פברואר 23, 2008

כמה מחשבות מהזמן האחרון


נ

נורית גלרון בצוותא – מופע עם טוקבקים

בזכות מיכלי, היתה לי הזכות לראות ביום חמישי האחרון את נורית גלרון בהופעת קמבק מיוחדת בצוותא.

זה לא שגלרון לא מופיעה אז היא צריכה "קמבק". להפיך, בשנתיים האחרונות היא חורשת את הארץ בהופעות וגם תקליט חדש שלה עומד לצאת בקרוב, אבל החזרה לצוותא אחרי שנים מרגשת מספיק בשביל שזה יהיה אירוע חגיגי ומיוחד.

יש משהו ב"צוותא" הזה. איזשהו קסם אנרגטי שהופך את המרתף נמוך התקרה בעל שלושת הטריבונות לבועה אידיאלית המחברת אומן וקהל.

נורית גלרון לא באמת צריכה את העזרה מ"צוותא" אבל אין ספק שהחיבור ביניהם הפיק ערב משובח בו עמדה גלרון שעתיים וחצי ברצף על הבמה ושרה הרבה מהיפים בשיריה.

גלרון יודעת מה הקהל שלה אוהב והיא יודעת לרצות אותו, אך לצד שירים קלאסיים כמו "סימפטיה", "כולנו זקוקים לחסד" ו"מה יהיה בסופנו" היא מוסיפה גם שירים מן האלבומים האחרונים, ולא דווקא את אלה שהרדיו חרש – אלא את אלה שהיא אוהבת.

יש הרבה סיבות שאני אוהב את נורית גלרון כבר הרבה מאוד שנים: הקול המקסים שלה נשמע היום כמעט בדיוק כמו שהוא נשמע לפני 30 שנה. זה ברור שאישה בחיים לא התקרבה לסיגריה. אני גם אוהב את בחירת החומרים שלה ואת ההעזה שלה לשיר שירים שלא בטוח הקהל יאהב או יעכל בקלות. בכלל, אני מעריץ את הזמרים המבצעים ששרים שירי משוררים, במיוחד עם הם עושים את זה טוב כמו גלרון. דרכה מוצאים את עצמם על הבמה טקסטים של נתן זך, לאה גולדברג, עלי מוהר ועוד רבים ונפלאים אחרים.
מעבר לכך, גלרון השכילה לעבוד עם טובי המלחינים ולכן הרפרטואר העשיר שלה מעותר בפנינים נוצצות של יוני רכטר, שלמה גרוניך, מתי כספי, סשה ארגוב ועוד תקצר היריעה.

גלרון היא ג'אזית ווירטואוזית, בכל תו שיוצא מגרונה ניכרת ההשכלה הקלאסית שלה אך רואים שהיא אינה נכנעת לה ומרשה לעצמה להתפרע, לפעמים אפילו קצת יותר מידי.

מוקפת בחבורת נגנים מופלאה בניצוחה המוכשר של ורד פיקלר (שגם עשתה את העיבודים המוסיקאלים, גם מנגנת קלידים בהופעה וגם שרה קולות), נורית כובשת את הקהל שהגיע מראש עם דגלים לבנים ולא משאירה פצועים בשטח. (אגב, מי שהפיק מוסיקאלית את המופע הוא יזהר אשדות).

אולי רק בישראל יכול להיווצר מצב שבו ישות כמו גלרון תעמוד על הבמה ותנהל דיון עם הקהל תוך כדי ההופעה על ההופעה עצמה. אולי זה צוותא. הצוותא הזה שגורם לנו להרגיש שנורית בעצם מופיעה בסלון שלנו ומבצעת תוכנית לבקשתנו.

הקהל מגיב לנורית כל ההופעה. הוא צועק לה לשיר שירים מסוימים, אומר אם רועש לו מידי או מדכא לו מידי ואפילו מזכיר לה את המילים כשצריך. זה לא שהיא באה לא מוכנה, היא פשוט הסכימה לשיר כמה שירים שלא היו בליין-אפ המקורי של ההופעה, כמו למשל "בלדה לאישה" (כבוד לנגנים על הליווי המאולתר לעילה!).

בסופו של הערב, כשגלרון נפרדת סוף סוף מהקהל ומאפשרת לו לצאת לסיגריה של אחרי, היא משאירה אותו עם אורגזמה מוסיקאלית ארוכה ומהדהדת ורצון לחזור לעוד.

הגברת הראשונה של הסקס (פינת הפרגון 1)

אני חייב להודות שכתבות בענייני נשים ומיניות נשית אף פעם לא עשו לי את זה. לרוב יש בכתבות האלה משהו בכייני, מקטר ונואש. בינינו, זה גם לא ממש רלוונטי לגבי בכל מקרה... אבל כל זה משתנה כשזה מגיע לחברתי שלומית לאסקי.

אנחנו מכירים הרבה שנים שלומית ואני, ובמשך הזמן הזה צפיתי בה הופכת את נושא המיניות והנשיות למקצוע של ממש.

כששלומית מדברת או כותבת על סקס, זה לא נשמע כמו שום דבר ששמעתי עד היום בנושא.
היא רחוקה מלהתנצל, לקטר או להתבכיין. היא מספקת ידע מקצועי מעמיק המבוסס על מחקרים רציניים, הרבה כיתות רגליים ותמיד – רלוונטי ומרתק. היא גם תמיד מתבלת את הדברים בהומור ושנינות, מה שהופך שיחה איתה לדבר ממכר.

המזל של שלומית הוא שמעבר לכישורי הכתיבה שלה יש לה גם קול נפלא ועכשיו יש לה פינה שבועית לענייני סקס בתוכנית הרדיו של עמנואל רוזן ומירה עוו'אד. זה קורה כל יום שישי בבוקר בשעה 11:30 בערך.

אני יודע שרובכם כמוני ולא ממש מקשיבים לרדיו, אבל נראה לי שכדאי לכם במקרה הזה לעשות חריגה.

כדי לתת לכם להבין יותר טוב למה אני מתכוון, אתם מוזמנים להאזין כאן לשתי הפינות הראשונות שכבר שודרו.

אגב, אם אתם רוצים גם לקרוא את הכתבות של שלומית, אתם מוזמנים לחפש אותן ב"לאישה". ואני אומר – הגיע הזמן שמישהי תעלה את הרמה של העיתון הזה. איימן!






קול הקהילה

בלי אביאל כנראה שלא היה לי אפילו קשר דקיק לחיי קהילת הגייז בארץ, ולא במקרה.
זה לא סתם שזוגות גייז רציניים ומונוגמים מתרחקים מה"קהילה", הם כנראה יודעים מה טוב להם ומה בריא למערכת היחסים שלהם.

מה שכן, בתור בן מגדר השלם עם מיניותו, ישנם עדיין דברים שנראה כי חשוב שאדע ואשאר מעודכן לגביהם. בשביל זה טוב שיש לי את אביאל, ולזכותו יאמר שהוא שולח לי באמת רק דברים חשובים ומעניינים בנושא. (אגב, הוא שולח לי גם הרבה דברים שבכלל לא קשורים, רק שבנושא הזה הוא מיוחד מבחינתי).

אתמול, בזכות אביאל גיליתי את הסיבה האמיתית לרעידות האדמה הפוקדות אותנו לאחרונה.

כן כן חברים, מסתבר שרעידות האדמה לא נגרמות בגלל תזוזה של לוחות טקטוניים וגם לא בגלל התפרצויות געשיות. תשכחו מה שלימדו אתכם בגיאוגרפיה ותקשיבו לחבר הכנסת בניזרי מש"ס. הוא יספר לכם שרעידות האדמה נגרמות כתוצאה ממשכב זכר.

החשכה החרדית ויחסה לקהילה ההומו-לסבית אינם דבר חדש, אך יש הבדל כשמדובר בחבר כנסת העומד על הבמה ונואם את הדברים בשיא הרצינות מול כל האומה.

מה שמטריד אותי הוא לא רק החשכה האישית והמגזרית של הח"כ היקר, מה שמטריד אותי הרבה יותר הוא שאנשים כמו בניזרי ובני מפלגתו מגיעים למשרד החינוך ויכולים להשפיע על עיצוב דעתם והשכלתם של מוחות צעירים ונוחים להשפעה.

אל תבינו אותי לא נכון. אני לא חושב שצריך להשתיק את בניזרי. זו מדינה דמוקרטית והוא זכאי להביע בה את דעתו. אני עצוב בשבילו על כך שבמקום להשתמש בעמדתו ל"קרוב לבבות" הוא משתמש בה להסתה והתססה.

אני מצטער על זה כי אני יודע שכאשר ח"כ ומוביל דעת קהל בציבורו נושא דברים כאלה על דוכן הכנסת הוא נותן לגיטימציה (עקיפה או ישירה) למעשים קיצוניים נגד הומוסקסואליים. מעשים כגון דקירות במצעד הגאווה ומקרי אלימות אחרים.

אבל כמו שאמרתי, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ולמנוע מהח"כ בניזרי ושכמותו להביע את דעתם תהיה אלימות כשלעצמה - ואנחנו, בניגוד לכבוד הרב, דווקא מעדיפים להיאחז במשפטים אחרים מן המקורות, כמו "ואהבת לרעך כמוך" ו"לא תעשה לחברך את השנוא עליך".

אז מה כן אפשר לעשות?

להסביר. לדבר ולדבר, לשלוח עוד ועוד לחמים על פני המים (אני מפציץ היום עם המקורות) ולקרב כמה שיותר לבבות לעובדות הנאורות כדי למנוע אלימות, שנאה ואפליה.

זו מלחמה קדושה ביותר המלחמה שלנו: מלחמת הסברה למען אהבת אחים וקרוב לבבות אמיתי.

אני התגייסתי. ואתם?


אודי חם (פינת הפרגון 2)

לא יודע כמה אתם מעודכנים, אבל אודי, בן זוגי, התחיל לעבוד כסוכן מכירות של קווי הטלפון של הוט.

אני לא הולך לתת לכם פה את פיץ' המכירות שלו וגם לא אנסה לשכנע אתכם לעבור. רק אספר לכם עובדה שכדאי שתדעו ואת השאר אשאיר לשיקולכם.

כדי לאפשר להוט להיכנס לשוק הטלפוניה כמו שצריך, התיל משרד התקשורת הגבלה על בזק ואינו מאפשר לה להוריד את מחיריה כרגע כדי להשוות את התנאים למבצע של הוט.

נכון לעכשיו, להוט יש תנאים מועדפים המשתלמים יותר ללקוח ואלה כמובן מוצעים לתקופה מוגבלת, עד שתסתיים תקופת החדירה.

מי שמבין קצת את השוק יודע שבסופו של דבר זה לא משנה אם יש לך בזק או הוט, (אפילו המספר נשאר אותו מספר) וכל מה שמשנה זה כמה אתה משלם בסוף החודש.

אם אתם רוצים להצטרף לאלה שנהנים ממבצעי תקופת החדירה של הוט לשוק, אתם מוזמנים להרים לי טלפון או לשלוח מייל ואני אקשר אתכם לאודי לכל הפרטים.
כמובן שאודי מקבל עמלה על כל מי שהוא מצרף, וזו כמובן הסיבה לאזכור הזה בפוסט, אבל הרי אם אתם כבר חושבים לעבור ספק טלפוניה – מה אכפת לכם לפרגן גם לחבר על הדרך...?

אגב, גילוי נאות, לא הייתי מציע לכם אם לא היינו מצטרפים בעצמנו. יש סיכוי שאפילו נחזור לראות טלוויזיה בזכות המבצע הזה...

פברואר 06, 2008

כל מה שגוגל יודע עליכם, ואתם לא העזתם לשאול.


מי שלא חיפש את השם שלו לפחות פעם אחת בגוגל שירים יד. עלק, תורידו תורידו. אם אתם חברים שלי רוב הסיכויים שכמוני הרצתם לפחות חיפוש אחד.

אבל השאלה היא לא "אם חיפשתם", השאלה היא "איך חיפשתם".

כן כן חברים, גוגל יכול לספר עליכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים, אם יודעים להפעיל אותו כמו שצריך. היום, בעקבות בדיקה ידידותית שערכתי על בחור חביב בשביל ידידה שהתחילה לצאת איתו, החלטתי לשתף אתכם בכמה "טכניקות חדירה", שאולי יפקחו את עינכם ומקלדותיכם.

אל תבינו אותי לא נכון, הפוסט הזה פה בשביל שתדעו בדיוק איפה אתם חיים, ומה ההשלכות של כל מילה שאתם כותבים ברשת.

נלך מהקל ביותר אל הכבד, וכדי לעשות לכם את זה נוח, אני אדגים על השם שלי, וכיוון שאני יותר עכבר רשת מסלב, בטח לא תופתעו לגלות שיש לא מעט דוגמאות...

חיפוש בסיסי

כולנו מכירים את גוגל, וכל ילד יודע להקליד את השם שהוא רוצה לבדוק במנוע החיפוש. (שם מלא כמובן - יתרון). אבל אם קוראים לך "מייקל" כמוני, קרוב לודאי שאם אני אכתוב מייקל אמיר בגוגל אני אקבל המון תוצאות לא רלוונטיות כי יש שם בחוץ עוד איזה כמה מייקלים (לואיס, ג'קסון, ג'ורדן) וגם אמיר הוא שם פרטי די נפוץ.
אז איך מצמצמים את התוצאות להיות יותר רלוונטיות? שמים את הביטוי שמחפשים במירכאות. כלומר שהחיפוש "מייקל אמיר" ייתן תוצאות יותר מדויקות ויש יותר סיכוי שזה אני כשתלחצו על הלינק.

השלב השני, הוא כמובן לחפש את השם באנגלית ושוב חוק המירכאות תקף: "micheal amir" ושימו לב שאני למשל, לא כותב את השם שלי כמו רוב המייקלים בעולם (Ea במקום Ae), ולכן האיות הוא חשוב, כי אם נכנע לתיקון האיות של גוגל נקבל תוצאות אחרות...

שימו לב שאפילו מחיפוש פשוט של השם, אפשר להגיע להרבה אינפורמציה עליכם, שהיא לא בהכרח עמוד הפרופיל שלכם ברשת חברתית או הבלוג האישי שלכם.
מי שינבור מעבר לתוצאות הראשונות יגלה גם תגובות שלכם בפורומים, רשימות תפוצה שנרשמתם אליהן ואפילו טוקבקים שהזדהיתם בהם בשמכם המלא.

אגב, אם מעניין אתכם לדעת ספציפית מה האנשים שאתם מחפשים אמרו בפורומים, פשוט הכניסו למנוע החיפוש את המילה פורום או פורומים לצד השם במירכאות ותקבלו תוצאות מדויקות.

אם אתם חושבים שאתם נורא חכמים ולא הזדהיתם בפורומים ובטוקבקים בכלל, הישארו עימנו ותגלו בהמשך שזה לא בהכרח ככה.

חיפוש תמונה
בעידן שבו רובנו חברים ברשתות חברתיות ו/או משתפים תמונות ברשת באתרים כמו
flickr, פיקאסה או אתרים אחרים, יש סיכוי גדול שיהיה קל למצוא תמונה שלכם כבר מ"google images".
זאת אומרת שאם תכתבו את השם שלכם ותחפשו לפי תמונה, יש מצב שתראו את עצמכם בתוצאות הראשונות.
במקרה שלי, מופיעה בתוצאה הראשונה התמונה מקפה דה-מרקר.
קבלו טיפ. אם אתם רוצים שימצאו את התמונות שלכם יותר בעזרת גוגל, קראו לשם הקובץ בשם שלכם עוד על המחשב. ברוב האתרים ניתן להכניס שם (או הערה) לתמונה כשמעלים אותה וגם שם שימו את שימכם. כמובן שהטיפ הזה נכון גם אם אתם רוצים להימנע מזה שימצאו אתכם.

אגב, מנוע חיפוש התמונות של גוגל (וגם של מנועי החיפוש האחרים) הוא רחוק מלהיות מושלם. אם יש לכם קצת תושייה, חפשו את השם שאתם רוצים ישירות במנועי החיפוש הפנימיים של מאגרי התמונות עצמם. חיפוש בתוך פליקר יפתיע יכול להפתיע אתכם... ואל תשכחו לחפש גם באנגלית וגם בעברית.

חיפוש מתקדם

היה מנוע?
קודם כל, תרשו לי לספר לכם שיש עוד מנועי חיפוש בעולם חוץ מגוגל. אני יודע, כרגע נדמה לכם שאין צורך בשום דבר אחר כי גוגל עושה מצוין את העבודה אבל מי שמבין קצת באיך פועלים מנועי חיפוש, יודע שלכל אחד מהם יש אלגוריתם שונה (או בעברית, שיטה שונה) לסרוק את האתרים השונים ולדרג את תוצאות החיפוש.
אולי יפליא אתכם לגלות שחיפוש ביאהו או במנוע חיפוש אחר יניב תוצאות חדשות ולא מוכרות שלא הופיעו בגוגל.

דואר נע
זוכרים שדיברנו קודם על כך שמנועי החיפוש מוצאים קישורים בתוך הודעות פורום וטוקבקים? וזוכרים שאמרתי לכם שגם אם בחרתם לא להזדהות בשימכם, אולי אפשר למצוא אתכם...? אז ככה: ברוב המקומות המבקשים היום תגובות (בעיקר בעקבות חוק הטוקבקים) חובה להכניס מייל תקף. ליד שדה המילוי לרוב מופיעה כוכבית הטוענת שהמייל שלכם לא יפורסם בתגובה, מה שבאמת נכון.
אממה – למרות שהגולשים האחרים לא יכולים לראות את המייל שלכם בטוקבק עצמו, הנתון הטקסטואלי מאוכסן באתר וכך יכול מנוע חיפוש למצוא אותו מאוחר יותר ולתת אותו כחלק מתוצאות החיפוש. הייתי נותן לכם דוגמא ממני, אבל אני נמנע מלתת את המייל שלי בטוקבקים כבר שנים.

בגוגל לא נותנים היום לחפש לפי כתובת דוא"ל, אך אפשר לעקוף את זה כי חיפוש לפי דוא"ל לא חייב להיות הכתובת המלאה. מספיק שהקידומת מיוחדת מספיק, אפשר לחפש רק לפיה...

ואגב, לרובינו יש שני מיילים לפחות. (למשל ותיקי ה-msn מסנג'ר שנתקעו עם כתובת ההוטמייל הישנה שלהם ובינתיים עברו ל-Gmail). אם פרסתם באתרי רשת חברתית את המייל שלכם, לצד האפשרות ליצור איתכם קשר בתוכנת מסרים מידיים, אתם מספקים מקור מידע נוסף לאנשים המחפשים פרטים עליכם כיוון שהם יוכלו להריץ חיפוש על המייל הישן יותר, שגם הגיוני שהשתמשתם בו בתקופה שהייתם יותר תמימים ופחות דיסקרטיים.

ואגב 2, מקרה מצחיק שקרה באמת. מישהי שאני מכיר פתחה משתמש בפורטל מסוים וציינה בו את שמה המלא. יום אחד, הגיבה בתום לב באחד מן הפורומים באתר, וכיוון שנושא ההודעה היה אישי ורגיש בחרה לא להשתמש בשמה האמיתי כשחתמה עליה, אלא השתמשה בשם בדוי.
בעקבות פרוייקט מקצועי, חיפשנו ביחד את שמה יום אחד בגוגל ולהפתעתה ומבוכתה הרבה, הופיע קישור להודעה האישית שלה בין התוצאות הראשונות. ביחד עם השם הבדוי שהופיע בהודעה, ההודעה קושרה למשתמש האישי שלה בפורטל...

מסקנה: אם אתם רוצים להשאיר הודעות אנונימיות באתרים שיש לכם בהם משתמש חושפני, דאגו להתנתק מן האתר ולוודא כי ההודעות אינן נרשמות על שמכם. אם אתם רוצים לעשות זאת ואינכם מוצאים את כתפתור הניתוק / יציאה מן האתר, צאו מהאתר, היכנסו לאפשרויות הרשת בדפדפן ומחקו ממנו את הקוקיז. (הסבר אישי מפורט למי שיבקש).

ניקים ונקניקים

כינויים אישיים נמצאים איתנו משחר ימי הרשת, ואלה מאיתנו שהמונוגמיה זורמת בדמם שומרים נאמנות לכינוי אישי ומיוחד ומשתדלים לדבוק בו בכל האתרים בו הם משאירים עקבות אלקטרוניים.
למשל אני, מכנה את עצמי
myx או myxmyx וכפי שאתם רואים, עמוד התוצאות במקרה הזה לא ממש מסייע. אבל אם אכניס את הכינוי בצירוף השם או השם הפרטי... סיפור אחר.

אז הניק שלכם יכול בהחלט לשמש מקור מידע עליכם, וככל שהוא יהיה יותר מיוחד ומקורי, ככה התוצאות יהיו יותר מדויקות.

השלמת חיפוש באתרי אינדקס אחרים

נכון גוגל הוא מנוע חיפוש עוצמתי, אך גם גוגל רחוק מלהיות מושלם מפני שלפעמים הוא מסנן עבורנו תוצאות שאנחנו לא רוצים שהוא יסנן. למשל, איך זה שגוגל עדיין לא מוצא עמודי פייסבוק? אם כל העולם בפייסבוק, איך זה שעמוד הפייסבוק שלי אינו מופיע בתוצאות החיפוש?
זה לא בהכרח נובע בקשיים טכנולוגיים, לפעמים מעורבים כאן גם שיקולים מסחריים אך מה שחשוב הוא שהתוצאה החשובה ביותר מבחינתי אינה מופיעה במנוע החיפוש מספר אחת.

אולי זה ישתנה בעתיד, אך בינתיים כשאנחנו מחפשים מישהו אנחנו חייבים לזכור שגוגל ומנועי החיפוש האחרים עושים עבורנו את הסינון הזה אם נרצה ואם לא, ולכן אם אנחנו באמת נחושים למצוא מישהו, כדאי שנעשה השלמות.

אז בפייסבוק אפשר לחפש לפי שם, וכידוע לכם בעיקר לפי מייל, מה שמזכיר לי שכבר אמרתי לכם כאן שאם למישהו יש את המייל שלכם הוא יוכל למצוא עליכם את כל המידע אם אתם רשומים בעזרת המייל הזה לפייסבוק.

אבל חוץ מפייסבוק יש עוד הרבה רשתות חברתיות פופלריות אחרות וישנם גם אתרי נישה. אז אם למשל אתם יודעים שהאדם שאתם מחפשים הוא אומן והוא כותב, יהיה הגיוני לחפש עמוד שלו באתרים כמו "במה חדשה" (שהוא אתר יוצרים המעודד משתמשים להשתמש בשמם האמיתי...).

ומה לגבי העדפות התוכן של האדם שאתם מחפשים, רוצים לדעת איפה הוא גולש? אם הוא בעל אוקיאנטציה אינטרנטית, יש סיכוי שתמצאו את הקישורים המועדפים עליו באתרים כמו דלישס.

והאמת שאם יש לכם תושייה ונחישות, אז אין סוף לדרכי החיפוש הפולשניות והחודרניות.

מקווה שגיליתי לכם כמה דברים חדשים ושתדעו איך להשאיר (או שלא) את עקבותיכם באתרים השונים, ובפעם הבאה לפני שאתם יוצאים לפגישה עיוורת, תזכרו שאתם יכולים להגיע אליה הרבה יותר מוכנים נפשית ממה שאתם חושבים...

יאללה, לכו לחפש.


חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית