בוסתן הילדות האבוד שלי (אישי)

בוסתן הילדות האבוד שלי - מייקל אמיר

לפעמים אני רוצה לחזור לחצר הזאת, שכבר לא קיימת. החצר שגדלתי בה בתור ילד.
היום זה נשמע משהו מהאגדות, אבל זאת היתה חדרה שהכרתי בשנות ה-80, בשכונה עם בניינים נמוכים והמון שדות ופרדסים מסביב.

החצר שגדלתי בה השתרעה על שטח של כשלושה דונאמים, בהם צמחו עצי פרי והרפתקאות שרק חצר פלאות פראית מהסוג הזה יכולה לספק.

לא היה אף אחד שטיפל בעצים, לא היתה גינה מסודרת עם פרחים שמישהו דאג להם – היה סבך אינסופי של צמחים שגדל בערבוביה טבעית ואיפשר בתוכו אינסוף מחילות, מחנות, גומחות סודיות ומסתורין.

עץ אלון ענק, היה המלך הרם והנישא של החצר הזאת. 

היה זה אולי העץ היחיד בחצר, שאת פריו אי אפשר היה לאכול.

תחת האלון הגבוה, השתוחח עץ קלמנטינה שפוף וקל לטיפוס, שבכל חורף העניק פירות כתומים, מלאים באוויר ובפרי מתפקע.

מסביב לשער הגדול של החצר, עץ פיטנגה עטף את הגדר. 

תחתיו נוצרה מערת-סוכה טבעית, בה היינו מתכנסים מדי פעם, ובמיוחד בתקופת השיא של הפרי הסגול-אדום, העמוק והעסיסי.

את הפיטנגה חבקה גם גפן מזדקנת, שאת פרותיה לרוב לא היינו מתאפקים והיינו אוכלים עוד לפני שבשלו.

מאחורי הפיטנגה, אל תוך החצר, שני עצי פקאן, עמדו לצד שני שיחי שיזף.
עצי אגוז היו נפוצים בשכונה, אבל תמיד היה כיף להגיע וללקט את האגוזים המוכנים מן האדמה מכוסת העלים.

השיזף היה מעניק בעונתו הקצרה, פרי ירוק מנומר בחום מוזהב בעל טעם תפוחי שלא מתאים לכולם.

בפינת החצר הרחוקה יותר, עץ מנגו אדיר ממדים – היה העץ האהוב עלי ביותר בחצר.
ענף עבה שנרכן אל האדמה מעומס טבעי, היה גשר הטיפוס אל טירה מכושפת עטופה בירוק.
הטעם האקזוטי המתוק של הפירות הירוקים-אדומים-כתומים, היה גורם לעולם סביבי להעלם.
לא הייתי מסיים לאכול עד שכל מה שהיה נותר בידי היה גרעין מגולח מכוסה בנעיצות שיניים.

בצידה השני הרחוק של החצר, קצת אחרי חלקת עפר ריקה שהיתה משלטם של אינסוף עשבים שוטים ויצורים חיים, עמדו יחדיו עץ שסק ועץ אפרסמון.
האפרסמון תמיד קסם לי בגלל טעמו הכל-כך ייחודי, וחווית האכילה שלו שנעה בין עסיס מתפקע ללעיסה רועשת.
גם עצי השסק לא היו נדירים בשכונה, ובכל זאת, תמיד ציפיתי לפירות הצהובים ומלאי המיץ המתוק בכל פעם כשרק הראו את פניהם הירוקים בתחילת העונה.

את החצר, מצידה המזרחי, הקיפה שדרת חרובים וותיקה.
מהחרובים אכלנו רק כשבאמת נחה עלינו הרוח לברור היטב את החרוב ולוודא שאין בתוכו חרקים וטפילים – משימה לא פשוטה בפני עצמה.

את אותה פעולה היינו צריכים לעשות גם עם התאנה שצמח באחת מהפינות האחרות בחצר.
שם, צרעות חמדו את הפירות, שהם בעצם פרחיו של העץ.

הצרעות חיבבו מאוד גם את עץ השקד שצמח ממש בסמוך לתאנה, ומדי פעם באמת היינו מסלקים משם קיני צרעות ומזיקים כדי להגן על הפרות.

בעוד פינה, קרובה יותר ממש לפתח דלת הבית שגדלתי בו, עץ תות מופלא הזדקן לתפארה.
גזעו וענפיו העבים והמסועפים, היו אידיאליים לטיפוס ולהתכנסויות שלנו, ילדי השכונה, ובעונת הפרי, הייתי נעלם בין אינסוף זרועותיו ויוצא מבניהן סגול-משחור, מסוחרר מטעמם של הפירות המתוקים שהעץ הרעיף עלינו באלפיו.

היו בחצר גם אורנים שתחתיהם אספנו צנוברים מאצטרובלים,
דקלים, שקטפנו מהם תמרים צהובים מרירים-מתוקים,
קני סוכר שהיינו לועסים במשך שעות,
תירס שחגגנו את הקטיף שלו בכל פעם ולפעמים לא התאפקתי ואכלתי אותו חי,
גואבה – שנראה שרק אני אהבתי את הריח והטעם שלה,
ואחותה החורגת פג'ויה, שזכתה ליחס די דומה.

מעולם לא הייתי משועמם או רעב בחצר הזאת.
היא קראה לי לצאת אליה בכל רגע – בכל שניה שהייתי רחוק ממנה.

החצר הזאת, נשארה קיימת רק בזכרוני.
בניינים החליפו מזמן את השטחים הפתוחים סביב בית ילדותי.

הבחירה שלי לגור בלב תל-אביב, מרחיקה לרוב את קיומה עוד יותר.

רק שדירה עירונית של עצי תפוז בעלי פירות נוי שבכוונה לא מתאימים לאכילה,
מזכירה לי מדי פעם את ריח פריחת ההדרים בתחילת החורף...
משהו שאף בקבוק בושם לא יוכל לשחזר – פרדסים שלמים קוראים לדבורים ופרפרים להכניסם להיריון של עשרות סוגי טעמים מאותה משפחה: תפוזים, קלמנטינות, פומלות, קומקווט, לימונים, אשכוליות, מנדרינות, טמפל ואין סוף הכלאות נוספות שמאפשרים העצים המדהימים האלה.

בימנו, כשאני הולך לסופר, או למכולת, ואוסף בקמצנות את הפירות שאני קונה,
אני נזכר בחצר הזאת.

כשאני מגיע הביתה, אני מתאכזב בכל פעם מחדש מנגיסה באפרסק קשה וחסר טעם.
מתייסר מהטעם החמוץ מר של הקלמנטינות, שאין לו קשר לזיכרון ילדותי.

וכך זה עם רוב הפירות – רובם הגדול הפך לאכזבה מהונדסת גנטית -
פוחלצים אטרקטיביים שנראים כמו, אבל טעמם כל-כך רחוק מן המקור.

עם כל נגיסה מאכזבת, אני נתקף בגעגועים לחצר שגדלתי בה,
ולשכונה שבה עצי פרי היו תמיד נחלת הכלל,
בכל עונה היו כמה סוגי פרי לחכות להם שיגדלו ויאספו וישמחו את מי שיודע להעריכם -
ואף אחד לא צעק עליך אם נכנסת לחצר לא שלך ונהנית מהפירות.

אשמח אם תשתפו אותי במחשבות שלכם בעקבות הפוסט הזה.

הצטרפו לדיון בפייסבוק:

מאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי פירות וירקות. אם בא לכם, אתם מוזמנים לחזור איתי בזמן, למסע אישי אל החצר שגדלתי בה....
Posted by MichEal Amir Myx on Friday, October 30, 2015

טבעונות שבאה בטוב

המילה "טבעונות" מעבירה היום בהרבה אנשים רגשות מעורבים. למעשה, רוב אוכלוסיית העולם, שאינו טבעוני, מתקשה להבין את הבחירה באורח החיים הזה. כן, זה מה שזה – זאת לא דת, זאת לא כת וזאת בטח לא קהילה אחידה בתפיסותיה, שיש לה ייצוג רשמי מוחלט ומוכר כלשהו.

ובכל זאת נדמה, שכ"לא טבעונים" חושבים על "טבעונים", הם חושבים עליהם כעל קבוצה אחת של אנשים, שסטריאוטיפים מסוימים מייצגים את כל מי שמכליל את עצמו תחת ההגדרה שלה. 

זה לא קורה במקרה, יש הרבה גופים שניזונים ממחלוקת באופן מאוד נזיל, ומכאן האינטרס שלהם לחרחר את הריב הלא רציונאלי הזה בין שתי קבוצות שלא באמת קיימות.

תרבית של מחלוקות אינסופיות

הרי יש אינסוף על מה להתדיין ולהתווכח, החל מתפיסת המושג "בריא" ועד רגשות אישיים ביותר. כל מה שצריך זה לזרוק את הגפרור ולצפות בדליקה מתלקחת. וזה בדיוק מה עושים הגופים שמרוויחים משנאה וניכור והחפצה והפחדה והרחקה. אולי זאת מילה המפתח: הרחקה. זה המחיר שאנחנו משלמים כשאנחנו צורכים את המידע דרך ערוצים כאלה. אנחנו מרחיקים את עצמנו אחד מהשני.

יש אינסוף תפיסות עולם לגבי טבעונות, אינסוף תפיסות עולם לגבי תזונה באופן כללי – מי צודק? אף אחד לא ידע אף פעם. מה שכן אנחנו יכולים, זה לערוך את הבחירות שכל אחד מאתנו יוכל לחיות איתן באופן הכי נוח עם עצמו.

למשל, יש טבעונים שלא נוח להם עם הריגה והתעללות בחיות. זה לא אומר שהם כולם לוחמניים או מטיפים לכל העולם לראות את הדברים דרך עיניהם. זה שהם עשו בחירה מסוימת לא מחייב ב-DNA שלהם גם את האופי הלוחמני.

טבעונים מהסוג הזה מוצאים את עצמם לא אחת במרכזו של "לינץ'" אנטי-טבעוני שנובע מכך שאותם "לא טבעונים" נחשפו לנושא בעיקר דרך אנשים שיודעים לצעוק מספיק חזק, בלי קשר להיותם טבעונים.

למה אני לא מטיף לטבעונות

מרק "לחם מרקו" טבעוני

אני מאמין שכל אחד רשאי לתפיסת העולם שלו. אני גם מאמין שמסר של אהבה וחמלה, אי אפשר לכפות על אנשים בכוח, כי זה מפספס את המטרה.

אני מאמין בלעורר סקרנות, לפתוח את בלוטות הטעם עם מאכלים טבעוניים נהדרים והצגה של הגיוון הקולינארי שמציע אורח החיים הזה – בניגוד לאיך שהוא נתפס.

אני מאמין בלהיות הדוגמא ש"שוברת את הסטריאוטיפ בפועל" ולא יוצאת לגנות אף אחד תוך כדי.

זה אומר שאני אחשוף את המסר שלי להרבה פחות אנשים. זה אומר ש"אחוז ההמרה" שאצליח להגיע אליו ב"העברת אנשים לטבעונות" יהיה קטן יותר.

אבל איכותי יותר.

כי האנשים שיגיעו דרכי לטבעונות, או אפילו רק יתקרבו אליה, יעשו את זה כי הם יראו בפועל שטבעונות היא לא מה שהם חושבים. הם יראו את זה "כדרך אגב", לא כי דחפתי להם אותה בגרון.

מי שישאל אותי על טבעונות, יקבל בחזרה שאלה מנומסת האם הוא באמת רוצה להיכנס לנושא.

רוב האנשים, במיוחד אלה שמכירים אותי, מעדיפים מיד לסגת ולא להיכנס לדיון, אולי מפני שהם משערים שאני אדם מיודע, ויהיה להם קשה להתמודד עם הנתונים שאציג להם בזמן שאין להם תשובות מספקות, כי לא טרחו לחקור לעומק בעצמם את הנושא.

פשטידה טבעונית - תפוחי אדמה, בטטח וחצילים - עם המון פינוקים

אלה שכן יכנסו לדיון, יגלו שאני לא מנסה לשכנע אותם בכלום ויהיה להם מאוד קשה להילחם בי. כל מה שאני מציג בדיון על טבעונות הן עובדות או תובנות שנחשפתי אליהן וגרמו לי לבחור בדרך שלי. במה שטוב לי.

אני מספר לאנשים איך הבחירה בטבעונות השפיעה ומשפיעה על חיי היום יום שלי. איך היא שיפרה את יכולת השינה שלי, והקימה בבקרים, איך היא שינתה את אורך היום שלי לטובה, איך היא גרמה לי לרדת במשקל ולשמור על משקל נכון לאורך כל התקופה שבה אני טבעוני (שנתיים+).

אני מספר לאנשים כמה אני נהנה לבשל, מזמין אותם לטעום, לאכול אצלי, לנסות את המתכונים שאני מנסה בפייסבוק, אני מציג להם את המגוון של המוצרים והמקומות שכבר הופכים את הטבעונות למשהו שהרבה יותר קל לעבור אליו, ממה שרוב העולם מדמיין. אני מדבר איתם אפילו על תקציב המזון שלי, כי זה השפיע גם על זה.

אני מאמין

מי שירצה להיכנס איתי לפילוסופיה ודיון על רגשות, יגלה שאני לא מאמין בכפיה מכל סוג. שאני לא מאמין באלימות מכל סוג. בגלל זה נראה לי סותר לצאת "להילחם" על מסר פציפיסטי. זה נראה לי אירוני להשתמש באלימות על מנת למנוע אלימות. למען האמת, אני תופס את זה כבורות.

אני לא מאמין במשפט "המטרה מקדשת את האמצעים", ואני לא מאמין באמת אחת מוחלטת, אלא באמת סובייקטיבית שנכונה רק לאותו רגע שבו היא נתפסת על ידי אדם אינדיבידואלי ככזאת.

אני מאמין בהרחבת הפרספקטיבה, ריבוי מקורות מידע, מחקר אקטיבי לצריכת אינפורמציה ולא סתם מיון ותעדוף של מה שנדחף בדיוק ברגע שמתאים למישהו אחר לחיים שלנו.

אני מאמין שמי שלא מחפש לראות וללמוד, עושה את זה כדי להגן על עצמו, ולרוב מתוך פחד לגלות משהו שיגרום לשינוי בחיים שלו. רוב האנשים מפחדים משינויים, בעיקר משינויים גדולים ומשמעותיים וקיצוניים כמו התפריט התזונתי שלהם ושל יקיריהם.

אני מאמין בלסקרן ולקרב מתוך ענין, והחיים והמקצוע שלי לימדו אותי שבנושא מורכב כמו "טבעונות", כל אחד הוא קהל מטרה בפני עצמו, כך שמסר כללי מועד לכישלון מראש בכל מקרה.

המטרה של הפוסט הזה היא לא לגרום לכם להיות טבעונים. המטרה של הפוסט הזה היא למנוע מכם להפסיד חברים ומכרים – רק כי תייגתם את אלה תחת סטריאוטיפ שגוי, שבסופו של דבר מקפח אתכם וליהנות ולהיות איתם בקשר (אפילו רק בפייסבוק) בגלל שאתם מאפשרים לדעה קדומה שגויה להיות הנחת היסוד להחלטה הזאת אצלכם.

לנהוג באחריות

קציצות קינואה וקמח חומוס, על מצע זוקיני - טיבעוני

אם תשאלו אותי, תגלו שאני חושב ששינוי תזונתי קיצוני בחייו של מישהו, כמו טבעונות, הוא משהו שצריך לעשות באחריות. בעיקר בגלל הנושא הבריאותי. אני לא נכנס כאן בכלל לנושא ההגדרה של "בריאות", אני מדבר על מעבר ממצב של שיגרה מסוימת לגוף – לשגרה אחרת לחלוטין.

כדי לא להכניס גם את הגוף, גם את הנפש וגם את השכל להלם – אני מאמין שכדאי שהמעבר לטבעונות יהיה הדרגתי, לא נחרץ ומידי.

אני מאמין שעל כל אדם להבין מה הוא אוהב לאכול, מה הוא עוד לא מכיר ויכול לאהוב, וצריך גם לדעת על הרגלי הצריכה הקולינריים על מנת לאפשר למישהו ספציפי לעשות את המעבר הזה ביותר קלות.

למשל, יש הבדל עצום בין אדם שאוהב לבשל והופך לטבעוני ובין אדם שרגיל לאכול את רוב ארוחותיו מחוץ לבית, או אדם שרגיל להכין בבית "מוצרים מוכנים" – (כלומר לא באמת בישול אלא יותר שימוש במוצרים מוכנים לאכילה).

גם המקום שמישהו גר בו ואפשרויותיו הכלכליות הן משהו שכדאי לקחת בחשבון. זה לא "יקר יותר להיות טבעוני", זה עניין של חישוב נכון ומודעות, ותתפלאו, זה יכול לעלות לכם אפילו הרבה פחות ממה שאתם משלמים כ"לא טבעונים".

אנשים לא נעימים

זה נכון, יש טבעונים שמקדמים את המסר הזה באופן לא נעים – אפילו אלים, אבל יש כאלה מאחורי כל אג'נדה. אפילו אג'נדות שהופכות את הכלים שהן משתמשות בהן לאירוניים, כמו טבעונות.

אלה לא האג'נדות שבוחרות באילו כלים להשתמש, אלא האנשים שפועלים בשמן, ואנחנו – כתרבות, אמורים לדעת טוב יותר ולבחור לא רק את הבחירות האישיות שלנו לגבי האג'נדה באופן כללי, אלא גם לגבי האנשים שמתיימרים לייצג אותה, או אותנו במסגרתה.

עכשיו אתם

אם בא לכם לפתוח את התיאבון, אתם מוזמנים לאלבום שאני מעדכן מדי פעם בפייסבוק וכולל מתכונים, המלצות, ועצות מגולשים נוספים (בתגובות לתמונות):"טבעונות שבאה בטוב".

ואם בא לכם לאמץ את המסר הזה, אתם מוזמנים להשתמש בו גם כ"האשתג" בכל רשת חברתית שאתם פעילים בה.

#טבעונותשבאהבטוב

הצטרפו לדיון בפייסבוק:

Post by MichEal Amir Myx.