אני מודה, כששמעתי שערוץ 10 מפיק את הגרסה הישראלים ל"הישרדות" המיתולוגית הרמתי גבה בתמיהה. "הנה שוב", אמרתי לעצמי, "הם מעלים פורמטים מהנפטלין ומחכים שנבלע את זה". ההשערה שלי היתה שהישרדות הישראלית תשקע בים הפריימטיים יותר מהר מהזמן שלוקח לצביקה הדר להגיע למנה של לפה.

אבל לפעמים אני טועה, וכשזה קורה – אני לא רק מודה שטעיתי, אני גם מנסה להבין למה.

בהיותי מחוסר טלוויזיה, אני חייב לציין שעליתי על הרפסודה לקריביים רק בשבוע האחרון, כשחברים ספרו לי כי ניתן לצפות בפרקים המלאים באינטרנט.
בלב חצוי, התיישבנו אודי ואני מול הפרק הראשון – רק כדי לסיים מרתון מטורף של כל הפרקים שכבר שודרו בשעה אחת וחצי בלילה בשבת.

אז מה גורם להישרדות להדביק אותנו למסך למרות שחלקנו עבר איתה כבר את שלב ההמאסה לפני כחמש שנים?

אני חושב שהסיבות נעוצות בשני גורמים שרק לעיתים נדירות מקבלים קרדיט על עבודתם. במקרה שלנו מדובר בליהוק ובעריכה.

הקאסט של הישרדות הוא פשוט מושלם. חבורה של אנשים יפים ויפות שנבחרו בעיקר על פי איך שהם נראים בבגד ים. (אל תבינו לא נכון, אני ממש לא מתלונן).

הליהוק כל-כך מבריק שהוא אפילו גורם לך להאמין שהקאסט מגוון (למרות שהוא לא באמת). כביכול יש שם גילאים שונים, מוצאים שונים ותחומי עיסוק שונים – אך למעשה רוב האנשים שם מגיעים פחות או יותר מאותו רקע סוציו-אקונומי ומליבה של התרבות העכשווית ורובם אינטליגנטים, (מי יותר מי פחות).

העריכה מאוד מגמתית, אך עם זאת מצליחה לייצר סערת אורז אפילו באגוז קוקוס. גם המוסיקה מוסיפה המון. מסתבר שהפורמט הוותיק מצליח לספק נרטיב אקטואלי ומרתק שפשוט מחזיק אותך מול המסך – ולא סתם, אלא מגיב ומתדיין, מנתח ומעודד.

יתכן שעוד גורם שתרם לרלוונטיות המחודשת של "הישרדות" הוא הסדרה "אבודים" ודומותיה שגם הן התחבבו על הקהל הישראלי מאוד.

ברוכים הבאים לאי המתים

מה שלא יהיה, ערוץ 10 זיהה מוצא מהזרם הלעוס והגוסס של הריאליטי הישראלי בפריים-טיים והחליט להניח לכל הרקדנים, הזמרים, השחקנים והליצנים לשבת בסיבוב הזה על הספסל.

הישרדות אינה דורשת מכם שתוציאו כסף על סמסים ולא תתיש אתכם בהופעות הכוכבים מן העונה הקודמת. אין כאן שופטים מעצבנים שעושים שכונה מהמקצוע שלהם ואין כאן את הקהל ששורק ומעודד את המתמודדים – ובכל זאת, זה עובד.

עכשיו כשכולנו רוויים עד האוזניים בשירים של גריז ויכולים לזהות מתוך שינה מה זה "היפ-הופ לירי", ערוץ 10 מחזיר אותנו לקישקש של הריאליטי – לנקודת המוצא הבסיסית שלו: אדם לאדם – זאב.
למה הישרדות שבר את שיאי הרייטינג בפרק הבכורה שלו? האם המפיקים של נולד לרקוד באמת היו מופתעים כאשר הם ממחזרים את העונה השלישית אל מול חומר רענן (יחסית). לא נראה לי.

כרישים, נחשים ותולעים.

אני אוהב את הפלטפורמה של הישרדות. היא מצליחה לתעתע גם במשתתפים וגם בקהל בבית עם מסר כפול הסותר את עצמו על בסיס יומי. כביכול המתמודדים הם חלק מ"שבט". הם אמורים לפעול למען השבט הזה ולעשות הכל כדי להצליח. מצד שני – השבטים הם עניין זמני. בסופו של דבר, כאשר בכל יום מדיחים אדם נוסף, המטרה היא לשמור על התחת של עצמך.

אני די בטוח שהערכים שהישרדות מציגה לנו על המסך הם לא מודל לחיקוי. אחרי הכל, כולם יודעים מה דרישות המשחק:

אתה יכול להיות אדם טוב, ישר, הגון וכן – ולעוף מהר, ואתה יכול להיות תככן, שקרן, סכסכן ומניפולטיבי – ולשרוד קצת יותר.

כשהקליפות נופלות, כל אחד מן המתמודדים שולף ציפורניים, סכינים ושיניים. כולם מוכנים למכור את אימא שלהם בעד אגוז קוקוס, ולו רק כדי להישאר במשחק עוד סיבוב. לא ממש תכונה נעלה אם תשאלו אותי.

קצת קשה לי להבין איך אנשים כמו דן למשל, יכולים ללכת ברחוב היום אחרי ציל ומי התוכנית. הבן אדם פשוט חלאה, ולא סתם חלאה – אלא חלאה שמודעת וגאה בעצמה על כך...

איך אדם כזה יכול להסתכל לאנשים בעיניים, עכשיו כשזהותו ואופיו האמיתי נחשפו? האם אתם חושבים שהוא היה שונה בבית הספר? האם החברים שלו בצבא יספרו עליו שהוא קדוש? למעשה האיש שרף לעצמו את החיים ב-15 דקות התהילה שהוא קיבל.

אבל דן וחייו הפרטיים לא ממש מעניינים אותי. מה שיותר מעניין אותי הם הערכים שהתוכנית מקדמת.

תחשבו על המסר שהתוכנית הזאת שולחת לחברה: "בשביל לשרוד, אתם צריכים להיות אדם מניפולטיבי שקרן, תככן וסכסכן". מבחינת התוכנית, ככה מוגדר אדם חזק, "השורד האחרון", זה שראוי למיליון השקלים הממתינים בסוף הדרך.

מה זה אומר עלינו כחברה? אני אגיד לכם מה דעתי:
ככה בדיוק אנחנו רואים את בעלי ההון והממון שלנו. תחשבו רגע על שרי אריסון, ארקדי גיידמק ועוד מליונרים רבים וטובים. האם יש להם לדעתכם את התכונות הדרושות להישרדות? כנראה שכן.

השאלה היא האם זה באמת מה שאנחנו רוצים לשדר. האם זה המסר שצריך לעבור בפריים טיים לכל האומה היושבת בציון. אותה אומה שגם ככה יש לה את תסביך ה"לא יוצא פראייר" הגדול בהיסטוריה. חברה שנלחמת בסטיגמות, אפליה ושחיטות על בסיס יומיומי.

אני יודע שזה רק משחק. ואני לא באמת נסחף להאמין שמישהו במדיה באמת ירגיש שליחות חברתית ויעצור את מכונת הכסף רק בשביל שיהיה כאן למישהו יותר טוב במדינה, אבל אני מעלה נקודה למחשבה.

השבט אמר את דברו

רגע לפני שאני עוזב אתכם ומסיים, אני רוצה לתת לכם עוד חומר למחשבה. שמתם לב איך לאט לאט ובשקט בשקט ערוץ 10 הופך להיות הפניקס שקם מעפר?

בעוד שב-2 קופאים על השמרים ומתגלגלים מעונה חבוטה אחת למשניה, ב-10 עובדים חזק על להתפתח, להתחדש ולעניין כל פעם מחדש.

אני לא מחכה לעונה החדשה של הדוגמניות, אבל הפרומו שלהם גרם לי לחייך, ואתם יודעים משהו – דווקא בגלל החוויה האישית שלי בבית צבי, מעניין אותי לראות איך הם יציגו אותו בטלוויזיה.

האם זה יתכן שאני אשוב לראות טלוויזיה לא בגלל yes ולא בגלל HOT ואפילו לא בגלל ערוץ 2... האם זה יתכן שהאנדרדוג של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 10, הוא זה שיחזיר אותי אל מדורת השבט הישנה...?!

בינתיים, נראה שכן.