(פופון סיפרה לי למה היא לא צמה ולא תצום יותר בחיים.
תודות גדולות לפופון, ששלחה אלי את הסרט המצורף ועזרה לי להעביר את המסר הלאה).
כבר שנים רבות שאני חובב מיתולוגיות. עושה הכל כדי לשים את הידיים שלי על התרגומים האחרונים והגילויים האחרונים של דתות קדומות (מי יותר מי פחות).
האהבה שלי למיתולוגיות חשפה אותי גם למחקרים מעמיקים יותר מסיפורי המיתוסים עצמם וכך כבר די מזמן ראיתי קווים מקבילים כחוטי שני בין ארכיטיפים סיפוריים אשר "נדדו" בין דת לדת.
הדוגמא הטובה ביותר שכולם יכולים להתחבר אליה היא המעבר בין אלי המיתולוגיה היוונית לאלה של הרומית. כולם יודעים שזאוס הוא יופיטר, פוסידון הוא נפטון וכו'... התגבולות גובלות כמעט בעלבון לאינטליגנציה – אך מה אם הייתי אומר לכם שיוסף, ישו והאל המצרי רא – הם אותו אחד?
עצם המחשבה מזעזע את הסיפים. או שלא. תלוי כמובן באיזה צד של המתרס אתה עומד.
הסרט המצורף כאן הוא אמנם בן 26 דקות, אבל נשאבתי אליו מרותק וקרוב לוודאי שאשוב ואצפה בו עוד הרבה פעמים כדי לשנן ולהעמיק את המחקר.
הוא מציג באופן שיטתי את המוטיבים, הארכיטיפים והשורשים של רוב התיאולוגיה היהודו-נוצרית כפי שאנחנו מכירים אותה היום, ותוך כדי כך מפזר את עשן המסתורין הדתי ומערער את הביטחון באמונה האישית.
הסרט מראה לא רק את המיתוסים, אלא גם את מטרותיהם.
אני חייב לציין שהסרט עוסק יותר בנצרות ופחות ביהדות. הוא לא מתייחס לנושא "האל האחד", המעבר למונוטואיזם, האל שאין לו גוף וכו'... בנוחיות הוא פונה לסיפורים שמכיר רוב הקהל שלו: סיפורי הברית החדשה.
אני נשאבתי, ואני ממליץ לכם למצוא את הזמן ולראות – כדי לפקוח עיניים חדשות על הדת.
אגב, אם אתם אוהבים את כל הנושא הזה של שימוש במיתוס ויצירת דת לצורך מניעים פוליטיים, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לא לקרוא את סדרת הספרים של פרנק הרברט, "חולית". נכון שזה "מדע בדיוני" אבל תאמינו לי (אם עוד לא קראתם) שזה הרבה הרבה מעבר לזה. ואגב – הסרטים לא נחשבים. אפילו לא קצת. לקרוא אנשים. לקרוא.
פופון, אני מאוד אוהב אותך.
הנה הסרט:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה