‏הצגת רשומות עם תוויות מקצועית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מקצועית. הצג את כל הרשומות

ינואר 21, 2020

די לפוסטים על "ימים מיוחדים" שאף אחד לא מכיר.




אפשר לפתוח את זה רגע?
את התופעה המטופשת הזאת של כתיבת פוסטים מסחריים בפייסבוק,
בהקשר לאיזה "יום בינלאומי" קיקיוני כלשהו?
ועוד לעשות את זה באופן קבוע, כחלק מתכנית התוכן של המותג?
בואו נבין כמה דברים לגבי הנושא הזה:
 
1.     אם אף אחד לא יודע, לאף אחד לא אכפת
רשימות ה"ימים המיוחדים" שאתם מכירים מויקיפדיה ומכל מיני אתרים שמעתיקים אותה בקופי-פייסט מאחד לשני, היא רשימה כמעט חסרת משמעות.
99% מימי הציון שהיא מכילה, לא מוכרים לציבור בכלל, והוא אינו מודע להם.
רמז: בשביל מה אתם צריכים את הרשימה הזאת, אם אלה ימים כל-כך מיוחדים ומוכרים...?
רובם נוצרו על ידי חברות מסחריות או אירגונים, שמנסים לנכס תאריכים מסויימים בשנה לצרכיהם המסחריים. מה שאומר, שהם לא מעניינים את הצרכנים בכלל.
מה אכפת לי שהיום "יום הבורקס הבינלאומי"?
זה מידע שאני יכול לעשות איתו משהו?
זה מועיל לי איכשהו?
זה סתם עוד תוכן מסחרי שמחפש לתפוס מקום בזמן ובזיכרון שלי.
נקסט.
הרבה פעמים אג'נדות שונות חוזרות על עצמם בתאריכים שונים.
נחשו למשל, בכמה תאריכים מציינים לפי הרשימה הזאת את "יום הילד הבינלאומי"?
עד כדי כך, זה (לרוב) באמת לא משנה.

  
2.     אם אין באמת קשר למותג או לעסק – וותרו
התוכן שלכם אמור לשרת את העסק, לא לבדר סתם את הגולשים.
אלא אם כן בא לכם סתם לבזבז כסף על הפקה וקידום של פוסט שרוב הסיכויים לא באמת יקבל יחס מיוחד, כי (ראו סעיף 1).
אם אתם ממלאים את תוכנית התוכן שלכם בפוסטים שעוסקים בימים שמציינים אירועים שלא קשורים לעולם המותג ולמטרות העסקיות שלכם, אתם "מאכילים את המפלצת", ולא באמת גורמים לה לעבוד בשבילכם.
כמו כן, הקהל שלכם ישאר אדיש לתוכן שלכם, כי רוב הסיכויים שגם הוא, לא באמת יבין למה אתם בכלל מדברים איתו, על יום מיוחד שלא קשור בכלל בנושא שאתם משוייכים לו אצל הצרכן. הוא יודע בדיוק איזה תוכן כדאי לו לקבל ממני, ואתם לא קשורים לנושא, אז אתם לא רלוונטיים.
   
3.     כשכולם מדברים על אותו נושא, לצרכן יש פחות סיכוי לזכור מי אמר מה ואיפה.
אם אתם מאלה שרוצים שהתוכן שלהם יהיה בולט וזכיר, אתם מבינים שאתם לא יכולים להישמע כמו כולם סביבכם (בקטגוריה, ובזירה שבחרתם לפעול בה).
אם כולם מדברים על נושא מסויים, כדי לבלוט בתוך הנושא הזה, התוכן שלכם צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי למשוך תשומת לב. במיוחד אם הוא לא באמת קשור לעסק או לעולם המותג שלכם.
כשאתם כותבים פוסט סתמי, על יום סתמי שלאף אחד לא באמת אכפת ממנו – זה אפילו עוד יותר קשה. אז למה לבזבז את ההזדמנות לקבל תשומת לב מהגולשים, על משהו שבקושי (אם בכלל) משרת את המותג או העסק, בנושא שממש ממש קשה לייצר בו בולטות וזכירות גם ככה?

   
מה כן:
 
1.     תוכנית התוכן שלכם אמורה לשרת את המותג/העסק *שלכם*
אם הגאנט שלכם מורכב מאותם אלמנטים ומתייחס לאותם תאריכים כמו גאנטים של מאות אם לא אלפי מנהלי תוכן במותגים, עסקים ואירגונים מקטגוריות שוק שונות – כנראה שאתם לא באמת בכיוון, ואתם לא באמת מבינים איך בונים תוכנית תוכן למותג.
לכו ללמוד ותפסיקו להעתיק טעויות מאחרים ולהקשיב לאנשים לא מקצועיים.
 
2.     בחרו בקפידה לאילו נושאים אתם רוצים להתייחס
אנחנו כולנו בני אדם וצרכנים בעצמנו, וככאלה אנחנו יודעים מתי "יום מיוחד" הוא משהו שמוכר בקונצנזוס של חיי היום-יום של קהל המטרה שלנו, ומתי לא.
כולנו מכירים וחוגגים את "יום העצמאות".
"יום הפיצה הבינלאומי", לעומת זאת...
תסננו במסננת הכי דקה שלכם את הימים שאתם באמת רוצים להתייחס אליהם, ותזכרו – אתם לא פה כדי לשרת את האג'נדה של מי שיזם את היום הזה,
אתם פה בשביל לשרת את העסק שלכם.
  
3.     אנחנו יודעים איזה יום היום
אם הפוסט שלכם עוסק בנושא שקשור ב"יום מיוחד", והיום הזה הוא באמת משהו שהקהל שלכם מכיר בו ומודע אליו – אין צורך לציין בפוסט שהוא מוקדש ליום הזה.
הקהל שלכם חיי את היום הזה, אז אין צורך להגיד לו, ולבזבז מקום של מסר אפקטיבי, עם מסר מיותר. אין צורך לפתוח פוסט במילים: "לרגל יום הזיכרון". אם היום יום הזיכרון, והתוכן שלכם בכל מקרה קשור בנושא, הקהל יחבר לבד בין הדברים. נצלו את תשומת הלב שלו למסרים שהוא עדיין לא מכיר, ומשרתים את המטרות שלכם.
  
4.     זכרו: תשומת הלב, הזיכרון והרגש של הצרכן הם משאב מוגבל
לכן, אל תבזבזו את הכסף של העסק שלכם, על מפגשי תוכן שלא באמת משרתים אותו.
כעיקרון – כל אייטם תוכן שאתם יוצרים ומעלים, אמור לשרת את העסק שלכם, ואתם אמורים להבין ולהחליט איך. אחרת, אתם פשוט עובדים לחינם...
מלאו את תכנית התוכן שלכם, רק בתכנים שבאמת מעניינים את הצרכנים שלכם – לגביכן, או בהקשר אמיתי לעולם התוכן של המותג שלכם, ושאתם יודעים למדוד במדויק האם הם הצליחו להשיג את מטרתם או לא.
ואם אתם חושבים כרגע, שלא כל התוכן חייב להיות מוצרי, ויכול להיות תוכן תדמיתי שמשרת את המותג לא פחות – אתם צודקים. אבל גם תוכן תדמיתי צריך לדעת איך למדוד. אם אתם לא יודעים למדוד עד כמה הפוסט תרם למותג שלכם תדמיתית – אתם מבזבזים כסף בחשכה. למה? ואתם עושים את זה כל פעם כשאתם מתייחסים בתוכן שלכם ל"יום מיוחד" שלא קשור אליכם באמת.
כמה תכנים של מותגים שלא קשורים בכלל לנושא או העולם של המותג שלהם אתם זוכרים כצרכנים? למשל, אתם זוכרים את הפוסט האחרון שראיתם בנושא "יום השוקולד הבינלאומי"? אצל מי ראיתם אותו? מה עוד אתם זוכרים מהפוסט הזה? הוא גרם לכם לעשות משהו ספציפי? ובכן.

     
לסיכום
   
תוכנית תוכן מקצועית למותג, היא לא משהו שכדאי להעתיק כ"קופי-פייסט" משום מקום.
היא משהו שצריך להיבנות על פי מטרות מוגדרות מראש של העסק, ועל פי ערכי המותג שלו.
    
לסמוך על "נוסחאות קבועות" בתוכן, היא גישה מוטעית מהיסוד.
העוסקים המקצועיים בתוכן יודעים שנוסחאות קבועות מתעייפות, ותוך
X זמן, הקהל ילמד להתעלם מהן, לכן – הם כל הזמן מנסים לשבור את הנוסחאות הקיימות ולהמציא חדשות – כדי למשוך את תשומת הלב של הצרכן.


בלי להבין את זה, רוב התוכן שתייצרו יזכה להתעלמות עם הזמן, גם אם בהתחלה הוא הוכיח את עצמו כמצליח.
אם עבד לכם משהו לאורך תקופה מסויימת, ופתאום הפסיק לעבוד – כנראה שהגיע הזמן לשנות את הנוסחה. ואם משהו לא עובד מראש ולא מוכיח את עצמו כאפקטיבי – אז למה הוא שם מראש? למה ממשיכים לעשות אותו?

 
אנשי תוכן מקצועיים, אמורים להיות אנשים יצירתיים, שמחזיקים במתודות שעוזרות להם לרתום מסרים לטובת השגת המטרות של המעסיקים שלהם.
הם אמורים לדעת לייצר יחודיות, למשוך תשומת לב ולשכנע את הצרכנים שלכם לבחור בכם, כל פעם מחדש.
אף תכנית תוכן של מותג לא אמורה להיות דומה לתוכנית תוכן של מותג אחר.
  
אם מישהו מנסה לדחוק אתכם לשימוש בנוסחאות קבועות ומוחלטות – זה הרמז הראשון להבין שלא מדובר באיש מקצוע, שמגיע ממתודה ולמידה של תחום הקריאיב והתוכן, אלא מישהו שהתנסה ולמד בעצמו, והידע שלו מוגבל רק למה שהוא יודע.

היצמדו לסיפור של המותג שלכם. למטרות של הסיפור הזה, ולאיך שמודדים את המטרות האלה בפועל.
אל תתנו לאף אחד לגרום לכם לעבוד, בשביל אחרים, או בחינם.
  
כמו תמיד, אשמח למחשבות שלכם בנושא.
אפשר גם בפייסבוק.

אפריל 20, 2017

מניעת תסכול מהכשרות כתיבה לא אפקטיביות

אולי זה נשמע מקומם, אך מתוך שנים של ניסיון בלימוד כתיבה מקצועית, סטטיסטית, רק מעטים מיישמים בפועל את העקרונות והכלים שקיבלו בשיעורים ובסדנאות.


הסיבות אינן טמונות בכישלון הבנתי של המתודות והטכניקות, אלא ב"שוק" אשר יוצר תובנות צרכניות מטעות בקרב לקוחותיו, מטעמים מכירתיים.


הפוסט הזה לא נכתב כ"אצבע מאשימה", אלא במטרה להתגבר על התסכול מלמידת כתיבה, על ידי כניסה מפוקחת ותיאום ציפיות ריאלי מההכשרה הספציפית שקיבלתם או עומדים לקבל.


רוב המקומות המציעים הכשרות כתיבה כמוצר, ייצרו עבורכם ציפיות לא ריאליות, שיתיישבו לרוב בקנה אחד עם הצורך שאתם חשים שמתעורר בכם. מתכון שלרוב יוביל לאכזבה.



כמה סיבות שכדאי להכיר – כדי לימנע מתסכול מלימודי כתיבה:


1.      ההדרכה קצרה מידי


אין קסמים. הדרכה של כמה שעות, או אפילו כמה מפגשים בני כמה שעות, לא מספיקות בשביל ללמד אנשים לכתוב אפקטיבית.
זאת כן יכולה להיות הזדמנות להעניק "מבוא" טוב, או נקודת התחלה – אבל האמת בפועל, היא שכתיבה מקצועית מחייבת השקעה, מסירות ואינסוף של תרגול וניסיון לאורך זמן.

אם כתיבה מופיעה רק כחלק מקורס רחב יותר, העוסק בנושאים נוספים, היא נבלעת בתוך רצף הלמידה ולא באמת יכולה להעביר הרגלים – אלא רק טכניקה ועקרונות.

מסגרות אשר עוסקות בהכשרה של כותבים מקצועיים, מציעות קורסים והכשרות ארוכות יותר, מספר חודשים, לפחות, אשר חלק קריטי בהן הוא ייצור סביבת עשייה מתמשכת.
כמו כן, נדרש זמן די ניכר על מנת "לשבור" ו"לפרק" אצל כותבים התניות נוסחתיות מוטעות, בנושא כתיבה, שהפכו להרגלים היוצרים טקסטים פחות אפקטיביים מן האפשר.

שימו לב: כתיבה מקצועית מחייבת לחזור ולשכתב את אותו טקסט שוב ושוב.
זה השלב שבגללו, ללא נחישות והשקעה, לימודי כתיבה קצרים, הופכים ללא אפקטיביים.


2.      האנשים הלא נכונים, במקצוע הלא נכון


אנשים אנליטיים, שהכישרון שלהם מתבטא בעיקר בהבנה טכנית ומספרית, די ילכו לאיבוד בסביבה שמלמדת כתיבה. הם ירגישו הרחק מ"איזור הנוחות" שלהם ולהם יהיה הכי קשה לשבור את ההרגלים והתפיסות המוטעות, שכבר התגבשו, בספיגה פאסיבית עד שהגיעו ללמוד אחרת.

חד משמעית: אני לא אומר שאנשים עם כישרונות אנליטיים לא יכולים ללמוד לכתוב אפקטיבית – להפך. אבל הדבר יחייב אותם למשמעת קשוחה ושימוש בכלים וטכניקות עם סט חשיבה שונה ממה שהם מורגלים.

אם שואלים אותי, צריכה להיות הפרדה בין אלה שמגיעים ללמוד לכתוב כמקצוע, לבין כאלה המתכננים לעבוד עם כותבים מקצועיים, אך לא לכתוב בעצמם.
נכון להיום, למיטב ידיעתי, אין קורסים ציבורים ספציפיים למי שנדרשים לעבוד עם כתיבה מקצועית אך לא לכתוב, והתוצאה הישירה היא שיעורים עם מידע ש"נופל בין הכיסאות".


3.      כניעה למוסכמות – העתקת טעויות מאחרים

הרוב המוחלט של הטקסטים שאנחנו פוגשים, נוחים להתעלמות ולחסימה.
אנחנו חיים בעידן בו אנו מוצפים בטקסטים שכולנו לומדים במהירות איך לסנן ולתעדף, כך שאנחנו מצליחים להתעלם באופן כמעט מוחלט מרוב כמות הטקסט שאנחנו פוגשים ביום.

למעשה, אם כל אחד מאיתנו יפנים עד כמה מעט מהטקסטים שמגיעים אלינו, מצליחים לחדור, להיזכר ואפילו לגרום לנו ליישם דברים בפועל, נקבל פרופורציות אמיתיות ומציאותיות יותר לגבי כמות ההשקעה הנדרשת, בשביל להשיג את התוצאה הזאת מאחרים.

קשה ליישם הרגלים חדשים, כש"כולם" סביבנו, פועלים באותה הצורה.
ה"רוב" נותן לנו את ההרגשה שאנחנו "צריכים להתיישר" למה שהוא עושה,
וזאת בדיוק הנקודה בה אנחנו מתנתקים מהעקרונות הרציונאליים שמספרים לנו שכצרכנים, אנחנו גם רוב – זה שקל לו להתעלם ממה שנראה ונשמע כמו אותו זמזום מוכר ש"כולם" מזמזמים.


מה עושה לנו נוח כצרכנים, לחסום ולהיות עוורים לטקסטים סביבנו:


א. גנריות 

     טקסטים כלליים מידי, שלא מחדשים או מתיימרים לחדש כלום על כלום.
ניסיון לפנות לקהל רחב ככל האפשר, גורם לטקסטים להיות שטחיים וכלליים.

לרוב, ספציפיקציה, הופכת טקסטים למעניינים וממוקדים יותר.
כדי לכתוב טקסט אפקטיבי וספציפי, יעזור לכותב להבין במדויק למי מכוון הטקסט, מה הם גבולות הידע וההבנה שלו בנושא, מה הוא מרגיש לגביו ואיך הנושא מוצא ביטוי בחייו.


ב. בנאליות

     טקסטים שמשתמשים באוצר מילים מוגבל, שאנחנו כבר מכירים,
על מנת להעביר רעיונות שאנחנו כבר מכירים.
טקסטים המשתמשים בקלישאות, נוחים לדילוג מפני שהם מבהירים לנו שלא יחדשו לנו.
טקסטים שנכתבים ב"תבניות מוכרות", במיוחד בעלות אופי שיווקי או מכירתי, מזוהים ככאלה ונחסמים במהירות וקלות.
כשכל המתחרים בקטגוריה מדברים אותו הדבר, אין סיבה מיוחדת לזכור מי אמר מה ומתי.

טקסטים בעלי אוצר מילים רחב, "גוון קול" מקורי, וניסוחים יוצאי דופן – יכולים לקבל תשומת לב גבוהה יותר.

ג. אורך 

     טקסט שנתפס בעינינו כ"ארוך", הוא טקסט שאנחנו נדרשים בו להשקעה מיוחדת של זמן וריכוז. אם האורך לא מצדיק את ההשקעה, והוא מלא במישפטי מילוי, לרוב אנחנו מוותרים.

מה האורך הנכון לטקסט? האורך המינימאלי על מנת להעביר את המידע הנדרש, לצורך השגת המטרה או המטרות שנקבעו מראש.


ד. חוסר בתועלת

טקסטים שלא מצליחים להעביר לקורא בנקודות המפגש הראשונות מה ייצא לו מלקרוא אותם, מאבדים את הקורא במהירות.

תקשור התועלת לא חייב להיות ישיר ובוטא, אבל הוא חייב לעבור בבהירות, או לפחות לכוון את הקורא להאמין כי יקבל תועלת כלשהי בהמשך.
התועלת לא חייבת להיות תועלת מעשית, היא יכולה להיות רגשית. למשל: הזדהות.



ה. חזרות ובירבורים

בשונה באופן מוחלט מדיבור, טקסט כתוב אינו יכול להרשות לעצמו חזרות ומשפטים מיותרים, כגון "הערות אגב", או "הערות סוגריים".
החזרות לא חייבות להופיע רק בדמות מילים וביטויים שחוזרים, אלא גם מבחינת האמירות עצמן, בניסוחים שונים.

כאשר בוחנים את הרלוונטיות של משפט מסויים לטקסט, כדאי לוודא שהוא באמת חייב להיכלל בו, ואז לנסח אותו כך שלא יופיע כ"הערת אגב". כנ"ל לגבי שימוש בסוגריים.
אם צריך את המידע הזה, הוציאו אותו מהסוגריים והכניסו אותו בגוף הטקסט. אם לא צריך את המידע, וותרו עליו. האם הקהל שלכם יודע את זה כבר? אם כן, תסמכו עליו.



ו. טכני מידי, פרקטי מידי, קררררררררר

כיוון שהרגש זוכר טוב יותר מהשכל, טקסטים שאינם מעוררים רגשות בקורא, נוחים יותר להתעלמות ושיכחה. גם טקסט פונקציונאלי קצר, כמו למשל, משפט מכירתי כלשהו, יכול לעורר רגש, ולהפוך לזכיר יותר.

שימו לב: אנחנו לא מגיבים רגשית לאיך שאומרים לנו להרגיש. אם רוצים שנרגיש משהו, צריך לגרום לנו להרגיש אותו.

מומלץ מאוד לבחור רגש ספציפי עד כמה שניתן, ולכוון אליו את הקוראים במדויק.
למשל: הרגש "אהבה" הינו כללי מידי, ויהיה קשה לייצר אותו בקוראים.
"אהבת אם", "אהבת בני זוג", "אהבת בישול", הן אהבות יותר ספציפיות, שיש יותר אפשרות לדייק אליהן את הטקסט.

וודאו שאתם מתאימים את הרגש הנכון, למסר הנכון ולמטרה שהצבתם לעצמכם.


איך ליצור ציפיות ריאליות מהכשרת כתיבה מקצועית:


מומלץ מאוד לבדוק את ההכשרות שאתם מבקשים לקבל, מעבר למידע שמציע הספק שלהן.
בעיקר יעזור לכם לקבל חוות דעת מסטודנטים אקטואליים, והכי – מבוגרי הקורס.

בקשו להגיע לשיעור לדוגמא, רוב המקומות הרציניים מאפשרים זאת.

בקשו דוגמאות עבודה של המרצים, או לפחות את המידע המקצועי עליהם, שיעזור לכם להחליט האם התוכן הנלמד יהיה ברמה שאתם מצפים לה. ערכו מחקר משלכם על המרצים, מעבר למה שכתוב עליהם באתר הספק או בחומרים הפרסומיים.

אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם בעקבות הפוסט הזה, וכמובן שתספרו לי אם הוא תרם לכם.
מוזמנים לעשות את זה גם בפייסבוק:

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית