לאן נגלגל את המידע? - מיומנה של חיפושית זבל

כאחד שאוהב מידע בצורה אולי קצת מוגזמת, הקללה האמיתית שלי היא ההיקשרות פיזית לחומרים מתוך מחשבה שאחזור לעיין בהם כעבור זמן. יתכן וזו נשמעת לכם הנחה נורמאלית לחלוטין אולם קרוב לודאי שתתבדו אם תעיפו מבט אחד על החדר שלי ועל ערימות של ספרים, תקליטים, דיסקים, ניירות ושלל "אוצרות" שזמנם עבר וגולשים מכל מדף או משטח אפשרי.

אולי אינכם שמים לב לכמות המידע הנצבר על ידינו היום, רק מפני שהמדיה הדיגיטאלית היא נוחה וחסכונית לאכסון, אך אני – ששמרתי כל פתק ודף ששרבטתי עליו מאז גיל 6, יכול להגיד לכם שמדובר בחיסכון של ממש: גם במקום וגם בזמן.

למעשה, מאז שהתחיל העידן הדיגיטאלי, ומעבד התמלילים (זוכרים את המושג הזה?) החליף את אלפי המחברות והפנקסים שהתחלתי ומאוחסנים עכשיו בין השאר (תאמינו בזה) בבוידם של סבתי – נחסכו ממני עשרות ארגזים של דפים על גבי דפים שאני פשוט מסרב להיפרד מהם.

אם כך, ב-15 השנה שקיימים דיסקים הספקתי לצבור כמות שמכסה כ-2 מטרים מן הקיר שלי. הספרים תופסים הרבה יותר, ואילו ארגזי הדפים הכתובים שצברתי מאכלסים מדפים ומחסנים בשלושה מקומות שונים.

במבט קצת פחות סנטימנטאלי לפנים, אני יכול לצפות את היעלמותם של חפצים רבים להם לא נזדקק יותר עבור אכסון המידע שלנו. כבר היום נחים על שולחני 1.5GB בהתקני זיכרון ניידים. מאז שהם כאן, צורב הדיסקים שלי יצא לפנסיה, ומי שכן עובד לפעמים הם ההכסנים הניידים הקטנים שלי (DISK ON KEY והטלפון הנייד) שמשמשים אותי להעברה נוחה של קבצים בין מחשבים.

אבל מה יש לי בעצם לאחסן בטרה וחצי של מקום? ענייני עבודה וניהול אישי, התמונות והסרטונים שאני מצלם, וסרטים או סדרות שאהבתי ורציתי לצפות בהם – כל הדברים האלה, נמצאים במגמה החלטית ומהירה להעלם גם הם ממאגרי המידע המקומיים שלי ולהתאכסן אך ורק על שרתי אירוח ברשת.

אם כך, הטכנולוגיה מצמצמת את המרחק בינינו ובין המידע שלנו, ובאותו זמן חוסכת עבורנו את המקום שהוא תופס פיסית. התרבות שלנו עומדת להשתנות בהתאם: פחות שטחי אחסון פרטיים, פחות מדפים, פחות ארונות, פחות תיקים, פחות נייר (תודה לאל), פחות שקיות ניילון. בקנה מידה עולמי מדובר בשינוי של ממש: עסקים שלמים יקומו ויפלו סביב השינוי המתחולל הזה.

אני יודע מה אתם חושבים: לעולם לא תוכל להתכרבל במיטה עם הלפטופ כמו עם ספר – אבל אולי יפליא אתכם לשמוע כי בחד המולד הנוכחי דיווחה אמזון כי הקינדל (קורא הספרים האלקטרוני שלה) הוא אחת המתנות הפופולאריות ביותר השנה. את החשבוניות של כרטיס האשראי יחליפו התשלומים דרך הטלפון הסלולארי, שיהפכו תוך פחות מ-5 שנים לסטנדרט בינלאומי. אחד הסמנים הימניים של המהפכה היתה הודעתה של חברת פולורויד כי היא מפסיקה לייצר סרטי צילום ונוטשת את הצילום המודפס מיידית. כולנו יודעים גם כי שוק המוסיקה הקולנוע והטלוויזיה נמצא בבעיה קשה והוא חשוף לפוגרום מתמשך ובלתי ניתן למניעה של הורדות הנוגס בכיסו ומאיים על עצם קיומו כפי שאנו מכירים אותו.

האינטרנט הופך יותר ויותר זמין, יותר ויותר נייד, זול, מהיר... אחרי שנחלוף מכאן אנו ובני דורנו, נפנה מקום לדור שגדל בלי הצורך הפסיכולוגי להדפיס, לדפדף ולאסוף מוצרים המאכסנים מידע במקום שהוא פיסית שלנו. (אל תדאגו, יהיו פתרונות התאמה אישיים לכל התירוצים שצצים לכם עכשיו בראש).

אותו הדבר נכון לגבי שירותים, יישומים ותוכנות – הכל יחכה לנו על הענן ברשת, והרשת היא בכל מקום: בכל טלפון, על כל מסך פלזמה, בכל נגן מדיה...

אם נביט על אופן איסוף המידע שלנו בהשוואה לדרכים הגסות, הבזבזניות אקולוגית שרובנו משתמשים בהן עד היום, נוכל לזהות ניצוץ קטן וירוק שאימוצו וחיזוקו יכולים לתרום משמעותית לעיכוב גזר דין המוות של הפלנטה שלנו.

בעוד שחלקנו נלחמים על כל שקית שאנשים לוקחים בסופר (וכוח ללוחמים), אנו ממשיכים להשתמש ולצבור ניירות, ארונות פלסטיק ואין סוף עזרי אכסון שיצורם פוגע קשות בכדור הארץ שלנו.

אם נאמץ את מגמת האכסון הנייד ונפחית במודע (ולא רק מתוך הכרח טרנדי), אולי נוכל לקנות לעצמנו עוד כמה שנים ירוקות ואוקיינוסים פחות מזוהמים.

נכון, זה אולי אומר לשנות כמה הרגלים לפני שהם הופכים להיות סטאנדרט חברתי, אבל גם אם אתם נמנים על אלה שאינם ממהרים באופן טבעי לאמץ כל שכלול טכנולוגי ללבכם – אם הלב שלכם עם הפלנטה הזאת, אולי כדאי שתתחילו.