עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

פברואר 21, 2011

למה לפתוח בלוג

 

to-blog-or-not-to-blog

מה קופץ לכם לראש כשאומרים לכם את המילה "בלוג"? הרוב יגידו "יומן רשת" או דברים בסביבותיו, אחרים יגידו "פלטפורמה שיווקית" לסוגיה – אבל כמעט כולם יכתירו "בלוג" כמשהו מאיים שדורש הרבה השקעה ותחזוקה. חלק מהאנשים שדיברתי איתם על הנושא הזה, השתמשו אפילו במילה "מחייב".

ארגז החול הפרטי שלכם

אבל בלוגים, ואני מדבר עכשיו על בלוגים אישיים, הם כבר מזמן לא בהכרח "יומן רשת", ונדמה שרוב האנשים, אפילו אלה שקוראים בלוגים באופן קבוע (מקצועיים ופרטיים), לא שמו לב לשינוי שעברה הפלטפורמה בשנים האחרונות.

הבלוג הוא המקום המושלם לביטוי עצמי ללא צנזורה, איפיון ותכתיבים חיצוניים. למעשה, אפילו אם אתם לא יודעים תכנות בכלל, אתם יכולים היום בפלטפורמות מסויימות לייצר מעטפת מקורית לחלוטין המתאימה להכיל במדוייק את התוכן שאתם מעוניינים להציג על מנת לייצר אינטראקציה כזאת או אחרת.

תופעת "הרעש הלבן"

לאחרונה שמתי לב שפייסבוק מתמלא בהמון "רעש לבן". מידע שהופך משעמם וזניח עד כדי שעמום. אני די משוכנע ששמתם לב לכך בעצמכם. התופעה הזאת שכיחה יותר אצל אנשים שמתייחסים לפייסבוק כ"לוח מודעות" ולא מפנימים את הפוטנציאל התקשורתי הרב כיווני של הפלטפורמה.

(אגב, זאת תופעה מקבילה למה שקרה בתחום הפרסום ונקרא "משבר תשומת הלב". החשיפה לעשרות אלפי מסרים פרסומיים ביום הביאה להקמת מנגנוני סינון מתקדמים וקשים יותר לחדירה אצל הצרכן)

כדי לנסות לטפל בבעיית הרעש הלבן הזה, נראה לי שאנשים צריכים להתחיל להתייחס אל עצמם כ"יצרני תוכן", על כל משמעויותיו של הביטוי. כלומר, להבין את משמעותם וחשיבותם של תכנים מסויימים שהם מייצרים, לעומת תכנים המייצרים שיעמום ויכולת התעלמות מהם.

מי באמת רואה את התכנים שלי?

בהנחה שכשאנחנו מפרסמים תכנים בפייסבוק, אנחנו באמת רוצים לחלוק אותם עם כמה שיותר חברים, ניתן לצפות שנרצה לוודא שהתכנים האלה באמת מגיעים לכל מי שברשימת החברים שלנו.

המשתמש המפוקח בפייסבוק יודע שהדבר אינו מחייב. כלומר, שזה שיש לי כמה מאות חברים, לא אומר בהכרח שכאשר אני מפרסם משהו הם כולם רואים את זה. המשתמש המפוקח יודע שפיד החדשות האישי מורכב מהאירועים המוגבים ביותר של המשתמשים הכי פעילים מבין חבריו.

המשתמש המתפקח ברגע זה ממש, מתחיל להבין שכדי להגיע לפיד של החברים שלו הוא צריך תכנים מוגבים. תכנים מוגבים יכולים לקרות רק במידה ולא חוסמים אותך או מתעלמים ממך בגלל שעד עכשיו יצרת תכנים שהוגדרו על ידי העוקבים אחריך כ"זניחים".

אף אחד לא רוצה שיתעלמו ממנו, בטח שלא יסתירו את תכניו ויוציאו אותו מחוץ ללופ המעקב. יותר מכך, אם מישהו מעניין אותי באחד מתחומי חייו, אך מתיש אותי בתכנים אחרים שמחייבים אותי לחסום אותו – זה די מתסכל, אבל בסוף הנוחות שלי כגולש תכריע את הכף.

הבלוג כתשובה ל"הסתר" של פייסבוק

אחד הפיתרונות האידיאליים לבעיית הרעש הלבן היא דווקא פתיחתם של בלוגים. למה? מפני שבלוגים אמורים לגרום לך לרכז בהם מיידע ממוקד, אחרי שחשבת אם הוא יעניין אחרים או לא, ואם הפרסום של המידע הזה באמת שווה ומצדיק פוסט.

בלוג גם מחייב אותך לפתח יכולות עריכה והתחייבות לפורמט שאתה עצמך יוצר על מנת שישרת אותך. (ולא פלטפורמה שמוכתבת מלמעלה ואתה משרת אותה ואת גחמותיה).

אם יותר אנשים יתחילו לכתוב בלוגים, הם יתחילו להיות יותר מודעים לתכנים שהם מפרסמים ויחסכו מאיתנו את הרעש הלבן של העדכונים המשעממים.
יותר מזה, במידה והם רוצים להמשיך לייצר "רעש לבן" בפייסבוק (למשל), עדיין אפשר יהיה לעקוב אחרי הבלוג שלהם ולדגום מחייהם רק את התכנים המעניינים באמת (על פי העדפות אישיות כמובן).

בואו נתמודד רגע עם ההתנגדויות הרווחות של אנשים לפתוח בלוג:

אין לי על מה לכתוב

אחד הטיעונים החביבים עליו מפני שהוא הכי קל להפרכה. תחשבו רק על הפייסבוק שלכם. עכשיו תחשבו על הפרופיל האישי שלכם ועל כל התוכן שהוא מכיל. על כמויות הסטאטוסים שייצרתם עד היום – לסוגיהם: דיווחיים, רגשיים, אינפורמטיביים, תיגוביים וכו'. האם אי אפשר היה לקבץ את הסטאטוסים האלה לכדי כמה פוסטים נאים? (אני מאמין שכן).
יותר מכך, תוסיפו על זה את התמונות שהעליתם, לצד הדברים שנכתבו כדי לתאר את התמונות – הייתי אומר שיש לכם תוכן די עשיר בחיים.
אגב, פוסט בבלוג לא חייב להיות ארוך. הוא יכול להיות לחלוטין כרצונכם. גם תמונה אחת בבלוג יכולה להיות פוסט. (למעשה, פייסבוק עצמו נכנס תחת ההגדרה של פלטפורמת מיקרו-בלוגינג. אבל הנגזרת המקורית ברורה לחלוטין).
רגע, אתם לא חושבים שזה מצדיק פוסט בבלוג? אז למה חשבתם שזה מצדיק שיתוף עם כולם בפייסבוק...?
חוץ מזה, אם אתם מאלה שמגיבים, ונמאס לכם מהגבלת המקום של פייסבוק בסטאטוסים ותגובות – אז כנראה שחסר לכם מקום להביע את עצמכם קצת יותר בחופשיות.

זה דורש הרבה מאמץ לתחזק בלוג

לא יודע אם "הרבה מאמץ", אבל בהחלט יותר מאמץ מפרסום סטאטוס בפייסבוק. וזה בדיוק הרעיון לא? המאמץ הזה הוא בדיוק מה שיגרום לכם להחליט אם התוכן שאתם הולכים לפרסם הוא חשוב ומעניין או שלא. זה בדיוק מה שיהפוך את הבלוג שלכם למעניין, קרוב לוודאי הרבה יותר מאשר הפרופיל שלכם בפייסבוק.

זה מחייב אותי לכתוב

זה לא. כל היופי בבלוג שאף אחד לא יכול לחייב אותנו לכלום. אין דד-ליין. אין עורך ראשי. אי הגבלת מילים. אין שום דבר שמחייב אותנו לכתוב מלבד עצמנו. (ושוב אני מזכיר שאנו מדברים על בלוגים פרטיים אישיים, לא בלוגים מקצועיים).
יותר מזה, כבלוגרים אנחנו מבינים שאם אין לנו משהו מעניין להגיד – עדיף שנשתוק.

מי יקרא אותי? איך יגיעו אלי אנשים

עוד סוג שאלות שאני אוהב במיוחד. מי שיקרא אתכם הם בדיוק האנשים שחושבים שהתכנים שלכם מעניינים. כשתשימו קישור לפוסט בבלוג שלכם בפייסבוק, אנשים יתייחסו אל העניין בהתאם: הם יבינו שמדובר פה בתוכן מושקע וקרוב לוודאי ממוקד. הם לא יסננו את זה באותה קלות שהם מסננים את הסטאטוס שפרסתם שאתם פשוט חייבים עכשיו קפה דחוף.
יותר מכך – היופי בכך שהבלוג שלכם לא יושב בפייסבוק, עוזר לתוכן שלכם לפרוץ את מעגל החברים הקיים שלכם ולהגיע לגולשים שהתוכן שלכם רלוונטי אליהם דרך גוגל. כן, מנוע החיפוש של גוגל לא מציף כברירת מחדל עדיין סריקה של סטאטוסים בפייסבוק, אבל הוא בהחלט סורק ומציף את הבלוגים. אם תנהלו את המידע שלכם נכון (קישור לפוסט רלוונטי על ניהול תוכן בבלוגים פרטיים), גוגל יביא אל הבלוג שלכם לא פחות מ-50% מהטראפיק (כמות הגולשים).
המשמעות הישירה של זה, גם למי שמתמטיקה היא לא הצד החזק שלו (כמוני למשל), היא בשלב הראשון הכפלה ישירה של כמות הקוראים שלכם, ופוטנציאלית – אפשרות להעשרת כמות החברים שלכם בפייסבוק, מה שאומר שהתוכן שלכם יופץ גם לחברים של החברים החדשים וחוזר חלילה. למעשה – בהצלחה לחשב את זה...

סיכום

אני מקווה שעשיתי לכם חשק לפתוח בלוג, או לחשוב על התכנים שאנחנו מייצרים בייתר תשומת לב. אם יש לכם התלבטויות, חששות נוספים הקשורים לפתיחת בלוג, אני אשמח אם תביאו אותם לכאן – וגם כמובן אם אתם חולקים על הנאמר כאן, מגרש המשחקים שלי לרשותכם:

תגובה 1:

  1. אהבתי. אני תמיד לומדת דברים חדשים בבלוג שלך. תתחדש על העיצוב החדש של הבלוג, מדליק לאללה.
    אני יודעת שפתחתי בלוג כי פשוט הייתי חייבת לכתוב...

    השבמחק

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית