אני לא הראשון שמדבר על סרטו הפרובוקטיבי של העיתונאי מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה". הסרט, למי שלגמרי במקרה עדיין לא שמע, הוא כתבה ביקורתית וחושפנית על הקשר בין הון לשלטון, ויותר ספיציפית – בין השלטון ומשפחת עופר.

ה"פסטיבל" התחיל כשכל גופי השידור במדינה סירבו לשדר את הסרט מתוך פחד להסתבך עם אחת המשפחות החזקות במדינה, ורוזנטל מצידו קיבל איומים על חיו ועל משפחתו אם ימשיך לדחוק כדי לחשוף את הסרט לציבור הרחב.

הסרט, שהוקרן לאחרונה בסינימטק, משך כצפוי, הרבה תשומת לב תקשורתית.
התקשורת מיהרה להכתיר לעצמה גיבור מקומי, ודאגה לציין בכל הזמנות את הגבורה והתעוזה שמפגין רוזנטל על נחישותו להקרין את הסרט כנגד כל הסיכונים והאינטרסים האישיים שלו.

הערב, (שישי) בסיכום השבוע של חדשות ערוץ 10, ציינו בין השאר בנושא כי שמו יינשא כעת כדוגמא חיה לעיתונאי למופת, אשר הקריב הכל למען "זכות הציבור לדעת" ומימוש תפקידו המקצועי.

אבל כמה דברים מטרידים אותי בכל ה"דון קישוטיות" הזאת שמפגין רוזנטל:

דבר ראשון, זו אולי קלישאה של סדרות וסרטים אמריקאים, אבל כשגיבור מלחמה או שוטר מבצע פעולה יוצאת דופן בעת קרב ומוזמן לדבר על כך בפני הציבור – לרוב הוא אומר: אני רק עשיתי את עבודתי.

האם רוזנטל באמת צריך לקבל מדלית כבוד על כך שהפגין נחישות מקצועית? ומה מעידים על עצמם שאר גופי התקשורת כאשר הם מעניקים לו אותה...?
הייתכן כי המודים שבכל שאר המקרים התקשורת כי נכנעת ללחצים המופעלים עליה על ידי אנשים רבי השפעה? האם רוזנטל הוא באמת יחיד במינו, בדורו ובמקצועו המוכן "לסכן את הכל" כדי לשמור על האינטגרחטי העיתונאי שלו...?

בכלל, האם רוזנטל מקיים את כל הפסטיבל הזה באמת רק לשם האינטגריטי שלו? או שיש כאן שיקולים אחרים?

כחובב קונספירציות, הייתי ממהר להעלות תיאוריה שרוזנטל, איש תקשורת ממולח, ידע כי הדרך הכי יעילה למנוע את מימוש האיומים עליו ועל משפחתו הוא לצאת לתקשורת ולספר בה כי הוא נתון בסכנה. כאשר אתה מושך כל-כך הרבה תשומת לב, די ברור שאף אחד לא יהיה מספיק טיפש כדי באמת לפגוע בך שכן ייחשד מיד.

אבל חובב קונספירציות ככל שאהיה, אני לא יכול לסגור בסיבה הזאת הסיפור, וזאת כיוון שאני יודע שהסרט כבר מסתובב שנתיים בשוק.
כן כן, כבר שנתיים מאז שהסרט ערוך ומוכן לשידור ושנתיים לא שמעתם עליו. שנתיים איש לא הזכיר זאת עד שהתעוררו כל יח"צני העולם ולהקותיהם, בתזמון מושלם ובדיוק עכשיו כדי לשיר ביחד במקהלה על הדון קישוט התקשורתי.

"זה יהרוס לו את הקריירה" הם מזמרים, ומוסיפים בהרמוניה מושלמת "הוא השליך עצמו מנגד ולקח את כל הסיכונים".

אבל זה לא באמת כך. למעשה, בכתבה בערוץ 10 הוזכר כי הערוץ נמצא במגעים עם רוזנטל לשידור הסרט המדובר (כמה לא מגמתי). עוד כלום לא סגור אבל "יש מגעים".

מעבר לזה, אני מסרב להאמין שרוזנטל, איש תקשורת בולדוזרי רב ניסיון, לא חישב את דחיית סרטו מראש ובנה על כך כספין יח"צני מתוזמר לעילה.

הרי כל איש תקשורת או פרסום יודע שכשהגופים הגדולים והקפיטליסטיים עושים שרירים, המחתרת מרימה את ראשה וסוחפת אחריה את כל הציבור. לא היו כאן הפתעות. הכל היה מתוכנן.

משהו בתוכי אומר שבקרוב נזכה לראות את הסרט המדובר בערוץ 10.
אחרי שהוא יספיק לרוץ עוד כמה ימים בסינימטק בת"א כמובן.

הם כמובן יחכו לזמן הנכון (גמר של ריאליטי בערוץ המתחרה?), ישמיטו מתוך הסרט חלקים שיכולים לגרום להם להיתבע על הוצאת דיבה או לשון הרע, ולא ישכחו למכור חסויות ופרסומות במחירים מופקעים לכל המעוניין (מעניין מי יעיז לקנות את הפרסום הראשונה בברייק הראשון...)

הרי רוזנטל הוא בחור מפוקח ופיקח, הוא יודע שהבאזז התקשורתי סביבו לא ימשך לנצח, ולכן הוא מנסה להוציא ממנה את המקסימום. הרי אחרי שיוקרן הסרט, וההתרגשות מחשיפת הפרטים תדעך, הסרט הזה יכנס לארכיונים כמו כל קודמיו ויהפוך להיות רק עוד שורה ממורקרת ברזומה של רוזנטל.

התקשורת הישראלית לעומת זאת, שוברת פה קלישאה ותיקה ומצליחה לא רק לאחוז את המקל הזה בשני קצוותיו אלא אפילו להתפרנס מכך בכבוד.

מצד אחד הם עדיין לא דוחקים בגופי התקשורת כמו הרשות השנייה והטלוויזיה הרב ערוצית לשדר את הסרט, ומצד שני הם מהללים את רוזנטל על גבורתו.

נפלא. ככה הם אינם מסכנים את עורם ומוכרים כותרות בזמן שהם מחכים לראות אם גיבורם ישוב למרכז הזירה מחוזק ומנצח, או שגופתו תושלך עם ערב לכלבים.

כשהם ידעו, הם יודיעו לציבור אם ראו בו חבר או מתאבד שיעי. כרגיל, כולם יהיו חכמים אחרי שיתפזר העשן והדם ייקרש.

נ.ב.

לאחרונה מעלים את סף הריגוש שלנו יותר ויותר.
גופים רבים מגרדים עם שערוריות מנופחות ומוקצנות את עצבינו המרוטים והמנוסים ובודקים כמה עוד נוכל לספוג מהם.
גודל ההשקעה מצידם עולה בדיוק ביחס הפוך לזמן התגובה שהם מצליחים לעורר וזה מפחיד אותם.

בצדק.