‏הצגת רשומות עם תוויות טרנד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טרנד. הצג את כל הרשומות

מאי 08, 2016

בעומק הסלפי

"דור הסלפי", מואשם לא אחת בנרקיסיזם, שטחיות, רדידות ועיסוק רק בעצמו. האמת, לא יכולה להיות יותר רחוקה מהסטיגמה,
אז כדאי 
להתעמק אם רוצים לראות את כל התמונה.

הנה כמה "מלכות-סלפי", שמוכיחות את ההפך הגמור מהדעה הקדומה הרווחת, אבל כדי לגלות אותן באמת, תאלצו לקרוא. 

אם אין לכם כוח או סובלנות לזה, אתם ההוכחה שהאשמה נופלת דווקא בצידו השני של המסך, ולא במי שאתם מאשימים. 

כן, יש גם מלך אחד, אבל בגלל שהוא ג'נטלמן אמיתי, הוא בסוף. אל תדלגו.


יפית שזו 

כמעט לכל פוסט של יפית מצורפת תמונה שלה, אבל מספיק לקרוא מספר שורות, שלרוב מלוות את התמונה, על מנת לגלות את הנשמה היתרה, הרגישה ושופעת כישרון הביטוי שמאחורי התמונות. בשפה עשירה וססגונית, יצבעו הפוסטים שלה את הניוז-פיד שלכם בסיפורים על דמויות שקרובות אליה וגם רחוקות כמזרח ממערב. כשקוראים את יפית מגלים את העולם הירושלמי האותנטי של אז ושל היום, את הלבטים היומיומיים של אישה חזקה-רגישה, אימא ואשת קריירה, ובעיקר של אדם רגיש, שיודע לשתף, לשקף את המציאות סביבו ושואף לעשות רק טוב לאחרים. לא במקרה היא חותמת את הפוסטים שלה בסגיר הקבוע "תהיו טובים זה לזה".
עקבו אחרי יפית:  
בפרופיל הפייסבוק שלה >>  בעמוד המקצועי שלה >>  בבלוג שלה ב"סלונה" >>  הספרים של יפית שזו לרכישה >>

מרינה קיגל

מבט מרפרף על הפוסטים של מרינה יכול להשאיר אתכם עם הרושם שמדובר באישה שהמיניות שלה מעסיקה אותה יותר מאחרים. אבל להיות אישה סקסית ובטוחה בעצמה, לצד היותה אימא לנער מתבגר, זו ממש כותרת רדודה שלא מתחילה לתאר את העשייה שעומדת מאחורי האישה המשכילה, האינטליגנטית, הנועזת ושוברת המוסכמות שנמצאת בצידה השני של המצלמה. הטקסטים של מרינה מלאים במחשבות על החיים עצמם, החל מההתמודדות עם המציאות היומיומית הלא פשוטה שלה ושל כולנו, דרך אנקדוטות משעשעות על היחסים שבינו לבינה, הפעילות שלה כמגישת פינה קבועה ברדיו בתכנית בה היא משמשת גם כעורכת ומפיקה, עבודתה כמתרגמת, שותפות בניהול בית-ספר לכותבים ולאחרונה חלק מצמד בפודקסט מצליח. הפוסטים של מרינה אולי יזעזעו אתכם ואולי יצחיקו אתכם עד דמעות, אבל מה שבטוח, יהיה לכם מאוד קשה להתעלם מהם.
עקבו אחרי מרינה: בפייסבוק האישי שלה >> בתכנית הרדיו של דנה ספקטור ורן שריג >> בפודקסט (פותקאסט) >> ב"גיבור תרבות" – בית ספר לכתיבה >>


אדוה הרשקו

סלפי הוא לא משהו נדיר בין הפוסטים של אדוה, מה שכן נדיר הוא לראות אותה מחייכת בהם. אחרי שהחיים אתגרו אותה בתאונה מפחידה במיוחד ושבץ בגיל צעיר, הטקסטים של אדוה הם ההוכחה שגישה חיובית נחרצות והרבה עבודה עצמית ממוקדת מטרות, יכולים להביא אותנו לא רק להתגבר, אלא גם ממש להצליח. אדוה מנצלת את הבמה שלה בפייסבוק על מנת להתבטא בכל נושא שעולה על הפרק, מפוליטיקה ועד לחיי היום-יום שלה, דרך מבט מפוקח על נשיות דור ה-Y ועד התייעצות עם חבריה בפייסבוק בנושאים שונים. הלב הרחב שלה והיכולת לפרגן למי שמגיע לו לדעתה, עוברים בפוסטים שלה דרך קבע, אבל דבר אחד בטוח: גם אם היא מוצאת חן בעיניכם וגם אם לא, היא לא תקבל "שיט" מאף אחד, ואף פעם לא תישאר חייבת.
עקבו אחרי אדוה: 
בפרופיל הפייסבוק שלה >>

אלמוג שור

מבט אחד על אלמוג וכבר מבינים שמדובר במשהו שונה. מישהי שהיא ממש לא כמו כולם. החל מהלבוש הצבעוני ומיוחד בסגנון האישי הספציפי שלה (כן, היא מתלבשת ככה כל הזמן) ועד לשפה הנועזת והאומץ לדבר על מיניות באופן פתוח, כאילו זה דבר שבשגרה. אל תרוצו לעקוב אחריה עכשיו במטרה לראות תמונות חושפניות שלה בפייס, זה ממש לא שם. רוצו לעקוב אחריה כי היא תקרע אתכם מצחוק ובעיקר תגרום לכם להסמיק כמו בתולות קטינות ממנזר שתקנים, אחרי שתראו מה היא מוכנה להגיד על הדברים שרוב האנשים בקושי מעיזים לדבר עליהם בחדרי חדרים. מאחורי הקומדיה של אלמוג יש שכל חריף וייצרתי, ואג'נדה ברורה ומוצהרת לפרק את הטאבו שסביב ההימנעות מהשיח על מיניות, בלי הצורך לחשוף את הגוף בשביל זה. איך אומרים: האיבר המיני ביותר בגוף האדם הוא המוח. אלמוג היא לחלוטין ההוכחה החיה לזה.
עקבו אחרי אלמוג: 
בפרופיל הפייסבוק שלה >> בעמוד המקצועי שלה >>

תכלת גינס

הרבה מעבר לשם שלה, תכלת היא משהו מיוחד בנוף הפייסבוקי הרווח. על היותה כבדת שמיעה, היא יותר ממפצה במבט חודר שמזהה ושם לב לכל הפרטים הקטנים סביבה, אותם היא מתארת באופן אמיץ, רהוט ושובה לב. החל מחייה בשכונה הפלורנטינית הצבעונית, דרך עבודתה במשרד פרסום, ועד לאהבתה הבלתי מתפשרת לבעלי חיים והבריות בכלל. דרך העיניים והמילים של תכלת תגלו עולם שלם של מחשבות, התמודדויות והתלבטויות שיש לכולנו, הרבה פעמים באופן שיצחיק אתכם ולא פחות – ירגש. חשיפה לא מפחידה את תכלת, וזאת גם הסיבה ללכת ולצפות במופע הסטנד-אפ שלה, אשר גם בו היא מגישה תובנות נועצות מהולות בהומור עצמי נועז ובלתי מתפשר. לתכלת יש גם כמה טיפים בשבילכם לסלפי מעניין, אם בא לכם להתחיל: http://bit.ly/1UJ1kEW
עקבו אחרי תכלת: 
בפרופיל הפייסבוק שלה >>

נכון, את הפוסט הזה הקדשתי בעיקר לנשים, ובכל זאת רציתי להביא לכאן גם ייצוג אחד לפחות לצד הגברי.


מני מלכה

אולי אתם מכירים את מני כסטנדאפיסט. בפרופיל הפייסבוק שלו, תראו אותו עושה סלפי לא מעט, לרוב גם בווידאו, ולא רק בתמונות. אבל הסלפי של מני כמעט אף פעם לא מציג רק אותו לבד, אלא לרוב לצד אנשים נוספים, להם הוא משתדל להעניק במה על מנת לחשוף את הקהל המסור שעוקב אחריו לרעיונות ומסרים שהם הרבה מעבר לקומדיה. בדרכו הקומית-אינטיליגנטית הוא מקפיד לשתף את הקהל שלו בערכים חיוביים של נתינה חברתית, סובלנות כלפי הזולת והפצת אהבה כללית בין בני אדם. מני הוא "הסטנדפיסט החושב" – שגם מעורר מחשבה והשראה באחרים. אם תעקבו אחריו, בטוח תצחקו, אבל תמיד תישארו עם עוד הרבה מעבר לזה.
עקבו אחרי מני: 
בפרופיל הפייסבוק שלו >> בעמוד המקצועי שלו >>

אלה כמובן רק כמה דוגמאות.
כמו תמיד, אשמח אם תשתפו אותי בדעתכם
ואם אתם מכירים עוד מלכות ומלכי סלפי ששווה לעקוב אחריהם,
הרבה מעבר לתמונות של עצמם שהם מפרסמים,
אשמח אם תוסיפו המלצות בתגובות וכמובן, תייגו ופרטו את המלצותיכם.


המלצות נוספות למעקב, מהתגובות, עד כה:

הצטרפו לדיון בפייסבוק: 


פברואר 23, 2015

שיימינג - ביוש במדיה החברתית (דעה אישית)


שיימינג (ביוש ציבורי במדיה החברתית) זה אלימות.
זה הוצאת לשון הרע.
זה ללכת רכיל. 
זה להתנשא.
זה לשפוט ולהעניש בהלבנת פנים בציבור. 
זה לצחוק מחולשות של אחרים.
זה לפרק חיים שלמים ברגע. 
זה לא לקחת בחשבון את הנזק הישיר והסביבתי במה שאתה שותף לו.
 זאת צביעות, כי אפשר להיות אזרח מוסרי ושומר חוק וגם לקחת את החוק לידיים באותו זמן. 
זאת הוכחה שהחוק לא מעודכן מספיק להגן עלינו, אם ניתפס בחולשה שלנו, באיבוד שליטה שלנו, ברגע קריטי בו נעשה טעות, אפילו קיצונית – ואף אחד לא יהיה שם להכיל אותנו. אף אחד לא יהיה לקלוט את האלימות שלנו כמשהו זמני שאפשר לשנות, שאולי נתחרט ונתנצל, שאולי כבר שילמנו מחיר או נשלם אחד למערכת החוק, אבל בלי שום קשר לא נוכל לברוח מהמחיר שנשלם לחברה – קרב מוניטין מול חברה שמתפרנסת מזה יותר, כשזה יותר צהוב. יותר קיצוני. יותר אינטימי. יותר תמים. 
שיימינג זה אלימות. זה להגיד לילד שלך "אל תכה, זה לא יפה", אבל להראות לו שכ"יש סיבה" זה בסדר גמור להשתמש בכוח ולהרוס למישהו את החיים. 
שיימינג לא באמת מתקן את איך שמרגיש מי שנפגע ממנו. לא באמת עוזר לו, לא באמת משקם אותו ולא תמיד מונע את הסיטואציה מלחזור על עצמה. 
שיימניג זה רצח אופי.
זה להאמין שאנשים הם שטחיים ורדודים ויכולים להיות רק משהו שאפשר לשים תחת תווית של מילה או שתיים. וזהו. ולמחוק את כל השאר.
שיימינג זו גזענות. שיימינג זה חוסר היכולת להסתכל במראה. זאת אי היכולת לראות את התמונה הגדולה. את הדפוס. את מי שמניע את הדפוס. 
שיימינג זה אלימות. נגד אלימות. מה שעוד לא מנע אף פעם האלימות. רק עודד אותה.
נ.ב. 
הסטאטוס הזה, (או הקודם שהעליתי) אינם משחררים אף אחד מאחריות על התנהגותו ועל הפגיעות שהוא מחולל. אבל לדרוש מאנשים שמאבדים שליטה או שלא מודעים "אחריות" על מעשיהם ברגע האמת, זאת סתירה לוגית. (איבוד שליטה, זוכרים?) אבל החברה שלנו לא מוכנה לתת לדברים להרגע. לספור עד 10 גם כשמישהו אחר מתקיף באלימות, לא רק אנחנו עצמנו. אנחנו מיד רוצים "להכות בחזרה", במקום לאפשר למי שחטא נגדנו ונגד עצמו לחזור למסלולו. להבין שטעה. לחזור בו ולנסות לתקן. כמו שהיינו רוצים שיתנו לנו, אם זה יקרה לנו.




שיימינג (ביוש ציבורי במדיה החברתית) זה אלימות. זה הוצאת לשון הרע. זה ללכת רכיל. זה להתנשא. זה לשפוט ולהעניש בהלבנת פנים ...
Posted by MichEal Amir Myx on Sunday, February 22, 2015

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית