תעמולה לא קלה

אני לא טקסט פוליטי

לפני שאתם נבהלים, תרשו לי להרגיע אתכם: זה לא הולך להיות פוסט פוליטי. לא הולך להיות כאן מסגר גלוי או סמוי כדי להצביע למועמד זה או אחר, אני לא הולך להגיד לכם איך לחשוב ובטח לא למי להצביע – אם להצביע בכלל.

מה שאני כן רוצה, זה לחלוק אתכם את המחשבות שלי על הבחירות הקרובות בת"א – ואולי תגלו כאן משהו שיפתיע אתכם ותתחברו אליו גם.

אני מודה שכאיש פרסום יש לי בעיה רצינית עם פוליטיקה. אולי כי אני מתפרנס מלהגיד לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע כדי שהם יוציאו על זה כסף. נכון שזה קצת יותר מורכב מזה אבל בכל זאת זה מסוג הדברים שגורם לי לסנן את רוב המסרים המופנים אלי דרך קרום ציניות אדיש וספקני.

מתוקף כך, לא הפליא אותי שלמרות העובדה שתעמולת הבחירות המקומיות רוחשת וגועשת בתוך עצמה כבר תקופה לא קצרה – רובה הגדול חלף מעלי ולא נפגש איתי באמת כמעט בשום מקום.

נגיעה אחת רכה

פה קיבלתי פלייר בשדרה ברוטשילד, שם ראיתי שלט חוצות משמים וסטנדרטי, ולפעמים מרפסת ממותגת בגאווה באיזה ברזנט מודפס שלא יבייש אף שבט צופים. אבל האמת, לא באמת פגשו אותי. לא באמת הגיעו אלי וכבשו את אזני. לא תפסו את תשומת ליבי – עד השבוע.

לפעמים נדמה לי שלמתמודדים על ראשות העיר מתאים שחלק גדול מן התושבים חי בבועה. שרובם אדישים עד אופורטוניסטים ויבואו לכיכר רבין להפגין בהמוניהם רק אם יבטיחו להם גם הופעה טובה בחינם.

לפעמים נדמה לי שנוח להם שאנחנו (ואני בהחלט מכליל את עצמי בתוך האנשים האלה) בוחרים שלא לבחור. בוחרים שלא להיות באמת מעורבים. בוחרים להתלונן מעל דאבל מיקיאטו שלנו על כל מה שמפריע לנו – רק באוזניים של החברים שלנו, אבל בסופו של דבר ממשיכים את החיים שלנו כרגיל.

למה זה נוח?
מפני שקולות לא ספורים אפשר לתמרן. אפשר לעשות עליהם עסקאות. אפשר לעשות עליהם קומבינות. בדיוק אותו דבר אפשר לעשות גם עם קולות שלא עברו את אחוז החסימה אגב – אפשר להתמקח עליהם תמורת תנאים...

זאת לא העיר (רק) שלי

אז אחרי שחשבתי על זה קצת, פתאום הדברים התחילו להשתנות – וכמו שהפייסבוק שלי התעורר לחיים פתאום ביום אחד עם 250 חברים, ככה פתאום התחילו לצוף אלי המסרים של דב חנין.

(לא לא, אני לא הולך להגיד לכם לבחור בו – תירגעו).

הסיבה שדב חנין הגיע עד אלי היתה סרטון שנקרא "זאת לא העיר שלי". סרטון שכשראיתי אותו אני חייב להודות שהאינסטינקט הראשוני שלי היה להתרגש.

הסכמתי עם כל מה שנאמר בסרטון (כמעט). למעשה זה יותר עמוק מזה: כל מה שנעשה בהקשר של הסרטון הזה הוא נכון עד כדי הערצה למערך מטה הבחירות של מר חנין.

הם בחרו היטב את קהל היעד, הפיקו סרטון מושקע (לטענתם ביוזמתם והתנדבותם של המשתתפים שהם סלברטאים), והם הפיצו את עצמם לקהל היעד שלהם דרך ערוץ התקשורת הכי מדויק שלו: האינטרנט. נכון להיות לסרטון הזה יש כמעט 6000 צפיות ביוטיוב, שזה ממש לא מעט, ואני מניח שצפו בו גם באתרים אחרים.

אחר-כך נרגעתי קצת, וכשחשבתי על זה שוב, היה נראה לי שהיה עדיף להפיק את הסרטון עם אנשים אמיתיים ולא עם סלבס. במיוחד סלבס שמנסים למכור לנו "זוהר" יום אחד, ואז אומרים לנו שהם לא יכולים להרשות לעצמם דירת שני חדרים ב-3400 ₪. (לא שאני לא מאמין להם...)

אבל מעבר לזה, שהסרטון מצליח לגעת בעצב החשוף שמציק שכל אחד מאיתנו.

לא דובים ולא יער

אז למה אני לא כותב לכם בעצם פוסט שאומר "תצביעו לדב חנין"?

מהסיבה הפשוטה שלהגיד מה רע, זאת לא חכמה. גם לא להצביע על בעיות. גם לא לדבר בהתלהבות על הדרכים לפתרונות.

דב חנין עוד לא היה ראש עיר, וכמי שעוד לא נכשל בעיניי הציבור, הוא יכול להרשות לעצמו להגיד את כל הדברים הלא טובים שעשו קודמיו. הוא גם יכול לחשוף רקורד ארוך ומרשים בתחום הפוליטיקה (הסביבתית, החברתית, הקהילתית וכו'...). ראש עיר הוא עוד לא היה.

הציניות שלי מחליפה הילוך כשאני שואל את עצמי מה הוא יעשה בפועל.

כלומר, איך באמת הוא יעמוד מול כל תאגידי הענק שמזרימים כספים לעריית ת"א תמורת "מכירתה לעשירים".

מאיפה הוא הולך לגייס את הכספים לפיתוח העיר?
איך הוא הולך להתמודד עם משחק הכוחות הפוליטי והכלכלי המופעל על העירייה בכל ה"מכרזים" שלה ומה בדיוק הוא יעשה כדי למנוע מרכבי ה4X4 לחנות על המדרכה ברוטשילד ולקנות קפה.

אני בטוח שלמטה של דב חנין יש את כל התשובות לשאלות שלי (זאת העבודה שלהם אחרי הכל) אבל הבעיה היא שאני לא אאמין להם. להם ולאלה של חולדאי וכל המתמודדים האחרים.

מטריקס והעיר הגדולה

אני לקחתי את הגלולה האדומה ולא את הכחולה ואני יודע שיש הבדל גדול בין להגיד לאנשים מה שהם רוצים לשמוע כדי לקבל מהם – ובין להשיג את המטרה ולהתמודד באמת עם המצב האמיתי וכל המגבלות שהוא מציב.

כי אני יודע שאם צריך למלא את קופת העירייה וזה לא יגיע מן העשירים, זה אומר שהמיסים שלנו יעלו. ואז אולי לא נשלם 3400 ₪ על דירת שני חדרים בת"א אבל נשלם עליה 700 ₪ ארנונה. אולי יותר. אז מה ההבדל?

האם דוב חנין יבנה פה דירות לצעירים? יעצור את מכירתה של שדרת רוטשילד לחברות הסלולאר? יפתח לנו את המועדונים אחרי 12 בלילה?

אף אחד לא יודע. אולי כן. אולי לא.

אבל חברים שלי, אלא באמת לא הנושאים הבוערים על האג'נדה של עיריית תל אביב, ואם זה מה שצריך להגיד לכם בשביל להזיז אתכם להצביע זה עצוב מאוד.

זה עצוב כי זה מה שאומרים לנו במקום לדבר על מערכת החינוך הכושלת, על העוני והאלימות שמתקיימים בשכונות ואזורים מסוימים, במקום לדבר על מערכת הרווחה הלא קיימת, על שירותי התחבורה האיומים – במקום לדבר על זיהום האוויר, הרעלים והאנטנות הסלולאריות שתוקעים לנו על כל גג רענן.

זה עצוב שכדי להוציא אותנו, התל-אביביים הבועתיים, האדישים, הציניים ולגרום לנו ללכת להצביע צריך להגיד לנו שתהיה לנו רכבת עילית קצת יותר מהר ולא בעוד 25 שנה. זה עצוב שבשביל להניע אותנו להצביע צריך להגיד לנו שנוכל לשתות את הבירה שלנו מתחת לבית גם אחרי 12 בלילה.

מבוכה רבה על לא-דבר

זה מביך אותי בתור אותו תל-אביבי בועתי שמדברים אלי ככה, רק בגלל שזה נכון. רק בגלל שישב צוות של אנשים והגדיר משימה: "להניע את הבועתיים להצביע". ואז שאל את עצמו "מה הם רוצים" וענה את כל התשובות הנכונות, וארז אותן בתוך סרטון מצוין – ולרגע, גרם לי ממש לשכוח שחוץ מזה שזאת העיר שלי, זאת גם העיר של ההומלס שחי מתחת לבית שלי על הספסל, וגם של הזקנה שלא יכולה לצאת לרחוב החשוך כי אין תאורה (לא במרכז העיר חברים, אבל צאו לשכונות), וזאת גם העיר של הילדים שההורים שלהם לא יכולים להרשות לעצמם לשלוח אותם ללמוד, וזאת גם העיר של אלה שחולים ולא יכולים להרשות לעצמם טיפולים רפואיים, וגם העיר של נוער במצוקה שלא תמיד יש לו לאן ללכת ועוד כל מיני דברים שהעירייה אמורה לעסוק בהם הרבה לפני שהיא פוטרת לנו את בעית הג'יפ שקונה אספרסו ומפריע לנו בשדירות רוטשילד.

אני נבוך להיות חלק מן הקהל הזה, למרות שאני מודה בפה מלא שעד לכתיבת שורות אלה הייתי חלק ממנו.

אני נבוך שיש מספר מועמדים שרצים לבחירות בעיר המתקדמת והמובילה בישראל ולא השכילו להשקיע בקמפיין אינטרנטי שהיה אולי חוסך להם כמה פליירים ברוטשילד, מציל כמה עצים וגם משיג להם תוצאות הרבה יותר מרשימות. (דב חנין הוא אגב דוגמא הפוכה לזה).

אני נבוך שכמי שנמצא רחוק מהסצנה הפוליטית אף מועמד כמעט לא עשה מאמץ להגיע אלי באמת.

זה מביך אותי כציבור שאמור לבחור את מי שייצג אותי בעירייה.

מביך אותי שרון חולדאי פתאום פתח משתמש בפייסבוק, ואני מתערב איתכם שהוא לא ראה את פייסבוק יום לפני שהיועצים הגאונים שלו אמרו לו שכדאי.

מביך אותי שהבחירות המקומיות משחקות לי מעל הראש וכשהן כבר מחליטות לגעת בי הן צריכות להשתמש בדברים הכי לא חשובים על האג'נדה העירונית כדי להזיז אותי לעשות משהו.

לאן נוליך את הבושה

אם אתם מכירים אותי, אתם יודעים שאני לא טיפוס אקטיביסטי במיוחד. למעשה אני בדיוק מאותם אנשים שחיים בת"א כבר 12 שנה כמעט ולא הלכו למשרד הפנים כדי לשנות את הכתובת בתעודת הזהות. או שכן. אני כבר לא זוכר מרוב שלא אכפת לי.

ככה בדיוק הרגשתי כלפי חשיבות ההצבעה שלי. אבל אתם יודעים משהו, קחו מהפוסט הזה מה שתיקחו – אני אצביע השנה.

למי? אני עדיין לא יודע. אבל אני אבדוק. אני אחקור, ואני אגלה עם מי אני הכי מזדהה. אני לא אתן לסרטונים מרגשים או להצהרות נבובות לשכנע אותי – אבל אני כן אנסה להגיע לתשובות שיספקו אותי באמת ולא רק ילטפו לי את האוזן.

בהצלחה לכולנו, ובהצלחה לתל-אביב.

נ.ב

ברור לי שכל המועמדים מצאו ביטוי מסוים לקמפיין שלהם באינרטנט, רק חשוב לי להגיד שחוץ אולי מדוב חנין – לא ראיתי אף אחד שעשה את זה נכון.
אם פספסתי משהו או אתם חושבים שאני טועה, אשמח לתגובותיכם!
תרגישו חופשי ללנקק לאן שאתם רוצים.