כשהייתי ילד ממש קטן, הביא לי אבא שלי יום אחד את סדרת הספרים של דודו גבע וקובי ניב.
אלה היו ספרים מוזרים: הם היו מעוצבים לרוחב, ולא לאורך (מה שלא היה נפוץ אז בארץ בכלל), והם הכילו בתוכם סדרות של ציורי קומיקס מקוריים ומצחיקים מאוד.
הגיבור הראשי של הספרים האלה היה יוסף, שהיה פקיד במחלקת המים בעירייה, ועבר כל מיני תלאות במסגרת עשרות הטורים שהוקדשו לו.
אמנם הייתי צעיר מידי בשביל להפנים את מלוא הגאונות וההעזה שהיתה בסדרת הספרים (ספר מגוחך, בנו של מגוחך ו - מגוחך בעורף האויב), אבל כנראה שמשהו שקע ונשאר, כי במשך השנים חזרתי אחורה בראשי אל הספרים האלה ותמיד זה העלה בי חיוך.
אך מסתבר שדודו גבע, לא הסתפק בסדרת הספרים ההיא (אשר רכזה טורים שחלקם הופיעו בעיתונות קודם) וכתב ואייר עוד ספרים ורצועות קומיקס רבות.
מה שרלוונטי להיום הוא הברווז שלו. בשנתיים האחרונות לחיו, הוא הקים ביחד עם עופרה רודנר את הוצאה הברווז. הוצאה שנועדה להציג אומנים מחתרתיים מתחום הכתיבה, הציור וכמובן הקומיקס.
במקביל גולל גבע בכל שבוע בעיתון "העיר" תל-אביב, את עלילותיו של הברווז המזדקן בעל הנטיות להרס עצמי. אחרי שפוטר מעיתון העיר בעקבות המורבידיות של המדור (אשר סרב להשתנות), הוא הוציא את הספר "שתיקת הברווז".
אבל גבע לא באמת היה מורבידי וציני כמו שיכול להשתמע ממילותיי עד כה. מתחת למעטפת המחוספסת חייב היה להסתתר אדם עם הרבה אהבה לחיים וחוש הומור. ואני אומר – חייב – מפני שרק זה יכול להסביר את החזון שלו ומשאלת נפשו: בירווז העיר תל אביב.
גבע כנראה הרגיש שיש שם אנשים בחוץ שלוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות. אנשים שנלכדו ברשת המטורפת הזאת שגורמת לבני עשרים פלוס לחשוב שהם מנהלים את העולם ושכל שיחת טלפון שלהם בנושא עבודה היא הרת גורל. הרשת הזאת שגורמת לנו לעבוד 13 שעות ביממה, לשכוח לפעמים מהמשפחה ומהחברים שלנו ובכלל – לשכוח שבסופו של דבר החיים בלי חיוך לא שווים שום דבר.
אז גבע רצה לברווז את תל-אביב. לא עוד תצוגה של דולפינים מקושטים ממומנת ע"י חברות מסחריות בשדרות רוטשילד, לא עוד תערוכות קד"מ סלולאריות במסווה של שירות לציבור – אלא משהו קטן ופשוט: הברווז הצהוב עם החיוך העצוב, בכל מיני פינות בעיר. תזכורת קטנה שתתן לנו קצת פרופורציה בחיים וקצת רוח שטות עם שמחה והומור.
אז גבע לא זכה בחייו לברווז את תל-אביב, אבל החזון שלו בכל זאת הוגשם והנה אתמול, 15 באפריל 2008, עלה הברווז שלו והתיישב על גגו של בניין העירייה.
עכשיו הוא יישאר כאן להשקיף עלינו במשך מספר שבועות, עד שיעבור למקום משכנו הקבוע במוזיאון הקומיקס בחולון.
לטקס ההשקה הצנוע שנערך אתמול בכיכר רבין הגיעו כמה מאות אנשים, ביניהם ניתן היה לזהות בקלות קומיקאים ואנשי ציבור ידועים שבאו לחלוק כבוד לברווז ויוצרו. בין השאר נראו שם עידן אלתרמן, שרון קנטור, אורי גוטליב, יאיר גרבוז ועוד.
בינתיים אפשר לראות את הברווז הצהוב כמעט מכל מקום ברחוב אבן גבירול, ואני מניח שגם מן המרפסות בבתים הגבוהים שמקיפים את אזור העירייה. ואם אתם כבר רואים את הברווז הזה ומחייכים, אז תזכרו בדודו גבע ובמסרים החברתיים שקומיקס שלו השתדל לשקף עבורנו – הכלואים ברשת.
תודה גדולה לדנו שהזמינה אותי לאירוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה