עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

דצמבר 09, 2016

10 תובנות מ-10 שנים כתיבת בלוג


10 שנים בלוג. באותה נקודה ברשת. עם הרבה לזוז בין הקווים. עם הרבה ניסויים וניסיונות. עם הרבה לבטים וחששות. עם הרבה להגיד, מסתבר.

כשיצאתי למסע הזה, לא ידעתי כמה רחוק הוא יגיע. פתחתי בלוג כניסיון, בדיוק בשנה שהתחילו להתעורר בעולם הרשתות החברתיות, ובזמן שבפייסבוק שיחקנו עדיין ב"איזה ספייס גירל אני" והשוונו לתוצאות של חברים מהתיכון, בבלוג שלי כבר התחלתי לחפור ולגלות שוואלה, יש אנשים שמה שאני כותב מעניין אותם.

אבל מעבר ללעניין את הקוראים, התחילו להתגבש לאורך הדרך הכללים שהנחו אותי ואליהם נצמדתי בכל כוחי, מתוך אמונה שרק ככה הבלוג שלי יהיה "באמת שלי". עכשיו, בתום 10 שנים של עשיה עקבית, אני רוצה לשתף בהם את מי שלכתוב בלוג אישי מעניין אותו, והרי הם לפניכם:


1.      אמינות – מה שאתם קוראים פה זאת תמיד רק דעתי
הבלוג שלי מעולם לא נועד למטרות רווח ולא נועד למכור שום דבר. המטרה שלו מאז ומעולם היא למצוא אנשי שיח שרוצים לתרום מהידע שלהם, המחשבות שלהם והרגשות שלהם, בנושאים שמעניינים אותי.
לוקח שנים לבנות אמינות מול הגולשים וכל ריח קלוש של מסחריות משנה את היחס שלהם לתוכן לחלוטין. השאיפה שלי, שהקוראים בבלוג שלי ידעו וירגישו תמיד שהתוכן שהם מקבלים הוא 100% דעתי האישית והניסיון שלי – לטוב ולרע, ללא שום התערבות משחדת מבחוץ.

2.      תכתוב רק על מה שבאמת אכפת לך ממנו
"האם זה מצדיק פוסט"? היא שאלה שהעליתי בפני עצמי מאות פעמים במהלך 10 השנים האחרונות. כן, זה הבלוג האישי שלי, ואני יכול לכתוב בו על מה שאני רוצה, אבל לאורך הזמן הבנתי שהמטרה היא לא "להאכיל את המפלצת", אלא לאלף אותה "לעבוד בשבילך". גנזתי עשרות
כשאתה כותב על משהו שאכפת לך ממנו, אתה כותב מתוך תשוקה, ותשוקה היא אלמנט מדבק שמושך אליו כאלו שיש להם תשוקה דומה. כלומר, האנשים הכי מעניינים שעוסקים בנושא, לפחות בעיניי.

3.      תכתוב כמה שבא לך
זה נכון, אין לנו סובלנות לקרוא היום טקסטים שנתפסים בעיננו כארוכים מידי. הסטודנטים שלי שמעו ממני לא אחת על הצורך לקצר ולהישאר עניינים בטקסטים שלהם שפונים לקהלי מטרה ממוקדים. אבל בבלוג שלי החלטתי להתעלם לחלוטין מה"כלל" הזה, ואין לי ספק ששילמתי עליו לא פעם מחיר – שתמיד הייתי מוכן לשלם. כתפיסה – אם היה חשוב לי להגיד את זה, זה בתוך הפוסטים, ואם זה ארוך מידי בשביל מישהו, או לא מעניין אותו, הוא תמיד יוכל לדלג בקלילות בין כותרות המשנה ולמצוא את מה שכן יעניין. ביננו, תמיד אפשר לראות בתגובות את ההבדלים בין מי שקרא והתעמק ובין מי שרפרף בין הכותרות – אבל למדתי לא לשפוט את הממהרים, ואף להעריך אותם על כך שלרוב דווקא הם הראשונים להגיב ולפתח את השיח.

4.      תכתוב מתי שבא לך
אם זה הבלוג האישי שלך, ואתה יודע שתכתוב כשיהיה לך מה להגיד, לא צריך ללחוץ על הצורך להגיד משהו או לכפות עליו מסגרת זמנים "מסודרת". אין לי עבור הבלוג הזה "גאנט תוכן חודשי" או שנתי. מה שכן יש לי, זאת המודעות שהפלטפורמה הזאת נמצאת שם בשבילי בכל פעם שארגיש צורך להשתמש בה, וזה מספיק בשביל להגיע אליה תמיד כשיש משהו שבעיניי הוא חשוב ומתאים להגיד בה.
אף אחד לא מחכה לפוסט הבא שלי, או של אף אחד אחר. כשהתוכן הזה עולה, הוא מקבל את היחס בהתאם לאיך שהוא מוגש ולרלוונטיות שלו לקוראים, אז אין טעם להלחיץ את עצמך עם משפטים כמו "שיואו, לא כתבתי בבלוג כבר המון זמן". זה לא ה"כמה" כתבת. זאת האיכות של הפוסטים שאתה כן כותב ומפרסם, שנמדדת ביחס שהם מקבלים, וכמובן בסיפוק העצמי מלהביע את הדברים שאתה מרגיש או חושב.

5.      תנסה מה שבא לך
העולם הטכני מאחורי הקלעים של בלוג, הוא מורכב לא פחות מהתוצר הסופי הציבורי. פלטפורמות בלוגים שונות, מאפשרות אפשריות טכניות שונות וכדאי תמיד לחקור, לנסות ולגלות מה מהדברים מתאים לבלוג שלך ומה לא.
המערכת של "בלוגר", מאפשרת מאז הקמתה התערבות ישירה באיפיון ועיצוב הבלוג בהתאם לצרכים הטכניים של מי שמנהל אותו, והיא הולכת ומשתפרת עם השנים ועם הטכנולוגיה והשימושים החדשים שצצים במדיום.
ניסיתי אין סוף וויג'טים, פיצ'רים וכלים שנועדו להעשיר את הבלוג בתוכן ולספק בו יותר אינטראקציה ועניין עם הקהל. חלקם הלכו ובאו, חלקם נשארו והפכו לאבן דרך. רוב הקוראים בכלל לא שמים לב לשינויים שלפעמים מושקעות בהן שעות ארוכות של תכנון, עריכה ואפילו קצת תכנות, אבל מה שתמיד מניע אותי לנסות זה הרצון להתחדש והסקרנות, וגם הידיעה שתמיד (או בעצם לרוב) אפשר לחזור אחורה למה שכבר היה.

6.      דע עם מי אתה מדבר
גם כשכתבתי פוסטים בנושאים מאוד שונים אחד מהשני, בעלי אופי שונה אחד מהשני, תמיד ידעתי מי נמצא בצד השני של השיחה. כי זה הרעיון בבלוג כפי שאני תופס אותו – שיחה. אולי אחת שמתחילה בפוסט אחד ארוך וחופר, ואולי היא התחילה בבלוג אחר או במקום אחר ברשת, אבל כל הרעיון מאחורי בלוג בעיניי, הוא ליצור חיבור בין הדברים שאתה אוהב וחשובים לך, לאחרים שאוהבים את אותם הדברים והם חשובים להם באותה המידה. בלי לדעת עם מי אתה מדבר, מתקבלים טקסטים כלליים מידי, ולפעמים "מסבירים" מידי – מה שהופך אותם לפחות קריאים ופחות מעניינים למי שכבר "חי את הנושא". אז החלטתי שאני לא עושה "הנחות" לאף אחד שקורא אותי. נותן לעצמי להתבטא בחופשיות מתוך הנחה שמי שקורא, לא התחיל לעסוק בנושא היום, בפוסט הזה (אלא אם כן זה משהו ממש ממש חדש). מודה, לא תמיד קל לעקוב אחרי, לא תמיד אני עושה את זה קל, אבל אני מאמין בלתת קרדיט לקוראים שלי, ומבין מראש שמה שיש לי להגיד ואיך שאני אומר את זה, לא אמור להתאים לכולם. לא כולם אמורים להבין, לא כולם אמורים להתחבר. הכל בסדר, מי שחשוב לי כאן זה אלו שכן.

7.      דע להגדיר הצלחה
בזמן שרוב הפלטפורמות ברשת גורמות לכולנו לשחק את משחק המספרים, מאוד מפתה למדוד הצלחה של פוסט או של בלוג בכמות האנשים שקראה והגיבה אליו, אולם בזמן שחשיפה ואינטראקציה הם שני פרמטרים חשובים, אסור להזניח את הפרמטר הלא מדיד מספרית "מי".
אם פוסט שלי בנושא מסוים הגיע לאנשים שהם בעיניי מובילי דעה בנושא, והם קראו והגיבו לו, או שיתפו אותו, מבחינתי זאת הצלחה. פחות חשוב ה"כמה", יותר חשוב לי שהחשיפה הקיימת של הפוסט או הבלוג מתקיימת בספירות התוכן הרלוונטיות ומגיעות לאנשים שבאמת יפיקו מהם תועלות או ימצאו בתוכן עניין.
הצלחה מבחינתי, נמדדת גם כשמישהו אומר לך פנים אל פנים: "שמע, אני אוהב את מה שאתה כותב בבלוג שלך", או "מאוד התחברתי לפוסט שלך בבלוג", ולא רק לרשמים המדידים במדיה הדיגיטלית.
הניסיון לימד אותי שככל שרודפים אחרי מספרים יותר גדולים, כך איכות התוכן יורדת בעיניי והשיחה הופכת להרבה יותר כללית והרבה פחות מחדשת. אותי ספציפית לא מעניין לטחון מים. אז הבלוג שלי מיועד לאנשים ברמת השיח שאני מצפה לה באופן אישי כאדם, ומי שלא מתאים לא, מוזמן להמשיך הלאה – באהבה.

8.      חשיפה ורלוונטיות
מעולם לא קידמתי את הבלוג שלי בתשלום בשום דרך, כבחירה. תמיד האמנתי ופעלתי על מנת שהתוכן שלי יגיע לאנשים שהוא מעניין אותם דרך חיפושים והמלצות. אמונה מלאה בכוח של תוכן להיות "ויראלי" בהגדרה היותר רגועה שלו – ואף יותר מזה: אני מאמין שאם התוכן לא מצליח לעבור בכוחות עצמו בין אנשים שהוא רלוונטי אליהם, זה כי הוא לא חזק מספיק. אז איזו סיבה יש לקדם אותו בתשלום? הרי אני לא מוכר כאן כלום.
עם זאת, כן עסקתי בלקדם את התוכן מהבלוג שלי, בערוצים מקבילים, דרך נטוורקינג. אז בהחלט תראו ממני פוסט בפייסבוק שמספר לכם שכתבתי פוסט חדש בבלוג, כי אני מאמין שלפחות חלק נכבד מהעוקבים שלי בפייסבוק, מתעניינים במה שאני כותב ובתוכן שאני משתף, גם במקום שהוא מעבר למה שפייסבוק מאפשר בהתנהלות שלו.
כן תראו בחותמת המייל שלי, קישור קבוע לבלוג ולפוסט האחרון, מאותה הסיבה בדיוק, וכן תשמעו אותי בכיתה או בשיחה פרטית מספר לסטודנטים שאני כותב בלוג ושיש שם פוסטים שיכולים לעניין אותם בהקשר לשיעור.
תמיד כשאציע תוכן מהבלוג שלי לאחרים, תהיה לכך רלוונטיות פרקטית אליהם. תמיד תהיה להם תועלת. תמיד אקפיד להבהיר להם את התועלת שיכולה לצאת להם מלקרוא את התכנים שלי. הנושא הוא אף פעם לא אני. הנושא הוא הם ואיך הם מתחברים לתוכן המדובר.

9.      תוכן שכיף לחזור אליו
אנחנו חיים בעולם מבזקי שכמעט ולא מאפשר לנו לחזור לאחור ולעשות השלמות של תוכן שפספסנו. כל-כך הרבה "קורה עכשיו", למי יש זמן לחקור את העבר ולחפש בהיסטוריה. אבל אני מודה, שעם השנים, יש פוסטים שעלו בבלוג, שממש כיף לי לחזור אליהם, ולקרוא אותם שוב. אולי בפרספקטיבה חדשה, אולי עדיין בדעה דומה, אבל ארוכים ומפורטים ככל שיהיו, אני מוצא את עצמי קורא אותם שוב ושוב.
מדי פעם, פוסט שנכתב לפני תקופה ארוכה, צף פתאום ברשימות הנתונים. כך אני יכול לראות שבשבוע מסוים, הפוסט ה"ישן" הזה, עבר סיבוב נוסף במעגלים של אנשים שמצאו אותו מעניין או רלוונטי אליהם, בלי קשר למתי הוא נכתב.
זאת אחת ההרגשות המספקות ביותר – לדעת שיש פוסטים שכתבת ותמיד יכולים להיות רלוונטיים, למרות התקופה, למרות הטכנולוגיה, למרות מיליון ואחד דברים שקורים במקביל.
כדי לכתוב פוסטים כאלה, יש צורך בחשיפה ואינטימיות ויש צורך בהעזה להגיד משהו שלא הרבה אנשים מוכנים להגיד. מה שמאפיין פוסטים כאלה הוא דווקא היותם יותר "פילוסופיים" ו"אישיים", ואני שמח ומודה לעצמי שכתבתי אותם. תמיד אשאף לכתוב כמה שיותר מהם.

10.  תגובות
אין ספק שמה שהכי מתגמל בלוגר, הן התגובות שהוא מקבל על הפוסטים שלו. תגובה אחת יכולה לעשות לך את היום, רק כי אתה פשוט יודע ש"אתה לא מדבר עם עצמך". אם למישהו היה מספיק חשוב להשאיר תגובה – אין מחמיא מכך, וזה ממש לא מובן מאליו להאמין שהרבה אנשים ישאירו לך תגובה או ייקחו חלק בשיח שרצית לייצר או לקחת בו חלק.
לאורך השנים, ניסיתי מנגנונים שונים מבחינה טכנולוגית, על מנת להפוך את השארת התגובות בבלוג לקלה ונוחה יותר לקוראים. ממערכת התגובות המקשה של בלוגר עצמו, דרך ויג'טים ופיצ'רים שמערבים רשתות חברתיות ועוד. בימים אלה, אתם יכולים לראות שבסיום כל פוסט בבלוג, מוטמע הפוסט שעלה לקדם את החשיפה שלו בפרופיל הפייסבוק שלי, כדי להקל על חברים ברשת החברתית החזקה והפופולרית בישראל, להשאיר תגובה מהפרופיל האישי שלהם.
אין מה לעשות, זירת השיח הפופולארית ביותר בישראל היא פייסבוק, ולצפות שישאירו לך תגובות בגוף הפוסט עצמו, זאת שאיפה נאה, אבל כמעט ולא ניתן להשוות בתוצאות. פחות תגובות בפוסט שבבלוג, הרבה יותר תגובות בפייסבוק. בסדר גמור. צריך לדעת לקבל את מה שאפשר איפה שאפשר ואיפה שנוח לקוראים, ולא להתעקש לחייב אותם להגיב איפה שפחות נוח להם. זה רק אומר שאת הנתונים צריך לאסוף מכמה מקומות ולא להתייחס רק לפוסט בבלוג עצמו ולנתונים שבלוגר מספק, אלא לשלב אותם בתמהיל החשיפה והתגובה מכל הפלטפורמות.
ואחד לשנה הבאה

11.  התמדה
בזמן שהמדיה הדיגיטלית ומדיה החברתית מתפתחות ומשתנות ללא הרף, וגם זירות עניין ושיח מרכזיות מופיעות ונעלמות, אני מוצא ערך עליון בבחירת פלטפורמה יציבה לבלוג אישי. בתחילת הדרך, לא יכולתי לדמיין את קופי2גו 10 שנים קדימה. לא ידעתי שמכל הזירות שניסיתי וכתבתי להם תכנים, דווקא הפלטפורמה הזאת, תישמר ותשרת אותי כל-כך הרבה זמן.
פתחתי "מראות" לקופי2גו בפלטפורמות שונות כמו "קפה דמרקר", ואתרי שיח ובלוגרים שונים, אבל תמיד מצאתי את עצמי חוזר למקום שאפשר לי את השליטה המלאה ביותר בתוכן שלי ובאיך שהוא מוגש.
במשך השנים, ההתמדה הזאת השתלמה, צוברת עבורי דירוג גבוה לפוסטים מסוימים במנוע החיפוש של גוגל, וכן משקפת אלי את הרלוונטיות לאורך זמן, של תכנים מסוימים שהתפרסמו בבלוג.
קופי2גו, תמיד יהיה הבית האמיתי שלי ברשת. במקום הזה, הקוראים תמיד יקבלו ממני את המיטב שיש לי להציע: עניין מעורר שיח, רלוונטי אליהם ומקום להביע את דעתם היכן שיקשיבו ויתייחסו אליה. התמדה בחוקיות הזאת, הופכת את הבלוג שלי למשהו שאני גאה בו ושמח עליו הוא גורם לי אושר, בעיקר כשהוא מועיל לאנשים אחרים ובשביל זה אני תמיד מוכן להשקיע.

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית