עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

מאי 08, 2016

בעומק הסלפי

"דור הסלפי", מואשם לא אחת בנרקיסיזם, שטחיות, רדידות ועיסוק רק בעצמו. האמת, לא יכולה להיות יותר רחוקה מהסטיגמה,
אז כדאי 
להתעמק אם רוצים לראות את כל התמונה.

הנה כמה "מלכות-סלפי", שמוכיחות את ההפך הגמור מהדעה הקדומה הרווחת, אבל כדי לגלות אותן באמת, תאלצו לקרוא. 

אם אין לכם כוח או סובלנות לזה, אתם ההוכחה שהאשמה נופלת דווקא בצידו השני של המסך, ולא במי שאתם מאשימים. 

כן, יש גם מלך אחד, אבל בגלל שהוא ג'נטלמן אמיתי, הוא בסוף. אל תדלגו.


יפית שזו 

כמעט לכל פוסט של יפית מצורפת תמונה שלה, אבל מספיק לקרוא מספר שורות, שלרוב מלוות את התמונה, על מנת לגלות את הנשמה היתרה, הרגישה ושופעת כישרון הביטוי שמאחורי התמונות. בשפה עשירה וססגונית, יצבעו הפוסטים שלה את הניוז-פיד שלכם בסיפורים על דמויות שקרובות אליה וגם רחוקות כמזרח ממערב. כשקוראים את יפית מגלים את העולם הירושלמי האותנטי של אז ושל היום, את הלבטים היומיומיים של אישה חזקה-רגישה, אימא ואשת קריירה, ובעיקר של אדם רגיש, שיודע לשתף, לשקף את המציאות סביבו ושואף לעשות רק טוב לאחרים. לא במקרה היא חותמת את הפוסטים שלה בסגיר הקבוע "תהיו טובים זה לזה".
עקבו אחרי יפית:  
בפרופיל הפייסבוק שלה >>  בעמוד המקצועי שלה >>  בבלוג שלה ב"סלונה" >>  הספרים של יפית שזו לרכישה >>

מרינה קיגל

מבט מרפרף על הפוסטים של מרינה יכול להשאיר אתכם עם הרושם שמדובר באישה שהמיניות שלה מעסיקה אותה יותר מאחרים. אבל להיות אישה סקסית ובטוחה בעצמה, לצד היותה אימא לנער מתבגר, זו ממש כותרת רדודה שלא מתחילה לתאר את העשייה שעומדת מאחורי האישה המשכילה, האינטליגנטית, הנועזת ושוברת המוסכמות שנמצאת בצידה השני של המצלמה. הטקסטים של מרינה מלאים במחשבות על החיים עצמם, החל מההתמודדות עם המציאות היומיומית הלא פשוטה שלה ושל כולנו, דרך אנקדוטות משעשעות על היחסים שבינו לבינה, הפעילות שלה כמגישת פינה קבועה ברדיו בתכנית בה היא משמשת גם כעורכת ומפיקה, עבודתה כמתרגמת, שותפות בניהול בית-ספר לכותבים ולאחרונה חלק מצמד בפודקסט מצליח. הפוסטים של מרינה אולי יזעזעו אתכם ואולי יצחיקו אתכם עד דמעות, אבל מה שבטוח, יהיה לכם מאוד קשה להתעלם מהם.
עקבו אחרי מרינה: בפייסבוק האישי שלה >> בתכנית הרדיו של דנה ספקטור ורן שריג >> בפודקסט (פותקאסט) >> ב"גיבור תרבות" – בית ספר לכתיבה >>


אדוה הרשקו

סלפי הוא לא משהו נדיר בין הפוסטים של אדוה, מה שכן נדיר הוא לראות אותה מחייכת בהם. אחרי שהחיים אתגרו אותה בתאונה מפחידה במיוחד ושבץ בגיל צעיר, הטקסטים של אדוה הם ההוכחה שגישה חיובית נחרצות והרבה עבודה עצמית ממוקדת מטרות, יכולים להביא אותנו לא רק להתגבר, אלא גם ממש להצליח. אדוה מנצלת את הבמה שלה בפייסבוק על מנת להתבטא בכל נושא שעולה על הפרק, מפוליטיקה ועד לחיי היום-יום שלה, דרך מבט מפוקח על נשיות דור ה-Y ועד התייעצות עם חבריה בפייסבוק בנושאים שונים. הלב הרחב שלה והיכולת לפרגן למי שמגיע לו לדעתה, עוברים בפוסטים שלה דרך קבע, אבל דבר אחד בטוח: גם אם היא מוצאת חן בעיניכם וגם אם לא, היא לא תקבל "שיט" מאף אחד, ואף פעם לא תישאר חייבת.
עקבו אחרי אדוה: 
בפרופיל הפייסבוק שלה >>

אלמוג שור

מבט אחד על אלמוג וכבר מבינים שמדובר במשהו שונה. מישהי שהיא ממש לא כמו כולם. החל מהלבוש הצבעוני ומיוחד בסגנון האישי הספציפי שלה (כן, היא מתלבשת ככה כל הזמן) ועד לשפה הנועזת והאומץ לדבר על מיניות באופן פתוח, כאילו זה דבר שבשגרה. אל תרוצו לעקוב אחריה עכשיו במטרה לראות תמונות חושפניות שלה בפייס, זה ממש לא שם. רוצו לעקוב אחריה כי היא תקרע אתכם מצחוק ובעיקר תגרום לכם להסמיק כמו בתולות קטינות ממנזר שתקנים, אחרי שתראו מה היא מוכנה להגיד על הדברים שרוב האנשים בקושי מעיזים לדבר עליהם בחדרי חדרים. מאחורי הקומדיה של אלמוג יש שכל חריף וייצרתי, ואג'נדה ברורה ומוצהרת לפרק את הטאבו שסביב ההימנעות מהשיח על מיניות, בלי הצורך לחשוף את הגוף בשביל זה. איך אומרים: האיבר המיני ביותר בגוף האדם הוא המוח. אלמוג היא לחלוטין ההוכחה החיה לזה.
עקבו אחרי אלמוג: 
בפרופיל הפייסבוק שלה >> בעמוד המקצועי שלה >>

תכלת גינס

הרבה מעבר לשם שלה, תכלת היא משהו מיוחד בנוף הפייסבוקי הרווח. על היותה כבדת שמיעה, היא יותר ממפצה במבט חודר שמזהה ושם לב לכל הפרטים הקטנים סביבה, אותם היא מתארת באופן אמיץ, רהוט ושובה לב. החל מחייה בשכונה הפלורנטינית הצבעונית, דרך עבודתה במשרד פרסום, ועד לאהבתה הבלתי מתפשרת לבעלי חיים והבריות בכלל. דרך העיניים והמילים של תכלת תגלו עולם שלם של מחשבות, התמודדויות והתלבטויות שיש לכולנו, הרבה פעמים באופן שיצחיק אתכם ולא פחות – ירגש. חשיפה לא מפחידה את תכלת, וזאת גם הסיבה ללכת ולצפות במופע הסטנד-אפ שלה, אשר גם בו היא מגישה תובנות נועצות מהולות בהומור עצמי נועז ובלתי מתפשר. לתכלת יש גם כמה טיפים בשבילכם לסלפי מעניין, אם בא לכם להתחיל: http://bit.ly/1UJ1kEW
עקבו אחרי תכלת: 
בפרופיל הפייסבוק שלה >>

נכון, את הפוסט הזה הקדשתי בעיקר לנשים, ובכל זאת רציתי להביא לכאן גם ייצוג אחד לפחות לצד הגברי.


מני מלכה

אולי אתם מכירים את מני כסטנדאפיסט. בפרופיל הפייסבוק שלו, תראו אותו עושה סלפי לא מעט, לרוב גם בווידאו, ולא רק בתמונות. אבל הסלפי של מני כמעט אף פעם לא מציג רק אותו לבד, אלא לרוב לצד אנשים נוספים, להם הוא משתדל להעניק במה על מנת לחשוף את הקהל המסור שעוקב אחריו לרעיונות ומסרים שהם הרבה מעבר לקומדיה. בדרכו הקומית-אינטיליגנטית הוא מקפיד לשתף את הקהל שלו בערכים חיוביים של נתינה חברתית, סובלנות כלפי הזולת והפצת אהבה כללית בין בני אדם. מני הוא "הסטנדפיסט החושב" – שגם מעורר מחשבה והשראה באחרים. אם תעקבו אחריו, בטוח תצחקו, אבל תמיד תישארו עם עוד הרבה מעבר לזה.
עקבו אחרי מני: 
בפרופיל הפייסבוק שלו >> בעמוד המקצועי שלו >>

אלה כמובן רק כמה דוגמאות.
כמו תמיד, אשמח אם תשתפו אותי בדעתכם
ואם אתם מכירים עוד מלכות ומלכי סלפי ששווה לעקוב אחריהם,
הרבה מעבר לתמונות של עצמם שהם מפרסמים,
אשמח אם תוסיפו המלצות בתגובות וכמובן, תייגו ופרטו את המלצותיכם.


המלצות נוספות למעקב, מהתגובות, עד כה:

הצטרפו לדיון בפייסבוק: 


פברואר 03, 2016

לחיים! לובי האלכוהול השתלט על המסכים


אתם באים לדרינק?


האישה הטובה
אילישה "מתבגרת" בבחירות האלכוהול
זאת הבירה של האנשים ה"פשוטים", והקוסמופוליטן של הרווקות וויסקי של אנשי העסקים והוודקה של הקשוחים והיין של המתוחכמים, והמרטיני של המרגלים אבל אלכוהול נמצא היום בכל סרט וסדרת טלוויזיה, ואני לא יודע אם שמתם לב כמוני, איך הוא הפך לחלק "לגיטימי" ובלתי  נפרד מהחיים של המון דמויות אהובות על המסך.

דמויות ששותות תוך כדי שהן מצחצחות שיניים ודמויות ששותות לאורך היום. דמויות ששותות קצת במשרד, ודמויות ששותות בסוף היום הקשה והארוך. דמויות ששותות רק באירועים מיוחדים ודמויות שמסתובבות עם משקה משלהן בכיס או בתיק כל הזמן.

האנק מודי
 השתיה היא החלק הכי פחות בעייתי בחיים שלו
איכשהו, תמיד נמצאת שם ארונית המשקאות הנחשפת, תמיד מוצאים בקבוק ישן של משהו, תמיד יש בר שכונתי, תמיד יש פלאסק במגירה.

תמיד צריך שיהיה יין לסט רומנטי וויסקי לרגעים של התמודדות וודקה כדי לספוג הפסד ושמפניה כדי להפגין עושר ונהנתנות והרשימה עוד ארוכה.

למעשה יהיה לכם קשה מאוד למצוא פרק אחד, בסדרה אחת מז'אנר כלשהו שפונה למבוגרים, שאין בו נוכחות אלכוהולית ברורה בכל פרק, החל מהילול הקטגוריה בפי השחקנים, עם משפטים כמו "ויסקי, סימן שבאמת הצלחת" ועד התמקדות בלוגו ספציפי של מותג מסוים.

פרסום סמוי הוא לא משהו שהמציא לובי האלכוהול, וכמובן שאלכוהול הוא רק חלק מהתמהיל הפרסומי הסמוי המוצג בסרטים ובסדרות מסחריים, אבל מישהו צריך להרים דגל אדום ללגיטימציה הבלתי מעורערת הזאת שמחדירה את החומר הלא בטוח הזה לחיים של כולנו באמצעות דמויות וסיפורים שמתיימרים לעשות לנו דברים אחרים, אבל הפכו בעצם ל"פלטפורמות שכנוע ומכירה".

איזה הוא גיבור?


החץ הירוק
"אתה זוכר איך היינו שותים פעם"?
כשגיבורי על שותים אלכוהול, והם שותים, גם הילדים שמעריצים אותם ירצו לשתות אלכוהול.

אבל לא רק הגיבורים שותים אלכוהול. אלכוהול הוא גם לרשעים, לתחמנים, לשתלטנים, לזוממים, ובעיקר לשורדים. כולם "צריכים" אלכוהול כדי "לשרוד את חייהם" ולסמל לעצמם ש"השקיעו" או "הצליחו" באמצעות הרגל התמכרותי בעל השפעות חברתיות הרות אסון ופגיעה ממושכת בבריאות הגופנית שלהם. אבל הי, למה לדבר על זה, כשאפשר להזמין עוד סיבוב משקאות לכולם?

אז אלכוהול אינו מלוכלך ומסריח כמו סיגריות, נניח, אבל באמת לא מפריע לכם? אפילו קצת? שפשוט שוטפים לנו את המוח עם האלכוהול הזה בכל מקום? שמראים לנו שתאונות דרכים ואלימות הן תופעות לוואי "לגיטימיות" לדבר הזה שפשוט "צריך" כדי לשרוד או להפגין סטטוס אישי/מקצועי כלשהו?

איך זה שאנשים מתרעמים על העיוות של גוף האדם בפוטושופ בפרסומות אפנה, אבל פותחים פחית בירה בכיף מול עוד "סידרה לכל המשפחה" שבה האב או האם או שניהם שותים באופן קבוע ולגיטמי. אם היתה להם סיגריה בפה זה היה עובר היום את המסך?

פתרון מפוקח


אני שומע דיבורים ודעות על פיקוח, אבל זה לא מה שאני מכוון אליו בפוסט הזה.

הסימפסונים
הבדיחה הפכה להיות המציאות
אלכוהול יהיה כאן, ואולי אפילו טוב שיהיה כאן, במידה מסוימת, תוך שימוש מודע ואחראי עד כמה שאפשר.
צריך ללמד את עצמנו ואת הילדים שלנו איך לא ליפול קרבן לפרסומים הסמויים מהסוג הזה. 
צריך ללמד אותם איך לשתות באחריות, ולהפנים את המשמעות של חוסר אחריות. צריך להסביר להם שזה לא COOL להיות שיכור. שאפשר לאבד שליטה. שלא לכולם מתאים הכל. שצריך לדעת איך הגוף מתמודד עם אלכוהול בכל מיני מצבים – ש... אינסוף דברים שאף אחד לא עוסק בהם באמת. רק למכור ולמכור ולמכור.

צריך ללמד אותם שהדמויות שהם מתאהבים בהן, דרך סיפורים שובי לב, משתמשות בהם באופן ציני על מנת למכור להם מוצרים, צרכים והרגלים, שהם ממש לא חייבים לחקות.

צריך לנפץ את הדיכוטומיה הזאת של "טוב ורע" בתפיסה לגבי אלכוהול ולדבר על כל קשת השימושים ברצינות ודרך הקשרים ברורים.

וצריך ללמד את עצמנו לראות את התופעות, ולחבר את הנקודות ולהבין שמישהו מילא את המקום של חברות הטבק, ושהמצב לא בטוח ורגוע כמו שהיינו רוצים להאמין – וכן, אנשים מאוד חכמים עובדים על לגיטימציה רגשית על מנת ליצור אצלנו הצרכנים צורך רגשי במוצר שאנחנו ממש, אבל ממש לא חייבים ובטח לא חייבים כמו שמציגים לנו שחייבים אותו.

בקיצור, תשתו בכיף, באמת, רק בואו נהיה מודעים לבחירות שלנו. בואו נבין באמת למה אנחנו שותים. זה לא נובע מאף אחד מהסיבות שכרגע רצות לכם בראש. אלו תירוצים. אנחנו שותים כי מישהו מוכר לנו מוצר דרך מניפולציה רגשית, ואנחנו נופלים בה. ונמשיך ליפול בה  אם לא נשים לב כל הזמן.

*************

כמו תמיד אשמח לדעתכם בתגובות, וכמובן מוזמנים לשתף אם מי שנראה לכם שיעניין אותו

זאת הבירה של האנשים ה"פשוטים", והקוסמופוליטן של הרווקות וויסקי של אנשי העסקים והוודקה של הקשוחים והיין של המתוחכמים, והמ...

Posted by MichEal Amir Myx on Wednesday, February 3, 2016

דצמבר 25, 2015

מי יכול לתת לנו טיפ? על כתיבת טיפים ברשת

Copy2go על כתיבת טיפים ברשת

אנחנו יכולים לדבר רגע ברצינות על המילה "טיפים" כסוג תוכן בפייסבוק?
כי אני משתגע כבר, ואני חייב לפרוק:

בסדר, טיפים זה אסטרטגיית תוכן נפוצה כי אם משתמשים בה נכון, היא בהחלט יכולה לעבוד.
אבל לא בשביל כולם, ולא לכולם כדאי
. למעשה, אם אתם לא מערכת תוכן (או יותר נכון, תוכן חברתי), או אין לכם אחת לרשותכם – לכתוב פוסטים עם טיפים, יהיה הדבר הכי פחות מעניין שתעשו, מבחינת הגולשים שלכם.

בדיקה עצמית – כצרכנים/גולשים:

·         איך אתם מגיבים רגשית (אבל תהיו אמיתיים) לפוסטים בפייסבוק שנותנים לכם טיפים?
·         איזה טיפ אחרון שקיבלתם אתם זוכרים?
·         זוכרים ממי קיבלתם אותו? (כלומר איזה מותג/אדם/ארגון הגיש לכם אותו בפייסבוק?)
·         זוכרים מתי חבר שלכם שיתף לאחרונה פוסט טיפים שהופיע בניוז-פיד שלכם?
·         מי היה החבר?
·         מאיזה מקור הוא שיתף?
·         מבינים?

טיפים, לרוב הם רשימה יבשה של עובדות. משהו שהשכל זוכר הרבה פחות מהיכולת שלו לזכור רגש. כמו רשימת קניות שמתנדפת מהראש אחרי הקנייה עצמה.

שימו לב: אם משהו "חדש" – החדשות הן לא שיש משהו חדש, החדשות הן מה חדש.
אם זה באמת חדש, אנשים לא צריכים שיגידו להם את זה.
אם זה לא חדש, אי אפשר לעבוד עלינו כצרכנים, שזה כן.

מי יכול לתת לנו "טיפ"?

הרבה חושבים שהם יכולים לתת טיפים, הם רק שוכחים כמה לא פשוט לקבל אותם מהצד השני.

במושג "טיפ" יש משהו מתנשא. "לתת למישהו טיפ", יכול מאוד בקלות לעבור רגשית בצד השני כ"ביקורת".

איך אנחנו מגיבים כשנותנים לנו עצה כשאנחנו לא מבקשים?
כמה מאיתנו באמת אוהבים את זה? מוכנים לזה?
יש תנאים מאוד ספציפיים, בהם אנחנו יכולים לפתח אל מותג או עסק הערכה בזכות "טיפים" שהוא נותן.

למשל – איזה מותג (אחר משלכם) עולה לכם בראש כשאתם חושבים על "טיפים"? זוכרים משהו ספציפי? אולי אדם, קבוצה של אנשים אמיתיים – אבל מותג או עסק? זוכרים טיפ שקיבלתם ממותג כלשהו (שהוא לא אתם)?


הפרדה בין התוכן עצמו לאיך אפשר להגיש אותו

אז למה לא לתת טיפים בעצם? הרי ברור ש"כולם עושים את זה" (כלומר המתחרים או עסקים אחרים),
אתם מרגישים חובה לתת גם את המענה שלכם?  העניין הוא שלרוב אתם נוטים להסתכל על זה בכובע המקצועי שלכם ושוכחים להסתכל דרך עיניי הצרכן – כלומר דרך העיניים *שלכם* כצרכנים.

אם יש לכם מידע ייחודי שיכול להועיל לגולשים – התחילו מהתועלת. לא מ"להתלהב מעצמכם" או ממי שעומד מאחורי הטיפ.
אף אחד לא מחכה לטיפים שלכם, או לטיפים בכלל, לפחות רוב הצרכנים.

אם תצליחו לגרום לגולש להרגיש שאכפת לכם ממנו, הוא יזכור את זה לפחות, ואולי בהקשר הזה הוא יזכור גם את הטיפ ואת מי שנתן לו אותו.

"טיפים" לא חייבים להיות רשימה משעממת של מידע. אפשר לצבוע אותם בהומור, לכתוב אותם כשיר, לשחק עם הגולשים על גבי הפוסט עצמו משחק שמעביר את המסרים ועוד... העניין הוא להיות שונה וזכיר ולא להיות כמו כולם. את "כולם" לא זוכרים.

"אבל יש לנו תוכן מקצועי"

את התשובה הזאת אני רגיל לקבל מלקוחות שחוששים שאם התוכן לא יועבר כרשימה של טיפים, הוא יעבור באופן "לא מקצועי". האמת היא, שאם המותג שלכם מספיק חזק וסמכותי, ומקצועיות היא אחד מהערכים שלכם – התוכן שלכם יכול לעבור ככזה גם אם לא תשתמשו בשבלונה מוכרת.

חוץ מזה, גם מקצוענים, הם בסופו של דבר אנשים. אל תשכחו את זה. דברו גם אל הצד האנושי של הצרכנים שלכם, תראו להם שאתם רואים אותם כבני אדם ולא רק כ"עסק".

לסיכום:

שימו על הראש את "כובע הצרכן" והיזכרו בכל מה שאתם מרגישים כצרכנים אל מי שנותן לכם טיפים ולטיפים באופן כללי.
אל תיכנעו לכתוב ולהגיש פוסטים בשבלונה סטנדרטית שקל לזפזפ מעליה בקלות ולהתעלם.
הקדישו קצת יותר תשומת לב להגשה, זהו מה הן באמת התועלות לגולש מהטיפים שלכם, תועלות ריגשיות לא רק תועלות פרקטיות.
השאירו מקום לגולשים בשיחה, פייסבוק הוא לא לוח מודעות ולא מגזין – הוא פלטפורמה חיה של שיח ואם אתם רוצים שהגולשים שלכם יגיבו, הנחו אותם בפוסט לאיזה סוג של תגובות אתם מצפים – כלומר, בקשו מהם תגובות ספציפיות.
אם אתם רוצים שהגולשים שלכם ישתפו את הטיפים שלכם - הם  צריכים להרגיש טוב עם עצמם על השיתוף הזה. תנו להם להרגיש שהם עושים את הדבר הנכון. כלומר, תנו "מניע" ריגשי לקריאה שלכם לפעולה – למשל: "שתפו אם אתם מאמינים בשוויון זכויות" או "שתפו עם חברים שחשובה לכם הבריאות שלהם", וכו'.

תמיד שמח כשאתם משתפים אותי בתגובות במה שאתם חושבים על הפוסט.  
אם יש לכם טיפים נוספים לאיך לכתוב טיפים באופן אפקטיבי או אולי יש לכם רעיונות מקוריים להגשת תוכן במקום טיפים, שמעביר את אותו מידע – אשמח אם תכתבו.

הצטרפו לדיון בפייסבוק:

תגידו רגע את האמת, איך אתם מרגישים כשמישהו מציע לכם "טיפ"?לאור תופעה של ריבוי פוסטים מסחריים בפייסבוק, בסגנון של "טיפים...
Posted by MichEal Amir Myx on Friday, December 25, 2015

תכנים נוספים: