עוד בפרופיל האישי שלי בפייסבוק:

נובמבר 13, 2012

הלמידה החדשה

הלמידה החדשה - בלוג קאבר

ידע, הוא משהו שהמין האנושי רודף אחריו מאז שהוא קיים. למעשה, אני מאמין שאפילו האדם הקדמון ביותר, עוד לפני שהיו לו מילים לנסח זאת, כבר הבין את משמעותו של הביטוי הרלוונטי היום "ידע הוא כוח".
זה לא משהו חדש, ובכל זאת, לפעמים נדמה לי שרבים בימנו מפספסים את פרשנותו המלאה של הביטוי, ומבינים שלמרות שהביטוי הזה הוא "אמת אוניברסלית", המשמעות שלו משתנה עם הדורות, ביחס מקביל להשתנות המשמעויות הישירות ויחסי הכוחות הפועלים בין וסביב למילים "ידע" ו"כוח".

השינויים יכולים להיות בין תרבות לתרבות, בין תקופה לתקופה, אבל בעשורים האחרונים שלנו הפילוח המעניין באמת, וזה שנראה לי מתעלמים ממנו הכי, הוא בין דור לדור.

אנחנו כן מכירים את הביטוי, "פערי דורות", והביטוי הזה מתייחס בדרך כלל לפערי המידע או היכולת בין דורות שונים, אבל פה נעוצה הנקודה שמתפספת, לדעתי, על ידי הרוב: בהבנת היכולת האמיתית של הדורות החדשים לצרוך ולצבור מידע – לצד היכולת שלהם ליישם את המידע הזה בשטח.

הדורות החדשים, לא רק נולדים לטכנולוגיה מתקדמת בהרבה מאלו שקדמו להם, הם גם מבינים באופן מידי את מה שלנו, הדורות המבוגרים לקח יותר זמן להגיע אליו: אין דבר שתרצה ללמוד, שלא תוכל ללמוד מיד – באופן הפרקטי ביותר, ורוב הסיכויים – בחינם.

מערכות "זומביות" מול "למידה חיה"

Snap1הדורות המבוגרים יותר, חיו בפרדיגמת המידע הקודמת, בה המודל המסחרי הברור והידוע לכל היה: ידע=כסף, כלומר, על מנת לרכוש ידע ומיומנות יש צורך לשלם למי שמחזיק במידע. הדורות החדשים יוצאים מתוך נקודת הבנה שידע זה משהו שמחכה להם בענן, לשליפה מתי, איך וכמה שצריך על מנת להשיג מטרה מסוימת. פה לדעתי, נעוץ הפער האמיתי בין התפיסות.

התפיסה הזאת, של הנגשת תכנים, לצד התאמתם להרגלי הצריכה החדשים של תוכן ולמידה, מראה שלא רק התכנים עצמם מתקדמים יותר, אלא גם דרכי הלימוד והספיגה שלהם מתייעלות, והופכות את צרכני המידע החדשים למשכילים ואפקטיביים בהרבה – ביחס לידע הכללי והאפקטיביות הרווחת שהתאפשרו בדורות הקודמים.

הרי מדובר על רכישת השכלה בכל הרמות: החל מיסודית וכלה במקצועית;
מדוע פיתח המין האנושי התמצאות ושימושיות בכל-כך הרבה תחומים, בזמן שההתמקצעות בהם נעלמה...?
חלק מהתשובה על כך מתכתב עם הנגשת הלמידה והטכנולוגיה של מה שהיה פעם מוגבל, להרבה יותר אנשים, ובדיוק כאן מתגלה הפער בין היכולות של הדורות המבוגרים יותר ללמוד במהירות את השינויים ולהסתגל אליהם, לעומת הדורות הצעירים יותר.

למה אנשים זורקים היום אנציקלופדיות לרחוב, אבל ממשיכים להירשם לפסיכומטרי.

165392710_57c2d350c3_oהצעירים לא רק לומדים יותר מהר - הם לומדים הרבה יותר בהרבה פחות זמן.
בשביל להגיע למאמר או תוכן נחשק, אף אחד לא צריך לחכות יותר לסיים את התיכון, לעבור את מסלול העינויים של קבלה לאוניברסיטה, ואז בחירה בתחום לימודים מוגבל וספציפי שדרכו ורק דרכו ניתן להגיע למאמרים ולמידע הרצוי.
באינטרנט מחכה לך לא רק המידע המעודכן ביותר, האקטואלי ביותר, הנגיש ביותר (מבחינת שפה) – היא גם מאפשרת שיח לימוד פלורליסטי בינלאומי ועל-תרבותי. היא מאפשרת שיח לימודי בכל רמה אפשרית, ובכל קצב אפשרי – אבל הכי – בכל זמן אפשרי.

מהירות ההגעה לתכני קצה שפעם היו עליהם מגבלות מסחריות ואקדמיות (קפיטליסטיות), מקצרת את הדרך לכמות מידע יעיל גדולה יותר, בזמן שהיא חותכת החוצה את הצורך בתכנים מעקבים, מיותרים ולא רלוונטיים שהיית נאלץ ללמוד בגלל כפיית מערכות הלימוד.

למעשה, הדור הזה, בו מערכות הלימודים המסורתיות בעולם, עדיין לא הפנימו לחלוטין את פרדיגמת המידע החדשה, הינו דור מעניין במיוחד. אנחנו יכולים לצפות בדיסאוננס הקוגניטיבי של מערכות המסרבות להבין כי הסטודנטים שלהן כבר מזמן לא מוגבלים לסוג תוכן, רמת תוכן, ורכישת יכולת מקצועית כלשהי – שהיא הרבה מעבר למה שהן מסוגלות להציע.

מערכות הלימוד הבולטות ביותר בכך, הן מערכות הלימוד שעדיין דוגלות בטכניקת הלמידה הנקראת
"שינון". השינון העיוור הוא אבי הדקדנציה, מפני שהוא אינו מחייב הבנה או הפנמה של חומר – רק זיכרון שטוח ולא באמת ישים שלו.

בכלל, למה לשנן כשהמידע נגיש מכל מקום?

נא להכיר: סטטיסטיקה - כלי להשמדת האינדיבידואל.

Snaphghggכמובן שיש שיגידו, ובצדק, שלנגישות המידע יש גם השפעות שליליות על הלמידה החדשה. כמו למשל, העובדה שדווקא בגלל שהמידע כל-כך זמין ונגיש, אף אחד לא באמת ניגש אליו בפועל.

אבל גם זאת סברה שלא מבינה לחלוטין את הפרדיגמה החדשה, לפחות לדעתי.

החברה המערבית אוהבת לשחק את משחק הסטטיסטיקה, ולפעמים היא שוכחת, בנוחיות, שסטטיסטיקה היא כלי משחית. היא כלי שיווקי בתחפושת מדעית, שנועד לעוות את המציאות, לא באמת להציג אותה כפי שהיא, מפני שסטטיסטיקה מנרמלת, והנרמול חונק את השונה והיצירתי – האלמנטים היחידים שמאפשרים לחברה להתפתח ולהתאים את עצמה באופן אופטימאלי לסביבתה.

אז יבואו כל אוהבי הסטטיסטיקות למיניהן, ויראו לכם את אחוז כמות הידע הנגיש – שהוא אדיר, ביחס לצריכה שלו אצל הצרכן הממוצע (אח, הם אוהבים ממוצאים שם בסטטיסטיקות), והגרף יחשוף את הפער האדיר הזה, שיראה כמו מגלשת וולסטריט מאיימת של שוק בקריסה כלכלית.
אבל הגרף הזה, נכון ככל שיהיה, אינו באמת מיצג את המציאות – ולמעשה הינו מטעה ביותר.

למעשה, כמות הידע שם בחוץ, בכלל לא משנה באופן יחסי לכמות הצריכה שלו.
יש כל-כך הרבה ידע מיותר שם בחוץ, שאנחנו הצרכנים לא באמת נדרשים אליו רוב הזמן (גם לפני וגם אחרי השימוש בו), שאין צורך שנחזיק בו באופן קבוע.

הצורך להחזיק באופן קבוע במידע, הוא צורך פסיכולוגי מעוות בשליטה, ויציאה מתוך תפיסה שידע זה משהו שצריך לצבור כמו כסף – הרי אין דבר כזה "ידע מיותר" בעולם שבו המודל המסחרי של ידע הוא כספי... דורות רבים גדלו וחונכו להאמין כי השפעה של אובדן ידע או זיכרון, משמעותה בחברה האנושית המערבית כ"נכות" או פגם – משהו שצריך להיות אבסורדי בפרדיגמה החדשה.

החדשנות: ידע כמשאב מתכלה ומתחלף.

עכשיו, המודל משתנה לצד הדורות והטכנולוגיה, והיחס למידע צריך להשתנות בהתאם:
אין לנו צורך בכל הידע כל הזמן. יש לנו צרכים ספציפיים, שאותם אנחנו יכולים למלא באופן מידי ועל פי דרישה. יש לנו את היכולת550981_393407054027681_1072680383_n לבחור מתוך הצע תכנים אדיר ביותר – אבל זה לא אומר שאנחנו לא מפעילים מערכות סינון של איכות ועניין אישי, וזה לא אומר שאנחנו לא צריכים להיות סלקטיביים באופי וסוג התכנים שאנו צורכים – במיוחד לצורך השכלה.

המושגים השתנו. התפיסה משתנה, ומהירות קליטת המידע טסה קדימה.

רוצים לראות סטטיסטיקות מפתיעות באמת? שאלו את עצמכם, מדוע אף אחד לא מציג לכם את עקומת יכולת הלימוד העצמית של הדורות החדשים ביחס לדורות הקודמים...?
למה את הגרף הזה אף אחד לא מציג? מסיבה פשוטה: הוא יחשוף את מערכות החינוך הדקדנטיות בערוותן. הוא יוכיח באופן חד משמעי שהדורות הצעירים היום הרבה יותר משכילים, הרבה יותר יעילים, והרבה יותר יצירתיים ממקביליהם בדורות שקדמו להם.

הטכנולוגיה לא שיפרה רק את נגישות המידע, היא מחייבת גישה בשינוי לאופן ומהירות הצריכה וההצטברות-התפיידות שלו.

לא רק הדורות הצעירים לומדים היום יותר מהר, ובכלל – יותר. כולנו לומדים יותר, כולנו מסוגלים ללמוד יותר, וכאן אנחנו נבחנים באמת כחברה אנושית אחראית: בכמה מהר נעזור לכמה שיותר אנשים להבין שהידע חופשי, או לפחות בדרך להיות חופשי – ומה המשמעויות האמיתיות של כך עליהם, מעבר לתעמולת ההפחדה של מערכות גוססות הנאחזות בקרנות מזבח של מודל מסחרי לא רלוונטי.

אז מה בא לכם ללמוד עכשיו? משהו שתמיד רציתם, והערמתם על עצמכם תירוצים ומגבלות שקשורים בפרדיגמה הקודמת - כי אתם יכולים להתחיל, ממש ברגע זה.

 

RSA Animate - Changing Education Paradigms

5 תגובות:

  1. אוקיי מייקל, הנושא שהעלית מעסיק אותי המון. במיוחד בימים אלו ובעיקר בגלל שלאשתי יש תואר שני במוסיקה, דבר שפותח בפניה המווון דלתות שסגורות בפניי למרות שלמדתי במגוון מכללות (כגון ACC וכד') וצברתי יותר תחומי עניין מאשר המיקוד הסיזיפי שלה בתחום בודד.
    מה גם שלימודיה האקדמיים סבלו מפיגור טכנולוגי אדיר על הקדמה הטכנולוגית של המוסדות והאמצעים בהם רכשתי אני את הידע שלי.

    אני חושב שהקביעות שלך הן מעט גורפות מדיי.
    יש את עיקרון אי הודאות של הייזנברג הקובע שתמיד נצטרך לחזור לבייסיקס כדי להמשיך להתקדם ויהיה קשה לחזור למקורות כשדורות קדימה יתרגלו לסופר-פאוארס בתחום הידע המוזרק ישירות לגזע המוח כמו במטריקס.
    יש תחומים (מתמטיקה למשל) שאין אפשרות ללמוד אותם מהנקודה בה הגיעו קודמיך אלא עליך מוטל לשבת ולהוכיח כל משפט פיתגורס בסיסי בעצמך ע"מ לדעת להוכיח את המשפט הבא ויש תחומים שאפשר בהחלט להסתמך על "זה עובד - אל תיגע בזה ותמשיך לשכלל מפה" שבהם לדורות הבאים יהיה יתרון עלינו.

    כדי שתבין בצורה יותר ויזואלית ומהירה על מה אני מדבר, נסה ללמוד בצורה אוטו-דידקטית את המהלכים שמלמד פה ידידי (הגאון הצנוע) פפו לוי,
    אני איבדתי אותו בערך כמקום בו הוא מסביר מה לעשות ברגל שמאל נראה עד איפה תשרוד אתה...
    http://www.facebook.com/photo.php?v=4344086605095

    השבמחק
  2. הי שוקי, כמה דברים:

    1. כשאתה משתמש בהגדרה של "חזרה ליסודות", אתה שוכח שכל מערכת מחנכת מגדירה "יסודות" באופן אחר, ויכולה למלא את החלל של ההגדרה בכל נושא מתועדף לדעתה.
    מי קובע מה הם יסודות הלימוד?
    אתה עשית שימוש במשפט פיטגורס בחייך מעבר לימי הלימודים שלך?
    מי קבע שצריך ללמוד את כל הידע המיותר שמערכת החינוך כופה על כל התלמידים בה, ומי האוניברסיטאות בשביל להחליט ולהשליט את זה.
    אתה בעצמך, טוען שהידע האקדמי של אישתך לא היה מעודכן כשלך... וזה בתחום המוסיקה - תחום אומנותי. מה יגידו במדעים? בתקשורת? ברפואה?

    בספר שלי, יסודות מתועדפים על פי צרכים קריטיים, והצרכים הקריטיים הם החלק שהכי נוטים להתעלם ממנו במערכות המסורתיות. הצורך בתקשורת משוכללת, בלמידה מפנימה, בפיתוח יכולות הלמידה העצמאית, ההכרה בכישרונות הייחודיים של כל אחד מאיתנו ופיתוח אישי בתחומים האלו - ולא כניעה לנורמליזציה ממוצעת של נושאים שהוגדרו כ"בסיסיים" והלמידה שלהם נעשית על-ידי שינון ולא על ידי הפנמה.

    2. עיקרון האי-ודאות, גם הוא עצמו תולדה של חשיבה מערבית סגורה. חשיבה שמה שמנחה אותה היא התפיסה הישנה של הידע. אני לא חושב שאנחנו רחוקים מהשתלה ישירה של מידע, אבל גם השתלה כזאת לא תהיה שונה לדעתי משינון - לא תהיה בה הפנמה אישית. אנשים יספגו את המידע באופן אחיד, ויהיה צורך לחזור לתהליך הלימוד כדי לקשר בין היכולות החדשות לבין יכולות ומידע קיים.
    לגשת לענן, מתי וכמה שכל אחד מאיתנו רוצה, משאיר לנו את חופש קצב הלמידה, את חופש רמת הלמידה, את החברה שאיתה נלמד, ואת המורה שאיתו נלמד.

    למעשה, יכול להיות שהחבר שלך מצליח ללמד נהדר אנשים מסוימים את החומרים שמבחינך ומבחינתי אינם נגישים.
    הנגישות של כל המידע לכולנו, לא אומרת שכולנו צריכים להבין הכל או לצרוך הכל או ללמוד הכל.
    אנחנו לא חייבים להצליח גם ליישם, אבל לפחות יש לנו את האפשרות לנסות, ולהחליט לבד מתי אנחנו מוותרים על הלמידה. זאת צריכה להיות החלטה שלנו ולא של מערכת כלשהי שמדרגת אותנו לפי פרמטרים שהקשר ביניהם לבין המקצועיות שלנו או ההשכלה שלנו הם מקרי במקרה הטוב, דמגוגי במקרה הגרוע.

    משפט פיתגורס, שאתה מדבר עליו כבסיסי, מתי פעם אחרונה השתמשת בו בחייך הבוגרים. מעבר למשימות בית הספר..?
    איך תצדיק בפני הילדים שלך שהם צורכים עכשיו מידע שימושי כשהם לומדים כימיה ופיסיקה ומתמטיקה - אבל רוב הסיכויים שהם יצירתיים כמו ההורים שלהם ולא יזדקקו למידע הזה באמת בחייהם בתחומים בהם יעסקו?

    אני מאחל לילדים שלך לגדול בעולם שבו הם יכולים להיות עצמם ולהרגיש טוב עם זה שהם טובים בכל דבר שהם חושבים שהם טובים בו וכיף להם לעשות. אני חושב שצריך להניח להם לגדול בעולם שמאפשר להם למצוא את המסלול האישי שלהם, ושיעצב את החינוך שלהם מתוך בחירה ולא מתוך תכתיבים ארכאיים.

    אולי זה רק אני, כבר האשימו אותי בעבר באופטימיות מוגזמת, אבל אני מאמין מתוך מה שאני רואה היום, שכשהאבק יתפזר, ודור הביניים יפרוש באמת לגמלאות - יהיה פה עולם אחר. אבל ממש אחר.

    השבמחק
  3. כן, אני מבין מה אתה אומר,
    לסבא שלי היה זיכרון צילומי. הוא עבר מבחני סיכה בש"ס (תוקעים סיכה בנקודה מסויימת בכריכה של תלמוד בבלי, אומרים לו "הסיכה הגיעה לדף כ"ח במסכת סוכה. באיזו אות היא תקועה?") וזה לא עושה אותו בגרם אחד יותר חכם או אפילו אינטלקטואל מאנדרו ויילס (שפתר את חידת המשפט האחרון של פרמה) כיום הידע העצום הזה למעשה רק היה חוסך מסבא שלי את חצי דקת החיפוש בגוגל לאיתור התשובה לשאלה הזו.
    לעומת זאת, אנדרו ויילס לא היה מגיע לפתרון החידה אם הוא לא היה עובר בדרך תבניות חשיבה שונות. וכדי להמשיך משם הלאה הוא היה חייב להבין את כל התבניות הקיימות קודם. לא "לקרוא" אותן, לא "לראות סרט עליהן ביוטיוב" אלא "להבין" אותן. אחת אחת.
    אתה אומר ש"יופי, עכשיו לכל האנשים תהיה רמת נגישות זהה לחומר שאנדרו היה צריך לנסוע לכנסים נדירים כדי לשמוע אותם"
    אבל אני יכול בדרך הזו לאבד הרצאה חשובה כי אני מסנן אותה באותה דרך בה אני מסנן שיר חדש של ג'סטין ביבר ביוטיוב.

    עכשיו, כמו סר קן רובינסון וחבריו, גם אני מסכים שכולנו נולדים עם רמה מסויימת של אוטו-דידקטיות. מי יותר מי פחות. אני גם מאמין שמערכת החינוך הקיימת מסרסת חלק מהמנגנון הזה אצל רבים מאיתנו.

    אבל...

    לצערי, ברוב המקרים, גם אצל השורדים את הסירוס הזה - זה פשוט לא מספיק.

    כי יש פה שני פרמטרים:
    1. אופי התלמיד.
    2. אופי החומר הנלמד.
    בחומר כמו מתמטיקה, שמצריך למידה של נדבך על נדבך יהיה נדיר ביותר למצוא גאון מתמטי כמו אוקלידס או אוילר שנולדים עם האינסטינקטים האלה בדם.
    לעומת זאת בתחום כמו מוסיקה, אופי התלמיד משחק תפקיד מאוד משמעותי, יש הרבה יותר אנשים שנולדו עם הברכה הזו של "להבין על מה פפו מדבר בלי לגמור 18 שנות לימוד", ועדיין, הדרך להבנת תורת הג'אז לדוגמא חייבת לעבור דרך מוסיקה קלאסית שתגדיר את הכללים ורק אח"כ ל"איך שוברים את אותם הכללים" ואם אופי התלמיד הוא לפתוח בדף האחרון של הספר כדי לדעת מי הרוצח ולהתחיל ישר בג'אז - משהו בביצוע שלו יתפספס.
    אתה ואני אולי לא נבחין בזה, אבל מי ש"מדבר" את שפת המוסיקה - יבחין בזה ועוד איך.
    ונכון שהחומר נגיש, ושכל אחד יכול לשמוע מוסיקה קלאסית כאוות נפשו, אבל רובם של אלו שירצו ללמוד ג'אז יאבדו את הפתיל הקצר ממילא של הסבלנות שלהם ויקפצו ישר לג'אז. תשאל "אוקיי, ומה רע לך בזה?"
    ואענה לך בגששית מדוברת (מתוך המערכון שיח טבחים):

    אחר כך מתפלאים שלאוכל יש טעם של קורסים :)

    השבמחק
  4. שוקי, אני מעריך את ההשקעה בתגובות, וזה חשוב כי כנראה לא הצלחתי להעביר את עצמי מספיק במדויק:

    א. אני לא מצפה מכולם שיהיו אוטודידקטיים, לא אמרתי לוותר לחלוטין על מערכות הלמידה המסורתיות, כנראה מה שחסר בפוסט (ובעיקר בגלל עניין האורך שניסיתי לקצר), הוא הנושא של דו קיום והתאמה של המערכות הקיימות לפרדיגמה החדשה של המידע.
    אם המערכות המסורתיות לא תתאמנה את עצמן, אני מאמין שהרלוונטיות שלהן תלך ותרד.
    אני גם מקווה שראית את הסרטון שצירפתי בסוף הפוסט, הוא מדבר בין השא על בדיקת יכולת חשיבה יצירתית בגילאים שונים, והוא מראה שהיצירתיות שלנו גבוהה מאוד כשאנחנו צעירים וככל השמערכת החינוך שוחקת אותנו, היצירתיות כמעט נעלמת. מערכת החינוך בנויה היום על המודל של פס יצור במפעל. ממיינים את התלמידים לפי גיל (תאריך יצור), מלמדים אותם בקבוצות, בסרט נע, את אותם תכנים - כמעט ללא בחירה.
    תלמידים שקופצים או נשארים כיתה הם שונים ומצבם מחריג אותם מהחברה שבה הם לומדים. "העונש החברתי" הוא כמעט זהה אם אתה גאון - כלומר מתקנפרם במהירות הבזק, או איטי יותר בהתקנפרמות למערכת.

    דרכי חשיבה הם משהו שילדים יכולים ללמוד לגלות, ומערכות החינוך החדשות צריכות לדעתי ללמד את הילדים להמשיך לחפש את הדרך ללמוד משהו שלא בא בקלות, על ידי מציאת שיטת הלימוד הטובה ביותר לכל אחד באופן אישי. אני הייתי נוראי במתמטיקה. נכשלתי מבחן אחרי מבחן. פיתחתי פחד אדיר לנושא ששיתק אותי, ורק אחרי הרבה הרבה שנים הבנתי, שפשוט לא לימדו אותי נכון. הלחיצו אותי, שמו אותי במסגרת לא נכונה - ההורים שלי לחצו שאהיה ב"הקבצה א" (הרמה הגבוהה ביותר), למרות שזאת לא באמת היתה הרמה שלי בחומר. המורה היתה איומה ומרשעת. היא נהנת להכאיב לי עם ציונים נמוכים ולא ניסת לעזור לי להגיע אל החומר בדרך שתהיה לי נוחה ונכונה.
    האבסורד הוא שאפילו המורים הפרטיים האין סופיים שההורים שלי שלמו להם על מנת שהילד יעמוד בסטנדרטים של המערכת, לא הצליחו להגיע אלי - מאותה הסיבה בדיוק. הם אולי הוציאו אותי מהכיתה ללימוד פרטי, אבל השיטה היתה אותה שיטה. למעשה הם המשיכו ללמד אותי בשביל המערכת, מבחוץ למערכת - אז מה זה עזר?
    בתיכון, הסיפור השתנה. המורה שלי למתמטיקה בכיתה ט (לא היתה חטיבה), היה אדם מופלא, יצרתי, רגיש, אכפתי - (חובש כיפה, אגב)ובזכותו סיימתי את השנה הראשונה עם ממוצא 98 אמיתי. קפיצה של 70% מציון התעודה שלי שנה קודם לכן.

    האופי של התלמיד הוא לא מכשלה. זאת בדיוק הגישה שצריך לבטל.
    האופי של התלמיד דורש התאמה.
    המערכות צריכות ללמד אותך לחפש את כל התאוריות ושיטות החשיבה שמוח שלך מגיב בהן הכי טוב לחומר הנלמד.
    לא לכפות עליך לימוד שמשאיר צלקות ומונע ממך בעתיד לגשת לנושאים מסויימים או להרגיש נחות בהם.

    זה לא באמת משנה אם אני אצרוך את המידע בסרטון ביוטיוב, או אמצא אותו בתקליט וניל ישן - אני אלך לחפש אותו שם, כי לימדו אותי להיות סקרן ולחפש.
    הבעיה היום היא שהסקרנות מתה... פה בדיוק, נכנס תפקידה החדש של מערכת החינוך. אני יודע שאני מצפה ממנה לעשות בדיוק הפוך ממה שהיא עשתה עד היום - אבל אם היא לא תעשה את זה, היא באמת תהפוך לדעתי תוך כמה דורות למאוד לא רלוונטית.

    השבמחק
  5. אבל העיקר כתבתי א. חחחחח :)

    השבמחק

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית