עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

מרץ 31, 2017

איך עברנו את גבול ה"מדיה החברתית"


לאורך השנים, במאבקן על המשאב היקר ביותר בעולם: דטה-בייס אנושי מפולח לדיוקי דיוקים, הגיעו בעלי הזירות החברתיות המובילות בעולם למסקנה שכמשתמשים אנחנו מעדיפים לרכז את כל התקשורת האישית שלנו במקום אחד.


האמנם? לא בטוח בכלל.


חדש, ישן ומה שבינהם


בתחילת הדרך, בפייסבוק בכלל לא היה ניוז-פיד.
היתה שורת סטטוס, שהתחילה בשם המשתמש והוסיפה את המילה "IS" אחריו.
בתקופה ההיא, הרעיון היה לעזור לחברים לדעת את ה"אמ;לק" של המצב הנוכחי שלך, בכמה מילים קצרות, וזה הכל.
דומה מאוד לשורת הסטטוס שאפשרה תוכנת השיח הפופלרית ביותר בישראל בתקופה שפייסבוק הגיע,
בתקופה ההיא, הרעיון היה לעזור לחברים לדעת את ה"אמ;לק" של המצב הנוכחי שלך, בכמה מילים קצרות, וזה הכל.
דומה מאוד לשורת הסטטוס שאפשרה תוכנת השיח הפופלרית ביותר בישראל בתקופה שפייסבוק הגיע, MSN מסנג'ר.
רק ששם, לא התאפשרו תגובות ישירות לסטטוס האישי,
ומי שרצה לשוחח איתך עליו, היה צריך ליזום חלון שיחה אישית.
כלומר, סוג של וואטסאפ, שהיה מוגבל אז לשימוש, רק במחשב שולחני. (2005-2007)


והנה נראה שהשלמנו את המעגל, וגם וואטסאפ וגם פייסבוק מסנג'ר, חזרו לאפשר הופעה של "סטטוס אישי" שאין עליו אפשרות לתגובה ציבורית, אלא רק לתגובתיות ישירה. אישית. הם קוראים לזה "סטוריז" (סיפורים), ואין רחוק מזה מלספר סיפור.

הדור שכבר למד להשתמש בפייסבוק כ"רשת חברתית", ובאפליקציות כמו "וואטסאפ" לתיקשורת בין אישית פרטית, מקבל בחשדנות ובביקורת רבה את הפיצ'רים ה"חדשים", שאולי מאפשרים קצת יותר גמישות טכנולוגית מאז, אבל משמשים לאותו עיקרון ומתבססים על אותם איפיונים.

זה מבלבל אותו, ובצדק.

זליגה קפיטליסטית

הגיוני שבעלי הפלטפורמות החברתיות המובילות, הגיעו לכך מתוך הרדיפה הקפיטליסטית שלהן אחרי ניכוס הדטה שלנו, אבל אם הם היו שמים קצת יותר לב, הם היו מרגישים לבד, שאנחנו דווקא מעדיפים להיות נוכחים דיגיטלית בזירות שונות ונפרדות אחת מהשניה. זאת על מנת לייצר הפרדה, שהולכת ומטשטשת, בין קבוצות אנשי הקשר שלנו, ושלפעמים אפילו מטריד ומפריע לנו למצוא ולתקשר עם אנשי קשר מסויימים בזירות השונות שהם מציעים.

כמו שפייסבוק הפך לאורך זמן, לסביבה המאפשרת קשר עם מכרים אקטואליים, חברי ילדות, קולגות, קולגות לשעבר, משפחה, מובילי דעה, גופים מסחריים, אירגונים שונים ועוד, גם וואטסאפ זלגה לעולם ה"מקצועי" והפכה ל"כלי עבודה" לגיטימי, לצד היותה פלטפורמת תקשורת עם חברים קרובים ומשפחה.

אז איפה אפשר לדבר עם מי על מה?
הגיוני שרבים מאיתנו ירגישו מבולבלים ואפילו מתוסכלים מכך, שכן ריבוי ההפרעות לאורח החיים שאנחנו רוצים לקיים, והזמינות שאנו מחייבים עצמנו אליה, הופכים לפעמים לבלתי נסבלים.

עדכון הגדרות – למה פייסבוק הוא כבר לא "רשת חברתית"

אחרי 10 שנים של צבירת אנשי קשר מסוגים שונים בזירות דיגיטליות שונות,
ההגדרות שטבעו לעצמן "הרשתות החברתיות" בתחילת דרכן, כבר אינן אקטואליות לחלקן, עקב הטישטוש הנוצר בינהן לאור זליגה והעתקה של איפיונים ופיצ'רים מקבילים, והדרישה שלהן אלינו לייבא אליהן את כל אנשי הקשר שלנו, מכל מקום אפשרי.

פייסבוק, למשל, הוא כבר ממש לא רק "רשת חברתית".
נכון, ככה הוא מגדיר את עצמו, ואולי זה אחד הפיצ'רים הבולטים שלו, אבל זאת הגדרה שמצמצמת אותו לפחות ממה שהוא באמת.
המושג "הרשת החברתית", הוא מושג מיושן בעיניי, מפני שכבר אינו מכיל את כל אופי השימושיות שמציעות פלטפורמות כמו פייסבוק. הן הפכו לפלטפורמות תקשורת "רב-ערוצית", שחלק ניכר מהערוצים שלהן, הן בכלל לא "חברתיים".

קיבעון מטעה ובלאגן תיקשורתי מובנה

התקבעות מושגים מגבילה ומטעה אותנו, בדיוק כמו המסקנות המוטעות של הפלטפורמות החברתיות המובילות עצמן, מפני שהן מונעות מגרידיות, ולא מהבנה אמיתית של המשתמשים. 
הן לא באות מתוך מהצרכים האמיתיים שלהם, מהרצונות האישיים שלהם, אלה מהניסיון לכוון אותם למה שנוח למי שמרוויח מהן כלכלית.

אנחנו, כמשתמשים פרטיים, רוצים לייצר הפרדה בין קבוצות אנשי קשר שונות והתקשורת שלנו איתן. אנחנו רוצים מקום אחד שישאר לחברים אמיתיים בלבד. מקום נפרד לתקשורת עם המשפחה. מקום נפרד לתקשורת מקצועית. אנחנו שואפים לסדר משלנו, בכל הבלאגן הזה, שקוראים לו "אנשי הקשר" שלנו, ש"רודפים" אחרינו בכל מקום. מהמייל, דרך אנשי הקשר הטלפוני, דרך הרשת החברתית, דרך אפליקציית המסרים שלנו. לרבים מאיתנו, הרדיפה הזאת הפכה לסיוט.

חלקנו ממיינים את אנשי הקשר שלנו לקבוצות בתוך הפלטפורמה
ומגבילים במידע שאנחנו חושפים לקבוצות השונות ואנשים ספציפיים.
חלקנו עדיין מנסה להכתיב לעצמו התנהלות נפרדת בין זירות, ו"מקדיש" אפליקציות מסויימות רק לקבוצות תקשורת ספציפיות, בעוד שאחרות נמצאות בפלטפורמות אחרות.

אבל זה מייאש,
כשכל אפליקציה בנייד מבקשת לסתנכרן את אנשי הקשר שלנו, ומבקשת להראות לנו אותם בכל מקום. לפעמים זה אפילו מתנה בכך את השימוש באפליקציה...כך נוצר הבלאגן הזה, שבו כולם נמצאים בכל מקום, וכולנו זמינים בכל מקום, ואין לזה שום קשר ל"חברתיות", או ל"רשת חברתית" או לשיח או אפילו לתוכן.

מסרבים ללמוד מהניסיון

מאז שפייסבוק קנה את וואטסאפ, ובזמן שהוא משקיע כבר שנים בפיתוח שלו, באיטיות יחסית,
פייסבוק משקיע במקביל ובמוצהר - הרבה יותר, ב"פייסבוק מסנג'ר".

הם גם מדגישים, בכל הזדמנות אפשרית, שבשנים הקרובות פייסבוק ימקד הרבה ממשאביו, בפיתוחו של המסנג'ר שלהם, בעיקר, כפלטפורמה עסקית בפני עצמה.
כלומר, לכוון לייצור תקשורת אישית ישירה דרך המסנג'ר, בין עסקים ובין לקוחות, לצורך הגברת המכירות.

האם פייסבוק "כאילו" שוכח, או מתעלם – מהצורך שלנו, אנשים, לייצר הפרדה שתאפשר לנו לבחור איך להציג את עצמנו בפני קבוצות תקשורת שונות?

האם יקרה לפייסבוק מסנג'ר, מה שקרה למייל? האם תיבת ההודעות שלו תכיל פניות או תקשורת עם גופים מסוגים כל-כך שונים, שפשוט נמנע מלהיכנס אליה?

ימים יגידו. 
אולי בהמשך הדרך, פייסבוק והזירות האחרות, יצליחו לייצר הפרדה חברתית.
גוגל+ ניסתה לעשות את זה עם ה"מעגלים" שלה, ונכשלה נחרצות.
פייסבוק מצדו, ביטל את האפשרות לגולשים לייצר רשימות מעקב פרטיות אחרי תכנים מסחריים. הוא מעדיף לבחור בשבילנו מה יוצג ב"ניוז-פיד" שלנו, במקום אחד מרוכז – בו הוא יכול לקחת כסף למפרסמים מסחריים על חשיפה לתכנים שלהם. אין "ארוחות חינם".

גם פייסבוק וגם וואטסאפ יודעים, שגם קבוצות שיח ציבוריות או פרטיות, עוברות תקופת "פיק" של עניין, ואז נזנחות לטובת קבוצות חדשות בנושאים חדשים. הם יודעים גם להגיד שבכל קבוצה יש רק אחוז קטן של גולשים שבאמת פעילים ציבורית בקבוצה, ואחוז גדול בהרבה של צופים "בלתי נראים".

אז איך זה שעם כל הידע הזה, הם ממשיכים לנסות לגרור אותנו לעשות הכל במקום אחד מול כולם?

אם זה באמת "נוח" לי, אתה לא צריך לשכנע אותי בזה.

הרבה יותר פשוט לנו כצרכנים "להפריד כוחות".
לבחור את הנוכחות שלנו ואת הזמינות שלנו, ספציפית לכל צורך ובכל זירה  – ולא להיות מחוייבים בכפיה לתדמית וזמינות אחידה בזירה אחת, בה חייבים לכולם את הכל, או לא חייבים להם כלום.

בסופו של היום, מול שטף העדכונים, אנחנו שואפים לשלוט ולתעדף את התקשורת שלנו בעצמנו. לשים גבולות אישיים, תדמיתיים ותקשורתיים ברורים.
עבורנו.
עבור האנשים שאנחנו בקשר איתם.
לצרכים שונים. מטעמים שונים.

כן, הזירה החברתית היא מעצמה. אין ספק שמאז שהגיעה האינטרנט למגזר האזרחי, העולם שרוי בשיח ציבורי מתפתח, אבל "רשת חברתית", היא בהגדרה שלה – "רשת חברתית", פלטפומת שיח ציבורית. ולא כל מה שנגזר ממנה היום.

הבנה של זה, תעזור לכולנו. למפתחי אפליקציות, שירותים ומוצרים, וגם לנו ברמה האישית, הפרטית.

"פער הדורות" כסמן ימני לצורך בסיסי

התיאוריה שלי, היא שבעתיד, האולי לא כל-כך קרוב, נרגיש את השינוי:

האנושות תחזיר לעצמה את הכוח לייצר את ההפרדה הנדרשת בין קבוצות תקשורת שונות, בזירות שונות.

אחד מהשניים ייקרו:
או שהפלטפורמות הגדולות יבינו את האתגר הניצב בפניהן וילמדו את המשתמשים איך לייצר את ההפרדה באופן יותר נוח, חד משמעי והוגן בהרבה ממה שקיים כרגע,
– או שכמשתמשים פרטיים ננדוד מאפליקציה לאפליקציה, ונזנח את הזירות הוותיקות לדקדנציה ולגרידיות שלהן, שתחנקנה עם עצמן.

קצת כמו שעשה הדור הצעיר שמצא את עצמו באינסטגרם, ובוואטאפ, ובסנפצ'ט, וויתר על פייסבוק כמעט לגמרי. פייסבוק הפך ל"סביבה של המבוגרים".

בדיוק כאן, רואים שוב את הצורך הזה בהפרדה בין קבוצות תקשורת – הפעם על בסיס גיל.


איך יראה לדעתכם העתיד של התקשורת האנושית הבין-אישית, ומה תהינה ההשלכות שלו?

איפה אתם שמים את הגבולות ומפרידים קבוצות קשר שונות בין פלטפורמות?

אשמח לכל מחשבה שיש לכם לשתף אותי בנושא.

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית