מאי 07, 2012

ממשתמש "צופה" ל"ייצרן תוכן" – איך מתחילים?

Like

אנחנו חיים בעולם שהולך ודורש מאיתנו להיות יותר תקשורתיים. לסלולארים, כבר מזמן נכנענו, גם ללפטופים ועכשיו לסמארטפונים ולטבלטים. זה טבעי, הטכנולוגיה טסה קדימה. אז למה נדמה שיש קבוצה די גדולה שנשארת מאחור...? יש להם את המכשירים החדשים ביותר, את ה"חיתול" המעוצב הכי יקר שיש לאייפון, ובכל זאת – הם בלתי נראים. לפחות מבחינת נוכחותם במדיה החברתית.

הרוב הדומם

citywall_helsinkiאנחנו יודעים על הרשת נתונים מדהימים, מיליוני אנשים מתחברים כל יום מכשירים שונים בכל העולם לאינטרנט – ובכל זאת אנחנו יודעים, שרוב הגולשים במדיה הדיגיטלית נחשבים ל"פאסיביים", או "Observers", כפי שמכנים אותם בעולם.

אתם מכירים אותם, רוב הסיכויים שאתם אפילו נמנים עליהם: אלה שקוראים או צופים בשקט, בלי להשאיר עקבות. אפילו לא לייק, לא תגובה – בטח שלא מיצרים תכנים מקוריים משל עצמם כמו סטטוסים או פוסטים מקוריים. רוב האנשים ברשת הם "סוכנים שקטים". צרכנים של מידע איתו אינם באים באינטראקציה בעולם הדיגיטלי.

יתכן ולאלה מכם שחיים במדיה החברתית לצד השתייכות לסצנה דיגיטלית תוססת כזאת או אחרת ירימו גבה בתמיהה, אך להזכירכם, רוב העולם משתייך עדיין לדורות המבוגרים יותר (מעל גיל 20, נניח), וככל שאנחנו מתבגרים, לא רק ההטמעה הטכנולוגית הולכת ונהיית קשה יותר, אלא גם ההפנמה שהסטנדרטים התקשורתיים משתנים.

הקו מתיישר מחדש

6171459145_4b6aaae842_bאני באמת לא אוהב הצהרות פופוליסטיות, גנריות ומניפולטיביות כמו "אם אתה לא בפייסבוק/בגוגל/ברשת אתה לא קיים". מה שכן, אין ברירה אלא להודות שבעשר השנים האחרונות הופכת המדיה הדיגיטלית ל"מאסט" ביותר ויותר קטגוריות שוק, ועלינו להכיר בכך שהתחרות על תשומת לב (על כל משמעויותיה) מחייבת אותנו ללמוד זירה חדשה, שרוב החוקיות שלה, לא באמת נסגרה על עצמה עדיין, כי הכל עדיין בתהליכים מאוד מהירים של שינוי, למידה ופיתוח.

מושגים שפעם נדמה היה שמשמעותם כל-כך פשוטה, הולכים ומרחיבים את הגדרותיהם במהירות מפחידה. מפחידה במיוחד עבור מי שכבר חשב שהוא מבין את המושגים האלה, וצריך היום כמעט ללמוד אותם מחדש: "איך להתפרסם", "איך למכור", "איך למדוד", "איך לחפש" (!!), "איך למצוא עבודה", "איך לפגוש", "איך להכיר"... הרשימה אינסופית כמו המדיה עצמה.

דמינו לעצמכם תחרות ריצה שכל אחד מהמתחרים בה מזנק מנקודה שונה במסלול, כל מתחרה שייך לקבוצת גיל אחרת ולכל אחד מהם, מהירות תנועה משל עצמו. זאת האינטרנט של ימנו. אז איך מישרים את הקו עם כל המתמודדים האחרים בכל-כך הרבה קטגוריות חיים?

במה מתחילים? במה מתמקדים? איך מסמנים את הגבולות ולפי מה?

אני מאמין שהרוב הגדול מתוך הקולות הדוממים, דווקא לא מתמודד עם החסמים שלו להתבטא במדיה מתוך קושי טכנולוגי. ממש לא. אני חושב שהבעיה נעוצה בגישות מקובעות, התניות בנושא פרטיות, ופחד מן הלא מוכר כמו פחד לעשות טעות ולהיות מובך ברבים.

שום דבר חדש, חוץ מהמדיה.

flashmob2-copiaאל תבינו אותי לא נכון. התרבות האנושית תמיד התמיינה לאנשים תקשורתיים ברמות שונות. "יצרניי התוכן", כפי שאנחנו קוראים היום ברשת למשתמשים פעילים במיוחד, תמיד היו קבוצה קטנה שעושה הרבה רעש בשביל כולם, ועד ימנו, למדיות השונות לא היתה השפעה ישירה על כך. זאת מפני שלהגיע לתעשיית התקשורת המסורתית היה הרבה יותר קשה פעם, מאשר היום בעידן האינטרנט.

למעשה, המדיה הדיגיטלית והחברתית הביאה לשינוי כל-כך עצום בתפיסה שלנו לגבי נגישות, שהיום לא רק שהרוב האנושי בעל יכולות התקשורת הפחות מתקדמות חשוף וספור באופן מפחיד – הוא
מתחיל להבין ולהפנים שאם הוא רוצה להמשיך להיות חלק מוצלח מן החברה – הוא חייב להיות גם יותר חברתי ברשת, מפני שהדרכים למדוד הצלחה ופופולריות היום, חייבות לעבור דרך הדיגיטל.

הולך וגובר הדור

כפי שציינתי מוקדם יותר בפוסט זה, בכוונתי להתייחס עכשיו לקבוצת האנשים שאי הפעילות שלה במדיה החברתית אינה נובעת מטכנופוביה וקשיים באימוץ טכנולוגיה חדשה. אני בוחר להתרכז דווקא באלו שכל העקבות שלהם להתבטא ולהצליח לבלוט במדיה החברתית נובעים ממעצורים של פחד להיחשף, חוסר ביטחון ושאר שדים מסרסים.

יש לי משהו להגיד לכם. לכל אלה ששואלים את עצמם – מאיפה להתחיל? איך הופכים מ"צופה פאסיבי" ל"יצרן תוכן"? כמה זמן לוקח לזה לקרות? איך אני אדע שאני עושה את זה נכון?

התשובה המעצבנת, אך הפרקטית: פשוט מתחילים. זה אולי אירוני אבל הדרך היחידה לשנות הרגלים היא בעזרת משמעת עצמית ותוכנית עבודה ברורה ומסודרת.

ואם תרצו, יש לי אפילו התחלה של התוכנית הזאת בשבילכם, רק התחלה – אני מאמין שהשאר כבר יתגלגל לכם לבד, עם הזמן. אם השלבים הראשונים בסיסיים בשבילכם, פשוט תתחילו מהחלק שאתם עוד לא עושים בתוכנית.
כל שלב בתוכנית יכול להימשך עד לנקודה שבה אתם מרגישים נוח יותר ויכולים להמשיך הלאה.

אז ככה:

color_lineשלב א – 5 לייקים + 3 תגובות טקסטואליות ביום.
אתם מכירים את תהליך סינון הקריאה הטבעי שלכם בפייסבוק? יופי, עכשיו תעלו אותו לתודעה שלכם כשאתם בפיד, ותתחילו לדרג בראש פוסטים, או לפחות לסווג אותם כ"מעניין/לא מעניין אותי".
שימו לב שזה באמת מעניין אתכם. לא קצת מעניין אתכם. לא על הדרך – ממש מעניין.
לייקים נבחרים יותר מוערכים מלייקים מפוזרים. יש לכם תקציב – אתם חייבים לגמור אותו כל יום, אבל זכותכם להיות בררניים. אפילו רצוי.
פוסט שהפעיל אתכם ויש לכם מה להוסיף עליו – כתבו בו תגובה.
פנו לבעל הפוסט או לבעל התגובה שגרמה לכם להגיב בשמו בגוף ההודעה.
התייחסו לדברים בניסיון לקדם את הדיון בעזרת שאלה או מידע נוסף שיש לכם לתרום.
וזהו.
רק שימו לב כמובן אם מתייחסים לתגובות שלכם, בלייקים, או בטקסט בהמשך הדיון.

component_videoשלב ב – 4 שיתופים ממקור אחר / קישורים, בשבוע.
בזמן שאתם צורכים את התכנים שמעניינים אתכם ברשת החברתית, מאוד הגיוני שתיראו משהו שיכול למצוא חן או לעניין את חבריכם בפייסבוק.
משהו שמעניין אתכם – ואת החברים שלכם – אפשר לשתף על הקיר שלכם.
משהו שמעניין חבר מסוים, קבוצה, או עמוד מסחרי שאתם עוקבים אחריהם באופן קבוע – אפשר לשתף על הפרופיל שלהם (לא אצל כולם מותר). שימו לב שרצוי לשמור על טאקט ומינונים לא מציקים כאשר אתם משתפים על קירות של אחרים, וודאו שאתם משתפים רק תכנים רלוונטיים למי שאצלו פרסמתם.
חשוב לזכור, שכאשר אתם משתפים תוכן של מישהו אחר (תמונה, קישור, סרטון), כדאי לכתוב בהודעה כמה מילים משלכם, שיחברו את החברים שלכם לתוכן שאתם משתפים.
כדאי לתת ערך מוסף על השיתוף עצמו, משהו שיהפוך את הצריכה שלו דרככם ליותר רלוונטית ומעניינת, ומשהו שיגרום לאנשים באמת להעמיק ולהגיב על התוכן ששותף.
כאשר אתם משתפים על הקיר שלכם, שימו לב למגיבים והתייחסו לדבריהם. פדבקו את השיתופים, ושימו לב מי עושה לכם לייק – כי כדאי לטפח עוקבים קבועים.

chemistryשלב ג – העלו אייטם אחד ביום של תוכן מקורי משלכם.
כתבו סטטוס, העלו תמונה מקורית (אל תשכחו לכתוב טקסט אישי על התמונה ולתייג בה את האנשים שמופיעים בה – באישורם כמובן) – מה שלא יהיה התוכן שתרצו לעלות, חשוב שהוא יהיה שלכם וייצג קצת מכם ברגע נתון.
כדאי לכתוב סטטוסים קצרים, שמספרים על עצמכם מנקודת התייחסות כלשהי. כלומר, ברמת הנוסחה הפשטנית ביותר: "זה מה שאני חושב/מרגיש, מה דעתכם".
רצוי לנסות להבין עוד בזמן כתיבת הסטטוס אילו תגובות הוא יוכל להשיג. מי יעשה לו לייק ולמה.
את הציפיות שלכם, בדקו אחר-כך מול המציאות, ונסו להבין את הפערים אם תמצאו אותם.
אם תציבו לעצמכם כמטרה לקבל לאורך הדרך יותר ויותר מעורבות גולשים, תפיקו מהתרגיל הזה את המרב.
מה שכן, כמה דברים שחשוב לזכור: רוב הגולשים הם פאסיביים, זה שלא הגיבו לכם, לא בהכרח אומר שלא ראו את התוכן שלכם. אתם צריכים להפעיל את החברים שלכם ולעודד אותם להגיב לכם. להכתיב את רוח ורמת השיחה.
יש חשיבות גם לזמן פרסום התוכן שלכם. מן הסתם, כדאי להעלות את התוכן המקורי שלכם, בשעה שאתם יודעים שרוב החברים שלכם מול המחשב – ובפייסבוק, כי פייסבוק פועל בזמן אמת, ומה שהיה לפני כמה שעות כבר לא אקטואלי לרוב הגולשים.

לסיכום

אני יכול להמשיך לשלבים מתקדמים יותר, תיוג, קבוצות וזירות משנה, אפליקציות – וכמובן כל הזירה המסחרית/מקצועית, אבל הפוסט הזה גם ככה כבר מספיק ארוך, וגם... אני מאמין שהבנתם את העיקרון.

בכל זאת, אלו מכם שמרגישים שהם צריכים לעבור את התהליך הזה עם מישהו, כדאי ומומלץ להתחבר לחבר או חברה טובים שיותר פעילים מכם ולצפות בהם. לעקוב אחרי הדברים שעובדים לאחרים, לנסות בלי לפחד ופשוט... לשחרר, כל יום קצת יותר, עד שזה יבוא בטבעיות מוחלטת.

לאלה מכם ששוקלים את פייסבוק מהכיוון המסחרי/מקצועי, אני מאוד ממליץ ללכת ללמוד קורס רלוונטי בנושא, או לפחות לבדוק בנושאי הקורסים השונים שיש בידכם את רוב הידע הבסיסי בשביל להסתדר ללא הדרכה.

אני לא יודע אם פייסבוק יהיה פה עוד חמש שנים או לא, איפה תהיה גוגל ואיך תראה מפת המדיה, אבל די ברור שכבר לא נחזור אחורנית מן העידן החברתי. הוא ישנה את פניו ויתפתח עוד רבות. הוא עוד יושפע מבחוץ ומבפנים – וזאת בדיוק הסיבה, שאם עוד לא התחלתם, כדאי לכם מאוד להתחיל, לדעתי.

אפריל 19, 2012

הרכבה (סיפור מקורי קצר)

old_earth_map-wallpaper-801היא הניחה את הקופסא בזהירות על השולחן. מארז מלבני פשוט עטוף בנייר אריזה אדום אטום ו-10,000 מילים שלא נאמרו.

הוא פתח את עיניו הירוקות לרווחה ואישוניו הצטמצמו. פיו נשאר סגור. היא שמה לב שהוא נושם דרך האף. נחיריו התרחבו והתכווצו בקצב אחיד. הוא שוב עושה מדיטציית שתיקה. היא בלעה יובש דביק והשתעלה.

הם ישבו לשולחן קטן, האחד מול השנייה. מרפקיו נחו מקופלים על בית החזה. אצבעותיה פוכרות חזק, מנסות להעניק לה את הכוח להוציא את המילים.

"קניתי לנו מתנה היום". פצירה עוקצנית שייפה את גרונה. היא ניסתה לחייך, אבל החיוך כמו פרפר חמקני ריחף על שפתיה אך לרגע ונגוז.

הוא לא הוציא אף צליל, רק העמיק את הקמט החרוש מעל גבותיו העבות, הלבנות-אפורות.

"אתה לא רוצה לפתוח אותה? אני כבר יודעת מהי..." היא הוסיפה בעליצות לא טבעית. פתאום היא חששה שנשמעה כאילו היא מדברת לילד. אולי הוא לא ישים לב. הוא ישים לב.

הוא הרים את הקופסא, ובלי שום סנטימנטים קרע לגזרים את נייר העטיפה והשליכו לרצפה.

על השולחן נחה עכשיו קופסת קרטון ועליה תמונה מצולמת של מפת העולם מעדשת הלוויין.

"זה משחק הרכבה", היא מיהרה להסביר, "פאזל של עשרת אלפים חלקים. של העולם... אני יודעת כמה אתה אוהב מפות, והיום דרך לוויינים ניתן לראות את העולם בצורה אחרת לחלוטין"!

הוא נהם ואז כחכך בגרונו. הצליל היה מאיים והיא מיהרה לנגב את מעט הרוק שהחל לנטוף מזווית פיו.

"אבא", היא לקחה עוד נשימה חרבה לגרונה, "אתה יודע איך זה שאנחנו אף פעם לא מדברים..."? הוא צמצם את מבטו והחדיר אותו ישר לתוך עיניה. גרם לה להזדרז ולהגיע לשורה התחתונה. כך תמיד היה. לא היתה לו סבלנות לקשקושים שלה. גם לא כשהיתה ילדה.

"אז חשבתי אולי נעשה עסקה", היא הרגישה אומץ מוזר והחלטי אוחז בה נוכח שתיקתו, "אנחנו נרכיב ביחד את הפאזל. ובכל פעם שמישהו ישלים חתיכה הוא יוכל להגיד לשני משהו שהוא תמיד רצה להגיד לו. כל דבר. אבל לשני אסור יהיה לענות. אסור לענות עד שהוא מוצא חתיכה שמתחברת בדיוק באותו מקום. מה אתה אומר...? חשבתי שככה, נהיה חייבים להקשיב. כלומר באמת להקשיב אחד לשנייה".

הגבר המבוגר נעץ אצבע רחבה וגסה באריזת הניילון הדקה שעטפה עדיין את האריזה ומשך אותה בתנועה החלטית כאילו היתה עור תרנגולת או קשקשי דג  - רגע לפני הבישול.

"אבל יש עוד תנאי", היא אמרה, מרגישה את לבה מאיץ. "מי שמוצא חתיכה חייב לדבר. כלומר אסור לו לשתוק. הוא חייב להגיד משהו".

הוא פתח את הקופסא ופיזר את החלקים על השולחן. בשתי ידיים נחרצות הוא פורר את החלקים שדבקו יחדיו ושלח מערבולת של ערבוביה בפיסות הנייר הצבעוניות.

היא שלפה חלק אקראי והניחה אותו במרכז בין שניהם.

אסיה

הוא צמצם את עיניו לכדי חריצים צרים ובחן את החלקים שמולו. אט אט החל בורר אותם בידיו ועיניו, מקרב את אפו אל השולחן כדי לדייק בין חלקי כיתוב או טוואי גיאוגרפי כזה או אחר.

בעזרת אצבעות ארוכות ודקיקות, היא בררה את החלקים מולו, עד שמשכה חלק צהבהב והחליקה את לשוניות הקרטון האחת לתוך השנייה.

הוא הרים אליה מבט משועשע ושפתיו הסדוקות התעקמו לחיוך. משהו מרושע היה בחיוך הזה. היא הבינה מאוחר מידי שהוא חיכה שהיא תשלים את החלק הראשון לפניו.

החליטה לא לתת לזה לעצור אותה והבחינה שהוא לקח נשימה קטנה של הכנה נפשית. זה עודד אותה להמשיך.

"אבא, כבר הרבה זמן רציתי להגיד לך שהייתי שמחה אם היתה לך יותר סבלנות אלי. אתה מבין-  תמיד ראיתי איך יש לך סבלנות לדברים אחרים. אתה מסוגל לעבור על אוסף המפות העתיקות שלך כאילו שאתה ממיין אורז אבל בשבילי אף פעם לא מצאת יותר מכמה דקות"...

הוא שלף חלק צהוב נוסף שהיה חבוי תחת ידו השמאלית והשלים לשונית נוספת בחלק אליו צרפה את החלק שלה. קור נשב ממנו  שיכול לגרום לזאב סיבירי לילל.

קולו עלה רווי ומחוספס; "סבלנות, פאאא!. כמו שאת רואה את זה, לאף אחד לא היה אף פעם מספיק סבלנות בשבילך. לא לי, לא לאחיך הגדול גם לא לאימא המתה שלך. את תמיד רוצה את כל תשומת הלב מכולם. מאז שאת קטנה כולם צריכים להתעסק רק בך ובמה שמעניין אותך. המפות העתיקות שלי אף פעם לא רקעו ברגליים וצרחו במרכז החדר כשהתעייפתי והחלטתי ללכת לישון. הן אף פעם לא זינקו על הספה עם נעליים ודרשו שעכשיו אקח אותן לחברה... אבא תעשה לי, אבא תביא לי, אבא תספר לי, אבא תכין לי... את ואת ואת כל הזמן. בוודאי שלאף אחד לא היה סבלנות בשבילך. איך את מצפה שלאנשים יהיה סבלנות כלפייך אם לך אין סבלנות כלפי אנשים אחרים...?"

אפריקה

היא תופפה על השולחן בעצבנות, מבחינה שהגיעה הזמן לחדש את הלק על אצבעותיה המטופחות.

רוח חמה נשבה ממרפסת הסלון הפתוחה לכיוון דרום והיא מזגה לעצמה עוד כוס מים צוננים כדי לנקות את ראשה. היא לא מצאה חלקים זה כבר דקות ארוכות. מחשבותיה היו מפוזרות כמו חול על פני דיונות מדבר, מבקשות להיאחז בצמח מדברי עיקש שורשים.

הוא צירף עוד חתיכה ומיד אחריה עוד שלושה חלקים ברצף. היה לו ערב מוצלח. הוא שלח בה חנית אחרי חנית בדיוק צורב: מדוע שלחה אותו ואת אימא לבית אבות ולא טיפלה בהם בביתה, מדוע התחתנה עם בעלה לשעבר למרות שכולם ראו את הכתובת על הקיר, מדוע אינה דואגת שהנכדים יהיו בקשר עם סבם היחיד שעדיין בחיים – מדוע הם לא באים יותר לבקר...

היא יחלה שהרוח תרים את החלקים ותפזר אותם על השטיח הצהוב של פינת הישיבה. אך זה פשוט לא קרה.

היא קרבה אל שפתיה את כוס הזכוכית לעוד לגימה צוננת.

אוסטרליה

הכיסא שלו היה מאוד מרוחק מן השולחן והוא רכן לפנים בצורה שלא היתה בריאה לגב שלו. היא קמה על מנת לתקן זאת והוא נהם אליה שזה מיותר ולא הכרחי.

היא תמיד עשתה הפוך ממה שאמרו לה. כך השתמע מתוך הדברים שאמר. תמיד הלכה רחוק מידי, עמוק מידי – אף פעם לא הקשיבה לאחרים.

הדברים שאמר לה נשמעו לה מוכרים. את חלקם שמעה את עצמה אומרת לילדיה שלה לא פעם ולא פעמיים. ילדיה המורדים. ילדיה שגם הם, כך תמיד חשה, לא הביעו בה מספיק עניין. ילדיה שליבם נמשך אל מעבר לאופק, אל הרים רחוקים ונופים אחרים. ילדיה שחיפשו אחר תרבויות זרות בשעה שחשבה שעדיין לא אימצו לעצמם תרבות ודרך ארץ משל עצמם.

אז כיצד התהפך עליה העולם...? איך עמדה כרגע היכן שעמדה והחליפה תפקידים עם הוריה...? אימה כבר לא יכלה להשיב על שאלות. המצבה הדוממת סיפקה רק מקדש אסטטי של שלווה מדומה. הפתרונות יבואו מן הגבר שמולה. הגבר שלראשונה בחיה החליט לשחק את המשחק שלה, רק בגלל שידע שיוכל להביס אותה בעזרת החוקים שהיא עצמה הניחה.

האוקיינוס השקט

הוא היה טוב ממנה בהרבה. עיניו היו מיומנות בלמצוא את החלקים החמקמקים בתוך שלל הצבעים והצורות ולשלבם בתמונה ההולכת ונשלמת. נדמה היה גם לה וגם לו כי כבר אמר לה את כל מה שרצה להגיד, ואילו היא עצרה בתוכה עוד כל-כך הרבה...

הוא החליט להניח חלקים בדממה. בהתחלה זעמה על כך שהוא מפר את הכללים אך לאט לאט הבינה שאולי עדיף כך. ללא עוגניו המורעלים, השולחים בה גלים וסערות.

כשמצאה סוף סוף חלק משלה, הטיחה בו בלי מחשבה: "אף פעם לא אמרת לי מילה אחת טובה".

אירופה

הוא עצר מלברור את החלקים והרים אליה את עיניו. מבטו היה משסף, אבל נדמה היה לה שהיא מבחינה תחת הכרזת המלחמה כאב גדול מחלחל. הוא צירף חלק נוסף ואמר לה שרצה לחזק את האופי שלה. שרצה לגרום לה תמיד לשאוף ליותר. שידע שאם יעודד אותה היא תעצור את התקדמותה כי תחשוב שהצליחה להרשים אותו.

היא בנתה את הגשר בין המייצרים בחלק נוסף והטיחה בו כי מעולם לא ניסה לתת לה להרגיש מנצחת. כי יצר אצלה תחושה מתמדת של חוסר סיפוק וצורך עז להרשים כל אחד כדי לקבל את החיזוקים שלא קיבלה ממנו.

הוא הוסיף את המגף האיטלקי ואמר שתמיד ברחה מביקורת. אף פעם לא רצתה לשמוע באמת מה חושבים עליה, אלא רק חיפשה תשבחות והערצה והיא השלימה את חצי האי הבריטי תוך כדי טענה שהתשבחות אכן הגיעו לה על הישגיה השונים שמעולם לא העריך.

היא בכלל לא הבחינה שהיא רוכנת לפנים, גופה הצנום מכסה את רוב השולחן וידיה אוחזות בשני צדיו, רועדות מזעם.

הוא הוציא ממחטה לבנה מכיסו וניגב את מצחו המזיעה.

"אולי תפעילי מזגן" הוא אמר בשקט.

אמריקה

לפתע היא גילתה את האדם שיושב מולה. לא היה זה אותו גבר נישא ורחב שהיה שולח אותה לחדרה בבושת פנים כשקיבלה ציון שלא עמד בציפיות. לא היה זה האיש שגרם לאחיה לעזוב את הבית וללכת לחפש את חלומו מעבר לים.

היה זה איש צנום וקמוט. איש ישוב בכיסא גלגלים ומחובר לצינורות ששקיקי פלסטיק תלויים מעל ראשו על עמוד ניקל מבריק. היה זה איש עם גרוגרת רועדת ותנוחי אוזניים מתארכים, ואף שצימח שערה או שתיים גם במקומות בהם אין לגברים זקן.

פתאום הבחינה שעיניו יותר מימיות ממה שהיו תמיד, ואצבעותיו רועדות בזמן שהוא הופך את החלקים כדי לחפש בהם סדר ושיטה. הבחינה בתחרותיות הגלומה בפעולותיו. כיצד הוא נחוש להוכיח לה את עצמו וכיצד הוא מתאמץ לנצח.

פתאום היא גילתה עד כמה הם דומים. עד כמה היא כמוהו תמיד רצתה רק להרשים. תמיד דבקה בכללים רק כדי להביס את המערכת. הוא חינך אותה להיות כמוהו והיא חינכה את ילדיה להיות כמוה וכך אשמה גם היא בחלקה במעגל.

יכולה היתה לדמיין את שרשרת הדורות של אבות ובנים שהתנהגו כך והעבירו את הדרך מהאחד לשני.

יכולה היתה להיזכר איך נכבשו רגשותיה המקוריים, אלה שהיו שם לפני שהתחילה להבין ולהיות מודעת.

יכולה היתה לזכור איך הכריחה את עצמה לייבא רגשות חדשים ממקומות שאיש לא הכיר. צבעים חדשים ואפלים אותם השקיעה בהשגת תוצאות כדי להרשים. לא היה אכפת לה אז מה יהיה המחיר.

כמה פעמים המעגל הזה כבר התקיים?

האם החמיצה את ההזדמנות לתקן זאת עם ילדיה שלה?

קטבים

חודשים עברו.

ביום בו עמדו לסיים את המשחק, היא הביאה הביתה מסגרת עץ גדולה עם פיתוחים עבודת יד. על המסגרת היו דרקונים של קצה העולם לצד הארפיות ואמזונות. על המסגרת היו אלים ומפלצות. בני כלאיים וטהורי גזע. כולם-כולם הקיפו את העולם הדו ממדי אשר צולם מעדשת הלוויין ונח עכשיו שלם על פני השולחן.

עד כמה קל ליפול מהקצוות חשבה, כשהביטה ביצירה השלמה. עד כמה פשוט להאמין שכך היתה האדמה סובבת מעל התהום הגדולה של "לא נודע" וערפל.

אביה עזר לה להחליק את היצירה השלמה אל תוך המסגרת ולגלגל אותה אל מקום של כבוד מעל לאח הבוערת בסלון.

 

מחשבות ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, על הקשר הכל-כך חשוב בזה בין הורים לילדים,
גרמו לי לחזור אל הסיפור הזה פתאום שוב. כדי לחבר מזרח למערב.בין דור לדור לדור.

הסיפור פורסם לראשונה בפורום “שונרא” ב-9.10.06.

אפריל 09, 2012

האינדקס הפוליטי של ישראל– אין דבר כזה, בינתיים.

בחירות-קופי2גו

לקראת הבחירות ההולכות וקרבות, (תלוי את מי שואלים, ותוצאות לאיזה טווח רוצים להשיג), די ברורה המגמה שהפעם הרשת הולכת להיות יותר ממעורבת – כלומר היא הולכת להיות (והיא כבר), כלי מרכזי בהשפעה לכאן או לכאן. מי שלא יהיה ברשת, יפספס אחוז ניכר מכוח הפניה שלו, והרבה יוכרע על פי היכולת לעשות את זה "נכון".

המערכת הפוליטית הישראלית צריכה להתמודד לראשונה, פנים אל פנים, עם ציבור מותש משחיתות, מודע ומעורב יותר מתמיד – ויותר מכך, היא תמצא את עצמה מתמודדת עם ציבור שדורש ממנה שלושה עקרונות שמאוד קשה לה איתם כבר שנים רבות: שקיפות, אמינות ודיוק.

לאור העובדה שהפלטפורמה הדיגיטלית הולכת ומתעוררת, פה ושם צצות ישויות ונוכחויות דיגיטליות כאלו ואחרות, בזירות כאלו ואחרות. נראה רק הגיוני שיהיה ניתן לרכז אותן במקום אחד, למען הציבור שאכן יפגין את מעורבותו על בסיס מידע אקטואלי רחב פרספקטיבה.

FacebookUSPoliticsHudsonHorizonsזה נכון שישנם ברשת פורומים כאלו ואחרים, זירות שיחה ואתרים המתיימרים להיות פורטלים המרכזים תוכן המשתייך לקטגוריה, אולם אף אחד מהם אינו מצליח (או מנסה) לקשור את כל הזירות ולהפוך להיות "בסיס אם" לציבור הישראלי בנושא.

אם היה "בסיס אם" כזה, ואם הייתי יכול לחלום על האיפיון שלו, הנה כמה דברים שהייתי רוצה לראות בתוכו:

1. תוכן אקטואלי ומעודכן לגבי הסטטוס של הסיעות השונות הפעילות בישראל,
מי חברי הכנסת שלהן, כיצד הם ממוספרים עכשיו. כיצד הם ממוספרים לבחירות הבאות.
מה הרקע האישי שלהם, מה הרקע המקצועי שלהם.
מי בדיוק אמון על מה. (אילו תקציבים עוברים דרך משרדם).
מה היא תדירות הנוכחות שלהם במושב הכנסת – רצוי בזמן אמת.
כמה הצעות חוק, ואלו, הם העלו במשך כהונתם. ומה היו הישגיהם בתחום זה.
מהי משכורתם החודשית המדויקת.
דרך ישירה ליצירת קשר לכל צורך, ופירוט רשימת הצרכים.
הייתי רוצה רשימה מסודרת של השרים, הכוללת את תפקידיו של כל שר ומשרד, עם עדכונים על פעילות בזמן אמת בנושאים עליהם השרים אמונים.

fb-politics2. הייתי שמח לראות תרשים חי בזמן אמת של יחסי הכוחות בכנסת ונוכחות ח"כים.
למשל, באוטופיה הפראית שלי: אפליקציה שמראה בזמן אמת את חברי הכנסת הנוכחים במליאה, ומציינת את הצעת החוק שעל שולחן הכנסת, כמה נוכחים כרגע מאיזו סיעה, מי הגיש את ההצעה ומה הסיכויים שלה לעבור.
תארו לכם יכולת להשפיע על נבחרי הציבור שלנו בזמן אמת ברמה כזאת...

3. הייתי רוצה לראות קישור ישיר לכל עמודי הרשתות החברתיות של חברי הכנסת השונים, והסיעות הפוליטיות: פייסבוק, יוטיוב, טוויטר – הייתי שמח לראות זרם חדשות חברתי מעודכן בזמן אמת של יצרני התכנים הללו (אגרגטור).

4. הייתי רוצה לראות כותרות אקטואליות מן המאמרים הנצפים ביותר באתרי התוכן הפופולאריים – מתועדפות על פי כניסות ותגובות של גולשים.
הייתי רוצה קישורים לכל זירות התוכן באתרי התוכן הפופולריים בישראל, ואפשרות לראות כותרות אחרונות מקבילות מכולן.
(למשל: ynet פוליטי מדיני, וואלה! פוליטי מדיני, nrg פוליטי מדיני, נענע 10, מקו, וכו'...)

5. הייתי רוצה קישור ישיר לצפייה בטלוויזיה בערוצים 1,2,10 בזמן תעמולת הבחירות, ותמיד שידורים חיים של ערוץ הכנסת.

6. הייתי רוצה קישורים לכל (או לרוב) זירות השיחה החברתיות בנושא פוליטיקה ברשת: קבוצות ועמודי פייסבוק, ערוצי יוטיוב, האשטגים פופולאריים בטוויטר, פורומים ואשכולות בתפוז אנשים, רוטר, דבקה וכו'...
ב' זה אוהל, ישראל יקרה לנו, ארגון אמון הציבור, חרדים נעים להכיר, אתאיסטים נעים להכיר, התנועה למען איכות השלטון בישראל, מתפקדים, ועוד... (אשמח להוסיף)

7. הייתי רוצה לראות פירוט בזמן אמת של ועדות הכנסת השונות על הרכבן ופעילותן.

8nehederet_010312_377. עמותות וארגונים עם שיוכים פוליטיים - רשימה מסודרת ושקופה של העמותות והארגונים הפוליטיים בישראל, ומיקומם על המפה הפוליטית מבחינת יחסי תומך נתמך, תקציבים, פעילות וכו'.
לגבי העמותות חשוב לציין גם בעלי תפקידים ומשכורות (אם אפשר).

9. אגרגטור תקשורת חוץ – אוסף קישורים לזירות התוכן הבינלאומיות של אתרי תקשורת רשמיים מחו"ל, (בשפות שונות, על פי מדינות).
רצוי גם כאן כלי המציף כותרות של תכנים פופלריים, לצורך העמקה נוספת.

10. פרסום נתוני סקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וחברות בלתי תלויות נוספות.
(מיון סקרים לפי קטגוריות נושאיות).

11. הטמעת כלים בלתי תלויים לצורך סיפוק נתונים בזמן אמת לציבור. למשל: גוגל טרנדס.

 

זה בגדול. (לא שיש לי דרישות, או ציפיות, או משהו.. בקטנה).

social-media-icons-536x355עוד הייתי שמח אם האינדקס הפוליטי של ישראל יכיל גם תכנים אובייקטיביים שיעזרו לאזרחים להיות באמת מעורבים יותר ומודעים יותר לכללי המשחק הפוליטי כפי שהוא משוחק היום.

למשל: מדריכים לגבי קריאה והבנה של מצע בחירות, תכנים בנוגע לדמוקרטיה ואקטואליה, מעקב אחרי תקציבים גדולים, פרויקטים אקטואליים ברמה המדינית והממשלתית ועוד.

כמובן שבעולם האוטופי שלי יש גם אפליקציה סלולרית לכל הסיפור הזה, או לפחות גרסת וו'ב מותאמת סלולר וכו'...

פגישה עם המציאות

אז די ברור לי שאתר כזה, כמו שאני חולם אותו, לא ממש יקום, בטח לא בזמן לבחירות הקרובות. נכון, כל אחד מגופי התקשורת הגדולים יפתח את הערוץ שלו בנושא הבחירות, וכל אחד מהם ינסה לתת את התחושה שהוא נותן כיסוי מלא ו"אוביקטיבי", אבל אנשים שירצו באמת לעקוב אחרי התמונה הגדולה, יצטרכו לחפור, לתפור ולשזור את כל הנתונים מכל קצוות האינטרנט – אחרת יהיה להם מאוד קשה בין כל האג'נדות השונות והיכולות הכלכליות, האסטרטגיות וקריאטיביות.

אני מקווה שכולנו נהיה באמת ציבור מעורב יותר בבחירות הקרובות. כדי שנוכל להחזיר למושג "דמוקרטיה" את משמעותו המקורית, שנדמה שאבדה כבר לפני שנים: שלטון העם.

אני מקווה שנבין מי בדיוק מיצג אותנו איפה, מי אחראי על מה, ושנדע לדרוש את מה שמגיע לנו שמי שמייצג אותנו יעשה.

ברור לי שכציבור, הדרך שלנו ארוכה ומורכבת, ושהתיקונים הדרושים למערכת הם רבים. השינוי ידרוש זמן, אבל אולי לא הרבה כמו שהמערכת היתה רוצה כרגע שנאמין...

הטכנולוגיה תשחק תפקיד חשוב בפרספקטיבה הציבורית, אבל חשוב לזכור שהפרספקטיבה הזאת לא תתקיים רק עד הבחירות, אלא תישמר גם לאחריהן. הציבור שהפכנו להיות, כבר לא ייסוג לאחור מהרגלו להיות מעורב. מהרגלו לקבל את הדברים בשקיפות ופשטות. מהרגלו לאתגר כל מסר שמסתננת אליו ארומה של חוסר אמינות.

הציבור שיהיה מעורב בבחירות הקרובות, יהיה מעורב גם בפעילות הפוליטית של המפלגות השונות אחריהן. התקופה שמותגים וגופי תקשורת יכלו לדבר עם הציבור רק כשהם בוחרים לעלות בקמפיין נגמרה. בימנו הציבור מכתיב לגופים איפה לפגוש אותו, מתי ואיך, ומאוד מעניין אותי לראות את הזהויות הפוליטיות בישראל מתגבשות ללמידת הפלטפורמה הדיגיטלית והזירה החברתית. שיעור בהיסטוריה –אין דה מייקינג.

ואיפה אנחנו בכל השינוי הזה? מה יעשה כל אחד ואחד מאיתנו כדי להטות את הכף לכאן או לכאן, למען העתיד של כולנו...?
אם יש לכם הצעות או קישורים מעניינים שיכולים להעשיר את הפוסט הזה, מוזמנים לשרשר, וכמובן לשתף את הפוסט עם מי שנראה לכם שיעניין אותו (למשל ח"כים שאתם מעריכים).
ידע זה כוח, לא?

חיפוש בבלוג זה

הצטרפו לדיון כאן, עם הפרופיל שלכם מהרשת החברתית