אבל האמת שזה לא משנה בכלל אם יש לך פייסבוק או אין לך. כי אם יש לך מסנג'ר, ואם יש לך אי-מייל, ואם יש לך גלריה בפליקר / פיקאסה, ואם אתה משתף סרטונים ביוטיוב ואתה מגיב בפורומים וממלא שאלונים מטומטמים ברשת – אתה פשוט עובד בשביל זה יותר קשה, אבל עדיין כבר יש לך פייסבוק.
ואני לא חושב שגיליתי את אמריקה לאף אחד... בכל זאת הבחור הזה, הבן 23 שהמציא את פייסבוק, מתעורר כל בוקר עם 15 מיליארד דולר בבנק. כנראה שיש לזה סיבה.
אבל מה הבעיות בפייסבוק?
כמה דברים, ונתחיל מהקל לכבד: חופש המידע
נגיד שאני בפייסבוק, ושם כל חברי ההוללים הפרועים והמטורפים נמצאים בכרטיס שלי, וגם החברים שלהם. ונגיד שאנחנו כאלה מן מגניבים כאלה, שהולכים למסיבות, ויוצאים להשתגע... ותוך כדי זה גם מתעדים את השטויות שלנו עד חצי מלכותו של העידן הדיגיטאלי. עד כאן אתם בטח אומרים "איזה מגניב לך, אנחנו נורא מקנאים בך שלפי הפייסבוק שלך יש לך חיים סוערים ותוססים".
אז זהו. תארו לכם שיום אחד אימא שלי תגלה את פייסבוק.
לא זה לא חלום בלהות, זאת נבואה שעומדת להגשים את עצמה, כי כמו שהיא גלתה את המסנג'ר, ככה בדיוק היא תגלה גם את הרשת החברתית.
ואז אימא שלי, תשוטט לה יום אחד בפרופיל שלי כדי לחפש קצת גאווה ונחת, ובמקום זה תנחת על תמונה שלי מלקק גרביל מגב של זונה קטינה קורדיסטנית. למה? כי חבר שלי החליט להעלות את התמונה הנורא מצחיקה הזאת מ-1999 וברור שהוא גם תייג אותי, כדי שכולם ידעו מי זה המופרע עם הגרביל.
פתאום חיי התוססים הם לא כזה מושא קנאה, נכון...? ומה תעשו? תסננו את ההורים שלכם? תגידו להם "זה לא קול שההורים שלך באים איתך לרשת החברתית. בבקשה תעצרו לי לפני הסיבוב כדי שאני אוכל להיכנס לבית הספר לבד".
אבל זה לא הכל. נניח ואני אפנה לחבר הזה ואבקש ממנו במתק מקלדת להסיר את התמונה הסוררת, אשר לא מתאימה לתדמיתי השמרנית משהו היום... ונניח ש"חברי" יסרב להסירה – הרי אין דבר שאוכל לעשות בנושא. וכך חשופים חלקים מחיים בכלל ללא שליטתי. אפילו אם אני לא בפייסבוק. גם אז – עדיין חברים שלי שכן יוכלו להגיע אל התמונה הזאת בהרבה יותר קלות וסיכויים מאשר אם היו מתחילים לחרוש על פליקר, למשל...
האם לגולשים בפייסבוק יש דרך להגביל את המידע החופשי על עצמם? האם למישהו מאיתנו? האם בכזאת קלות – במחי סימון V של המפרסם, ניתן להפיץ עלינו מידע בלי שנוכל לפקח עליו בכלל...? נראה שכן.
וזה דבר אחד. די קריטי...
פלטפורמה לעצלנים
דבר אחר הוא שפייסבוק שודד אותך. קצת כמו "הרוצח השקט", פייסבוק הוא בעצם "החונק הסדרתי". למעשה, אם חלה ירידה משמעותית בכמות הפוסטים בבלוגים ברחבי הרשת, זה בטוח קשור לפייסבוק. (אולי בעצם זה דבר טוב...)
פייסבוק פשוט מנטרל בך כל צורך לכתוב. להיות טיפה יצירתי, רק מפני שהוא נותן לך להשיג את המטרות האלה בקלות חצי פאסיבית.
תגידו בעצמכם: מה יותר כיף, לכתוב קורות חיים או לענות על סקר אישיות? וזה במקרה הטוב. במקרה הרע במקום לכתוב קורות חיים אתה עונה על סקר "איזה ירק אתה", ומשם זה רק מתדרדר.
פופולאריות פופוליסטית
שמעתי שאנשים גם מתלוננים שפתאום מוצאים אותם הרבה אנשים מן העבר שהם לא רוצים לחדש איתם את הקשר. על זה יש לי להגיד רק מילה אחת: בולשיט. ת-ס-נ-נ-ו. לא כל אחד שמציע לכם חברות אתם צריכים להגיד לו כן. תשלחו את מלכת הכיתה הזונה מהיסודי לחפש את החברות המשעממות שלה היום. זה לא שאתם פוגשים אותה כל יום בהפסקה ומחליפים איתה מכתביות. אל תדפקו לה חשבון ותאגנרו אותה בלי להתבלבל.
בכלל, מה אתם משחקים אותה פופולאריים – עוד שנייה פותחים לכם קבוצת רחמים שתיקרא "אני כאן כי אין לי מספיק זמן בעולם לאשר את כל הצעות החברות שלי בפייסבוק" (מה נסגר עם כל הקבוצות האלה שהשם שלהן הוא משפט שלם!?)
ואפרופו לאגנר אנשים, כנ"ל גישתי בנושא "טרמפיסטים מזדמנים". אצלי בכרטיס לא תמצאו בתור חבר אדם שאני לא מכיר אישית. אם מישהו רוצה להכיר אותי ברשת, הוא מוזמן לשלוח לי הודעות וליצור איתי שיחה, אבל בתור חבר ירשם רק מי שהוא באמת חבר. זה הכבוד המינימאלי לדעתי שאפשר לתת לרשימת החברים שלך, שגם ככה פותחת בפני העולם את כל דלתות הקישורים האפשריים.
הרגלים מגונים
בינתיים, אנחנו המשתמשים צריכים ללמוד למה מתוך כל החרא הזה אנחנו באמת צריכים להתייחס. אבל כמו שלמדו להרגיל את החברים שלנו לא לשלוח לנו ספאם במייל – ככה נרגיל אותם לא לשלוח לנו קרבות ערפדים וחייזרים ללטף בפייסבוק. זה רק עניין של החלטה איך לנהל את הכרטיס האישי שלך, ולשמור ברשימת החברים, רק אנשים באמת מספיק קרובים בשביל שלא יפציצו אותך בג'אנק.
אפוקליפסה מתי?
שמעתי על אנשים שמתמכרים לפייסבוק, שלא יכולים להפסיק לרפרש את הדפדפן. אני לא חושב שאני עוד שם, אבל בהחלט מעניין אותי לראות מה יהיה עם פייסבוק בעתיד הלא רחוק.
התחזית האישית שלי היא שזה תלוי אופי השימוש שישתרש: אם אנשים באמת ישתמשו בפייסבוק כדי לתקשר עם החברים האמיתיים שלהם, והרשת החברתית באמת תשמש ככיכר תקשורת אישית מרכזית לי ולכל חבריי – אני צופה שפייסבוק תישאר פה עוד הרבה מאוד זמן, ורק תלך ותשתפר.
מצד שני, אם אנשים יתחילו לאסוף כאילו חברים, מהר מאוד הם יאבדו עניין ברשימת העדכונים שבעמוד הראשי של פייסבוק, מפני שהיא תדבר על אנשים לא מוכרים. במקרה הזה הם יפסיקו לבקר באתר בשביל לתקשר עם חברים ויעברו למדיה יותר אינטימית שתספק את התחלופה, ופייסבוק יתקשקש ויינטש. (אגב, מה שמוביל את פייסבוק כבר בכיוון הזה הוא הפיצ'רים המעצבנים שכדי להוסיף אותם חייבים לשלוח אותם לחלק מחבריך ברשימה).
פעם אנשים היו מחפשים את השם שלהם בגוגל. היום אם אתה לא בפייסבוק, אתה לא קיים. והמצחיק הוא שגוגל עצמו לא מוצא עמודי פייסבוק...
באופן אישי, אחרי שהבנתי את הפילוסופיה והשימושים הפוטנציאליים של פייסבוק – אני בעדו.
גם אם זה אומר שזה יגרום לי לכתוב פחות פוסטים כאן ולמלא יותר שאלוני "איזה ספייס גירל" אני. זה לא נורא אם יודעים לאזן.
יש מצב שאתם קוראים את הבלוג הזה ועוד לא הוספתם אותי כחבר...?
מ-ע-ו-ל-ה-!-!-!
השבמחקמ-צ-ו-י-י-ן-!-!-!
תשמע, השארת אותי ספיצ'לס. פשוט ספיצ'לס. אין לי מילים.
משובח.
*וסליחה על קרבות הערפדים, אני פשוט ממש רוצה לעבור רמה ובשביל זה אני נלחמת. היי - סימנתי שם שאתה הפכת אותי לערפד :)
מתה עליך.
משובח.
זאתי שלמעלה שלחה לי לינק לפייסבוק כדי שאקרא את מה שכתבת...
השבמחקוממש אהבתי. ולדעתי אתה צודק במאה אחוז. כל העיניין הזה שפתאום "יש לך חברים" ובעצם הם אנשים שעובדים איתך באותו משרד או ביניין ורק מחכים להזדמנות שתעוף משם ושיוכלו לתפוס את מקומך או סתם לתקוע סכין בגב ולסובב. אנשים אוהבים לכלוך ושלאחרים כואב ורע. אולי זה גורם להם להרגיש יותר טוב עם עצמם ובעצם הם החולרות ובתוך תוכם רע להם באמת.
אולי בסוף יהיו לי חברים בפייסבוק :)
נו, זאת שלמעלה שלחה גם לי :->
השבמחקאבל אני קורא אותך בכל מקרה ובלי קשר אליה...
פוסט נהדר. ואני גם בעד פייסבוק.
אמר לזכותו של פייסבוק, ובתיקון על טעות שלך, שכאשר מישהו מתייג אותך בתמונה, נשלח לך מייל בעניין. ויש לך אפשרות להסיר את התגית מהתמונה.
השבמחקכך למעשה יש לך שליטה על כך פן של הכרטיס שלך בפייסבוק.
ראשית תודה על התגובה, אבל גם אם זה נכון, אתה לא יכול להסיר את התמונה עצמה. כלומר שחברים שלך עדין יוכלו להגיע אליה. ואגב, כל אחד מהם יוכל לתייג אותך בתמונה הזאת בזמנו החופשי... וחוץ מזה, אולי לא יהיה קישור לעמוד שלי, אבל יהיה לזה של חברים שלי? לזה של בני משפחה אחרים שיגיבו על התמונה הזאת...? מה שזה לא יהיה - המידע עלינו מופץ ללא שליטתנו. הכרטיס שלנו הוא רק נקודת מוצא. עוד קליק - פחות קליק, מי שירצה למצוא אותך, ימצא...
השבמחקהו מיקל! אתה כה שנון.
השבמחקכל מילה בסלע!