עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

מאי 20, 2010

הבהלה לפרטיות

laptop-privacy-1

נושא הפרטיות ברשת מעסיק את כולנו כבר די הרבה זמן. זה לא קורה במקרה כמובן, יש מי שמתפרנס מיצירת ההיסטריה הזאת, ויש מי שמרוויח ממנה באופן עקיף. אבל בזמן שרובנו נכנס לחרדות שווא והמתקדמים שביננו מפשפשים תדיר בהגדרות אבטחת הפרטיות בפייסבוק שלהם, רוב האנשים אינם יודעים באמת איזה סוג של מידע עליהם נמצא שם בחוץ, על מה יש להם או אין להם שליטה – וכמה זה באמת משנה.

הפוסט הזה, מטרתו לעשות סדר בדברים אחת ולתמיד. חלק ירגיע את רובכם, והשאר שבוחרים להיות סתם היסטרים, להם הוא לא ישנה בכל מקרה.

מצא את ההבדלים:

כדי להתחיל את הסדר, אנחנו נדרשים להבחין בין שני סוגי מידע: מידע אישי מתכוון, ומידע סטטיסטי.

המידע האישי המתכוון, הוא המידע שרובנו היה מעדיף לחשוב שיש לו עליו שליטה. מדובר בצילומים, הכוונות מאחורי טקסטים שאנחנו מפרסמים, אפיליאציה אג'נדרית שמשייכת אותנו לקבוצות או נושאים שלא היינו רוצים להיות מזוהים איתם ברבים וכו'...

המידע הסטטיסטי, הוא בעצם אוסף של נתונים שאנו מספקים ומצטרף למאגרי מידע, ועוזר לגופים מסחריים להתאים לנו תוכן ומוצרי צריכה. נתונים כמו הגיל שלנו, מצב הזוגיות שלנו, מיקום, מין, נטיה מינית וכו'.

הבעיה היא שרוב האנשים אינם נוטים להפריד בין שני סוגי המידע האלה ובין השימושים השונים הנעשים בהם ברשת, וזאת כתוצאה מהטעיה מכוונת בתיקשורת, שפרנסתה – כידוע, היא ממכירת כותרות סנסציוניות.

הטעיות עקומות מול היגיון ישר

כדי למכור לנו את הסנסציה, התיקשורת משחקת על האגוטריפ האישי שלנו ומחזקת את התחושה האישית שקיימת ברובנו שאנחנו והחיים הפרטיים שלנו באמת מעניינים מישהו, שלא לדבר על אירגונים וגופים מסחריים גדולים וקפיטליסטיים.

אבל האמת היא שאירגונים גדולים וקפיטליסטיים, רובם (אם לא כולם) צורכים את המידע מהסוג השני (הסטטיסטי), ובכלל לא מעניין אותם עם מי הצטלמנו ועל מי לכלכנו מהחברים שלנו.

למעשה, המידע הסטטיסטי שצוברים האירגונים האלה הוא כל-כך עצום, שלרדת בתוכו לרמת הפרט האינדיווידואל היא אבסורדית, אם לא בלתי אפשרית.

וכדי להבהיר את התמונה, קבלו דוגמא:

Snap1 בעבר פורסם כי גוגל סורקת מיילים פרטיים ומיד קפצו גופים גדולים ואנשים פרטיים ומיהרו להצהיר כי הם נוטשים את ג'ימייל בגלל ההצהרה הזאת. (ואני אומר, על ראש הגנב...), אבל האמת שגוגל סורקת את המיילים דיגיטאלית ולא ידנית ומה שהיא עושה בפועל זה פשוט מחפשת מילות מפתח כדי להתאים פירסום לקהל היעד. כלומר: מנוע החיפוש של גוגל, אותו מנוע שאנחנו מחפשים בעזרתו כל דבר ברשת, פשוט מתייחס לכל מייל כאילו מה שהוזן לו בשורת החיפוש הרגילה של גוגל, ומציף בעזרת כמעט אותו אלגוריתם מודעות פירסומיות רלוונטיות. ביג דיל.

כמות המיילים שגוגל סורק היא עצומה, שכן בעולם ובג'ימייל נשלחות בכל יום מליוני הודעות, כך שגם לו גוגל היו רוצים לחדור לפרטיות של מליוני משתמשיהם – אפילו מנופים לפי מילות מפתח ספציפיות, הם היו צריכים לעבור על מליוני אם לא מאות מליוני הודעות. בפועל, זה כמובן לא מציאותי, אבל התיקשורת שיודעת שהאימייל שלנו הוא אחד ממתחמי הפרטיות המקודשים לנו ביותר, משחקת לנו על החרדה הכי בסיסית ומספקת לנו כותרת שבקלות יכולה להתפרש כ:"גוגל קוראת את המיילים הפרטיים שלנו".

כותרות מעין אלה, שמתבססות ביסודן על חוסר ההבנה והפאניקה הציבורית הקיימת גם ככה בנושא הפרטיות, הן בדיוק מה שגורם לאנשים לעזוב גופים כמו ג'ימייל ופייסבוק, אבל למעשה גם אם תעזבו שירות אחד – רוב הסיכויים שתעברו לאחר שעושה בדיוק את אותו הדבר ויהיה לכם קשה להימנע מאספקת המידע הסטטיסטי עליכם, פשוט מפני שזהו המודל המסחרי הרווח היום ברשת והתנאי לקבלת שירותים חינמיים שרובנו מורגלים אליהם כבר ולא ממש יכולים בלעדיהם. (במיוחד בתחום העסקי).

הזעקת אמת

מקרה דווקא כן רלוונטי שקרה עם גוגל בתחום הפרטיות, הוא פרשיית ה"גוגל באז", אותו ניסיון של גוגל ליצירת רשת חברתית בתוך המייל. עם השקתו של "גוגל באז" טעתה גוגל והפקירה בחוסר מחשבה תחילה את פרטיותם של הגולשים שלה בדרך אחרת לגמרי מאשר סתם אספקה של נתונים סטטיסטיים שכן הרשאות הפרטיות הראשוניות (בהשקה) של "גוגל באז" איפשרו לאנשים פרטיים וגופים פרטיים להיחשף למידע אישי מתכוון של משתמשים שלא היו מודעים ולא התכוונו לכך, וגרמו לנזקים של ממש.

הפעם, מדובר היה בבעיה אמיתית ולא בעוד כותרת סנסציונית, וגוגל אכן משלמת את המחיר על כך.

אבל בואו נשים רגע את גוגל ומיטב הפרדוקסים המידעיים שלה בצד ונסתכל על מי שממצב את עצמו כמתחרה הראשי שלה: פייסבוק.

הדשא של השכן כחול יותר

4617899730_63f628bd80גם פייסבוק מרשה לעצמה לשנות את הגדרות הפרטיות של הגולשים שלה מתי שמתחשק לה ואיך שמתחשק לה. המשפט הזה היה משפט מגמתי שכמותו אתם יכולים לראות בתיקשורת רבות. משפטים כאלה בדיוק אמורים ליצור אצלנו אנטי המונע מפחד שמידע אישי מתכוון שלנו באמת יחשף ברבים, אולם האם זה מה שרשת חברתית כמו פייסבוק באמת רוצה או צריכה? התשובה היא: כמובן שלא.

פייסבוק, כמו גוגל ורבים אחרים, מתפרנסת מפירסום ממוקד ומפולח. היא חיה מכך שגולשים יבטחו בה וירשמו אליה ויספקו לה כמה שיותר מידע כזה. היא יודעת שאם יתקבל הרושם שפייסבוק מפקירה את מידע הגולשים, ירד מספר המשתמשים שלה ויהיו לה פחות חשיפות להתפרנס מהן.

לכן, כשפייסבוק משנה את הגדרות הפרטיות, היא משנה אותן ברמת המידע הסטטיסטי, וכיוון שברשת חברתית קצת קשה לפעמים להפריד בין שני סוגי המידע, קורות טעויות רגישות לפעמים. טעויות רגישות שכשמסתכלים עליהן בקנה מידה של גוף המחזיק מעל 400 מיליון משתמשים – יכולות בהחלט להרגיש קולוסאליות.

הטעות של פייסבוק היא גרידית, זה ברור, מפני שכאשר משנים את הגדרות הפרטיות בצורה גורפת, הדבר הנכון לעשות הוא להגדיר מראש לכולם בברירת המחדל את הגדרות האבטחה הגבוהות ביותר ולתת לאנשים להוריד אותן על פי הצורך, אולם פייסבוק נקטה בדיוק בגישה ההפוכה ופתחה כברירת מחדל את הנגישות למידע של גולשים שהעדיפו שלא יהיה כזה, משאירה לכולנו את האופציה לשוב ולשנות ההגדרות (אחרי שנבין מה בכלל השתנה) בחזרה למצב פרטי יותר.

כשפייסבוק עשתה את הטעות הזאת בפעם הראשונה, אפילו המייסד שלה סבל מכך, שכן תמונות פרטיות שלו הוצפו ברחבי הרשת, וניתן היה לשער כי פייסבוק תלמד מן הטעות ולא תחזור עליה שנית – אולם כצפוי בעולם המסחרי, הגישה של פייסבוק לא השתנתה וגם בשינוי ההגדרות האחרון שערכה בתחום הפרטיות, היא שוב ביצעה חשיפה גורפת עם ברירת מחדל מינימאלית.

בהבדל רציני מן הפעם הקודמת, הפעם מדובר במידע סטיסטי גרידה, אולם מחפשי הכותרות הסנסציוניות, ואלה שבונים על הבורות הציבורית מיהרו לעשות את הקישור לפעם הקודמת ולהצביע על מגמה מדאיגה, כזאת שלא באמת קיימת כמובן, כי קיומה הוא ניגוד אינטרסים לפייסבוק כגוף כלכלי.

ובכל זאת, גופים מתחרים, גופים עם אג'נדה תיקשורתית מתחרה וכמובן סתם טרמפיסטים, יעשו מה שהם צריכים כדי למכור כותרות או להעביר אותנו עם המידע שלנו לגופים אחרים, שיעשו איתו בדיוק אותו הדבר (למעט אולי משנה זהירות יחצני).

אבל הדשא של הסלולאר, באמת “ירוק” יותר…

בזמן שכולנו חרדים לפרטיות שלנו בפייסבוק, גוגל וכו' – מסתבר שהפרטיות האמיתית שלנו מופקרת יום יום על ידי גופים הרבה יותר פולשניים מפייסבוק וגוגל. החברות הסלולאריות, שכל כולן בנק של "מידע אישי מתכוון", מוכרות (מילולית) את המידע עלינו בכל יום לגופים שונים – וזאת אפילו בלי לעבור דרך המערכת המשפטית.

אם אתם חרדים לפרטיות שלכם, אתם גיבורים גדולים בלעזוב את פייסבוק (ולהמשיך לדבר במנסנג'ר) – אבל נראה אתכם מוותרים על הסלולארי.

קישורים שאולי יעניינו אתכם:

מרכז הפרטיות של גוגל >>

מדיניות הפרטיות של ynet >>

הזכות לפרטיות – ויקיפדיה >>

אתר שסורק את פייסובק בשביל מידע אישי מתכוון >>

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית