דצמבר 01, 2009

זהירות, ילדים בפייסבוק!

 
 dren
כשאחת מחברותי הטובות ספרה לי בהתרגשות שהאחיינים שלה (8,10) גולשים בפייסבוק, היא התפלאה לגלות את חרדתי הרבה מכך. מבחינתה, היא רצתה להתגאות על כך שהאחיינים שלה ממהרים לאמץ ולשלוט בפלטפורמה הטכנולוגית שלנו, המבוגרים, לקח זמן לאמץ ולהתרגל אליה.
לא עלו בדעתה הסכנות האיומות המרחפות מעל ראשם של ילדים אלה (ואחרים) הגולשים ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל, ללא פיקוח ומעורבות ההורים.

תחקירים רבים כבר נערכו על היות הרשת מקום פרוץ וקרקע פוריה לפדופילים וסוטים אחרים המנצלים את תמימותם של ילדים, אולם הרשתות החברתיות, ופייסבוק בפרט מהווים סכנה של ממש שהיא גדולה בהרבה ממה שמציעים הצ'טים ופלטפורמות השיחה האחרות.
 
בעוד שבצ'ט הכינוי הוא אנונימי וכל אחד יכול לספק פרטים אישיים במסננת הבחירה תוך כדי שיחה, ברשת החברתית בפרופיל האישי, מצויים כל פרטינו האישיים כשהם חשופים בקלות ובנגישות גבוה – לכל מי שיצליח לשכנע אותנו שהוא מעוניין בקרבתנו.
 
לצורך העניין, פדופיל כבר אינו צריך לשאול את הילדה בה הוא מעוניין איפה היא לומדת, היכן היא גרה ובמה עוסקים ההורים שלה. הוא אינו צריך לתחקר אותה על הרקע החברתי שלה או העדפותיה בכל תחום. כל מה שהוא צריך זה לשכנע אותה להוסיף אותו כחבר בפייסבוק – והוקוס פוקוס – כל המידע, התמונות וחייה פרוסים לפניו.
 

המדיה היא הסימפטום, לא הבעיה

הבעיה כמובן אינה טמונה ברשת החברתית או באינטרנט, אלא בחינוך להתנהלות נכונה במדיה הזאת כמו בכל מדיה.

בדיוק כפי שמחנכים את הילדים לא לדבר עם זרים ברחוב, כך צריך ללמד אותם לא לדבר עם זרים באינטרנט. הבעיה היא שקשה להגיד לבת שלך בת ה-12 לא לאשר כחבר בפייסבוק את הבחור החתיך שהתחיל איתה אתמול וגדול ממנה בכמה שנים טובות. אחרי הכל, הוא ראה תמונה שלה בביקיני קטנטן בפסטיבל שקר כלשהו, והוא חשב שהיא ממש סקסית ושווה. ממש.

אבל אם אתם חושבים שסוגיית החינוך היא פשוטה והכללים ברורים, חייבים לעצור ולהסתכל על התמונה הגדולה יותר ועל המסרים הסותרים שאנו שולחים לילדים שלנו בזמן שהם מתבגרים - כדי להבין איך מגיעה הבעיה למצב בו היא נמצאת כרגע.

"סטרפטיז נולד" או "פורנוגרפיה היא עניין של כוריאוגראפיה"

בעולם שבו אחת התעשיות החזקות היא "כוכבות אינסטנט", הילדים שלנו חשופים יום יום למתקפת מסרים המבטיחים להם פולאריות מיידית והצלחה מסחרית אם רק יהיה להם המראה והאישיות "הנכונים". ומה הם המראה הנכון והאישיות הנכונה? סקס אפיל כמובן. זה לא משנה שהילדה שלכם בת 12, אם היא רוצה להצליח, כל מה שהיא צריכה לעשות זה להקליק על באנר באתר בו היא גולשת, לשלוח תמונה מוצלחת וסקסית ו... זהו. היא כבר תזומן לאודישנים. אודישנים שגם בהם כנראה היא תידרש להיות שוב מוצלחת וסקסית, ולחשוף יותר מאשר היא מסתירה.

 
דוגמא לאתר של בני נוער ברשת. ילדות כמלכות סקס
 
החברות המסחריות שיודעות שהן עוסקות בקטינים, מודעות לעובדה שהכל צריך להיות באישור ההורים. מה שמפתיע, וזאת מחבר העובד באחת מחברות ההפקה מסוג זה, הוא שההורים לא רק יודעים שילדיהם שולחים תמונות חושפניות ופרובוקטיביות – הם מעודדים זאת, כביכול כדי לעודד את ההצלחה של ילדיהם.
 
אם כן, מה ההבדל, תשאלו, בין לראות את הילדה בת ה-10 שלך בפייסבוק עם חברותיה בביקיני קטנטן או בפרסומת על גבי העיתון בביקיני קטנטן?

אין הבדל עקרוני, רק שבפייסבוק (או כל רשת חברתית אחרת) הבת שלך זמינה וחשופה להתקפות ישירות ואישיות בעוד שבעיתון היא "רק" משמשת מודל חיקוי לנערות אחרות הרוצות להיות כמוה ומפקירות את גופן לחברות הפקה באופן דומה.

לא (בלי) ביתי

 
Hadar Goldman on Yael Dan's redio show by myxmyx

מקרה מעניין שגרם לי להרמת גבה ארע אתמול בתוכנית הרדיו של יעל דן בגלי צה"ל "עושים צהריים". בתוכנית התארח טלפונית הפירסומאי הדר גולדמן (ממשרד הפרסום זרמון גולדמן).

גולדמן הועלה לשידור כדי להזים חשדות שתקף פיסית הורים של ילדה האחראית להתעללות פייסבוקית בביתו ובבנות אחרות. לטענתו, הילדה המדוברת סרסרה את ביתו ואת חברותיה לנערים בוגרים יותר הגולשים בפייסבוק. הילדות אגב, כולן בנות 10. (גם אלה שסורסרו וגם זאת שסרסרה).

הדר גולדמן טוען שלא יעלה על הדעת שביתו בת ה-10 תסורסר בפייסבוק לנערים בני 19, ואין ספק שהוא צודק ומדובר במקרה חמור ומסוכן, אך הדר גולדמן שוכח בנוחות כי הוא וחבריו למקצוע מסרסרים בעצמם אלפי נערות בנות 10-14 יום יום מעל דפי מגזינים, בפרסומות טלוויזיה ובעצם בכל מדיה אפשרית.

מתוך קמפיין דלתא לאופנת ילדים - זרמון גולדמן
קחו לדוגמא את חברת פלפל. יעל בר זוהר היתה רק בת 15 כאשר נבחרה להוביל את הקמפיין הראשון שלה לבגדי הים של החברה, והיא נבחרה לכך לא רק בגלל החיוך הכובש והקורן שלה, אלא גם בגלל העובדה שכבר בגיל 15 בר זוהר מלאה את החלק העליון של הביקיני בכבוד שלא היה מבייש נערות בוגרות ובשלות יותר.
אם אתם רוצים דוגמא אקטואלית יותר, אתם מוזמנים לבדוק את הסיפור של בר רפאלי, ולהיזכר בת כמה היא היתה כשראיתם אותה לראשונה בביקיני. היא אגב נולדה ב-1985...

בר זוהר ורפאלי כמובן לא עשו זאת לשם שמיים וכסף עבר בין משרד הפרסום, הלקוח והדוגמניות הצעירות (הוריהן). אם זה לא סרסור, אני לא יודע מה כן.

אם כך, מדוע גולדמן כל-כך מזועזע כאשר ביתו היא הקורבן הישיר של המגמה שהוא מעודד מקצועית כל-כך הרבה שנים בעקביות? איך זה שכאשר הדבר מגיע לפתח ביתו הוא מזדעק ומתלהם ואולי אפילו תוקף (למרות שהוא טוען שהוכח כי לא תקף פיזית)? הייתכן שאיש הפרסום הותיק והמנוסה אינו עושה את ההקשר הישיר בין המסר שהוא וחבריו מוכרים ללקוחות בכל יום לפרנסתם העיקרית ובין התופעה שהתרחשה תחת אפו? קשה לי להאמין.

אל תבינו אותי לא נכון, פעולת הסרסור שגולדמן מציג היא איומה וחלילה אינני טוען שהיא לגיטימית או מוסרית בכל צורה שהי, אך לתקוף את הוריה של ילדה אחרת על מה שאתה עושה לילדות אחרות יום יום ברמה הרבה יותר מושחתת - נראה לי פשוט צבוע.

לסיכום הנה מספר עצות פרקטיות להורים איך לצמצם את האפשרות שילדיכם יעברו הטרדות התקפות או חלילה התעללות ברשת – ועוד יותר חלילה – בעולם האמיתי:

1. אל תאסרו על הילדים להיות בפייסבוק – כולנו היינו ילדים ואנחנו מכירים היטב את העיקרון: מה שאסור – קוסם יותר. ילדים שירצו להיות בפייסבוק יהיו שם גם ללא אישור וידיעת ההורים. עדיף שהילדים ירגישו נוח וחופשי להגיד לכם שהם גולשים בפייסבוק מאשר שהם יעשו זאת מאחורי גבכם וללא פיקוח.

2. דרשו מהילדים את הסיסמא לפייסבוק שלהם ובדקו אותו מדי פעם בלי להתריע על כך מראש – נכון, ילדים ובמיוחד מתבגרים יראו זאת כחדירה לפרטיות, כאקט הורי פולשני ומשהו ששולל את החופש שלהם – אבל אין ברירה. לילדים, במיוחד לקטנים והתמימים שבהם אין את הכלים למיין נכון את החברים ואת האנשים שהם בקשר איתם. מחובתם של ההורים להציב כללים ולוודא שהילדים עומדים בהם.

3. הציבו כללי התנהגות אינטרנטיים בעלי רציונאל שהילד יכול להבין – למשל: לא מצרפים לפייסבוק אנשים מעל גיל הילד. לא מצרפים לפייסבוק אנשים שהילד וההורים אינם מכירים. לא מפרסמים בפייסבוק תמונות חושפניות – וכו'...

4. היו מעורבים - לילדים יש עולם פנימי אדיר ולהורים לא תמיד יש סובלנות או זמן לרדת לעומקו. כשמדובר באינטרנט, חשוב שההורים ידעו איפה גולשים הילדים שלהם ומה הם עושים שם. דברו עם הילדים שלכם על הפעילות שלהם ברשת – לא כתחקיר משטרתי, אלא בשיחה חברית ופתוחה. אל תזלזלו באינטליגנציה של הילדים שיגידו לכם את מה שאתם רוצים לשמוע (זכרו שגם אתם הייתם פעם ילדים...), בדקו את היסטורית הדפדפן ואת הקבצים על המחשב. שימו לב לתמונות של אנשים שאתם לא מכירים באופן אישי אבל הילדים שלכם כן. ודאו מאיזו מסגרת הם מכירים ומה טיב היחסים ביניהם.

יתכן שיש מי שיראה בעצות שלי פולשניות וחסרות כבוד לפרטיות הילדים, אולם אין בכך שוני עקרוני מלשאול את הילד היכן בילה אחר הצהרים ומי הם חבריו והאנשים איתם הוא מסתובב בזמנו החופשי. זוהי אחריות הורית לכל דבר, וההורות – כמו כל דבר, צריכה להתאים את עצמה לטכנולוגיה ולאורח החיים של הילדים.

זכרו: האינטרנט היא אינה הבעיה, וגם לא הרשת החברתית. הבעיה היא איך מתנהגים ומתנהלים בסביבה הזאת, וזה חברים, מתחיל ונגמר בחינוך נכון.

14 תגובות:

  1. לאורך כל הקריאה כל כך ניסיתי לגבש דעה אחת, שחולקת או סותרת את הנושא, אבל התקשתי, מודה.
    אז נכון, הפייסבוק חושף את כולנו (ילדים ומבוגרים כאחד) בצורה הכי פולשנית ומסוכנת. בתור אחת שהייתה בדיוק "ילדה" כשהרשת תפסה תאוצה, אני זוכרת דווקא את אדישות ההורים שלי (שהייתה מוצדקת, הייתי נורא פחדנית וזהירה) שסמכו עלי. מצד שני, בכל פעם שראיתי אותם נעמדים מאחורי ובוהים בשיחות הפרטיות שלי, זה רק הכעיס אותי.
    מייקס, מעורבות בחיי האינטרנט של הילד היא בעייתית, אין פה שחור ולבן, יש לקחת בחשבון גם גורמים כמו בגרות הילד, האופי שלו (אוהב לחשוף את עצמו כדי לקבל תשומת לב או מעדיף פרטיות ? ) ורמת התקשורת עם ההורים.
    בקיצור, אני מודעת לבעייה, אבל בסופו של דבר כל עוד הילד יכול להיות בוגר מספיק ולשמור עליה בגבולות המסך, בעיניי זה איפשהו לגיטימי, אומנם שובר תמימות, אבל לגיטימי.
    אוהבת.

    השבמחק
  2. אהובתי,

    ראשית תודה על התגובה, ושנית ברור לך שהיית לי בראש כשכתבתי את הפוסט - נכון? :)

    אני בטוח שאת יודעת שאת ואחרים כמוך הם מקרי קצה של ילדים (לשער) אחראיים וזהירים, אבל המציאות מציגה סטטיסטיקה עצובה אחרת.

    מעבר לכך, מדובר בגילאים צעירים יותר - והאמת שאין לי בעיה שההורים יכעיסו את הילדים (אחרי הכל זה תפקידם). עדיף (לדעתי) שילדים יכעסו על ההורים שלהם וידעו להעריך מאוחר יותר שהגנו עליהם, מאשר שילדים יפגעו והורים ישארו אדישים או לא מודעים.

    אדישות או איכפתיות של הורים לא קשורה למדיה או למקומות בהם הילד מתבטא - היא קשורה לתפיסה אישית ולאחריות הורית.

    אולי אני יותר קיצוני כי אני מודע באופן מאוד מוחשי לסכנות וגם אני הייתי מעדיף שתכעסי עלי בזמן שאני שומר עליך, מאשר שמישהו מספיק חכם ינצל את תמימותך.

    שולח לך חיבוק גדול ואוהב.

    השבמחק
  3. המדיה היא הסימפטום, לא הבעיה....

    מישהו חורש על האוס (:

    השבמחק
  4. האמת שאני דווקא לא עוקב אחרי הסדרה, וזה למרות שאני יודע שהיא טובה. :)

    השבמחק
  5. שרון קפלנסקי-רוזן12/05/2009 5:12 אחה״צ

    האזנתי לראיון. ראוי לו למר גולדמן שילמד הילכות דו שיח חברתי. כמות האלימות שהופגנה כלפי המראיינת, אכן גורמת לי לחשוד כי היה מעורב בפעילות אלימה כלשהי גם אם לא פיזית, וינתב את מרצו לקרוא את הפוסט הזה וליישמו על בתו.
    ולענייננו: מייקל, אתה לגמרי בשל להפסיק עם החתולים ולעבור לגידול ילדים!!
    שיהיה לך יום מקסים מקסים מקסים....

    השבמחק
  6. שרוני, יש חתיכת "י" בין חתולים לחיתולים ;)

    חולה עליך

    השבמחק
  7. בהוראה לגיל הרך צריך לשלב אמצעי זהירות באינטרנט. בדיוק כמו שיש שיעורי זהירות בדרכים צריך שיהיו שיעורי שימוש באינטרנט.

    השבמחק
  8. האמת היא שאני בעצמי פריקית של פייסבוק, ככל שהזמן חולף ההתענינות שלי יורדת אמנם ואני חושבת שגם אצל הילדים זה דומה. אם נגביל אותם להשתמש רק נגביר את הסקרנות לכן אני לא חושבת שצריך לאסור עליהם את השימוש אלא לנסות ולמתן ולהגביל במספר השעות... אני גם הייתי מוציאה את המחשב מהחדר של הילד ושמה אותו במקום מרכזי בבית בו ניתן להשגיח מדיי פעם.

    השבמחק
  9. הפעלות יקרה,

    זה נכון שהעברת המחשב למקום מרכזי בבית תעזור בחלק מהזמן לפיקוח ההורים, אך אנא אל תשכחי שאחוז ניכר של הילדים היום גולש לפייסבוק דרך הסלולארי. שם ההורים לא נמצאים ומפקחים. מעבר לזה, פייסבוק כבר מזמן הפך לגלישה חברתית - כמה ילדים מסביב למחשב אחד. כך שרוב הסיכויים שגם אם בבית שלך המחשב הוא בסלון, אצל ילדים אחרים המחשב הוא בחדר והילדים שלך יגיעו אליהם ויגלשו בפרטיות אצלם.

    רק נקודות למחשבה...

    תודה על התגובה.

    השבמחק
  10. שלום רב לכותב הפוסט. הגעתי אל הכתבה ממש במקרה וחייבת לומר שאני מאוד מתחבר אל הגישה שלך שזה מאוד מסוכן לילדים כל העולם הווירטואלי הזה בגיל מוקדם מידיי.. איפה המשחקים החברתיים שלנו היינו משחקים בהם פעם בחוץ? היום כל הילדים כל אחד במחשב שלו משחק במשחקי ווידאו או גולש בפורנו! אבל אני חייבת לומר דבר נוסף שלא כל כך מסכימה איתך לגבי האודישנים לילדים שבהם הם חושפים דברים שלא צריך לחשוף.. לא כל האודישנים מסוג שאתה מתכוון.. לפי דעתי נהפוך הוא, זאת אפשרות מצוינת לתת לילד לעבוד, לצאת החוצה קצת, שירגיש את הטעם של חיי המבוגרים..

    השבמחק
  11. אודישנים לילדים, תודה על התגובה הרצינית. אני שמח לשמוע שיש מקומות בתעשיה הזאת שרווחת הילד עדיין חשובה להם. למרות זאת, אני באמת חושב שהשימוש הכללי בילדים בפרסומות אינו עולה בקנה אחד עם המוסר שאנחנו מנסים לחנך אותם להתיישר אליו. לצערי, אני מדבר מניסיון ומהכירות אינטימית עם התעשיה. זאת אולי הכללה, אבל אני באמת מאמין שרוב ההורים לא יודעים לחפש את המקומות האלה או לזהות את אלה שיכולים להזיק ולפגוע בילד.

    השבמחק
  12. אני לא הייתי מקביל את הפרסומאי לילדה שסרסרה בנות אחרות וגם לא הייתי ממהר לקבוע שפרסום הוא הרסני. אני רוצה לומר תובנה אחת: הפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות ובכלל המדיות טשטשו את החשדנות טבעית שלנו. הרי זה לא משנה שיש הרבה מסרים אני לא חושב שזה מה שצריך להדאיג אותנו, הדאגה האמתית צריכה להיות ביכולת שלנו ושל ילדינו להתייחס למידע ובעצם לכל דבר במידה של חדשנות שנובעת מתוך הכרה שעולם המדיה האינטרנטי בהתפתחות ולהבין שכל צעד שקורה באינטרנט צריך לבוא מתוך הבנה מלאה של "מה קורה פה?" "מדובר בפרסומת או משהו אחר?" או "מי הבנאדם שמהצד השני?" "מה הכוונות שלו" אני חושב שביחס להרבה דברים בחיים, האינטרנט הוא לא כזה מקום מסוכן אם יודעים לבוא בגישה הנכונה.

    השבמחק
  13. עוד דרך לעקוב אחרי מה שהילד/ה עושה בפייסבוק , זה פשוט להיות חבר/ה שלו/ה שם...

    השבמחק
  14. מחנך בפייסבוק1/05/2012 12:02 אחה״צ

    כנסו ללינק המצורף והשתתפו בדיון בנושא יחסי מורים תלמידים ברשתות חברתיות
    https://www.facebook.com/educators.in.face

    השבמחק

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית