שוב הדף הריק, הבטן מלאה
מעבר לזכוכית, בעומק המראה
חוטי חיים שם חרש נמסים
חולמים עתיד בלאט ומתכסים
בחושך מלטף ומפתה
חושך חם ומחטא
מכל הפחדים שצועקים הכי חזק
ומחזיקים לי ביד ובגרון – אני נחנק
כשהוא עוטף אז הידיים האוחזות נעלמות
והאוויר שלי נפתח - אולי לכמה נשימות
בחושך לא רואים את הפצעים העמוקים
והקרעים והשריטות הופכים לליטופים רכים
והטישטוש המערסל חובק כמו רוח רפאים
מתי הרגשתי פעם אחרונה, נעים?
זו שוב מיטת ברזל, ורוך הרצועות
מעבר לזכוכית המכונות מתנועעות
חוטים וצינורות שמהלכים בין הקירות
חיים נאחזים בדבק ומחטים דוקרות
החושך מלטף ומפתה
חושך חם ומחטא...
זה שוב אותו הריח, התחלה של סוף לו אין עוד התחלה
אז מה הוא פותח, את הדלת הכפולה להקלה
לאן הוא לוקח, למקום שאין בו מקום לשאלה
עיניים פוקח, ממצמץ בין אפלה למחלה.
זה שוב אותו חלום, קודח לא מרפה
והכרית סופגת מה שלא אומר הפה
חוטי חיים רצים, מסך של היבהובים
קולות שמתרחקים ומתקרבים
אל חושך מלטף ומקלל
חושך סמיך ומילל
עם כל הפחדים שצועקים הכי חזק
ומחזיקים לי ביד ובגרון – אני נחנק
לא נותן לי לפקוח את עיניי העצומות
והאוויר שלי עוצר – אולי לכמה נשימות
בחושך מרגישים את הפצעים העמוקים
והקרעים והשריטות מתלחשים ונסדקים
והטישטוש אשר נוטש ברגעים הכי רעים
מתי הרגשתי פעם אחרונה, נעים?
זה שוב חלוק לבן, ואור לבן זוהר
כשאתה בורח - זה רק תופס יותר מהר
חוטי חיים סוגרים עוד לולאה
גם מול דף מלא, הבטן עדין מלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה