עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

דצמבר 17, 2008

עצרת מחאאווץ'

עצרת "רוצים תרבות אחרת" של תנועת "גרעיני אומנויות" יועדה להיות התשובה העמוקה למקצפת הרייטינג של גמר "האח הגדול".

המיילים והקבוצה בפייסבוק הבטיחו אלטרנטיבה מעניינת יותר מ"בובליל וחברותו" לכל מי שרק חפץ להתיק את עיניו מן המסך הקטן והצר שבוהה בחודשיים האחרונים לתוך הוילה הנמוכה בישראל.

הכוונות היו טובות, והציפיות של הקהל היו בהתאם.

תל-אביבים רגילים לזה, שמזמינים אותם לעצרות שהן בעצם הופעות בחינם, אבל התל-אביבים לא באמת היו מוכנים למה שחיכה להם (או יותר נכון לא חיכה להם) בעצרת הזאת.

הכל דיבורים

קודם כל, היו הרבה יותר מידי דיבורים, ופחות מידי הופעות. אני חושב שיאיר גרבוס אדם חכם ונוקב בדעותיו, אבל בקור המקפיא ששרר ברחבת מוזיאון ישראל אתמול בשעה שמונה בערב, נאום של 15 דקות (ככה זה הרגיש לפחות) היה ארוך מידי. במיוחד כשהמסר כל-כך ברור ואפשר לסכם אותו בשורה אחת.

אבל גרבוס לא היה היחיד שנאם, הרגישו צורך לשאת דברים גם מארגני העצרת, גם משורר ערבי (שלא בא לקרוא שירה) ועוד... לפחות שעה מצטברת של נאומים בין הופעות מעצבנות שעוד ניגע בהן בהמשך (תכינו כפפות, כדאי).

למי יש חזקה על התרבות?

בתוך כל הוו'גערס שיצר "האח הגדול", הצליחו סטריאוטיפים רבים להתחפר עמוק יותר בלב האומה הישראלית והשתמשו בדבק הניקוטיני ובצהוב של האוזן כדי להידבק חזק ולא להרפות.

אחד הסטריאוטיפים שדווקא לא נזקק לשירותיו של האח, הוא ש"השמאל הפוליטי הוא הספונסר של התרבות בישראל".

רוב נואמי הכנס השתמשו בבמה ללא בושה כדי להביע דעות פוליטיות שמאלניות ברורות ומובהקות, כולל קריאות לפוליטיקאים – ואני הרגשתי כמו טישו משומש שמוציאים מהכיס ומקנחים לתוכו עוד פעם. רק כי הוא כבר שם.

כשאני מגיע כקהל להביע תמיכה בתרבות, זה לא מקובל עלי שעל הדרך יתפסו עלי טרמפ וישתמשו בי כקהל המתקבל כמביע תמיכה בדעה פוליטית כזו או אחרת. (במיוחד כשעוד לא החלטתי מה דעתי).

התרבות היא לא רק של השמאל. התרבות היא של כולם, או יותר נכון – לכולם יש תרבות. גם לימין. גם למרכז. תרבות היא משהו שלאף אחד אין חזקה עליו, אף אחד לא יכול לנכס אותו ואף אחד לא יכול לקחת עליו חסות. זו בורות להניח שכן. זו חוצפה להעיז ולעשות זאת, ואתמול בעצרת "רוצים תרבות אחרת" החוצפה שברה שיאים חדשים.

הגימיקים לא נגמרו, החל משימוש במשורר ערבי שקרא בנאומו להחזיר את גלעד שליט הביתה ובאותה נשימה הזכיר את הצורך במדינה פלסטינית, וכלה במירה עוו'אד ששרה שני שירים וחצי בערבית.

אל תבינו אותי לא נכון, אין לי כלום נגד תרבות רב מגזרית. להפיך, אם הייתם מזמינים אותי להופעה של מירה עוואד שכולה בערבית הייתי בא בשמחה (היא זמרת נפלאה בשתי השפות), אבל כאן היה בלבול מסרים. לא, גניבת מסרים – וזה היה מכוון.

אז עמדתי שם מוקף בחברים איכותיים ואינטיליגנטים, וביחד קפאנו למוות בשיעמום שקדר מן הבמה והרגשתי שגנבו את נוכחותי להפגנה של השמאל – וזה היה מעצבן. למעשה זה היה מרתיח.

נפקדים ומשתמטים

אני לא יודע מה עצוב יותר, זה שיהלי סובול היה האומן העכשיו הכי אקטואלי שהופיע (שני שירים, ממש בהתחלה), או שניר פרידמן (שהביא את האח הקטן שלו) רצח על הבמה את אלתמן בפאתוס מוגזם של שיכור בקריוקי.

דורי בן זאב שר את "גנבים" וחיבר את זה לגניבת התרבות, זמרת מאיזה בצפר לאומנויות שרה שני שירים שאחד היה על האגו שלה ותל אביב ואת השני אני אפילו לא זוכר, ורביעיית כלי פריפרייה מדימונה (שבאמת קוראים להם "דימיוניה", ברר, השם שלי הרבה יותר טוב) נתנה ביצוע מעניין ל"כל אחד רוצה" של שלום חנוך. סביר, אבל ארוך מידי.

נקודת האור היחידה על הבמה המשמימה הזאת היתה מבחינתי דן תורן ששר שיר חדש (וגרוע) ושיר ישן ונהדר (איפריות, של מאיר גולדברג הענק) ביחד עם ראפר מירושליים.

רק תחילתה של אפלה גדולה מאוד

וזהו. לא דנה ברגר, לא קורין אלאל, לא עברי לידר, לא פורטיס, לא יהודית רביץ, ואפילו לא נירה רבינוביץ'. כלום. נדה. התעלמות טוטאלית מכל מי שהספיק כבר להצליח ולהגיע לתודעה ויש לו סיכוי להישאר בה בעזרתו האדימה של המיינסטרים.

היתה לנו המון תקווה כשבאנו לעצרת הזאת. תקווה שיהיו באמת הופעות טובות, שבאמת נוכל להגיד "איזה מזל שמצאנו אלטרנטיבה מעולה לאח הגדול", אבל לא יכולנו לעשות את זה.

למה? מפני שהאומנים המיינסטריימים לא באו. אולי כי היו להם הופעות קבועות מראש. אולי כי הם פחדו לירוק לבאר העמוקה של ערוץ 2 והזכייניות שלו, אבל מה שזה לא יהיה – הם לא היו. לא באמת. ונפקדותם הורגשה קשות.

מה זה אומר על התרבות שלנו? שאפילו מחאה אמיתית אנחנו מנועים מלייצר... שהדחף להתפרסם הוא כל-כך בסיסי ומשני לצורך להעביר מסר אישי בעל תועלת חברתית.

היה מושג אחד שיאיר גרבוס אמר בנאום שלו שיסכם את הפסקה הזאת. התרבות שלנו מוכתבת מ"דיקטטורת הרוב". כואב ומדויק להפליא.

החושך האמיתי הוא לא האח הגדול, החושך האמיתי הוא הפחד המשתק מלצאת נגד הגופים האלה מפחד הנקמה שלהם (מישהו אמר "כוכב נולד"?)

הם גם לא מסתירים את הבריונות שלהם. להפיך, הם מפרסמים אותה בכל הזדמנות, כדי שידעו מי שולט פה בבמה. אל תטעו חברים, זה לא יוסי בובליל, זה האנשים שמושכים בחוטים ועושים ממנו כסף. הרבה הרבה הרבה כסף.

בשולי הכותרות:

בינתיים, בלי שום קשר לעצרת, מסתבר שהיו אתמול ברחבי הארץ לא מעט מופעי תרבות רגילים שהצליחו למלא את האולם למרות ה"גמר הגדול". אפילו למלא אותו יפה... אמנים שהקהל הקבוע שלהם בכלל לא מתעניין באח הגדול, ושלא נספרים בתוך 38% רייטינג. קהל שלא עסוק במחאות אלא פשוט בלהגשים את זכותו המהותית לתרבות אחרת, תרבות שלא צריך הפגנות בשביל להגיע אליה, אלא רק לפתוח עיתון או אינטרנט ולמצוא אותה בקלות.

ועוד משהו קטן על עצרות,

פעם עצרת היתה עניין של אידיאליזם. אנשים באו להפגין נוכחות בקור, בגשם, אפילו כשנרדפו על ידי הממשל באלימות. יכול להיות שהתרגלנו (אני ורוב התל אביבים), שעצרת היא משהו מהנה. כלומר, שבאים לראות הופעה, ופחות מתרכזים במסר המחאתי. אולי בגלל זה היה לנו קשה לעמוד בקור המקפיא בשביל לשמוע נאומים פוליטיים ארוכים ומתישים ולצפות בהופעות של אומנים איזוטריים שהיו מתים שערוץ 2 ייתן להם צ'אנס.

אבל נראה לי שאם לא הייתי מרגיש שגנבו את נוכחתי להפגנה של השמאל, אולי הייתי מצליח לגייס יותר סבלנות ועמידות לקור כדי להישאר עד סיום המופע ב"אין לי ארץ אחרת" ששמעתי על רקע התרחקותי מרחבת מוזיאון תל אביב.

אני באתי להפגין נגד הרדידות, והרדידות אולי לא נצחה במלחמה, אבל היא בהחלט נצחה בקרב אתמול. ולא בגלל שהיא יותר טובה ממה שיש ל"תרבות אחרת" להציע. אלא מפני שהמארגנים של תרבות אחרת לא יודעים להפריד בין תרבות לבין פוליטיקה. שני דברים שחובה להפריד ביניהם כשאתה מחזיק בדגל האומנות.

נ.ב.

קיבלתי המון (!) תגובות למייל על ההזמנה לעצרת, ולפוסט הזה טרם נכתב (שזה הדבר הכי מחמיא בעולם בערך, אז תודה!), כולן מעניינות ומרתקות, אז מי שרוצה את התגובה שלו פה בהמשך לפוסט הזה (ולא ציין זאת במייל), רק שיגיד. וכמובן שמי שרוצה להגיב פה ולהרחיב את הדיון מוזמן תמיד.


8 תגובות:

  1. תגובתה של שרון, שנשלחה אלי במייל לפני כתיבת פוסט זה, בנושא העצרת בלבד:

    אתמול בערב, החלטנו בעלי ואני לוותר על הגמר הגדול (לא שעקבתי, נשבעת, באמת אני עובדת בערבים ויש לי יס אז באמת באמת שלא עקבתי)
    וללכת לשמוע קונצרט במוזיאון תל אביב כדי לקבל קצת תרבות אחרת.
    איחרנו
    כי בדרך ליד המוזיאון היתה איזו... הפגנה, היה כל כך צפוף שממש נאלצנו לפלס לנו דרך, ועישנו עלינו והיה מלא רעש, היה שם איזה דוס על הבמה אף אחד לא ממש הקשיב לו.
    כשיצאנו מהקונצרט ב- 22:30 היה ריק, שומם. הספקנו לחזור הביתה ולגלות ששיפרה ובובליל עדיין בבית של האח הגדול.
    אז באמת, תפסיקו לבלבל במוח יש תרבות כזאת ויש תרבות אחרת וזו לגיטימית בדיוק כמו האחרת ואני שואלת את עצמי איפה היו כל המפגינים ב-22:30 בלילה?
    אז תפסיקו לשקר לעצמכם ותפסיקו להפריע לי בכניסה לקונצרטים!
    נ.ב-כמה מהמפגינים שהיו ברחבה היו באמת מוכנים לשלם רק 60 ש"ח בשביל קונצרט?

    השבמחק
  2. תגובתה של פופון שנשלחה אלי לפני פרסום הפוסט הזה בנושא העצרת בלבד:

    אני רואה את הגמר בפאב.
    עשיתי לי ולגלית חולצה שכתוב עליה בגדול : פרידמנית.
    האח הגדול לא היתה סתם תוכנית ריאליטי נבובה. מבלי להתכוון ערוץ 2 תקע לנו מראה ענקית מול הפנים והראה לנו את הבעיות במדינה המטומטמת שלנו ואת המקור שלהם.
    נכון. תוכניות כאלה לא משתלמות לי כיוצרת וכצופה, אבל יקירי, אם הרוב יקבע הלילה שבובליל יבחר, זה אומר שאין לך ולי סיכוי במדינה.
    חבל לי שהמפגינים של הערב, לא לוקחים את קראות בית האח הגדול ומשתמשים בהם לצורכיהם, שאין בפיהם התערבות והשתתפות בשיח הציבורי על מנת להשפיע שהביריונות תמוגר ותתחיל להתפס כ"לא מצחיקה" ועילגת. התעלמות מהיחסים בכור ההיתוך הפלסטיקי הזה מזכירה לי את השמאל האמיתי (לא זה של פייגלין): חבורה של אינטלקטואלים שותי אספרסו שמדברים בהתנשאות על המדינה ה"חרבנה" במקום להתערב במצב ולהאמין כי יש ביכולתם להתייצב אל מול ביריונות הימין.
    מייקל.
    אני באמת שונאת טלוויזיה וסלבס וכל מיני.
    אבל אני עוד יותר שונאת את זה שילדים בני 15 מצביעים לבובליל כי הוא הכי מצחיק, ולא מבינים שהצבעה כזאת מארגנת להם את בובליל כמנחה טוק שואו ואייקון מנצח שיוביל קמפיינים ויחיה (לא עלינו) את השפה העברית בצלמו ובדמותו.
    העצרת היום היא אינפנטילית, לא רלוונטית והכי גרוע: היא לא מתאימה לאנשים שבאמת אכפת להם מהמתרחש סביבם.
    אני אהיה בפאב האנדרגאונד בלונדון מיניסטור אם תרצה.

    השבמחק
  3. העלמה עפרונית12/17/2008 2:50 אחה״צ

    כמה הסתייגויות:
    (א) קר?! לזה אתה קורא קר? באמ'שך. ועוד אמצע דצמבר! מדכא ממש. איך אמר איש תרבות יקר אחד? גשם, רד כבר גשם.
    (ב) לכלשעצמי, הבעיה שלי היא לא עם תוכנית ריאליטי זו או אחרת, אלא העובדה שקוראים לה "תרבות". רוצה לומר - יש בידור, ויש תרבות, ושניהם לגיטימים ונדרשים, אבל לראות "האח הגדול" (או "השרדות" או "היפה והחנון") ולהגדיר את עצמך בשם איזו תפיסה פוסט-מודרנית כ"צרכן תרבות" זה לשקר (או להטעות) את עצמך. דווקא מהבחינה הזו, שמחתי שעלה לשיר דן תורן (וה"ראפר הירושלמי" הוא סגול 59, שדווקא עשה דבר או שניים בשנים האחרונות) עם אחד מלהיטי הגלגלצ שלו. כי כן, תרבות מסחרית ותרבות מיינסטריים ותרבות שאפשר להתפרנס ממה היא גם תרבות, לא פחות ממייצג אוונגרדי הזוי. אנד יט - "אימפריות נופלות", ולא חשוב כמה גלגלצ טחנו אותו בעבר, הוא לא "בידור". וזו ההבחנה שצריך לעשות, בעיני.
    (ג) כמה קל בימים אלו להיות אלטיסטית. כל מה שצריך זה לא לראות את האח הגדול. מצחיק, ברוב רובן של תוכניות הטלוויזיה אני *לא* צופה. אף אחד אף פעם לא חשב שיש בזה אלמנט הצהרתי.

    (ד) לשרון - 60 שקל "רק" בשביל קונצרט של הפילהרמונית כנראה שלא, 100 שקל "רק" בשביל קונצרט של ברי סחרוף או אהוד בנאי - בלי ספק בכלל.

    השבמחק
  4. תגובתה של דנו לפוסט: (נשלח במייל)

    מיגל היקר, שמחה שכתבת מה שכתבת ומתחברת קצת גם לדברים שבתגובה הראשונה.
    אני הלכתי אתמול לראות סרט ספרדי שפתח את שבוע הקולנוע הספרדי בסינמטק.
    בכלל...אני מברכת על קיומו של המוסד הזה. ב- 380 ש"ח רכשתי לי מנוי שנתי, אנ ייכולה לראות סרטים כל יום ואני יכולה גם לא לבוא חודש. הענין הוא, שזו אלטרנטיבה ממש לא יקרה, ובהחלט משתלמת.
    רציתי לבוא ולמחות, אבל איפשהוא הרגיש לי שיותר מתאים לי ללכת לסרט - זו המחאה האמיתית...לתת מקום לתרבות, כך בעיני, לפחות. התלבטתי אם אחרי הסרט לחבור למוחאים, והחלטתי שלא (עכשיו גם מסתבר לי שכבר לא היה שם אף אחד).
    אז כן...יש בעיר הזאת אלטרנטיבות אחרות, וחלקן לא יקרות או אפילו לא עולות כסף (הידעתם שאפשר ללכת חינם לראות תערוכות בגלריות, למשל?).
    במחשבה ראשונה אמרתי לעצמי - כן, "האח הגדול" הוא סוג של תעודת עוני לתרבות שלנו, גם אם הוא משקף לפחות 38% מהצופים. פאתטי בעיניי בכלל לתת מקום לדבר כזה ולבטל סדרות מ"הסוגה העילית", כמו שנכתב ב-7 ימים האחרון.
    אבל - אני חושבת שלא זה העניין. אני חושבת שיש כאן מציצנות...אחרת, מה זה מעניין בכלל להסתכל מה קורה לבובליל או לשפרה או אני לא יודעת למי (לא ראיתי את התכנית), ואז - אם זה באמת הנושא - אני חושבת מה זה אומר עליי. כי אולי אני לא רואה את "האח הגדול", אבל אני כן מתרוצצת בפייסבוק, ואם זו לא מציצנות (גם אם בהרשאה), אז מה זה כן?
    בכלנו יש את יצר המציצנות - ולכן אני חושבת שדגל המחאה צריך להיות מונף לכוון אחר: לא כנגד "האח הגדול" , אלא לעידוד נתינת הבמה ליצירה איכותית יותר. צריך להיות מקום לזה וגם לזה, ולא אחד על חשבון השני.

    השבמחק
  5. לינק רלוונטי ששלחה נילי במייל:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3639782,00.html

    השבמחק
  6. מאכזב אותי בדיעבד לשמוע על עצרת כזאת, שהפונטציאל הגבוהה שלה התרסק כתוצאה מביצוע עלוב שכזה, כי אם הייתי יודעת עליה, קרוב לוודאי שהייתי נוכחת, ומתאכזבת בדיוק כמוך.
    האח הגדול והרעש סביבו כבר מזמן איבדו כל פרופורציה וחצו כל גבול של תוכנית ריאליטי מרובת ריטיינג, בין אם זה ברמת החדירה לפרטיות שירדה נמוך כל כך, ובין אם מתייחסים לכל הסוגיות שהתעוררו בעקבות התוכנית, ועוררו מחדש את המאבק הגזעני והמגוחך בחברה הישראלית. בתור אחת שבעבר הרגישה את המאבק הזה על בשרה, והיום דווקא שמחה לומר שהוא התנדף לו עם ההתבגרות וההתפתחות שאליהן נחשפו בני הדור שלי, קשה לי להשלים עם הריבים האלה, עם הקבוצות והסטיריאוטיפים, אבל לצערי הגענו למצב, שאם אתה לא מעודכן בהם, אתה הולך לאיבוד הרבה יותר מאשר אם אתה פשוט נשאב לתוך זה ונכנע לזרם, לפחות ככה אתה נסחף "בחברה טובה".
    אז אוקי רוצים תרבות אחרת, אבל אולי לרגע צריך לעצור ולשאול, למה לפסול תרבות קיימת? האם ההכחשה והמרד העיקש הזה כנגד תוכנית שהוכיחה את עצמה כמעניינת, מושכת ואפילו הראתה את רווחיה ליזמים שלה, הם נכונים? הרי מה המטרה של היושבים במרומי אותם בניינים, כשהם בוחרים מהם התכנים שישודרו לנו על המסך בפריים טיים ויציעו לנו את שירותיהם? מטרתם (מעבר לרווח הכספי, אני לא עיוורת), היא ליצור משהו בהתאם לתחומי העיניין של הישראלי שיושב בסלון. הנה, הם הצליחו. אז עכשיו הם צוחקים בדרך אל הבנק, אבל היי, מכיוון הצופים, אני לא שומעת יותר מידי תלונות. הם קיבלו את "מנת התרבות" שלהם, אם נרצה ואם לא...

    השבמחק
  7. אני דווקא כן רואה קשר בין השמאל לבין מה שקורא לעצמו "התרבות הישראלית" - קול חלוש, פלצנות במקום מקצוענות, שיח עקר ויבשושי, עצרות חסרות השפעה בכיכרות והכי הרבה - חוסר ביצים.

    כפי שכתבתי לך במייל, גם יהלי סובול ניר פרידמן ובטח דן תורן הם גם לא תרבות בעיני. או אמנות. או מוסיקה.

    אז האח הגדול או תרבות בכיכר? זה נבלה, וזה טרפה.

    השבמחק
  8. אז כמו שאני כבר כתבתי לך במייל, מירי ואני שתינו בירה בנמל. הייתה הופעה של מאור כהן שאירח גם את פיטר רוט. היה מאוד נחמד.
    אז זה לא שיא התרבות, אבל זה בטח לא האיכס הגדול.

    העלמה עפרונית כתבה על איש תרבות ששר פעם "גשם, רד כבר גשם, ואילו אני אוסיף ואצטט אמן אחר מאותה משפחה ששר פעם "כן כן החורף מתסכל, אין שמש, גשם, יש רק צל."

    הממ... אפילו צל אין.

    השבמחק

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית