מקצוע זה לא משהו שאוהבים, בשביל זה יש תחביבים

בשביל ההורים שלנו עבודה זה לא משהו שנהנים ממנו. זאת חובה שנובעת מהצורך לפרנס את עצמך ואת המשפחה. הבעיה היא שאם אתה כן מעז לעסוק במשהו שאתה אוהב ומוכשר בו, הם לעולם לא יסתכלו עליך כמקצוען, וימשיכו להתייחס לזה כאילו אתה עדיין מתעסק עם התחביבים שלך. יש להם בראש רשימה של "עבודות רציניות" שרובן ככולן כוללות ישיבה מול שולחן משרדי או שולחן ניתוחים. אם אתה לא עוסק באחת מהעבודות האלה אתה עדיין "מחפש את עצמך" ובליווי אנחה פולנית הם יקוו שיום אחד תמצא.אתה יכול להיות אשף בתחומך, מקצוען מבוקש בנישה שלך והם עדיין יראו בך רק הילד שכתב חיבור נורא יפה וקיבל 100 מהמורה.

3. לך תירשם ללימודים כמה שיותר מהר. אל תבזבז זמן בעבודות זמניות.

זה אחד המיתוסים האהובים עלי במיוחד. תשאלו למה? כי ההורים שלנו לא יודעים את מה שאני ואתם כבר יודעים: רוב המשוחררים הצעירים שממהרים ללכת ללמוד מיד אחרי הצבא מגלים במהלך הלימודים שהם בעצם לא לומדים את הדבר הנכון להם. פתאום הם מגלים שהתחום שהם לומדים לא מעניין אותם כמו שהם חשבו, העבודה בו לא כזאת מושכת ולמעשה כדי להגשים את עצמם הם צריכים ללמוד משהו אחר לגמרי.
ולמה? כי הם עשו בדיוק מה שאמרו ההורים ומיהרו להירשם בלי לבדוק מספיק טוב. ועכשיו מה? אלה שממשיכים להיכנע ללחצי ההורים מסיימים את התואר ואחרי שלוש שנים בהן בזבזו כסף וזמן מיותרים נגשים שוב לנקודת ההתחלה, רק הפעם מפוקחים יותר.
אלה שמבינים את הטעות לעומק, עוצרים אותה במקום ויוצאים בנזק כספי של שנת לימודים אשר ירד לטמיון.
תעשו סטטיסטיקה בין החברים שלכם ותבדקו כמה מהם למדו משהו לפני שהם למדו את המקצוע שהם עוסקים בו עכשיו... אני בטוח שההורים שלכם יתרשמו מהנתונים.

4. תביא לי תעודה הביתה

כל אימא פולניה צריכה שתהיה לה איזו תעודה של הבן שלה לתלות על הקיר. היא לא חייבת באמת להיות תעודה, זה יותר כמו משפט מנצח שהיא תוכל להגיד לחברות שלה ולראות אותן מוריקות מקנאה. המשפטים הסטנדרטיים שעושות אימא מאושרת הם למשל: "הבן שלי עורך דין, רופא" וכו'... אבל הן מוכנות להסתפק ב"סיים בהצטיינות" או "מספר אחד בכיתה שלו".הצורך בתעודת הראווה הזאת גורם לאימהות לדרבן אותנו הילדים לעשות דברים שאין להם שום הצדקה, כמו למשל ללמוד עריכת דין, ולהצטרף לשוק שהיום משתחררים אליו אלפי עורכי דין צעירים כל שנה שהינם רעבים לעבודה. את אימא זה לא מעניין בשלב הזה.

5. אתה צריך מסגרת מסודרת.

אימא ואבא יקרים, זה שאתם צריכים מסגרת מסודרת לא אומר שגם אני צריך אחת. למעשה טוב לי יותר עם החופש שלי. כיף לי לעשות עבודות שהן יום פה ושבוע שם. זה ניסיון נהדר בשבילי (בעיקר אחרי 3 שנים צבא) לצאת קצת מהמסגרת ולנסות לראות משהו אחר. גם זה לא יהיה ניסיון רע בשבילי לנסות ליצור את המסגרת לעצמי לשם שינוי... ואולי אני בכלל הרבה יותר פרודוקטיבי בלי מסגרת? ואולי מסגרת מדכאת לי את הנשמה אז יש לי עבודה מסודרת אבל אני אומלל ממנה. זה משנה?

6. מצאתי לך בעיתון עבודה מצוינת במדור דרושים.

כולנו עברנו את זה. אפילו אם אתם עובדים במקום קבוע ומשתכרים טוב, ההורים שלכם עדיין יעברו על מדור דרושים כל שבוע וישלחו לכם ממנו הצעות עבודה "אטרקטיביות" כדי שתלכו לעבוד במקום "קבוע ומסודר". שתי בעיות יש עם הנושא הזה: האחת, הם מאמינים לכל מה שהם קוראים בעיתון. כלומר שאם כתוב "עבודה מצוינת לסטודנטים במשמרות" הם באמת יאמינו מדובר במשהו שלא יבוא על חשבון הלימודים שלך, (מה שעוזר להם לטפח את פנטזיית האוניברסיטה שלהם).הם לא ייקחו בחשבון שבעוד שאתה לומד בת"א העבודה במוקד השירות היא בפתח-תקוה, מה שכרוך בנסיעות שהן זמן נוסף ולפעמים גם כסף. הם גם לא ייקחו בחשבון שהעבודה תדרוש X משמרות מינימלי שכולל גם שישי ושבת ולילות... הם יאמינו למשפטים כמו "בחברה דינאמית המאמינה בקידום מבפנים" ולא יבדקו לראות כמה מתוך כלל עובדי החברה קודמו באמת ממוקד השירות למשרות בכירות יותר – וגם אם כן, מה הן אותן משרות בכירות... האם הן באמת קידום או רק יותר עבודה...?

7. לך תעבוד בשדה התעופה, לפחות תראה קצת את העולם


אישית, לא עבדתי בשדה התעופה, אבל אני יכול להגיד שמעולם לא באמת נמשכתי לזה. קודם כל, זה מרגיש יותר כמו צבא מאשר כמו עבודה. במיוחד אם אתה עובד בביטחון. דיילות, זה פשוט להיות מלצר מעופף ומי שחושב שככה הוא יראה את העולם – שיהיה לו לבריאות. אני מעדיף לראות את העולם קצת יותר בנחת והעולם בשבילי הוא לא הדיוטיפרי של ארצות שונות בשלוש שעות מנוחה.
בנוסף, כשאתה עובד בתור בודק בטחוני אין לך באמת לאן להתקדם... אז אתה מסיים שנה של עבודה אליה התחייבת ומגלה שאתה נמצא בדיוק באותה נקודה שהיית כשהגעת, רק שנה מבוגר יותר. כששואלים אותך אם יש לך ניסיון במשהו אתה יכול רק לגמגם ולשאול אם "ארזת לבד".

8. זאת עבודה במקום טוב – חברה רצינית

אימהות חושבות שאם אתה הולך לעבוד בחברה גדולה ומוכרת (למשל סלקום), אתה נמצא בעמדה שתוך גג שנה שנתיים תקודם להיות מנכ"ל. ברוב המקרים המציאות היא אחרת לחלוטין ועובד שמגיע ללא הכשרה ומתחיל בעמדה הנמוכה ביותר במערכת (מוכר או נציג שירות), סיכוייו האמיתיים להתקדם הם קטנים ביותר. גם כאשר אתה מקודם בעבודה כזאת אתה הופך להיות מנהל צוות ושם לרוב נבלמת התקדמותך המטאורית ואתה מגלה שבזבזת שנתיים מהחיים על תקוות שווא להיות איזה ביג שוט בחברה צעירה ודינאמית ונשארת ליטל פיש בחברה רקובה שיש לה סרט נע מקצועי לניצול כוח עבודה צעיר ואנרגטי.

אני רואה שהפוסט הזה חורג כבר משני עמודי הוורד שאני מקציב לעצמי בד"כ אז אני עוצר כאן. אתם בטח כבר מבינים את הכוונה ואת הכיוון – אפשר להמשיך עם זה עוד הרבה.

המסר שלי, בשביל שורת הסיכום הוא כזה: תבדקו טוב טוב את המסלול המקצועי שאתם רוצים לבחור בו בחייכם, ומה הוא דורש מבחינתכם. אל תפחדו לעשות שינויים, להעיז לעשות דברים שאחרים לא מעזים והכי חשוב – אל תיקחו את אמרות הכנף של ההורים שלכם כמובנות מאליהן. זה נכון, הם הורים וצריך לכבד אותם, אבל יש דברים שאתם בכל זאת יותר מעודכנים בהם ומבינים קצת יותר טוב מהם.

בסופו של דבר, אלה החיים שלכם, וזה הזמן שלכם. אז... שלא יעבדו עליכם!



תגובה 1:

  1. מצויין, כרגיל

    "did I go to do what I wanted?
    No.
    Do I love my job?
    There is no one who hates my job more than I do.
    But what do I have?
    a steady income, and a pension plan."
    (Gino Barberini, Mambo Italiano)

    השבמחק

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית