עדכונים נוספים בפייסבוק:

דצמבר 26, 2014

טבעונות שבאה בטוב

 לחצו לאלבום בפייסבוק


המילה "טבעונות" מעבירה היום בהרבה אנשים רגשות מעורבים. למעשה, רוב אוכלוסיית העולם, שאינו טבעוני, מתקשה להבין את הבחירה באורח החיים הזה. כן, זה מה שזה – זאת לא דת, זאת לא כת וזאת בטח לא קהילה אחידה בתפיסותיה, שיש לה ייצוג רשמי מוחלט ומוכר כלשהו.

ובכל זאת נדמה, שכ"לא טבעונים" חושבים על "טבעונים", הם חושבים עליהם כעל קבוצה אחת של אנשים, שסטריאוטיפים מסוימים מייצגים את כל מי שמכליל את עצמו תחת ההגדרה שלה. 

זה לא קורה במקרה, יש הרבה גופים שניזונים ממחלוקת באופן מאוד נזיל, ומכאן האינטרס שלהם לחרחר את הריב הלא רציונאלי הזה בין שתי קבוצות שלא באמת קיימות.

תרבית של מחלוקות אינסופיות

 לפוסט החי עם התגובות בפייסבוק
הרי יש אינסוף על מה להתדיין ולהתווכח, החל מתפיסת המושג "בריא" ועד רגשות אישיים ביותר. כל מה שצריך זה לזרוק את הגפרור ולצפות בדליקה מתלקחת. וזה בדיוק מה עושים הגופים שמרוויחים משנאה וניכור והחפצה והפחדה והרחקה. אולי זאת מילה המפתח: הרחקה. זה המחיר שאנחנו משלמים כשאנחנו צורכים את המידע דרך ערוצים כאלה. אנחנו מרחיקים את עצמנו אחד מהשני.

יש אינסוף תפיסות עולם לגבי טבעונות, אינסוף תפיסות עולם לגבי תזונה באופן כללי – מי צודק? אף אחד לא ידע אף פעם. מה שכן אנחנו יכולים, זה לערוך את הבחירות שכל אחד מאתנו יוכל לחיות איתן באופן הכי נוח עם עצמו.

למשל, יש טבעונים שלא נוח להם עם הריגה והתעללות בחיות. זה לא אומר שהם כולם לוחמניים או מטיפים לכל העולם לראות את הדברים דרך עיניהם. זה שהם עשו בחירה מסוימת לא מחייב ב-DNA שלהם גם את האופי הלוחמני.

טבעונים מהסוג הזה מוצאים את עצמם לא אחת במרכזו של "לינץ'" אנטי-טבעוני שנובע מכך שאותם "לא טבעונים" נחשפו לנושא בעיקר דרך אנשים שיודעים לצעוק מספיק חזק, בלי קשר להיותם טבעונים.

למה אני לא מטיף לטבעונות


מרק "לחם מרקו" טבעוני
אני מאמין שכל אחד רשאי לתפיסת העולם שלו. אני גם מאמין שמסר של אהבה וחמלה, אי אפשר לכפות על אנשים בכוח, כי זה מפספס את המטרה.

אני מאמין בלעורר סקרנות, לפתוח את בלוטות הטעם עם מאכלים טבעוניים נהדרים והצגה של הגיוון הקולינארי שמציע אורח החיים הזה – בניגוד לאיך שהוא נתפס.

אני מאמין בלהיות הדוגמא ש"שוברת את הסטריאוטיפ בפועל" ולא יוצאת לגנות אף אחד תוך כדי.
זה אומר שאני אחשוף את המסר שלי להרבה פחות אנשים. זה אומר ש"אחוז ההמרה" שאצליח להגיע אליו ב"העברת אנשים לטבעונות" יהיה קטן יותר.

אבל איכותי יותר.

כי האנשים שיגיעו דרכי לטבעונות, או אפילו רק יתקרבו אליה, יעשו את זה כי הם יראו בפועל שטבעונות היא לא מה שהם חושבים. הם יראו את זה "כדרך אגב", לא כי דחפתי להם אותה בגרון.

מי שישאל אותי על טבעונות, יקבל בחזרה שאלה מנומסת האם הוא באמת רוצה להיכנס לנושא.

רוב האנשים, במיוחד אלה שמכירים אותי, מעדיפים מיד לסגת ולא להיכנס לדיון, אולי מפני שהם משערים שאני אדם מיודע, ויהיה להם קשה להתמודד עם הנתונים שאציג להם בזמן שאין להם תשובות מספקות, כי לא טרחו לחקור לעומק בעצמם את הנושא.

פשטידה טבעונית - תפוחי אדמה, בטטח וחצילים - עם המון פינוקים
אלה שכן יכנסו לדיון, יגלו שאני לא מנסה לשכנע אותם בכלום ויהיה להם מאוד קשה להילחם בי. כל מה שאני מציג בדיון על טבעונות הן עובדות או תובנות שנחשפתי אליהן וגרמו לי לבחור בדרך שלי. במה שטוב לי.

אני מספר לאנשים איך הבחירה בטבעונות השפיעה ומשפיעה על חיי היום יום שלי. איך היא שיפרה את יכולת השינה שלי, והקימה בבקרים, איך היא שינתה את אורך היום שלי לטובה, איך היא גרמה לי לרדת במשקל ולשמור על משקל נכון לאורך כל התקופה שבה אני טבעוני (שנתיים+).

אני מספר לאנשים כמה אני נהנה לבשל, מזמין אותם לטעום, לאכול אצלי, לנסות את המתכונים שאני מנסה בפייסבוק, אני מציג להם את המגוון של המוצרים והמקומות שכבר הופכים את הטבעונות למשהו שהרבה יותר קל לעבור אליו, ממה שרוב העולם מדמיין. אני מדבר איתם אפילו על תקציב המזון שלי, כי זה השפיע גם על זה.

אני מאמין

מי שירצה להיכנס איתי לפילוסופיה ודיון על רגשות, יגלה שאני לא מאמין בכפיה מכל סוג. שאני לא מאמין באלימות מכל סוג. בגלל זה נראה לי סותר לצאת "להילחם" על מסר פציפיסטי. זה נראה לי אירוני להשתמש באלימות על מנת למנוע אלימות. למען האמת, אני תופס את זה כבורות.

אני לא מאמין במשפט "המטרה מקדשת את האמצעים", ואני לא מאמין באמת אחת מוחלטת, אלא באמת סובייקטיבית שנכונה רק לאותו רגע שבו היא נתפסת על ידי אדם אינדיבידואלי ככזאת.

אני מאמין בהרחבת הפרספקטיבה, ריבוי מקורות מידע, מחקר אקטיבי לצריכת אינפורמציה ולא סתם מיון ותעדוף של מה שנדחף בדיוק ברגע שמתאים למישהו אחר לחיים שלנו.

אני מאמין שמי שלא מחפש לראות וללמוד, עושה את זה כדי להגן על עצמו, ולרוב מתוך פחד לגלות משהו שיגרום לשינוי בחיים שלו. רוב האנשים מפחדים משינויים, בעיקר משינויים גדולים ומשמעותיים וקיצוניים כמו התפריט התזונתי שלהם ושל יקיריהם.

אני מאמין בלסקרן ולקרב מתוך ענין, והחיים והמקצוע שלי לימדו אותי שבנושא מורכב כמו "טבעונות", כל אחד הוא קהל מטרה בפני עצמו, כך שמסר כללי מועד לכישלון מראש בכל מקרה.

המטרה של הפוסט הזה היא לא לגרום לכם להיות טבעונים. המטרה של הפוסט הזה היא למנוע מכם להפסיד חברים ומכרים – רק כי תייגתם את אלה תחת סטריאוטיפ שגוי, שבסופו של דבר מקפח אתכם וליהנות ולהיות איתם בקשר (אפילו רק בפייסבוק) בגלל שאתם מאפשרים לדעה קדומה שגויה להיות הנחת היסוד להחלטה הזאת אצלכם.

לנהוג באחריות

קציצות קינואה וקמח חומוס, על מצע זוקיני - טיבעוני
אם תשאלו אותי, תגלו שאני חושב ששינוי תזונתי קיצוני בחייו של מישהו, כמו טבעונות, הוא משהו שצריך לעשות באחריות. בעיקר בגלל הנושא הבריאותי. אני לא נכנס כאן בכלל לנושא ההגדרה של "בריאות", אני מדבר על מעבר ממצב של שיגרה מסוימת לגוף – לשגרה אחרת לחלוטין.

כדי לא להכניס גם את הגוף, גם את הנפש וגם את השכל להלם – אני מאמין שכדאי שהמעבר לטבעונות יהיה הדרגתי, לא נחרץ ומידי.

אני מאמין שעל כל אדם להבין מה הוא אוהב לאכול, מה הוא עוד לא מכיר ויכול לאהוב, וצריך גם לדעת על הרגלי הצריכה הקולינריים על מנת לאפשר למישהו ספציפי לעשות את המעבר הזה ביותר קלות.

למשל, יש הבדל עצום בין אדם שאוהב לבשל והופך לטבעוני ובין אדם שרגיל לאכול את רוב ארוחותיו מחוץ לבית, או אדם שרגיל להכין בבית "מוצרים מוכנים" – (כלומר לא באמת בישול אלא יותר שימוש במוצרים מוכנים לאכילה).

גם המקום שמישהו גר בו ואפשרויותיו הכלכליות הן משהו שכדאי לקחת בחשבון. זה לא "יקר יותר להיות טבעוני", זה עניין של חישוב נכון ומודעות, ותתפלאו, זה יכול לעלות לכם אפילו הרבה פחות ממה שאתם משלמים כ"לא טבעונים".

אנשים לא נעימים

זה נכון, יש טבעונים שמקדמים את המסר הזה באופן לא נעים – אפילו אלים, אבל יש כאלה מאחורי כל אג'נדה. אפילו אג'נדות שהופכות את הכלים שהן משתמשות בהן לאירוניים, כמו טבעונות.

אלה לא האג'נדות שבוחרות באילו כלים להשתמש, אלא האנשים שפועלים בשמן, ואנחנו – כתרבות, אמורים לדעת טוב יותר ולבחור לא רק את הבחירות האישיות שלנו לגבי האג'נדה באופן כללי, אלא גם לגבי האנשים שמתיימרים לייצג אותה, או אותנו במסגרתה.

עכשיו אתם
אם בא לכם לפתוח את התיאבון, אתם מוזמנים לאלבום שאני מעדכן מדי פעם בפייסבוק וכולל מתכונים, המלצות, ועצות מגולשים נוספים (בתגובות לתמונות):"טבעונות שבאה בטוב".

ואם בא לכם לאמץ את המסר הזה, אתם מוזמנים להשתמש בו גם כ"האשתג" בכל רשת חברתית שאתם פעילים בה.


#טבעונותשבאהבטוב

הצטרפו לדיון בפייסבוק:

דצמבר 05, 2014

נוקנוק (Noknok) – דפיקה בדלת של "ניהול מוניטין"

By myx | Copy2go


כשאנשים מדברים איתי על ניהול מוניטין, לרוב הם חושבים על איך שהשם שלהם (או של העסק שלהם) נראה ברשת. העניין הוא שההגדרה "ברשת" היום, כבר יותר רחב ממה שהיתה בעבר מפני שמעבר ללדעת איך השם שלכם נראה בגוגל ובפייסבוק ולמה הוא מקושר, יש היום זירות דיגיטליות נוספות שיכולות לשקף עבורנו איך אנחנו נתפסים על ידי אחרים, ברמה הכי אישית – למשל, באילו מילים הם משתמשים על מנת לשמור אותנו כאנשי קשר, בטלפון האישי שלהם.

מה זה "נוקנוק"?

"נוקנוק" היא אפליקציה שמאפשרת לכם לראות את כינוי איש הקשר שלכם אצל חברים אחרים שהתקינו את האפליקציה, בלי לחשוף מי החבר שהכניס את הכינוי. האפליקציה כן מאפשרת לכם לשלוח לחבר האנונימי הודעה פרטית. חוץ מזה, אם יתקשר אליכם מישהו שהאפליקציה מותקנת אצלו ועדיין לא נמצא באנשי הקשר שלכם, האפליקציה תציג בזמן השיחה את הכינוי הפופלארי ביותר שלו אצל חבריו.

האפליקציה מציעה גם צילום  מסך מהיר על מנת לעודד את המשתמשים לשתף את חבריהם בפייסבוק בכינויים מעניינים שזכו להם, ואפשר אפילו לטשטש בקלות כינויים שאתם לא רוצים שיוצגו.

"נוקנוק" תעדכן אתכם בכל פעם שכינוי חדש שלכם ישמר אצל אנשי קשר שמתקינים את האפליקציה.

עד כאן טוב, יפה ונחמד, אך רצוי לקחת בחשבון שאישור הגישה לאפליקציה בטלפון שלכם, משמעותו לאשר לה גישה לכל אנשי הקשר שלכם ואנשים חשדנים ובצדק לגבי השימוש שאפליקציות מהסוג הזה עושות במידע.

איך אנחנו נתפסים על ידי אחרים

הדרך שבה האנשים שאנחנו באים איתם במגע מכניסים את השם שלנו לזיכרון שלהם, יכולה לשקף את איך שאנחנו נתפסים בעיניהם ועד כמה חשוב להם הקשר אתנו. נכון, מדובר בהנחות כלליות ולא כדאי לקפוץ למסקנות, אבל תודו שיש הבדל בין מישהו שמכניס את השם שלכם כמו שצריך למישהו שמכניס אותו עם שגיאות כתיב (ואני לא מדבר על דיסלקטים ודיסגראפים, כמוני למשל), מישהו שמכניס אותו רק כשם פרטי ומישהו שמכניס אותו בתוספת תואר מקצועי.

למשל, אני מניח שמי שמכניס את השם שלנו כמו שהוא, (שם ומשפחה) – יזכור אותנו כשיזכירו את השם שלנו בכל הקשר, ומי שמכניס את הטלפון שלנו לצד כינוי מקצועי או כינוי אחר – יזכור את השם שלנו לרוב רק בהקשר הזה.

כמה מתוך החברים שלכם באפליקציה הכניסו אתכם תחת השם המלא שלכם בלי הערות נוספות?
אם המספר גבוה, הגיוני שהשם שלכם כבר מייצג אתכם כפרסונה, ולא רק כ"בעל תפקיד ספציפי" בחיים של יותר אנשים.

לפעמים אפשר לראות איזה רושם השארנו על אנשים דרך הכינוי שתחתיו רשמו אותנו. אם מישהו הכניס אותנו תחת כינוי לא נעים, אך עדיין שומר את המספר שלנו במכשיר שלו – אולי הוא לא רוצה לוותר על הקשר אתנו לחלוטין... אולי הוא צריך מאתנו משהו...

"נוקנוק" בונה על זה שנשחק במשחק הניחושים הזה, אבל מדי פעם מופיע כינוי כל-כך ספציפי ואינטימי, שלא ישאיר בנו ספק לגבי האדם שהעניק לנו אותו.

חשוב לזכור שמדובר בטלפון, או לפחות מה שרוב העולם עדיין מתייחס אליו כ"טלפון" ולכן אנשי הקשר הנאספים על המכשיר הזה, מתמיינים בהכרח לקבוצות שונות הרלוונטיות לצרכים התקשורתיים שלנו. מה שאומר, שיש הרבה אנשים בסביבתנו הקרובה שלא זוכים בכלל להיכנס ל"זיכרון" של המכשיר האישי שלנו ועדיין יש להם דעה, תפיסה או שיוך עבורנו – ולא נוכל לראות זאת בנתונים שיתקבלו מהמכשיר האישי.

להפוך את היוצרות – לשלוח מסר

אז עכשיו כשאנחנו לוקחים בחשבון שהאנשים שאנחנו שומרים במכשיר הנייד שלנו רואים את הדרך בה עשינו את זה, אנחנו יכולים לגשת לשמירת אנשי הקשר שלנו מחדש ולחשוב אילו מסרים אנחנו רוצים לשגר למי מהם, לגבי איך שאנחנו תופסים אותם.

נכון, הבדרנים ישתמשו בזה גם בשביל להצחיק, להפתיע, להבהיל מידי פעם, אבל גם זה אומר משהו על אנשי קשר מסוימים אצלנו...

היציאה מהקופסא – איך חושב "מנהל קריאטיב"

אם מסתכלים על "נוקנוק" מעבר להיותה "אפליקציית זיהוי כינויים", "נוקנוק" יכולה להיות גם סוג של פלטפורמת שיח.

מעבר ליכולת לרשום בפלטפורמה כינוי לאיש קשר, אפשר בעצם להשתמש בה בכלל להעברת מסר אישי אחר, שיניע לפעולה ויצור שיח. כלומר, נניח שהייתם פותחים את ה"נוקנוק" שלכם ואחד הכינויים היה: (השם שלכם) + "אני יודע הכל". הלב שלכם לא היה מחסיר פעימה? לא הייתם רוצים לדעת מי עומד מאחורי ההצהרה ומנסים לברר? טוב, אולי משהו פחות מפחיד כמו: (השם שלכם) + "היום אתן לך חיבוק"...

לתפוס את תשומת הלב שלנו עם מסר לא קשור, במקום שאנחנו לא מצפים לו, הוא מה שפרסום טוב מנסה לעשות כל הזמן. לייצר הפרעה. לסקרן. להניע.

לסיכום

"נוקנוק" היא אפליקציה אחת מתוך רבות בקטגוריה מתפתחת. הפוסט הזה אולי עסק בה באופן ספציפי, אך חשוב לי להעביר פה מסר רחב בהרבה: כשמדובר בניתור המוניטין שלנו, העולם הדיגיטלי מציע לנו כלים שהולכים ומתפתחים ונצברים אחד לצד השני כדי להציג לנו תמונה כמה שיותר מלאה.

יש לנו גישה היום לנתונים שלא היו לנו בעבר (איפה ספרי הטלפונים המשפחתיים עם כל הפתקים שהיו שמים בקרבת הטלפון ואם היו הולכים לאיבוד היה חרב העולם...?) ומי שיישאר מעודכן בפלטפורמות והזירות המתפתחות וידע איך למנף את השם שלו ושל העסק שלו דרכן, יחזיק ביתרון משמעותי.


אנחנו זקוקים לצורך כך כנות ברוטלית עם עצמנו, ביטול של אגו, יכולת תכנון ומשמעת – ומי שיהיו לו את כל אלה, בנוסף לידע הטכנולוגי והחברתי המעודכן וחשיבה יצירתית, יבלוט בדיוק כמו שהוא רוצה לבלוט – הרבה מעבר לאחרים.

אם יש לכם מידע חדש ומחשבות משלכם בנושא, אשמח לקרוא בתגובות

להתקנת האפליקציה לחצו כאן >>


נובמבר 28, 2014

המייל עושה קפיצת דרך - מחשבות בעקבות Google Inbox

Original by  Chris Thornley 


הרבה מאיתנו "חיים בתוך המייל" שלנו. כל אחד מאיתנו מקבל כ-300 מיילים בשבוע בממוצע, כל-כך הרבה משימות, כל-כך הרבה דברים ש - צריך לעשות, צריך לעקוב אחריהם, צריך "לתקתק" בזמן. 

נדמה שלשטף הגובר של המידע לא אכפת. המייל שלנו מתמלא ומתמלא במסרים, ואחרי קצת יותר מ-10 שנים של שימוש במייל ככלי פרטי ועסקי ונפח אחסון הולך וגדל -מאוד הגיוני שלרובנו הגדול יהיה בתיבת המייל בלגאן אחד גדול והרבה מאוד תוכן מיותר שאנחנו יכולים למחוק או להתעלם ממנו בקלות.


ואנחנו מתעלמים...

אנחנו מתעלמים מרוב המיילים שמגיעים אלינו ביום. זאת הסיבה שכשחברה שולחת מייל מסחרי או ניוזלטר דיגיטלי, מנהל השיווק שלה מאושר אם יש 30% פתיחה.

ככל שיותר מידע מופנה אל ערוץ אחד בחיינו – גובר הצורך "להשתלט" עליו, ולנהל אותו – במקום לתת לו לנהל אותנו. יש ביננו בהחלט לא מעט אנשים שהאימייל שלהם מנהל אותם, (וכאלה שוואטסאפ מנהל אותם, פייסבוק מנהל אותם וכו'...) לא כולם כאלה, אבל לפעמים אנחנו הופכים להיות כאלה בלי שבאמת נתכוון.

איך לא נגיע למצב הזה שבו יש לנו בתיבת ההודעות הראשית מאות (אם לא אלפי) מיילים שלא נקראו (וככל הנראה, רובם גם לא יקראו לעולם)...
כל-כך הרבה דברים בעולם מנסים לשכנע אותנו שהם חשובים. שאנחנו צריכים אותם. שאנחנו לא יכולים בלעדיהם. כשזה מגיע למידע, אנחנו פשוט מכורים.

רק שההתמכרות החדשה למידע אינה סימן טוב, שכן הסממנים שלה הם: שטחיות, עצלות ואפאטיות.
אנחנו ממיינים תוכן, לא באמת מחפשים אותו – הוא נדחף אלינו מכל כיוון, רודף אותנו ומי שיחבר לנו את הכל לצינור (שהוא גם משפך) אחד ויעזור לנו לתעדף – יהיה המושיע שלנו. לא נסמוך על אף אחד אחר חוץ ממנו.

המייל כפלטפורמה לא התקדם "הרבה" מאז המצאתו. למעשה, הוא קיבל הרבה חיזוקים משירותי צד שלישי, שכל הזמן מתייחסים לצרכים משלימים למה שקיים בתוך הפלטפורמה הבסיסית של המייל, תהיה אשר תהיה.

עליית מדרגה וחרדות משינוי

ולפעמים פלטפורמה קופצת מדרגה, באופן משמעותי – וזה ממש לא קל להתרגל לזה, בגלל שהאנשים שהובילו את הפלטפורמה קדימה הסתכלו על מיליוני משתמשים ולמדו אותם לעומק והבינו שמוצר מסוים מתנהל באופן אחר לגמרי ממה שהוא אמור להתנהל בו – אבל אנשים מפחדים משינוי. תמיד פחדנו משינויים. 

עד שלא מחליטים בשבילנו, אנחנו פשוט רוצים את הכל כמו שאנחנו מכירים אותו. אז גוגל, למודת הניסיון, בחרה שלא להציב בפנינו אולטימטום אם להשתמש ב-Google Inbox החדש שלה, או לעזוב מהלם השינוי. בגוגל בחרו להשיק את השירות בנפרד ובמקביל לשירות ה-Gmail הרגיל של גוגל ולתת למשתמשים תקופת הסתגלות לתיבת המייל החדשה – שהקונספט שלה באמת שונה מאיך שהתרגלנו לנהל את המייל שלנו עד היום.


שינויים בגישה: תיבת מייל מסודרת ונקיה – זה אפשרי.

אז מה שונה כל-כך ב-Google Inbox? טוב ששאלתם.

1. הרעיון הוא שאם סיימתם עם מייל – תלחצו DONE ותעיפו אותו מהתיבה.

2. אם לא סיימתם עם מייל – אתם יכולים להוסיף לו הערה, לייצר עבורו תזכורות (כלומר שהמייל יחזור לתיבה ביום ובשעה שנדרשים), ואתם יכולים להצמיד אותו לראש התיבה – מקום שבו אתם יכולים גם -

3. להצמיד תזכורות בלתי תלויות מייל – דברים שוטפים באופן כללי, שגם אותם אתם יכולים לתזמן להעלם ולחזור בזמן שאתם צריכים.

4. Bundles – "חבילות" הן השם החדש שגוגל נתנו למה שהכרנו פעם בתור "תגיות". אתם יכולים להגיד למייל שלכם שסוג מסוים של מיילים שייך ל"חבילה" אחת, ולבחירתכם, המייל שלכם יציג את החבילה בתיבת ה-INBOX שלכם, או שלא. בכל מקרה תוכלו לגשת אליה בקלות.

5. תיבת המייל החדשה מציגה כבר מהמסך הראשי תצוגה מקדימה של קבצים המצורפים למיילים – מה שמאוד מקל על חיפוש ומציאה של מייל ספציפי כשיש צורך.

למה זה רחוק ממושלם?

1. כי רק עכשיו עובדים בגוגל על סנכרון בין השירות החדש ליומן גוגל – עד עכשיו בשביל לאשר הזמנות לפגישה עדיין היה צריך להיכנס דרך ה-Gmail הרגיל.

2. כי אפשר לתת קצת יותר תשומת לב לנושא התזכורות ולסנכרן אותן עם "Google tasks" ועם "Google keep" – שגם הן אפליקציות ניהול משימות של גוגל, הן עדיין לא מתואמות עם המייל או אחת עם השנייה.

3. כי אם אתה לא יכול להתקין ולהירשם אליה מהסלולרי – לא תקבל אותה גם במחשב הביתי שלך. החלטה אסטרטגית של גוגל, שללא ספק רוצה להבטיח שמשתמשי האפליקציה יהיו אנשים אמיתיים ולא לחזור על הטעות של המייל מהעולם הישן, שאיפשר להירשם לשירות גם באופן אנונימי.

4. כי גוגל משווקת את האפליקציה בגישת ה"נחשקות", וכך ניתן למעשה להצטרף לאפליקציה רק דרך הזמנה אישית מחבר שכבר התקין אותה. גוגל מתקמצנת על ההזמנות ויוצרת צורך אצל מאמצים ראשונים להגיע לפלטפורמה ולהתנסות בה על מנת לחוות דעה. זה אומר שלא תוכלו להיצטרף בסוף הפוסט הזה לאפליקציה, בלי שחבר ישלח לכם הזמנה.

5. גוגל שואפת לסינרגיה הגדולה ביותר שאפשר בין השירותים והפלטפורמות שלה וניכר כרגע כי היא בתהליך האחדה שלהן. תהליך מורכב שכזה, אדיר בסדר הגודל שלו, קורה גם תוך כדי התקדמות הטכנולוגיה ושינויים בהרגלי צריכה והתנהגות. יש עוד זמן עד שגוגל תצליח באמת לגרום לכל השירותים שלה להיות זמינים ונוחים במקום אחד – אבל לא עוד הרבה זמן. הכל יחסי.

בתור משתמש מייל כבד, אומר לכם את דעתי הסוביקטיבית (שדי השתקפה עד כה):

אני אוהב את Google inbox ואני צופה שהיא תתפתח מהר ובכיוונים נכונים. בתור גוגל לא הייתי ניבהל מביקורת שלילית בשלב הזה, מן הסתם למתחרים יהיה הרבה להפסיד אם אנשים יאמצו את הגישה החדשה לפני שיהיה להם מענה הולם (מה שאין באמת לאף אחד).

אני מודה שאני עדיין חוזר לעשות לפעמים דברים ב-Gmail הרגיל, אבל זה הולך ופוחת.

אף אחד לא יכול להתחרות בגוגל בכמות השירותים שהיא מציעה לגולש, ואף שגולשים רגילים כרגע להשתמש בשירותים חליפיים של מתחרים – גוגל פועלת במרץ על מנת לעשות את ההתפזרות פחות ופחות כדאית וכרגע זה פועל בעיקר בשירות משתמש הקצה.

התקנתם כבר את Google Inbox? אשמח אם תספרו לי מה דעתכם בתגובות

ללמוד איך להתקין ולהשתמש ב-Google Inbox על מנת להפיק ממנו את המקסימום, לחצו: 
 מאמר השבוע - לא תאמינו כמה המייל שלכם מבין אתכם


תכנים נוספים: