איך להימנע מנצלני התמימות המקצועית

אתם מכירים את ההרגשה הזאת, כשאתם עולים על מונית ואתם מיד מרגישים שהנהג מנסה לרמות אתכם? למרוח אתכם? לבחון אתכם אם אתם הסוג של "מונה / לא מונה" ואיזה מחיר מריאלי עד מופקע, תהיו מוכנים לשלם? וכשנדמה לכם שהנהג בחר בדרך הכי ארוכה שאפשר, דרך התנועה הכי כבדה שאפשר, ושהוא מתנמנם על דוושת הגז בכל פעם שהוא מתקרב לרמזור?

מאז שאני זוכר, היתה בי טינה לנהגי מוניות, ציירתי אותם לעצמי כגרידיים חסרי אלגנטיות, שמרשים לעצמם לגבות סכום נוסף לנוסע שלישי ולשימוש בתא המטען. לקח לי שנים להבין שנהגי המוניות, כמו רובנו בשוק הישראלי, הם קורבנות של ניצול אדיר בעצמם. אם כעצמאים, ואם כחלק מתחנה, אני יודע היום כמה קשה להיות נהג מונית. זו סצנה מורכבת ומטורפת, ורובה מתנהלת על הכביש. אתגר לא פשוט בפני עצמו.

העניין הוא, שהטינה שלי לנהגי מוניות, מנעה ממני בעצם את התמונה הגדולה:

לכל תחום וקטגוריה במשק, יש את "נהגי המוניות" שלו. או יותר נכון – ההגדרה שלי להתנהגות הזאת, שנתפסת בעיניי כלא מוסרית ודוחה מעצם זה – לא צריכה להיות משויכת דווקא לנהגי מוניות. היא צריכה להיות מוגדרת אחרת, כי אנשים כאלה נמצאים בכל מקום, ואין להם בהכרח מקצוע כזה או אחר באופן ספציפי.

התמימות כמגנט

כבני אדם, אנחנו תמיד נמשכים לתמימות. תמימות כובשת אותנו מסיבות רבות: החל מריגוש נוסטלגי ועד לרצון וליכולת להשפיע עליה באופן ספציפי.

תמימות היא דבר יחסי. משמעותה היא בעצם להיות בור או חסר ניסיון ביחס למשהו.

התמימות שאנחנו תופסים היא תמיד שיפוטית, והרבה פעמים אנחנו יכולים להיות תמימים בעצמנו בזמן שאנחנו שופטים מישהו אחר כתמים.

אנשי עסקים, והאנשים שכסף מעניין אותם, הפכו כבר מזמן את התמימות של הצרכנים לתעשייה. הם למדו את הפוטנציאל בקהל בור וחסר ניסיון, שאינו רוצה דבר מלבד פתרונות קלים, מהירים ואפקטיביים, לדברים שהוא לא רוצה להתעסק או להבין בהם בעצמו.

הרשת כחרב בעלת להב כפול

הגעתה של המדיה הדיגיטלית והרשתות החברתיות לחיינו, הפכו את המידע המקצועי בכל רמותיו, לזמין ברשת בחינם. העניין הוא שרוב הלקוחות (לא משנה של מה) לא מחפשים באמת מידע מקצועי על הפתרון המקצועי שמוצע להם. במקרה הטוב, הם מחפשים את הפתרון עצמו. במקרים רבים פחות טובים, הם אפילו לא יודעים אילו פתרונות קיימים, או חושבים לחפש אותם. הם רוצים לסגור פינה, לעבור הלאה. לדעת שמישהו מטפל בזה ו"הכל בסדר", והרבה פעמים כשהתהליך של בחירת ספק קורה ככה – מתרחשת אכזבה שמלווה גם בהפסד כספי מצד המשקיע.

מ"מקצוענים" ללא מוסר ועד "מקצוענים" בעיניי עצמם

יש הבדל גדול בין ספקי שירותים שמתחזים למקצועיים ומוצצים מלקוחותיהם כספים לא מוצדקים בעזרת ניצול מודע של תמימותם, וספקים שבאמת חושבים שהם מקצועיים ומציגים את עצמם ככאלה, בזמן שהידע והניסיון המקצועי האמתיים שלהם ביחס לקטגוריה, נמצאים רק בשלבים בסיסיים יותר ממה שמוצג ומובטח, ואף יכול להיות שגויי לחלוטין.

מה שבלבל אותי, היא השורה התחתונה, הזהה בשני המקרים. הפסד צורב מצד הלקוח, ולרוב כוויה שהשפעותיה פוגעות בשאר הקטגוריה והדעה הכללית עליה.

דוגמא: ניצול מצד אנשי מקצוע במדיה דיגיטלית

יש מצב שרוב הלקוחות החדשים בתחום הזירות הדיגיטליות על שלל אפשרויותיהן, לא באמת יודעים דבר וחצי דבר על הזירות הללו, לפני שהם ניגשים לקבל הצעת מחיר על פעילות שיווקית או פרסומית כזאת או אחרת.

זה לא מפתיע, במיוחד בקרב מנכ"לים ובעלי עסקים מקרב הדורות המבוגרים יותר, אלו שצמחו והצליחו בתפקידם עוד בטרם היתה האינטרנט כלי התקשורת המרכזי והפופולארי ביותר בעולם.

מבחינת אנשים כאלה, הרשת היא "המקום של הצעירים". היא עולם מורכב ומאיים, שאין להם כמעט עניין בו בחייהם הפרטיים, וההבנה שלהם בו מוגבלת למידע שהם צורכים דרך צינורות מידע מתווכים (עיתונות וטלוויזיה).

חלקם הגדול מתחיל להבין שהרשת היא גם כלי שיווקי עתיר כוח, משהו שיכול לספק הגדלה ברווחים של העסק, אולם הם אינם מעוניינים באמת להבין איך הכלי הזה פועל. זה לא מה שמעניין אותם. הם אנשים של תוצאות ושורות תחתונות של "מה יוצא לי מזה", מפני שכך תמיד עסקים עבדו מבחינתם.

הבעיה מתחילה בכך שמצד אחד, הם לא באמת מכירים את כללי המשחק, את המושגים המקצועיים ואת מגוון המנגנונים והאפשרויות שעומדים לרשותם, ומצד שני, הם צריכים לרוב להקרין פאסון ניהולי שמחייב הצגה מטעה של הבנה במה שמוצע או מוצג להם.

כלומר: במציאות, אין להם באמת את הכלים לדעת אם מה שכרגע הציעו להם לקנות הוא באמת נכון, מדויק, אמין וטוב לעסק שלהם.

בדיוק את החולשה הזאת מנצלים אנשי פרסום חסרי מוסר באופן הדוחה ביותר. הם מזהים את נקודת התורפה הזאת על מנת לדחוק לקוחות לשלם עבור שירותים שאינם צריכים, מנפחים את החשבונות סתם ומנופפים בנתונים ו"הצלחות" שאי אפשר לבדוק את אמתותן.

למעשה, בשיחת המכירה הראשונה כבר אפשר להבין בדיוק כמה יודע הלקוח על המדיום שהוא עומד להוציא את כספו על הפעילות בו. זה לא לוקח הרבה זמן – כמה שאלות בסיסיות, קצת שימוש במושגים מקצועיים ואשפי המכירות יבחינו בחולשות שלכם. גם אם לא תפגינו אותן.

על בסיס ההבנה שלכם במדיום הדיגיטאלי, ועל פי היחס שאתם מפגינים להבנה זו בדיוק אצלכם, יתמחרו עבורכם, אלה שמוכנים לנצל אתכם, את השירות בהתאם.

זה לא שכולם באמת כאלה רעים

יש אנשים רעים. יש אנשים שפשוט מנסים לשרוד. לכל אחד בעולם הקפיטליסטי יש סיבות לראות רק את הכסף, פחות את בני האדם. ככה מגדלים אותנו. בלי כסף אנחנו לא שווים כלום, וגם אם יש לנו כסף – יש כסף, ויש כסף.

אז אנשים מנצלים כל פרצה אפשרית על מנת לקצר לעצמם את הדרכים אל הכסף. זה נשמע נורא, אבל אני מניח שהרבה מאתנו עושים את זה בכל מני דרכים, או לפחות מנסים ושואפים לזה. אנחנו דואגים לעצמנו ולקרובים אלינו, אבל מעבר לזה... הנוף מטשטש והופך לירוק.

אני מזדהה עם מי שרוצה להאמין שאנחנו לא חייבים להיות כאלה, אבל המציאות מסביבנו מראה לנו בדיוק ממי יש יותר.

להגן על עצמכם – זה לדעת: 8 עצות שיעזרו להגן מפני נצלנים מקצועיים

לפני שאתם נכנסים לעסקה בתחום שאינכם מבינים בו, וודאו שאתם יודעים בדיוק לקראת מה אתם הולכים. הנה כמה כללים שיעזרו לכם לבדוק איפה אתם עומדים ואיך תתפסו בעיניי הספק הפוטנציאלי שלכם:

1. עשו מחקר - האם המתחרים שלכם נמצאים גם הם בפלטפורמות שאתם רוצים להיות בהן? מה הם עושים שם? זה עובד להם? מה עושים בארץ? מה עושים בחו"ל?

2. הגדירו מטרות שאפשר למדוד באופן מדויק - מה אתם רוצים להשיג מהספק שלכם? איך אפשר לכמת את זה: בזמן, בכסף, במידע? איך תמדדו את ההצלחה או הכישלון של הספק שלכם באופן בלתי ניתן לסתירה? אילו נתונים ישמשו אתכם לכך? מי יספק לכם אותם? איך תבדקו אותו?

3. הגדירו תקציב מראש – הספק שלכם צריך לדעת כמה כסף עומד לרשותכם, בשביל להבין מה בדיוק מתוך השירותים שלו יוכל להציע לכם. קבלת מחיר לפני שיחת הכירות, היא כבר נורה אדומה לחוסר מקצועיות וניצול אפשרי. במקרה הטוב, תקבלו פתרון גנרי, שאינו מותאם בהכרח לצרכים הספציפיים שלכם.

4. הגדירו מסגרת זמן ברורה – קבעו לעצמכם ולספק את הזמן שאמורה להתקבל בו המטרה שהגדרתם. קבעו מספר נקודות בדיקה במהלך התהליך, על מנת לדעת אם הספק שלכם עומד בציפיות.

5. ערכו מכרז – אף פעם אל תסתפקו בהצעת מחיר אחת. אפשרו למספר ספקים להציע לכם פתרונות במסגרת התקציב והזמן שהכתבתם. אם מוצא לכם פתרון שאתם לא מבינים עד הסוף, מומלץ קודם כל להשלים את הידע שלכם בנושא או -

6. השתמשו ביועץ מקצועי בלתי תלוי – נכון, זאת אולי הוצאה נוספת, ומצד שני, אם אתם לא רוצים ללמוד את כל הסודות המקצועיים של האנשים שמציעים לכם פתרונות, ורק להסתפק בפתרונות שלהם, עדיף תמיד שיהיה מישהו "בלתי תלוי" שיהיה "בצד שלכם". יועץ חיצוני שיוכל לבחון את ההצעות לפתרונות וניצול התקציב שקיבלתם, וכמובן ללוות אתכם תוך כדי הגנה שאכן העבודה נעשית עבורכם על הצד הטוב ביותר.

7. אל תאמינו לאף אחד - בטח לא כשמדובר בכסף שלכם. גם אנשים עם כוונות טובות ותחושה מקצועית, עדיין יכולים לגרום לכם ולעסק שלכם נזקים. אל תתרשמו מפרזנטציות תאטרליות וגרנדיוזיות, או מאנשים שהכריזמה שלהם תגרום לכם להאמין שיורידו עבורכם את הירח. אל תפלו בפח ה"זה נראה נהדר", יש אנשים שהתמקצעו בלגרום להכל להיראות נהדר. זה לא אומר שזה באמת ככה.

8. הישארו מעורבים – אם תראו ותשדרו לספקים שלכם שאתם לא באמת רוצים לדעת איך הם עושים את מה שהם עושים, הם ירגישו נוח יותר להטעות אתכם, או במקרה הפחות זדוני, הם ירגישו שאין לכם דרך לבדוק אותם. בדקו תדיר מה עושה הספק שלכם עם הכסף שלכם, והאם באמת ההשקעה שעשיתם משתלמת ומחזירה את עצמה. דרשו מהספקים שלכם הוכחות לנתונים שהם מעבירים אליכם, ונסו לראות ולהבין אותם גם באופן בלתי תלוי בספק.

אם יש לכם עצות נוספות איך להימנע מניצול על ידי ספקים – אשמח אם תוסיפו בתגובות.

מהו האורך האידיאלי של טקסט ברשת?

---- הצטרפו לדיון בפייסבוק --------------

Post by MichEal Amir Myx.

ביקורת בונה / ביקורת הורסת

החיים מלמדים אותנו להיות ישויות ביקורתיות. מה שהם לא תמיד מלמדים מספיק, זה שהביקורת שאנחנו מספקים, יכולה לחולל השפעות על קשת רחבה מאוד מטוב ועד רע. מ"בונה" עד "הרסנית".

נדמה כי אצל רוב האנשים קיים פער תפיסתי בין ההשלכות של הביקורת שהם מקבלים, להשלכות של הביקורת שהם מספקים בעצמם. כאילו יש חציצה אטומה, המונעת מהם ליישם על אחרים, את מה שהיו רוצים ושואפים לקבל בעצמם, בכל הקשור לביקורת.

ביקורת ו"חוק שימור האנרגיה"

רובנו חוששים מביקורת, מדחיקים אותה או משתדלים להתעלם ממנה, מסיבות שאפשר להבין בקלות: ביקורת יכולה לפגוע בנו עד עמקי נשמתנו, לרמוס ולחולל נזקים רציניים לביטחון העצמי שלנו, ובעיקר – כי ביקורת יכולה לשתק אותנו. פשוט כך.
ביקורת גם יכולה להיות תורמת, מלמדת, מפתחת. אלה שחכמים מספיק, מצליחים ללמוד גם מביקורת דורסנית, אך לא תמיד מה שהם ילמדו ממנה, יהיה קשור לתוכן הביקורת עצמה, אלה ליחס לאדם שהעביר אותה.

התניות בסיסיות בקבלת ביקורת

המציאות מפציצה אותנו במבקרים, ונדמה שברוב המקומות שאנחנו פוגשים בה, היא יותר פוגעת מאשר תורמת.
הסיבות לכך יכולות להיות נעוצות בתרבות שלנו, החל מהנקודה שמתחילים הציונים על מבחנים ועבודות בבית הספר ועד ל"מודלים לחיקוי" בתקשורת, המתפרנסת מסנסציות, התנשאות והקצנה.
אבל תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, הן אינן באמת תירוץ להמשיך לעשות לאחרים, את מה שאנחנו כל-כך לא אוהבים שעושים לנו, ועם זאת נדמה לי לפעמים שהעולם פשוט הולך ומכהה את הרגישות האנושית, עד אובדן חושים, וכולם כל-כך עסוקים ומרוכזים בעצמם, שאינם באמת מסוגלים לייצר את ההקשר המתבקש הזה בין קבלת ביקורת לנתינתה.
הסוד בכוחה של ביקורת, היא ההתניה שהגעתה דרך שכבות ההגנה שאנחנו מפתחים, תלויה בכך שתהיה לנו הערכה כזאת או אחרת למבקר. הפגיעים יותר מאתנו, מאפשרים – או, לא מצליחים למנוע מעצמם להעריך כל מבקר הנקרא בדרכם, ובמילים אחרות: "אלה שאכפת להם מה כולם חושבים".

התגוננות אלימה וחסימת המסר

כשביקורת ניתנת לנו ללא התחשבות ברגשותינו ו/או כשביקורת ניתנת באופן מרושע או פוגעני, מנגנוני ההגנה שלנו נכנסים לפעולה. הנטייה הטבעית שלנו היא להתרחק מן הכאב, ולכן אנחנו מרחיקים מאתנו לפעמים גם את הקרובים שבחברינו ואוהבנו, רק כדי לשמור על עצמנו מפגיעה דומה חוזרת.
יש כאלו שהתמודדות עם מנגנון הכאב שלהם, משגרת תגובה אלימה נגדית אוטומטית, וכשכזאת מופיעה – צריכה להידלק אצל כל אחד מאתנו נורה אדומה שפגענו באדם שכרגע ביקרנו, אבל רובנו נוטים להישאב לסיטואציה הרגשית ולהגיב באלימות על אלימות. דברים טובים, לא יוצאים מאלימות.
זה המחיר שאנחנו משלמים מצדה השני של המשוואה הזאת, שבה אנחנו מרגישים הרבה פעמים חכמים וצודקים, אולי אפילו מנוסים ומושכלים, אך מורחקים למרות כל אלה מן האנשים שהכי חשוב לנו להשפיע עליהם, בגלל ש"העזנו לומר להם את האמת", את מה שאנחנו באמת חושבים או מרגישים – ואם כוונותינו היו טובות, אנחנו לא תמיד מבינים שאנחנו יכולים למנוע את ההתרחקות הזאת, ואת הפגיעה בצד המבוקר, שאנחנו לא תמיד רגישים מספיק בשביל לחוש את כאביו.
אנחנו מאשימים את מי שמתרחק מאתנו בעקבות ביקורת לא נעימה, בחוסר יכולת להתמודד עם המציאות או עם האמת או עם הצדק או עם דעתנו ורגשותינו, ואנחנו שוכחים שאנחנו פועלים בדיוק אותו הדבר כשזה קורה לנו בעצמנו.

פגיעות לתווך ארוך

לביקורת רשלנית, שאינה מתחשבת ברגשותיו של האדם המבוקר, יש בדרך כלל גם השלכה נוספת על הכאב: ירידה חדה במוטיבציה שלנו להמשיך לעשות את מה שכרגע קיבלנו עליו ביקורת. זה די מובן, מהנקודה שבה אנחנו הצד הסופג – אף אחד לא רוצה לחזור ולהיפגע, אז למה להמשיך להיחשף לכאב, אם אפשר פשוט להפסיק לעשות, ודרך כך, להפסיק לקבל ביקורת ולהיפגע...? למה אנחנו לא זוכרים את ההשפעה החשובה הזאת כשאנחנו מעבירים ביקורת, את זה לפעמים קשה לי יותר להבין.
בסופו של דבר, ישנם סוגים שונים של מבקרים, ואנחנו כסופגי-ביקורת, צריכים להפריד בין אלה שמבקרים אותנו מתוך כוונות טובות כמו רצון לפתח אותנו וללמד אותנו, מאלו שהביקורת שלהם היא חיצונית לנו, ונשפטת בזכות עצמה כמוצר בשוק תחרותי לכל דבר, כמו למשל מבקרי אומנות בעיתון.

מפתיע

באופן די אירוני, התחום שכן למד במהירות את ההשפעות של ביקורת שלילית, הוא דווקא התחום העסקי. בעסקים, גם גופים שתפקידם הרשמי הוא לחנך ולתת ביקורת, נמנעים היום בכל דרך אפשרית לפגוע בתלמידיהם דרך ביקורת על איכות לימודיהם, מתוך הפחד המוצדק שסטודנט שיפגע, ישפיע על חבריו שלא ללמוד אצל אותו גוף מחנך. ככה זה, אנחנו לקוחות לפני שאנחנו סטודנטים, וההתנהגות שלנו כלקוחות מחייבת את הגופים המקצועיים שמתחרים על ארנקנו לעשות הכל כדי שנהיה מרוצים. גם אם זה בא על חשבוננו בסופו של דבר. אירוני, כבר אמרתי...?

איך כן אפשר להעביר ביקורת בלי לפגוע? לא תמיד אפשר. אבל הנה כמה טכניקות שיעזרו לכם להבהיר למי שאתם מבקרים, שאתם באמת בעדו:

א. התחילו במה שטוב.

תמיד יש דברים טובים. במיוחד כשתהליך היצירה של מה שעומד לביקורת הוא משהו מורכב, וכמובן כשמדובר בלבקר את האדם עצמו. בכל אחד יש דברים טובים.
ושימו לב, מס שפתיים לא יעזור כאן. צריכים להיות באמת מחויבים לראות את הערכים החיוביים על מלא יופיים ועצמתם – גם אם הם לא בקריטריונים המרכזיים של הנושא בביקורת.
חשפו כמה שיותר דברים טובים להגיד, וודאו שהמשוב החיובי שהעברתם נספג כחיובי, ורק אז, התחילו בזהירות עם השלילי. לשמוע את הטוב, נותן למבוקר תחושה של הישג, גם אם חלקי. אחרי ספיגת ההישג, יותר נוח לנו להבין במה עוד אנחנו יכולים להשתפר.

ב. התחשבו ברגשות.

כולנו בני אדם, וככאלה, ככל שאנחנו משקיעים יותר במשהו, אנחנו יותר רגישים כלפיו. מעבר לכך, כולנו מורכבים משאיפות וחלומות, וגם כאן, ככל שהחלום או השאיפה קרובים יותר לליבנו, כך אנו יותר רגישים כלפיהם.
היו זהירים בבחירת המילים שלכם כאשר אתם מעבירים ביקורת. שמרו על קשר עין (גם מטאפורי), ושימו לב לשפת הגוף של מי שמקבל מכם את הביקורת, אם הביטחון שלו יורד כשאתם מדברים – אתם עושים משהו לא נכון.

ג. בחרו בפורום המתאים לביקורת שלכם.

לכולנו יש סוג של פאסון, תדמית שהיינו רוצים לשמור עליה ולטפח אותה. ביקורת ציבורית שלילית, יכולה בקלות להיתפס בעינינו כהשפלה ברבים. לפעמים היא תדרוש מאתנו להתנגד אליה באופן ציבורי, על מנת להגן על אותה תדמית, ולפעמים היא אפילו תגרור, מעבר לפגיעה, ויכוח או ריב.. יש הבדל בין מה שאפשר להגיד לאדם "מול כולם", ומה שאפשר להגיד לו בפרטיות. חלקו את הביקורת שלכם לחלקים, שימו לב שאתם מפגינים איפוק ובחרו את הזמן והמקום או הערוץ הנכונים לכל חלק מהביקורת שלכם. אין מי שלא יעריך את היכולת שלכם לעשות זאת, כי כך כל אחד מאתנו שואף לקבל את הביקורת שלו – באופן, בזמן ובמקום שהוא יוכל להכיל אותה תוך כדי מינימום פגיעה.

ד. הקפידו לעודד בשימת דגש על הרווח הנלמד.

כולנו זקוקים לחיזוקים. במיוחד מדמויות שאנחנו מיחסים להן סמכות בחיינו, שלא לדבר על דמויות שאנחנו חשים אליהן הערכה וקרבה רגשית. כשדמות כזאת מעודדת אותנו שאנחנו בכיוון הנכון, אנחנו מקבלים זריקת מרץ למוטיבציה מתוך תחושה שאנחנו בדרך הנכונה, אפילו אם טעינו וגם אם יש לנו עוד מה ללמוד, אנחנו מרגישים שהתקדמנו. אם תחזקו את הדברים הטובים ותאפשרו ללומדים מכם לתקוע עוגנים חיוביים בתחום הנלמד, יהיו להם היסודות להמשיך להתקדם ומאמציהם לא היו לגמרי לשווא ואף הפכו למשתלמים.

ה. נסחו את המסקנות על דרך החיוב

במקום להגיד מה קרה "לא טוב" או מה "לא קרה", הגישו את הביקורת שלכם כ"מה יקרה אחרת" בפעם הבאה של ההתנסות, בעקבות הלקחים מהביקורת הנוכחית.
וודאו שהביקורת שלכם ניתנת ליישום על ידי המבוקר, באמת ניתנת ליישום – כי אחרת, כל מה שהיא תשאיר הוא משקע רגשי, אשר ברגע שיתנדף, ישאיר את המבוקר ללא ערך מוסף מן הביקורת ולא יאפשר לו באמת להימנע מלחזור על טעויות.

בשולי הדברים,

כמי שמתייחס לעצמו כ"איש חינוך", מרצה ומלווה מקצועי, אני נחרד לעיתים לגלות עד כמה בקלות אנחנו ממהרים לשלח ביקורת רומסת אחד כלפי השני, הרבה שלאו דווקא מתוך כוונה רעה או זדונית, אלה יותר מתוך כך שקל לנו הרבה יותר להיות שיפוטיים, מאשר לדרוש מעצמנו להתחשב בזולת.
זה עצוב לי שהחברה שלנו אינה שמה דגש על לימודי ביקורת כפי שהיא צריכה לשים – ומעבר לכך, היא שמה דגש דווקא על האופנים השליליים של העברת ביקורת, ומתגמלת אותם בפרסום, פופלאריות ופריימטיים.
כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להימנע משטיפת המוח שהופכת אותנו לשיפוטיים כל-כך כלפי אחרים, הוא פשוט לזכור שכל מה שאנחנו עושים לאחרים, עושים לנו כל הזמן.
אמר מהטמה גנדי החכם: "היו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם", וכשקושרים זאת לביקורת: בחרו להיות מבקרים בונים, חיוביים, מעצימים, מפתחים, ותגלו עד כמה מהביקורת שנתתם באמת מיושם ומשפיע לטובה.
ככל שעודדו גם יותר אחרים לנהוג כמוכם, תניעו את החברה צעד אחד קרוב יותר לערבות הדדית ולעוד סלוגנים ומושגים שבשורה התחתונה פשוט מבקשים מאתנו "להיות בני אדם", כלומר, אנושיים אחד כלפי השני.

----- הצטרפו לדיון בפייסבוק ------

Post by MichEal Amir Myx.