עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

יולי 23, 2008

השפע ועונשו

אני מודה שהבעיה שבה אני משתף אתכם, לא נוגעת לי ישירות, אך בכל זאת מטרידה ורודפת אותי כבר תקופה לא קצרה. אני מדבר על נושא הרווקות התל-אביבית. אל תעשו "אוייי נו", כי גם אם אתם חושבים שהבעיה הזאת לא קשורה אליכם כי אתם בזוגיות, או שהיא לא רלוונטית אליכם בגלל שאתם לא רואים כאן בעיה – קחו כמה דקות והקדישו קצת תשומת לב לפוסט הזה.

ליידיז פירסט

איך לתאר את הבעיה הזאת? מאיפה מתחילים...? טוב, אומרים ש"ליידיז פירסט", אז נתחיל עם הבנות.

גילוי נאות יהיה לומר שיש לי ידידות לא מעטות. בחלקן הלא קטן, הן רווקות, או "דוגמות קשרים" (שזה הכינוי שלי למישהי שמצליחה לקיים קשרים – אך לא לאורך זמן).

למרות הידיעה שאני משוחד, אני באמת מאמין שבין ידידותי הרווקות יש כמה "פרסים מטורפים". נשים חכמות, אסטטיות, נאות עד מהממות וכמובן מצליחות.
אז איך יכול להיות שהנשים האלה לא מצליחות למצוא קשר רציני אמיתי שיחזיק לאורך זמן, ואולי גם יוביל (רחמנא לצלן) בסופו של דבר לחתונה?

בדקתי תיאוריות, הצלבתי נתונים אך הבעיה חשפה שיניים מכוערות עוד יותר: לא משנה אם את יפה או מכוערת, שמנה או רזה, לבנה או שחומה. לא משנה בת כמה את, מאיפה את במקור ואפילו במה את עובדת. לא משנה אם את פמיניסטית לוחמת או שוביניסטית בדם. מה שלא תהיי – עדיין תאלצי להתמודד עם אותה בעיה בדיוק: "שוק" שלם של גברים, שבמקרה הטוב רוצה לזיין אותך, פעם פעמיים, ולעבור הלאה לפרח הבא.
קשר רציני? הס מלהזכיר. כל רווקה (אפילו המתחילות) יודעת שרמיזה ולו הקלה ביותר על חתונה בדייט – משמעותה כיסא ריק וענן אבק בטעם מנוסה מהירה.

טיק טוק, יש לכן דד ליין...

הבעיה הולכת ומחמירה ככל שהרווקה מתקדמת בגילה. בניגוד לגברים המרגישים משוחררים וחופשיים מדאגות בנושא פוריות, הרווקה יודעת שהיא על זמן שאול. אין מה לעשות, יש מועד בו תאלצי להזדכות על הביציות שלך בבקו"מ הגדול של החיים ולקבל במקומן את הסימפטומים של גיל המעבר. לא בטוח שזה חילוף הוגן – אבל זה מה יש. זה יופי להיות משוחררת, אבל ללדת בגיל 40 זה לא משהו שמומלץ לרוב הנשים לעשות...

המחשבות על הגיל והפוריות מכריחות את הרווקה לערוך תוכנית עסקית מפורטת הכוללת חישובי זמנים מדויקים החל מהכניסה לקשר ולפחות עד היום בו יולד ילדה הראשון – רצוי כמובן – במסגרת אהבה גדולה ונישואים יציבים.

כשאת מתכננת קדימה ברמה כזאת, כמובן שאת צפויה להתאכזב ולהתמרמר כשאינך מצליחה לעמוד בתוכניותיך. למרות שאת הבוס של עצמך, את יודעת את המשמעות של כל דחייה קטנה: גם מגברים וגם בגאנט שהצבת.

מדד ה-ד'

ככל שאת עולה בגיל (או בלחץ), את מתקדמת במהירות מבהילה בסולם הפשרות על החתן המיועד, או מה שהוגדר על ידי חלק מחברותי בתור מדד ה-ד': מין סקאלה דמיונית שנעה מדודי בלסר בקצה האחד שלה – עד לדובי גל הנמצא בקצה השני.

את באמת יודעת שאת במצוקה כשאימא שלך מתחילה להציע לך לצאת עם גרושים, אלמנים ואנשים הסובלים מנכויות שונות ומשונות ש, איך להגיד בעדינות, אף אישיות לא מפצה עליהן.

כך הופכים הגברים את המשבר שלכן, להזדמנות חייהם:

אחת הטעויות הגדולות בעסקים, היא לספר ללקוח הפוטנציאלי על חולשות ומגבלות המוצר. הרכבת הזאת כבר עברה מזמן מזמן כשמדובר בידע של גברים על נשים בתחום הדייטינג.

אם נדמה לכן שגברים הם חיה רדודה וחד ערוצית שכל מה שמעניין אותה זה סקס, ספורט והחבר'ה שלהם, תתפלאנה לדעת כמה מידע המעיד על חולשותיכן אתן מספקות להם – וכמה פשוט מבחינתם ליישם את המידע הזה ליתרון פרקטי עליכן, בתחום הדייטינג.

אפילו גרוע מכך: הגברים אינם צריכים לאתר את החולשות של כל אחת מכן בנפרד. מצוקת השעון הביולוגי מוכתבת כאקסיומה לרובן המכריע של הנשים ומתוכה קשה שלא להגיע למספר מסקנות פשוטות:

א. מי שמרגיש שהוא עומד להחמיץ את ההזדמנות – רוצה אותה יותר.

ב. מי שרוצה יותר – מגיע לשולחן העסקה מראש בעמדה נחותה יותר.

ג. בארוחה העסקית הזאת אפשר לבצע "טעימות". לא משהו? לא נורא... מחר שוב אוכלים צהריים... כן משהו? אז מה...? יש עוד המון מסעדות שם בחוץ שחייבים לנסות...

סנדרום היין

אחרי שהבנו את הבעיה מהכיוון הנשי שלה, בואו נסובב את השולחן רגע אל הצד הגברי, ונראה מה קרה להתנהגות הגברית בעקבותיה.

כבר נטען במקומות רבים שהגבר מטבעו אינו בנוי למונוגמיה. גם אם תדגלו בתיאוריה הזאת וגם אם לא – קשה יהיה לכם להתווכח עם העובדה שלגברים לא רק שאין את הבעיה הנשית של מגבלת הזמן – להיפך, הם רק מרגישים שהם משתבחים ככל שגילם מתקדם.
גבר בוגר יותר הוא לרוב גבר מבוסס יותר, בטוח בעצמו יותר וכמובן – מנוסה יותר...
גם המרדף אחרי נעורי נצח וחיזוקים חיוביים בלתי פוסקים מהסביבה, לא תורם לרצון הגברי להיקבע במקום ולהתמסר לאישה אחת ויחידה.

PUT OUT – OR GET OUT

יש לי חברות שמשחררות הצהרות מרחיקות לכת, כמו למשל: "הדייט מת".
גברים היום אינם מתאמצים יותר להשקיע בדייט המושלם כדי לכבוש אותך. "את יכולה לראות שני גברים סטרייטים באים לשתות בירה בפאב מלא בחורות, ולא עושים שום צעד בעניין. למה? כי כשהם הולכים הביתה הם פשוט פותחים את תיבת ההודעות באתר ההיכרויות ומזמינים את הבחורות משם", אומרת לי חברה אחת. "אין צורך להתאמץ יותר. או שהם פשוט לא יודעים מה לעשות כדי להתחיל עם בחורה בעולם האמיתי. זה הכל חלק מן הקלות הבלתי נסבלת הזאת של להשיג סטוץ".

אז עזבו רומנטיקה או את הימים שלפחות היו מזמינים אותך לדרינק או שניים כדי לזכות בחצי סיכוי לתשומת לב ממך - חברות מספרות שרוב הגברים לא טורחים בכלל להסתיר את המניע לפגישה. הם מגיעים לאסוף אותך ברכב במטרה שתרדי להם עוד לפני שהעבירו להילוך שני, דוחפים לך ידיים לחזייה עוד לפני שהם יודעים איך את שותה קפה, או בכלל מזמינים אותך ישירות אליהם הביתה - כמו שמזמינים מקטלוג.

ולא מדובר בגבר או שניים. מדובר בתופעה גורפת, שאם מניחים אותה בצורה קרה וחד צדדית אפשר להבין אותה בברור: יש הרבה מבחר מותק, וכולן לחוצות על אותו הדבר בדיוק. לא תתני – מישהי אחרת תיתן... או בקיצור: יש לך בחירה, בין לעמוד על העקרונות שלך ולאכול תסכולים גם על הרווקות וגם על זה שאת לא מקבלת – ובין לקחת את הצ'אנס ולפחות ליהנות ממה שיהיה כאן הערב.

האישה המסרסת ואפקט הבומרנג

למרות שאין סליחה להתנהגות הגועלית מצד הגברים, מפנה אחת מידידותי אצבע מאשימה דווקא אל חברותיה הנשים. לטענתה, זה המחיר שאתן משלמות על הניצחון במלחמה לשחרור האישה.

"הנשים היום הן חזקות. הן קרייריסטיות, הן נועזות, הן פונות לגברים, מתחילות איתם, הן מציעות את עצמן ומחזרות... למעשה הן לוקחות לגברים את רוב התפקידים. הדבר הזה יוצר מצב שבו כדי להרגיש 'גבר' ולבטא את העצמה שלהם על המין היפה, כל מה שנשאר לגברים הוא ההתנהגות הגועלית והיחס המזלזל"....

אז מצד אחד לוחמות החופש השיגו ניצחון ברוב מלחמותיהן, אך מצד שני הן יצרו בעיה שגם בנות הדורות הבאים נאלצות להתמודד איתה, הרבה אחרי ששקעו ענני המלחמה (נשמע מוכר...?).

הגאונות של מגריט

אחת היצירות שלקח לי הרבה זמן להבין, היתה הציור המפורסם של מגריט בו רואים אדם בחליפה וכובע, אשר מול פניו מרחף באוויר תפוח ירוק גדול ועסיסי.

שנים ניסיתי להבין מה הכוונה מאחורי הציור הזה, ואז יום אחד התחבר לי הראוטר.
זה פירוש אישי שלי, ולא מתוך ספרי אומנות, וכיוון שאינני מתיימר להיות מומחה בנושא – קחו ממנו מה שתרצו:

על פי הפירוש שלי, האדם בחליפה בכלל אינו רואה את התפוח שנמצא ממש לפניו. התפוח מייצג משהו טוב, טרי ובריא. כלומר: האדם בתמונה אינו רואה את הדבר הנפלא שנמצא ממש מול אפו.

למה? מפני שהוא עסוק בלראות ולבדוק את כל הדברים האחרים בעולם... ואותנו – מי שמסתכלים עליו.

מתוך הדחף להספיק כמה שיותר, מתוך הידיעה על השפע הבלתי נתפס שיש שם בחוץ, ומתוך הרצון לקבל רק את הטוב ביותר, מפספסים הגברים את נשים הנפלאות בזמן שהן נמצאות ממש מולם.

זה קורה גם בגלל תוצר הלוואי של "השאיפה לטוב ביותר": ביקורתיות היתר והיכולת למצוא פגם גם במשהו טוב. פגם שהוא תירוץ מספיק בשביל לזרוק את התפוח שהרגע נגסת בו, ולחזור לעץ לקטיף נוסף.

עץ התפוחים ושירת הנחש

לצערי אין לי פתרון לבעיה... אבל יש לי בכל זאת איזה שתי אגורות לתרום לגברים, שאולי יעזרו להם לשנות את דעתם ויחסם לנשים הרווקות:

הפסיקו להיכנע לתעשייה המפמפמת לכם את המסרים השקריים והקפיטליסטיים שהרווקות היא סימן לנעורים, ושככל שתקבלו תשומת לב מיותר נשים כך אתם יותר גבריים.
אלו שטויות במיץ תפוחים, ואם אתם חושבים כך, זה בגלל שתכנתו והתנו אתכם לעשות זאת מטעמים של רווח על קטגוריה מסוימת.

אם אתם חושבים שבגיל מאוחר יותר תוכלו לעשות בזוגיות את כל מה שאתם יכולים לעשות עכשיו... טעות בידכם. יש דברים שרק זוגות צעירים יכולים לעבור ביחד, ויש חוויות שאתם מקפחים מעצמכם על חשבון הוללות ריקה ו/או ביטחון עצמי מופרז.

תפקחו את העיניים ותריחו את התפוח שנמצא הכי קרוב אליכם. אם באמת תתנו לריח שלו להגיע אליכם – יש סיכוי שלא התפוח הוא שיעלם, אלא כל שאר העולם.

5 תגובות:

  1. אימרות כנף אשאיר אחרי בתגובה לפוסט המרענן :

    "דבר אחד טוב לגבי דייטים באינטרנט: מובטח שיהיה ביניכם לבין מי שתפגשו קליק"

    ובעיקר :

    "צריך שניים לטנגו"

    השבמחק
  2. האמת היא? שזה אומנם קצת מטריד לצפות עתיד עגום שכזה. אך אולי רלוונטי לציין כאן, שממרומי גיל 17 אני דווקא שומעת הצהרות מהרבה בנים "שנמאס מהסטוצים ואני רוצה קשר רציני". אולי צריך למצוא את הדרך לשמר את הגישה הזו גם לשנים הבאות?

    השבמחק
  3. מייקל, אין לך איזה אח תאום לשדך לי? ;)

    השבמחק
  4. מייקל יקירי

    כרגיל פוסט מקסים וכתוב מדהים אבל אני חולקת עליך במספר נקודות:
    1. אני כנראה תמימה (כנראה) אבל אני עדיין מאמינה שגברים הם לא עד כדי כך רעים ואטומים כמו שמשתמע מהפוסט
    2. הנקודה השנייה היא דווקא של ידידתך הטוענת כי הנשים נותנות לגברים את הלגיטימציה. אני חושבת שיש מספיק גברים הרואים בנשים קרייריסטיות וחזקות עניין רב.

    לצערי, יש לי הרבה מאד דוגמאות לחיזוק דבריך (עובדה היא שהחבר שלי בן 22 ובעל תרבות אירופאית) אך עם זאת, אם נחזור להערתי הראשונה, יש לי כמה ידידים מקסימים שמחפשים אהבה אמיתית.

    אני חושבת שהסוגייה מאד מסובכת ונוגעת גם ב:

    -פחדים אותם אנו מפתחים (גם גברים וגם נשים) ככל שאנו מתבגרים ונכווים
    -הדרישות שלנו שעולות בד בבד עם גילנו
    - ההרגל שלנו עם השנים להיות לבד וקושי לקבל אדם נוסף לחיינו ככל שאישיותנו מעוצבת יותר
    -אופנות תל אביביות

    והבעיה הגדולה ביותר: חוסר אמונה, חיפוש הלמה כן ולמה לא שמובילים למקום של לנסות פחות וכמובן, הסטיגמות החברתיות המקובעות אצלנו עוד מהדור הקודם (או כמו שאני קוראת לו- דור פולניה) כולי תקווה שהדור הבא לא יצטרך להיתקל בסטיגמות האלו כשאנחנו נוביל אותו להיות רחב אופקים ופתוח יותר מנטלית ורגשית.

    שוב תודה על הפוסט הנהדר שנהניתי כ"כ לקרוא.

    השבמחק
  5. נו נו
    פוסט מצוין. קודם כל שתי נקודות על שימוש ברנה מגריט ואהבתי את הפירוש האישי שנתת לתמונה, אני לא אלאה אותך או את הקוראים שלך בדעתי האישית. :-)
    דבר שני - מקוממת אותי התגובה של החברה שמאשימה את שוויון הנשים בסירוס הגברים. וכאן אני מתחילה להישמע כמו מרצה, אז מי שלא מתאים לו שיפסיק עכשיו:
    במקביל להתבססות הנשים בחברה, קיימת תופעה נוספת המכונה בדיסציפלינת הסוציולוגיה "ניומניזם" - גבריות חדשה, הגברים שמאופיינים עם הניומניזם מסוגלים בפירוש לקבל את הנשים האסרטיביות, החזקות ומאמצים במקביל תפקידים בבית שנחשבו תפקידים נשיים מסורתיים. רוצה לאמר ששני המינים עוברים תהליך חברתי ואין שום קשר בין נשים אסרטיביות לבין העובדה שבחורות רבות לא מוצאות בן זוג ואני אפילו אקצין: אם את אישה אסרטיבית, למה שתרצי לידך גבר שלא מסוגל להתמודד עם זה?.
    לעניין הבחורות בגיל המתקדם יותר, שוב, גם לתופעה של נשים בגילאים מבוגרים שאינן מוצאות בן זוג יש שם סוציולוגי: תופעת האישה הממתינה. מדובר בנשים שהחליטו לנצל את השנים שבהן רוב חברותיהן מחפשות בן זוג, לטובת דברים אחרים כמו למשל לימודים או קריירה. בחברות מסורתיות כמו החברה הישראלית (כן, תרצו או לא אנחנו עדיין נחשבים לחברה מסורתית) הנשים האלו משלמות את המחיר של ההשקעה והטיפוח העצמי בקושי במציאת זוגיות.
    ואחרון חביב - אם כבר בתל אביב עסקינן: בעיני תל אביב היא עיר של חיפוש, לא רק חיפוש זוגיות אלא חיפוש בכללו: חיפוש של סטטוס, חיפוש של שינוי חברתי-תרבותי ועוד. לא במקרה מרבית האנשים שמסיימים את החיפוש, עוברים לפריפריה, ע"ע זוגות צעירים כמשל.
    זהו ילדים...שבוע הבא מבחן על החומר.
    (איפה האייקון של הקריצה פה?)

    השבמחק

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית