נובמבר 05, 2006

עוד משהו על המצעד

חברה טובה כתבה, ושלחה לי במייל

שלום,
שמי פופון ואני פונה אליך היום במטרה להסביר לך מה עובר היום עלי ושכמותי ובניסיון לשכנע אותך לתת כתף.

בגיל 15 יצאתי מהארון. זה דרש ממני אומץ רב, הרבה התנכלויות ואיבוד מסה כבדה של חברים.
עשיתי זאת לא בשביל הפרובוקציה אלא בשביל לחיות עם עצמי ועם הסובבים אותי בפתיחות, מבלי להסתיר
אמיתות ולחיות בשקר.

לפני כ-15 שנים צעדתי בתל אביב בפעם הראשונה עם קומץ אנשים. עם רגשות חזקים של מבוכה ופחד. לא צעדתי
בשביל הפרובוקציה ולא בשביל ה"דווקא" אלא בכדי להראות לכל העולם- שאנחנו לא מפלצות. שאנחנו ככל האדם. פשוט אנשים.
גם אז ספגנו הערות גזעניות, חטפנו מכות ואחדים מאיתנו נעצרו. אבל המשכנו לצעוד אחת לשנה והנה, ראו מה תל אביב הפכה
להיות. עיר תרבותית, סבלנית, עיר הפורסת ידיה לחיבוק המזמין כל אחד מכל איזוראו השקפה, ליהנות ממקום בו לא יופלה לרעה.
(נכון, ישנן גם היום התנכלויות בגנים השונים וחשבון לא פתור שיש לקהילה עם מג"ב, אבל זה כבר סיפור אחר).

ביום שישי ה10.11.06 עומד להתקיים מצעד גאווה בירושלים. המצעד בירושלים הוא אירוע שנועד להביא לפיוס ודו קיום ולא במובן
הצר של המילה- אלא במובן ההוליסטי, הרחב: שלום בין כולם ללא קשר למוצא, לאהבה או לאמונה.
רבים מכם שואלים מדוע. למה ללכת למקום כל כך רגיש ולעורר שם פרובוקציה?
התשובה היא פשוטה. כי ה"רגישות" אינה שייכת רק לעולם הדתי.
בירושלים 2006 חיה קהילה הומולסבית מכובדת, גדולה ונפלאה. היא מונה אלפי חברים מחוץ לארון אשר בנוסף להם חיים שם
עוד עשרות אלפים בעלי נטיות מיניות שאינם יוצאים מהארון מתוך פחד מהבריונות המאיימת עליהם בגלל העדפתם המינית.
האם זו אינה נחשבת ל"פגיעה ברגשות" ?
האיומים הקיצוניים של מתנגדי המצעד לא משאירים לי אפשרות אחרת מלבד השבת מלחמת אין ברירה בחזרה.
הבעתיות באירועי ירושלים לא מתבטאת בעובדה שקבוצת אנשים החליטה לצעוד, אלא ביכולתה של קבוצת אנשים לבטל
את הווייתו של פלוני באלימות שרמתה מטרידה.

הבריונות מאיימת על הקיום שלי ושכמותי, היא מאיימת על היכולת שלך לבחור בדרך שלך.
בדיוק כמו באירוע טרור הבריונות מאיימת בנגיסה בוטה בערכי הדמוקרטיה הישראלית.

ביום שישי השבוע- אני אצעד בירושלים. אלא שהפעם לא אעשה זאת כי אני לסבית. אלא כי אני ישראלית.
ישראלית שדוגלת בסבלנות. ישראלית שלא נכנעת לבריונות.
אני פונה היום אליך וקראת לך להגיע, לצאת יחד למלחמה נגד גזענות, נגד דיכוי, נגד טרור.
הגיע הזמן לעשות מעשה. לא להתעצל. לא לפחד.
לצעוד ביחד. בלי פרובוקציות. רק כדי להגן על מה שכולנו מאמינים בו.
החופש לבחור.
תודה.